לוס אנג'לס קליפרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוס אנג'לס קליפרס
Los Angeles Clippers
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1970
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אולם ביתי סטייפלס סנטר (19,060 מושבים)
מיקום לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המערבי
בית הבית הפאסיפי
היסטוריה באפלו ברייבס (1970–1978)
סן דייגו קליפרס (1978–1984)
לוס אנג'לס קליפרס (1984–הווה)
בעלים סטיב באלמר
נשיא לורנס פרנק
מנכ"ל מייקל וינגר
מאמן דוק ריברס
צבעי תלבושת לבן, אדום, כחול
תלבושת
מדי בית וחוץ של לוס אנג'לס קליפרס
Kit body 2017-18 LAC association.png
תלבושת מדי בית
Kit shorts 2017-18 LAC association.png
צבעי הקבוצה
מדי בית
Kit body 2017-18 LAC icon.png
תלבושת מדי חוץ
Kit shorts 2017-18 LAC icon.png
צבעי הקבוצה
מדי חוץ
אתר הקבוצה

לוס אנג'לס קליפרסאנגלית: Los Angeles Clippers) היא קבוצת כדורסל מהעיר לוס אנג'לס שבקליפורניה, ארצות הברית, המשתתפת בליגת ה-NBA. הקבוצה מארחת את משחקיה הביתיים באולם הסטייפלס סנטר, אותו היא חולקת עם קבוצת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס, וכן עם לוס אנג'לס ספארקס מליגת ה-WNBA ועם לוס אנג'לס קינגס מליגת ה-NHL.

הקבוצה הוקמה בשנת 1970 בעיר באפלו שבניו יורק, בשם באפלו ברייבס, ובשנת 1978 עברה לסן דייגו שבקליפורניה ושינתה את שמה לסן דייגו קליפרס. בשנת 1984 עבר המועדון לעיר לוס אנג'לס, ומאז נקרא בשמו הנוכחי. ב-7 בלבד מתוך 41 עונותיה הראשונות ב-NBA העפילה הקבוצה לשלב הפלייאוף, ולאורך השנים דבק בה תדמית של מועדון כושל, בעיקר בהשוואה ללוס אנג'לס לייקרס, יריבתה העירונית רוויית ההצלחות.[1][2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים בבאפלו (1970–1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוב מקאדו, כוכב הקבוצה בין השנים 1972–1976

הקבוצה הוקמה בשנת 1970 בשם באפלו ברייבס (באנגלית: Buffalo Braves), והצטרפה לליגת ה-NBA בעונת 1970/1971 יחד עם פורטלנד טרייל בלייזרס וקליבלנד קאבלירס. אולמה הביתי של הקבוצה היה באפלו ממוריאל אודיטוריום, אותו הם חלקו עם קבוצת ההוקי קרח מליגת ה-NHL באפלו סייברס, שנוסדה גם היא בשנת 1970. בין השנים 1973–1975 נאלצו הברייבס לשחק 16 משחקי בית באולם מייפל ליף גארדן שבטורונטו, קנדה, כאשר הסייברס אירחו משחקים באודיטוריום שבבאפלו.[3]

המאמן הראשון של הקבוצה היה חבר היכל התהילה, דולף שייס, והכוכבים הראשונים של המועדון היו בוב קאופמן ודון מיי, אשר צורפו בדראפט ההרחבה של שנת 1970. כרוב קבוצות ההרחבה בעונתן הראשונה סיימו הברייבס את העונה הסדירה במאזן שלילי, 22–60, כאשר רק הקאבלירס מסיימים עם מאזן גרוע יותר. קאופמן, שבעונה הקודמת קלע 4.3 נקודות בממוצע למשחק במדי שיקגו בולס, הוביל את קלעי הברייבס עם 20.4 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר להשתתף בבמשחק האולסטאר. בדראפט ה-NBA‏ 1971 בחרו הברייבס את הסנטר אלמור סמית' בבחירה השלישית, ובבחירה ה-104 את שחקן מכללת המדינה של באפלו רנדי סמית'. שני הרוקיז הציגו יכולת טובה – אלמור עם 17.3 נקודות ו-15.2 ריבאונדים למשחק, ורנדי עם 13.4 נקודות למשחק – אך הברייבס סיימו את העונה עם מאזן זהה לעונה הקודמת, אשר הציב אותם במקום השמיני והאחרון באזור המזרחי. בעונת 1972/1973 לא הצליחו הברייבס להשתפר כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 21–61, תחת המאמן ג'ק רמזי. הצעד הגדול של הברייבס באותה העונה היה בחירתו של בוב מקאדו מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בבחירה השנייה של דראפט 1972. בסיום אותה עונה זכה מקאדו בפרס רוקי העונה, ובשנים הבאות הפך לכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה .

בעונת 1973/1974 הצליחו הברייבס להעפיל למשחקי הפלייאוף, לראשונה בתולדות המועדון, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן חיובי 42–40. בפלייאוף התמודדו הברייבס מול בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון (שהיה חצי גמר המזרח), ונוצחו בתוצאה 2–4. בעונה זו היה מקאדו "מלך הסלים של ה-NBA" עם ממוצע של 30.6 נקודות למשחק. כמו כן זכה רכז הקבוצה ארני דיגרגוריו בפרס רוקי העונה, לאחר שקלע 15.2 נקודות למשחק והוביל את שחקני הליגה עם ממוצע של 8.2 אסיסטים למשחק. בעונת 1974/1975 שיפרה באפלו את שיאה כאשר השיגה מאזן ניצחונות 49–33, אשר בדיעבד היה הישגה הטוב ביותר במשך 38 שנים, עד עונת 2012/2013. בפלייאוף שוב הודחו הברייבס בסיבוב הראשון, הפעם מול וושינגטון בולטס בתוצאה 3–4. בסיום העונה זכה מקאדו בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, לאחר שהשיג ממוצעים של 34.5 נקודות, 14.1 ריבאונדים ו-2.1 חסימות למשחק. את עונת 1975/1976 שוב סיים מקאדו כמלך הסלים של הליגה, בפעם השלישית ברציפות, עם 31.1 נקודות בממוצע למשחק. הברייבס סיימו את העונה עם מאזן 46–36, וגברו על פילדלפיה 76' (2–1) בטרם הודחו בשלב חצי גמר המזרח, בפעם השלישית ברציפות, מול הסלטיקס (2–4). הייתה זו הופעתה האחרונה של הקבוצה בפלייאוף עד עונת 1991/1992.

בקיץ 1976 חתם המייסד והבעלים של המועדון, פול סניידר, על המשך השכרת אולם הממוריאל אודיטוריום עם ההתניה כי תוקפו של החוזה יבוטל אם המועדון לא יצליח למכור לפחות 5,000 מנויים בכל עונה. מאוחר יותר באותו הקיץ מכר סניידר 50% מהמועדון לאיש העסקים ג'ון בראון, הבעלים של קבוצת קנטקי קולונלס מליגת ה-ABA, ומספר חודשים לאחר מכן רכש איש העסקים הארי מנגוריאן את המחצית השנייה של המועדון. בדצמבר 1976 העבירו הברייבס את כוכב הקבוצה בוב מקאדו לניו יורק ניקס בטרייד שנועד לחסוך בהוצאות וכן לדלדל את מכירת המנויים, וזאת על מנת שהמועדון לא יעמוד בתנאי החוזה עם העירייה, וייאלץ להעתיק את מקומו לעיר אחרת. בקיץ 1978, לאחר שתי עונות בהן ניצחה באפלו 57 משחקים בסך הכול (34.8%), סיכמו בראון ומנגוריאן על "החלפת מועדונים" עם אירב לווין, הבעלים של בוסטון סלטיקס, כאשר בראון ומנגוריאן קיבלו את השליטה על הסלטיקס ולווין הפך לבעלים של הברייבס.[4][5][6]

השנים בסן דייגו (1978–1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר רכישת הברייבס, העביר לווין את המועדון לסן דייגו, קליפורניה, והקבוצה שינתה את שמה לסן דייגו קליפרס.[4] כינוי המועדון מתייחס לאוניות המפרש מסוג קליפר אשר היו נפוצות באותה תקופה במפרץ סן דייגו.[7] לקראת עונתו הראשונה של המועדון בסן דייגו, מינו הקליפרס את המאמן הוותיק ג'ין שו. באותה עונה השיגו הקליפרס מאזן חיובי, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 43–39, אך לא העפילו לפלייאוף. בדיעבד, הייתה זו הפעם האחרונה בה סיימו הקליפרס את העונה הסדירה במאזן חיובי ב-13 השנים הבאות. שחקן הקבוצה וורלד בי. פרי, אשר נרכש במהלך הפגרה מפילדלפיה 76', סיים שני בטבלת הקלעים של הליגה, עם 28.8 נקודות בממוצע למשחק.

עונת 1979/1980 הייתה מאכזבת, על אף שצירפו את הסנטר ביל וולטון, יליד סן דייגו ששנתיים קודם לכן הוביל את פורטלנד טרייל בלייזרס לזכייה באליפות ה-NBA. לרוע המזל וולטון לא הותיר חותם, כשהחמיץ 68 משחקים עקב פציעות ברגליו, והקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן שלילי 35–47. פרי המשיך את יכולת הקליעה הטובה שלו, ושוב סיים שני בליגה כשהוא קולע 30.2 נקודות בממוצע למשחק. בעונה העוקבת החליף פול סיילאס את המאמן ג'ין שו, ופרי הועבר בטרייד לגולדן סטייט ווריורס תמורת הגארד פיל סמית'. הקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 36–46, כששוב הם מחמיצים את הפלייאוף.

עונת 1981/1982 הביאה שינויים נוספים לקליפרס כאשר הבעלים אירב לווין מכר את המועדון לאיל הנדל"ן דונלד סטרלינג תמורת 12.5 מיליון דולר.[8] בבחירה השנייה של דראפט ה-NBA‏ 1982 בחרו הקליפרס את טרי קאמינגס, אשר הוביל את קלעי הקבוצה בשתי העונות הבאות עם ממוצעים של 23.7 ו-22.9 נקודות למשחק, בהתאמה. את שתי העונות סיימו הקליפרס במקום ה-11 באזור המערבי (מתוך 12 קבוצות), ויכולתם החלשה הביאה לנוכחות נמוכה של צופים ביציעים, כאשר הקבוצה מביאה ממוצע של 4,500 צופים בלבד למשחקי הבית. כתוצאה מכך שידל סטרלינג את הנהלת ה-NBA להעביר את המועדון לעיר הולדתו, לוס אנג'לס.[9]

המעבר ללוס אנג'לס (1984–2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 עברו הקליפרס ללוס אנג'לס, כשהם משחקים את משחקי הבית באולם לוס אנג'לס ממוריאל ספורט ארנה. בכל 7 עונותיהם הראשונות בלוס אנג'לס רשמו הקליפרס מאזן ניצחונות שלילי, ובאף אחת מהן לא ניצחה יותר מ-32 משחקים (39%). לקראת עונת 1986/1987 מונה אלג'ין ביילור לג'נרל מנג'ר הקבוצה, ונשאר בתפקיד זה במשך 22 שנים. בין השנים 1987–1990 צירף ביילור את קן נורמן (הבחירה ה-19 בדראפט 1987), דני מאנינג (הבחירה הראשונה בדראפט 1988), צ'ארלס סמית' (הבחירה השלישית בדראפט 1988), לוי ואט (הבחירה ה-13 בדראפט 1990) ורון הארפר (בטרייד), אשר יצרו את גרעין הקבוצה בשנים הבאות.

באמצע עונת 1991/1992 עשו הקליפרס שינוי נוסף בעמדת המאמן הראשי; לארי בראון, שפוטר מוקדם יותר מסן אנטוניו ספרס, הוחתם בשלהי חודש ינואר 1992 כמאמן הראשי החדש של המועדון. תחת בראון השיגו הקליפרס מאזן 23–12, וסיימו את העונה הסדירה במאזן 45–37; המאזן החיובי הראשון של הקליפרס מזה 13 עונות. הקליפרס הצליחו גם להעפיל אל משחקי הפלייאוף, לראשונה מזה 16 עונות, אך הודחו בסיבוב הראשון על ידי יוטה ג'אז בתוצאה 3-2. בעונה העוקבת, 1992/1993, הצליחו הקליפרס לעלות שוב לשלב הפלייאוף, כשסיימו את העונה הסדירה במאזן 41–41, אך נוצחו שוב בסיבוב הראשון בחמישה משחקים, הפעם על ידי יוסטון רוקטס.

בעונת 1993/1994 עזב בראון את הקליפרס, ובוב וייס הובא כדי למלא את מקומו. הקליפרס סיימו את העונה הסדירה במאזן 27–55, ולאחר שנה בלבד בתפקיד פוטר וייס מתפקידו והוחלף על ידי המאמן הוותיק ביל פיץ'. הקליפרס המשיכו לערוך שינויים תכופים בסגל השחקנים ובצוות הניהול בשנים הבאות, כאשר הם הצליחו להעפיל רק עוד פעם אחת למשחקי הפלייאוף, בעונת 1996/1997, בה הובסו בסיבוב הראשון בידי יוטה ג'אז בתוצאה 0–3.

בין השנים 1994–1998 שיחקו הקליפרס כ-30 משחקים באולם ארווהד פונד אוף אנהיים אשר בעיר אנהיים, כשהם חולקים את המקום עם קבוצת ההוקי קרח מליגת ה-NHL, אנהיים דאקס. בשנת 1998 הצטרפו הקליפרס ללייקרס וללוס אנג'לס קינגס, וחנכו את אולם הסטייפלס סנטר החדש הממוקם במרכז העיר לוס אנג'לס.[10] לקראת עונתם הראשונה באולם הסטייפלס סנטר בחרו הקליפרס את למאר אודום בבחירה הרביעית של דראפט 1999, אך סיימו את אותה עונה במקום ה-13 (מתוך 14) באזור המערבי, בפעם השנייה ברציפות. בדראפט 1999 השיגו הקליפרס את הבחירה הראשונה, וניצלו אותה כדי לבחור את הסנטר מייקל אולווקנדי אשר התברר כאחת הבחירות הראשונות המאכזבות אי פעם.[11] בדראפט 2000 בחרו הקליפרס את חברי הילדות מאילינוי דריוס מיילס (בחירה שלישית) וקוונטין ריצ'רדסון (בחירה 18), ובאותו הקיץ צירפו גם את שחקן השנה השנייה קורי מגטי. הקבוצה הפכה לפופולרית יותר בקרב אוהדיה הודות לסגנונה שכלל הטבעות רבות, והקליפרס השתפרו מעט וסיימו את העונה הסדירה במאזן 31–51.

תקופת אלטון ברנד (2001–2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטון ברנד, כוכב הקבוצה בין השנים 2001–2007

בקיץ 2001 צירפו הקליפרס את שחקן השנה השלישית אלטון ברנד, בתמורה לבחירה השנייה בדראפט 2001 – בה נבחר טייסון צ'נדלר – אשר הועברה לשיקגו בולס. במהלך אותה עונה נבחר ברנד להשתתף במשחק האולסטאר, ובכך היה הנציג הראשון של הקליפרס במשחק הראווה מזה 8 שנים. הקליפרס התחרו על מקום בפלייאוף במשך רוב שלבי העונה, אך ניצחו רק ב-3 מתוך 13 המשחקים האחרונים של העונה, וסיימו אותה במקום התשיעי במערב עם מאזן שלילי 39–43. פגרת 2002 הביאה עימה שינויים נוספים, כאשר מיילס הועבר לקליבלנד קאבלירס תמורת הרכז אנדרה מילר, אשר הוביל את הליגה באסיסטים בעונה הקודמת עם 11 אסיסטים בממוצע למשחק. על אף צירופו של מילר ופריצתו של קורי מגטי (16.8 נקודות למשחק), סיימו הקליפרס במאזן מאכזב בסיומה של העונה הסדירה, 27–55, בין היתר בשל פציעות של שחקני מפתח רבים. לקראת עונת 2003/2004 מונה מייק דאנליבי למאמן הקבוצה, אך עזבו אותה שחקני החמישייה מילר, אודום ואולוקוונדי, והיא סיימה את העונה במאזן 28–54. בעונת 2004/2005 שוב הובילו את הקבוצה ברנד ומגטי, לצד בובי סימונס אשר קלע 16.4 נקודות בממוצע למשחק וזכה בפרס השחקן המשתפר של העונה.

בקיץ 2005 עזב סימונס למילווקי באקס, ובמקומו החתימו הקליפרס את הקלע קטינו מובלי וצירפו בטרייד את הרכז הוותיק סם קאסל. בעונת 2005/2006 נבחר ברנד בשנית להשתתף במשחק האולסטאר, לאחר שהציג יכולת שיא עם ממוצעים של 24.7 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק, והקליפרס הגיעו למאזן חיובי לראשונה מזה 13 עונות – 47–35. כמו כן העפילה הקבוצה לשלב הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1997. על אף שסיימו במקום השישי במערב החזיקו הקליפרס ביתרון ביתיות בסיבוב הראשון מול המדורגת שלישית דנוור נאגטס, בשל זכייתם באליפות הבית הפאסיפי (בעוד דנוור שיחקה בבית הצפון-מערבי). הקליפרס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בסדרה, לראשונה בהיסטוריה של המועדון, ובסופו של דבר גברו על הנאגטס בתוצאה 4–1. בכך העפילה הקבוצה לשלב השני של הפלייאוף לראשונה מאז עונת 1975/1976, אז שיחקה כ"באפלו ברייבס". בחצי גמר המערב התמודדו הקליפרס מול פיניקס סאנס, והפסידו לאחר סדרה ארוכה שנגררה ל-7 משחקים, אף על יכולת מצוינת של ברנד שלאורך הסדרה קלע 30.9 נקודות למשחק. בסיום העונה זכה הג'נרל מנג'ר של הקליפרס, אלג'ין ביילור, בתואר מנהל השנה ב-NBA, וברנד נבחר לחמישייה השנייה של העונה.

בעונת 2006/2007 חזרה הקבוצה בסגל דומה לעונה דאשתקד, אך התקשתה לשחזר את הישגיה. במהלך העונה סבל הרכז המבטיח שון ליווינגסטון מפציעה קשה בברכו לאחר שהיא יצאה ממקומה וקרעה את כל רצועות הברך. הייתה זו פציעה הרסנית ביותר אשר הותירה אותו כשחקן שלעולם לא ישוב ליכולתו הקודמת.[12] רופא המועדון העריך את מועד חזרו של ליווינגסטון למגרשים בין 8 חודשים לשנה שלמה.[13] לאורך העונה היו ברנד ומגטי שני הקלעים המובילים של הקבוצה, בפעם השביעית ברציפות, אך הקליפרס סיימו אותה עם מאזן שלילי 40–42, אשר הציב אותם במקום התשיעי בלבד באזור המערבי.

תקופה של מאבקים (2007–2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני תחילת עונת 2007/2008 נפצע ברנד בגיד אכילס ונאלץ להחמיץ את 74 המשחקים הראשונים של העונה, בעוד ליווינגסטון הושבת לכל אורך העונה בשל פציעתו בברך. בהיעדרם בלטו מגטי (22.1 נקודות למשחק) וכריס קיימן (15.7 נקודות ו-12.7 ריבאונדים למשחק), אך הקליפרס סיימו את העונה במקום ה-12 במערב עם מאזן 23–59. בקיץ 2008 עזבו את הקבוצה השחקנים החופשיים ברנד ומגטי, והוחתם הרכז בארון דייוויס, יליד לוס אנג'לס, על חוזה ל-5 שנים תמורת 65 מיליון דולר.[14] כמו כן צירפו הקליפרס בדראפט 2008 את הקלע אריק גורדון (בחירה שביעית) ואת הסנטר דיאנדרה ג'ורדן (בחירה 35).

ב-7 באוקטובר סיים ביילור את תפקידו, לאחר 22 שנה, כסגן נשיא המועדון לפעולות הכדורסל וכג'נרל מנג'ר. הייתה זו אחת מתקופות הכהונה הארוכות ביותר בהיסטוריה של הספורט המקצועני.[15][16] במקומו של ביילור מונה המאמן הראשי, מייק דאנליבי, לג'נרל מנג'ר.[17]

ב-21 בנובמבר 2008 השלימו הקליפרס טרייד בו שלחו את מובלי וטים תומאס לניו יורק ניקס, בתמורה לזאק רנדולף ומרדי קולינס.[18] עד לסיום עונת 2008/2009 היה רנדולף הקלעי הבולט של הקבוצה, עם 20.9 נקודות למשחק, והקליפרס שוב סיימו במאזן מאכזב, 19–63, אשר הציב אותם במקום ה-14 במערב.

תקופת בלייק גריפין (2009–2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלייק גריפין, כוכב הקבוצה בין השנים 2009–2017

ב-29 במאי 2009, זכו הקליפרס בבחירה הראשונה של דראפט 2009, וניצלו אותה כדי לבחור את בלייק גריפין מאוניברסיטת אוקלהומה. כדי לפנות מקום בחמישייה הפותחת לגריפין, העבירו הקליפרס את רנדולף לממפיס גריזליס תמורת קוונטין ריצ'רדסון, אשר הועבר בהמשך למינסוטה טימברוולבס.[19] אף על פי שגריפין הותיר רושם מיידי במחנה האימונים ובמשחקי טרום העונה, עונת הרוקי שלו הייתה קצרת ימים; ב-23 באוקטובר נפצע גריפין בפיקת הברך במשחק הטרום עונה האחרון של הקליפרס מול ניו אורלינס הורנטס. בתחילה הצהירו הקליפרס כי גריפין סובל מ"ברך שמאלית פגועה", אך לאחר מכן התברר שמדובר בשבר, אשר השבית את גריפין לכל העונה.[20]

ב-4 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו המאמן הראשי מייק דאנליבי, וקים הוג'ס מונה כמאמן זמני.[21] דאנליבי המשיך להחזיק בתפקיד הג'נרל מנג'ר למשך עוד יותר מחודש, אך ב-10 במרץ 2010 הוא פוטר מהתפקיד והוחלף בידי ניל אולשי.[22] על אף שהקליפרס ראו שיפור קל, כשהם מסיימים את העונה הסדירה במאזן 29–53, בסופה של העונה פוטר הוג'ס מתפקיד המאמן הראשי.

ב-6 ביולי 2010 מונה מאמנה לשעבר של שיקגו בולס, ויני דל נגרו, כמאמן הראשי החדש של הקליפרס.[23] עם כוכבי הקבוצה – אריק גורדון, כריס קיימן, דיאנדרה ג'ורדן, בארון דייוויס ובלייק גריפין – היו לקליפרס תקוות גדולות לעונה הקרבה, אך הקליפרס פתחו את העונה בצורה חלשה, כשהפסידו ב-10 מתוך 11 המשחקים הראשונים של העונה. גריפין הציג יכולת מצוינת, וסחף אחריו התעניינות הולכת וגוברת של התקשורת במשחקי הקליפרס ובכך העלה את הרייטינג בשידורי משחקי הקבוצה.[24] גריפין נבחר לשמש מחליף במשחק האולסטאר 2011, כבוד נדיר לשחקן רוקי; הוא היה הרוקי הראשון שנבחר בידי המאמנים כמחליף מאז טים דאנקן בשנת 1997. כמו כן זכה גריפין בתחרות ההטבעות. לקראת סיום מועד ההעברות ב-NBA שלחו הקליפרס את בארון דייוויס יחד עם בחירת דראפט עתידית לקליבלנד קאבלירס, בתמורה למו ויליאמס וג'מריו מון. בחירת הסיבוב הראשון שניתנה לקאבלירס התבררה כבחירה הראשונה בדראפט 2011, בה בחרה קליבלנד את קיירי אירווינג.

ב-9 בדצמבר 2011, הקליפרס החתימו את קארון באטלר על חוזה בסך 24 מיליון דולר, וכן את צ'אנסי בילאפס הוותיק אשר שוחרר מניו יורק ניקס. ב-14 בדצמבר 2011 העבירו הקליפרס את אריק גורדון, כריס קיימן, אל-פארוק אמינו ובחירת דראפט עתידית לניו אורלינס הורנטס, תמורת הכוכב כריס פול ושתי בחירות עתידיות בסיבוב שני. פול וגריפין נבחרו לפתוח בחמישיית נבחרת המערב של משחק האולסטאר 2012. ב-6 בפברואר 2012, במהלך משחק מול אורלנדו מג'יק, קרע בילאפס את גיד האכילס והחמיץ את המשכה של עונת 2011/2012.

באפריל 2014 הרחיקה הנהלת הליגה את בעלי הקבוצה, דונלד סטרלינג, לכל חייו, בעקבות התבטאויות גזעניות שלו.[25] סטרלינג אמר לחברתו שישבה במשחק עם מג'יק ג'ונסון שעדיף שלא תראה לכולם שהיא עם כושי. הקלטת השיחה פורסמה ברחבי רשת האינטרנט, ובעקבות כך נאלץ סטרלינג למכור את החזקתו בקבוצה. ביולי 2014 מכר סטרלינג את הבעלות בקבוצה לסטיב באלמר, תמורת שני מיליארד דולר.[26]

בנייה מחדש (2017–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2017/2018 העבירו הקליפרס את כריס פול ליוסטון רוקטס בתמורה לפטריק בוורלי, לו ויליאמס, מונטרז הארל, ארבעה שחקנים נוספים ובחירת דראפט עתידית. במהלך אותה עונה נפרדה הקבוצה גם מגריפין, כאשר שלחה אותו לדטרויט פיסטונס בתמורה לטוביאס האריס, אייברי בראדלי, בובאן מריאנוביץ' ושתי בחירות דראפט עתידיות. הקליפרס סיימו את העונה עם מאזן 42–40, והחמיצו את הפלייאוף לראשונה מזה 6 שנים. ביולי 2018 עזב את הקבוצה גם דיאנדרה ג'ורדן, אשר שיחק בקליפרס במשך 10 עונות, כאשר חתם על חוזה בדאלאס מאבריקס. בעונת 2018/2019 חזרה הקבוצה במפתיע למעמד הפלייאוף, הודות למאזן 48–34, אך בסיבוב הפלייאוף הראשון נכנעה לגולדן סטייט ווריורס, בתוצאה 2–4.

ביולי 2019 צירפו הקליפרס שניים מהכוכבים הגדולים ביותר ב-NBA: קוואי לאונרד ופול ג'ורג'. לאונרד, אשר זכה בעונה הקודמת בפרס ה-MVP של סדרת הגמר, חתם בקבוצה כשחקן חופשי, בעוד ג'ורג' הועבר אליה בטרייד מאוקלהומה סיטי ת'אנדר בתמורה לשיי גילג'ס-אלכסנדר, דנילו גלינארי ו-5 בחירות דראפט עתידיות.[27]

אולמות ביתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באפלו ממרויאל אודיטוריום (1970–1978)
  • מייפל ליף גארדן (1971–1975, 16 משחקים)
  • סן דייגו ספורט ארנה (1978–1984)
  • לוס אנג'לס ממוריאל ספורט ארנה (1984–1999)
  • ארווהאד פאונד אוף אנהיים (1994–1999, כ-30 משחקים)
  • סטייפלס סנטר (1999–הווה)

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
אדי דונובן 1970–1975
בוב מקינון 1975–1977
נורם סונג'ו 1977–1978
אירב קייז 1978–1980
לו לנארט 1980–1981
טד פודלסקי 1981–1982
פול פיפס 1982–1984
קארל שיר 1984–1986
אלג'ין ביילור 1986–2008 זכייה בפרס מנהל העונה (2006)
מייק דאנליבי 2008–2010
ניל אולשי 2010–2012
ויני דל נגרו ואנדי רוזר 2012
גארי זקס 2012–2013
דוק ריברס 2013–2017
לורנס פרנק 2017–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 52, בוב מקאדו פעמיים (1974 ו-1976), וצ'ארלס סמית' (1990).

ריבאונדים: 30, מייקל קייג' מול סיאטל סופרסוניקס, 24 באפריל 1988.

אסיסטים: 25, ארני דיגרגוריו מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 1 בינואר 1974.

חטיפות: 10, לו ויליאמס מול יוטה ג'אז, 20 בינואר 2018.

חסימות: 10, בנואיט בנג'מין מול מילווקי באקס (1988) ומול סן אנטוניו ספרס (1989).

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2018/2019, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[28]

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

רוקי השנה

השחקן השישי של העונה

השחקן המשתפר של העונה

מנהל השנה

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

MVP של משחק האולסטאר

שחקנים במשחק האולסטאר

סגל שחקנים בעונת 2019/2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל לוס אנג'לס קליפרס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SF 2 ארצות הבריתארצות הברית קוואי לאונרד 2.01 מטרים 29 ביוני 1991 אוניברסיטת המדינה של סן דייגו
PF 4 ארצות הבריתארצות הברית ג'מייקל גרין 2.06 מטרים 21 ביוני 1990 אוניברסיטת אלבמה
PF/C 5 ארצות הבריתארצות הברית מונטרז הרל 2.03 מטרים 24 ביוני 1994 אוניברסיטת לואיוויל
SG 10 ארצות הבריתארצות הברית ג'רום רובינסון 1.96 מטרים 22 בפברואר 1997 בוסטון קולג'
SG/SF 13 ארצות הבריתארצות הברית פול ג'ורג' 2.06 מטרים 2 במאי 1990 אוניברסיטת פרזנו סטייט
SF 14 ארצות הבריתארצות הברית טרנס מאן 2.01 מטרים 18 באוקטובר 1996 אוניברסיטת המדינה של פלורידה
PF/C 25 ארצות הבריתארצות הברית ג'ונתן מוטלי (כ) 2.08 מטרים 4 במאי 1995 אוניברסיטת ביילור
SG 19 ארצות הבריתארצות הברית רודני מקגרודר 1.93 מטרים 29 ביולי 1991 אוניברסיטת המדינה של קנזס
SG 20 ארצות הבריתארצות הברית לנדרי שאמט 1.96 מטרים 13 במרץ 1997 אוניברסיטת המדינה של ויצ'יטה
PG 21 ארצות הבריתארצות הברית פטריק בוורלי 1.85 מטרים 12 ביולי 1988 אוניברסיטת ארקנסו
PG/SG 23 ארצות הבריתארצות הברית לואיס ויליאמס 1.85 מטרים 27 באוקטובר 1986 תיכון דרום גווינט*
SF 24 פוארטו ריקופוארטו ריקו מוריס הארקלס 2.06 מטרים 11 במאי 1993 אוניברסיטת סנט ג'ונס
PF/C 25 קנדהקנדה פיונדו קבגנלי 2.08 מטרים 14 באוגוסט 1997 אוניברסיטת המדינה של פלורידה
C 40 קרואטיהקרואטיה איביצה זובאץ 2.16 מטרים 8 במרץ 1997 קרואטיה
SG/SF 42 ארצות הבריתארצות הברית אמיר קופי (כ) 2.03 מטרים 17 ביוני 1997 אוניברסיטת מינסוטה
PF 54 ארצות הבריתארצות הברית פטריק פטרסון 2.06 מטרים 14 במרץ 1989 אוניברסיטת קנטקי
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית דוק ריברס


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוס אנג'לס קליפרס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכסנדר גולדנשטיין‏, כרוניקה של כישלון ידוע מראש, באתר וואלה! NEWS‏, 10 באוגוסט 2003
  2. ^ לוס אנג'לס קליפרס עדיין נלחמת בהיסטוריה, באתר hoopshabit.com,‏ 15 בינואר 2016
  3. ^ לפני הראפטורס, היה לטורונטו את הברייבס, באתר tvo.org,‏ 29 במאי 2019
  4. ^ 4.0 4.1 כשהקליפרס היו הסלטיקס, באתר ניו יורק טיימס, 22 במאי 2012
  5. ^ Before the Clippers, there was the Braves' old world, באתר לוס אנג'לס טיימס, 24 בדצמבר 2012
  6. ^ סאגת באפלו ברייבס, באתר buffalochronicle.com,‏ 7 במאי 2016
  7. ^ מאחורי השם, באתר הקליפרס, 31 באוגוסט 2006
  8. ^ Donald Sterling admits he was wrong, באתר ספורטס אילוסטרייטד, 9 במאי 2014
  9. ^ Donald Sterling: Slumlord Billionaire, באתר thenation.com,‏ 26 באפריל 2014
  10. ^ הקליפרס מצטרפים ללייקרס ולקינגס בסטייפלס סנטר, באתר לוס אנג'לס טיימס, 17 באפריל 1998
  11. ^ הבחירות הראשונות הגרועות בתולדות ה-NBA, באתר foxsports.com,‏ 28 באוגוסט 2018
  12. ^ דיווח על פציעתו של ליווינגסטון, באתר הקבוצה, 26 בפברואר 2007
  13. ^ הערכה לגבי פציעתו של לווינגסטון, באתר הקבוצה, 27 בפברואר 2007
  14. ^ דייוויס מסכם על חוזה עם הקליפרס, באתר ESPN,‏ 7 ביולי 2008
  15. ^ ביילור פורש מהקליפרס, באתר לוס אנג'לס טיימס, 7 באוקטובר 2008
  16. ^ אלג'ין ביילור עוזב את הקליפרס, באתר לוס אנג'לס טיימס, 8 באוקטובר 2008
  17. ^ הקליפרס מוסיפים את תפקיד הג'נרל מנג'ר למייק דאנליבי, באתר הקבוצה, 7 באוקטובר 2008
  18. ^ הקליפרס רוכשים את רנדולף וקולינס מניו יורק ניקס, באתר הקבוצה, 12 בנובמבר 2008
  19. ^ הקליפרס רוכשים את טלפייר, סמית', ומדסן, באתר הקבוצה, 20 ביולי 2009
  20. ^ גריפין שובר את ברכו, באתר ESPN,‏ 27 באוקטובר 2009
  21. ^ מייק דאנליבי עוזב את תפקידו, באתר ESPN,‏ 5 בפברואר 2010
  22. ^ הקליפרס מפטרים את מייק דאנליבי, באתר לוס אנג'לס טיימס, 9 במרץ 2010
  23. ^ הקליפרס ממנים אל ויני דל נגרו למאמן ראשי, באתר Yahoo!,‏ 7 ביולי 2010
  24. ^ גריפין מעלה את העניין בקליפרס, באתר sportingnews.com,‏ 11 בינואר 2011
  25. ^ ynet ספורט, דונלד סטרלינג הורחק מה-NBA לכל ימי חייו, באתר ynet, 29 באפריל 2014
  26. ^ הצעד (וחצי) של סטיב באלמר: קנה את הלוס אנג'לס קליפרס תמורת שני מיליארד דולר, באתר "אנשים ומחשבים", 1 ביוני 2014
    סופי: סטרלינג ייאלץ למכור את הקליפרס, באתר ynet, 29 ביולי 2014
  27. ^ קוואי לאונרד בחר בלוס אנג'לס קליפרס, פול ג'ורג' מצטרף אליו, באתר וואלה! NEWS‏, 6 ביולי 2019
  28. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com