נור א-דין אל-אתאסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נור א-דין אל-אתאסי

ד"ר נור א-דין מוסטפא אל-אתאסי (ערבית: نور الدين مصطفى الأتاسي; 1930-1992), רופא ומדינאי סורי, אשר כיהן כנשיא סוריה מפברואר 1966 עד נובמבר 1970.

אתאסי, קרוב משפחתו של האשם אל אתאסי (מדינאי ונשיא סוריה), למד רפואה באוניברסיטת דמשק, והצטרף למפלגת הבעת' הסורית בראשותם של מישל עפלק וסלאח א-דין אל-ביטאר. הוא נמנה עם תומכיה העיקריים של אידאולוגיית הפאן ערביות והנאצריזם הרדיקלי.

בשנת 1951, בנצלו את עמדתו כראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת דמשק, אתאסי פעל יחד עם מפלגת הבעת' כנגד הדיקטטורה הצבאית של הנשיא אדיב א-שישכלי. במאי 1952 הוא נאסר וגורש לכלא פלמירה. שנה מאוחר יותר הועבר לכלא מזה הידוע לשמצה, שם פתח בשביתת רעב שהביאה לשחרורו חודש מאוחר יותר.

ב-1954, בעקבות פרוץ מלחמת אלג'יריה, נסע לאלג'יר שם שימש כרופאו של מפקד ההתנגדות האלג'יראית, הוארי בומדיין. עם תום המהפכה בשנת 1962, אתאסי שב לסוריה וגיבש את זהותו הפאן-ערבית.

בשנת 1963 תפסה מפלגת הבעת' את השלטון בסוריה, והנשיא אמין אל-חאפז מינה את אתאסי לשר הפנים בממשלתו של סלאח א-דין אל-ביטאר. אתאסי נכנס לתפקיד באוגוסט ונותר לכהן עד מאי 1964. מאוקטובר אותה שנה עד ספטמבר 1965 שימש כסגנו של ראש הממשלה ביטאר והיה חבר במועצת הפיקוד המהפכני של מפלגת הבעת'.

אתאסי זכה לתמיכתם הפוליטית של רבים מחברי מפלגת הבעת', בין היתר הודות למוצאו המיוחס, לרפורמות הכלכליות-סוציאליסטיות שהוביל ולתמיכתו בתנועות התנגדות עממיות ברחבי העולם הערבי. עד שנת 1965 חבר לפלג הצבאי של מפלגת הבעת', שהתנגד לפלג האזרחי שכלל את מישל עפלק, סלאח אל ביטאר ואמין אל חאפז. בעלי בריתו העיקריים בשלב זה היו שני קציני צבא בכירים ממוצא עלאווי: סלאח ג'דיד ומפקד חיל האוויר הסורי, חאפז אל-אסד. תמיכתו בפלג הצבאי השתלמה כאשר בפברואר 1966 הובילו אסד וג'דיד הפיכה צבאית (הידועה כהפיכת הנאו-בעת'), במהלכה גורשו עפלק, ביטאר ואל-חאפז מסוריה.

ג'דיד, אשר סלד מאור הזרקורים והעדיף לשלוט בסוריה מאחרי הקלעים, מינה את אתאסי לנשיא הרפובליקה ולמזכ"ל מפלגת הבעת'. אסד היה לשר ההגנה, שעה שג'דיד בחר בעמדה חשופה פחות לעין הציבור, זו של סגן מזכ"ל המפלגה. אתאסי מינה שני רופאים כמוהו לעמדות מפתח במדינה: איברהים מח'וס היה לשר החוץ ויוסוף אל-זועיין - ראש הממשלה (שלושתם התנדבו לשמש כרופאים באלג'יריה בעת ההתקוממות האנטי-צרפתית שם). העיתון הלבנוני "ל'וריין" כתב בתגובה לשרשרת המינויים כי "סוריה נשלטת בידי שלושה רופאים. מובן שהיא חולה." בסופו של דבר, הברית בין אתאסי, ג'דיד ואסד החלה להתמוסס, בעיקר נוכח התנגדותו של אסד למדיניות הנוקשה שהובילו אתאסי וג'דיד בתחומים רבים.

בספטמבר 1966 דיכא אתאסי מרד בהר הדרוזים בראשותו של קצין מפלגת הבעת', סלים חאטום. אתאסי פיטר רבים ממקורביו של חאטום ובכך עורר תרעומת במגזר הדרוזי. בביקור הפיוס שערך בעיר סוודייה נעצר על ידי חאטום ואנשיו. אסד שלח בתגובה מטוסי קרב להר הדרוזים ואיים להפגיזו אם לא ישוחרר הנשיא הסורי. כך הצליח לשמר את ממשלת הנאו-בעת' בארבע השנים הבאות.

לקיצוניותו האידאולוגית של אתאסי היה חלק בלתי מבוטל בדינמיקה שהובילה לפרוץ מעשי האיבה בין סוריה וישראל ביוני 1967 (ראו מלחמת ששת הימים). התבוסה במלחמה זו, שהמיטה זעזוע כבד על המערכת הפוליטית בסוריה, קרעה קרע משמעותי בהנהגה הסורית, כשאסד מחד וג'דיד ואתאסי מאידך מחליפים ביניהם האשמות בדבר האחריות לתבוסה במלחמה. ב-16 בנובמבר 1970, ביצע אסד הפיכה צבאית משל עצמו ("מהפכת התיקונים"), במהלכה נעצרו ג'דיד ואתאסי. אתאסי צפה הפיכה זו ותכנן לפטר את אסד ומקורבו, רמטכ"ל הצבא הסורי מוסטפא טלאס, ואולם אסד פעל ראשון. אתאסי נותר בכלא בין השנים 1970-1980, ולאחר מכן הועבר לכלא מזה. בשנת 1992 שוחרר בעקבות בריאות לקויה ונשלח לטיפול בפריז במימון ממשלת צרפת, ואולם הוא מת זמן קצר לאחר מכן.