ג'מאל וילקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'מאל וילקס
Jamaal Wilkes on UCLA freshman team.png
וילקס במדי UCLA,‏ 1970/1971
לידה 2 במאי 1953 (בן 65)
ברקלי שבקליפורניה
עמדה סמול פורוורד
גובה 1.98 מטר
מכללה UCLA
דראפט בחירה מספר 11, 1974
גולדן סטייט ווריורס
היכל התהילה הוצג כשחקן בשנת 2012
קבוצות כשחקן
1974 - 1977
1977 - 1985
1985
גולדן סטייט ווריורס
לוס אנג'לס לייקרס
לוס אנג'לס קליפרס
הישגים כשחקן
4 אליפויות NBA‏ (1975, 1980, 1982, 1985)
3 בחירות למשחק האולסטאר (1976, 1981, 1983)
2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה (1976, 1977)
זוכה פרס רוקי העונה (1975)
חמישיית הרוקיז הראשונה (1975)
2 אליפויות ליגת המכללות (1972, 1973)

ג'מאל עבדול-לטיףאנגלית: Jamaal Abdul-Lateef; נולד ב-2 במאי 1953, בשם ג'קסון קית' וילקס (Jackson Keith Wilkes)) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1974–1985. ממוצעיו לאורך הקריירה הם 17.7 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים למשחק.[1] במהלך קריירת המשחק זכה ב-4 אליפויות NBA, עם גולדן סטייט ווריורס ולוס אנג'לס לייקרס, ובשתי אליפויות ליגת המכללות כשחקן אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). חבר היכל התהילה של הכדורסל מאז שנת 2012.[2]

בשנת 1975 המיר את דתו לאסלאם ושינה את שמו הרשמי ל"ג'מאל עבדול-לטיף", אך המשיך להשתמש בשם המשפחה "וילקס" עד סיום קריירת המשחק.[3]

נעורים ומכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקס נולד בעיר ברקלי שבקליפורניה, וגדל בונטורה שבדרום המדינה. בין השנים 1971–1974 למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וקלע 15.0 נקודות בממוצע למשחק עבור קבוצת הכדורסל שלה.[4] בשתי עונותיו הראשונות באוניברסיטה זכה עם הקבוצה באליפות ליגת המכללות, תחת המאמן ג'ון וודן ולצד כוכב הקבוצה ביל וולטון. בשנת 1985 התבקש וודן, במהלך ראיון, לתאר את "השחקן המושלם" לטעמו, וענה: "הייתי רוצה שיהיה תלמיד טוב, מנומס, אדיב, שחקן קבוצתי, שחקן הגנה טוב וריבאונדר, שחקן פנים טוב וקלע טוב. בקיצור, הייתי רוצה את ג'מאל וילקס".[5]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקס נבחר בדראפט ה-NBA לשנת 1974 על ידי קבוצת גולדן סטייט ווריורס, בבחירה ה-11.[6] בעונת הרוקי שלו קלע וילקס 14.2 נקודות בממוצע למשחק (שני בקבוצה אחרי ריק בארי), ועזר לגולדן סטייט להשיג את מאזן העונה הסדירה הטוב באזור המערבי, 48-34. בסיום אותה עונה זכו הווריורס באליפות הרביעית בתולדות הקבוצה, והראשונה מאז עבר המועדון לעיר אוקלנד, לאחר שהביסו את וושינגטון בולטס בגמר, בתוצאה 0–4. יכולתו הטובה לאורך העונה זיכתה אותו בתואר רוקי השנה ב-NBA. בשתי העונות הבאות רשם וילקס ממוצעים של 17.7 נקודות ו-8.2 ריבאונדים למשחק, והמשיך להיות אחד משחקניה המובילים של הקבוצה לצד בארי ופיל סמית', אך הווריורס לא הצליחו לעבור את שלב גמר המערב. במהלך תקופתו בווריורס השתתף וילקס פעם אחת במשחק האולסטאר (1976) ונבחר פעמיים לחמישייה ההגנה השנייה של העונה (1976 ו-1977).

לקראת עונת 1977/1978 חתם וילקס כשחקן חופשי בלוס אנג'לס לייקרס, בה שיחק אז הסנטר כרים עבדול-ג'באר. בעונת 1979/1980, עם צירופו לקבוצה של הרוקי מג'יק ג'ונסון, זכו הלייקרס באליפות הליגה לאחר שגברו על פילדלפיה 76' בתוצאה 2–4 בסדרת הגמר. אחד ממשחקי השיא בקריירה של וילקס הגיע בסדרה זו: במשחק החמישי מול פילדלפיה נפצע כוכב הלייקרס עבדול-ג'באר, ולא היה מסוגל לשחק במשחק הבא. במשחק השישי רשם וילקס תצוגת שיא עם 37 נקודות ו-10 ריבאונדים והוביל את קבוצתו לניצחון בתוצאה 107–123 ולאליפות ה-NBA, אך מג'יק ג'ונסון תפס את אור הזרקורים לאחר שמילא את מקומו של עבדול ג'באר בעמדת הסנטר והשיג 42 נקודות, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים במשחק המכריע.[7][8]

עד עונת 1984/1985 המשיך וילקס להוות חלק אינטגרלי מקבוצת ה"שואו טיים" של הלייקרס, לצד עבדול ג'באר, ג'ונסון, נורם ניקסון, מייקל קופר, ג'יימס וורת'י וביירון סקוט, וזכה עם הקבוצה בשתי אליפויות נוספות בעונות 1982 ו-1985. לאורך תקופתו בלייקרס העמיד ממוצעים כוללים של 18.4 נקודות ו-5.4 ריבאונדים למשחק, והשתתף פעמיים נוספות במשחק האולסטאר (1981 ו-1983).

בספטמבר 1985 חתם על חוזה בלוס אנג'לס קליפרס, אך עזב אותה לאחר 13 משחקים והודיע על פרישה ממשחק, בגיל 32.[9]

ב-7 בספטמבר 2012 הוצג וילקס כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל,[2] וב-28 בדצמבר 2012 הועלתה גופייתו עם המספר 52 לתקרת אולמה הביתי של לוס אנג'לס לייקרס, כהוקרה על תרומתו למועדון.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'מאל וילקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]