מדינת סוריה
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| ראש מדינה |
נשיא מדינת סוריה  |
| עיר בירה | דמשק |
| גאוגרפיה | |
| יבשת |
אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| הקמה | 1 בינואר 1925 |
| פירוק | |
| פירוק | 14 במאי 1930 |
| ישות קודמת |
הפדרציה הסורית |
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} הרפובליקה הסורית הראשונה |
  | |
מדינת סוריה (בצרפתית: État de Syrie; בערבית: دولة سوريا) הייתה מדינת מנדט צרפתית שנוצרה על ידי צו מה-5 בדצמבר 1924, החל מ-1 בינואר 1925, מאיחוד מדינת חלב ומדינת דמשק. המדינה ירשה את הפדרציה הסורית (1922–1924) שנוצרה על ידי מתן אספה מרכזית למדינת חלב, מדינת דמשק ומדינת העלווים. מדינת העלווים לא הצטרפה למדינת סוריה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920, הוקמה ממלכה ערבית עצמאית של סוריה תחת המלך פייסל מהמשפחה ההאשמית, שלימים הפך למלך עיראק. עם זאת, שלטונו על סוריה הסתיים לאחר חודשים ספורים בלבד, בעקבות ההתנגשות בין כוחותיו הערבים הסורים לכוחות הצרפתים הסדירים בקרב מייסלון. הכוחות הצרפתים כבשו את סוריה מאוחר יותר באותה שנה לאחר שחבר הלאומים הכניס את סוריה למנדט צרפתי.
בעקבות ועידת סן רמו והתבוסה של המלוכה קצרת המועד של המלך פייסל בקרב מייסלון, הקים הגנרל הצרפתי אנרי גורו ממשל אזרחי בשטח. אזור המנדט חולק לשש מדינות. הגדרתן של אותן מדינות התבסס בחלקו על השיוך העדתי בשטח בסוריה. עם זאת, כמעט כל הכתות הסוריות היו עוינות כלפי המנדט הצרפתי וכלפי החלוקה שיצרה. האוכלוסייה הסונית בעיקר בחלב ובדמשק התנגדה נחרצות לחלוקת סוריה.
ב-28 ביוני 1922 הוקמה הפדרציה הסורית שכללה שלוש מהמדינות: מדינת דמשק, מדינת חלב ומדינת העלווים. מדינת ג'בל א-דרוז ולבנון הגדולה לא היו חלק מהפדרציה הזו. הסנג'ק האוטונומי אלכסנדרטה נוסף למדינת חלב בשנת 1923. הפדרציה אימצה דגל פדרלי חדש (ירוק-לבן-ירוק עם קנטון צרפתי), שהפך מאוחר יותר לדגל מדינת סוריה.
מדינת סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת מדינת סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1924 החליטה "המועצה הפדרלית הסורית" (נציגי הפדרציה הסורית של "מדינות" דמשק, חלב, והעלווים) על ביטולה ועל איחוד שלוש המדינות.[1] אולם ב-26 ביוני 1924 הודיעו הצרפתים הודיעו על גרסתם שלהם לאיחוד סוריה: איחוד מדינות דמשק וחלב, בתוספת חבל אלכסנדרטה (במעמד אוטונומי).[2] מדינות חלב ודמשק אוחדו למדינת סוריה, בתוקף ב-1 בינואר 1925.
המרד הסורי הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1925 פרצה ההתנגדות הסורית לשלטון הקולוניאלי הצרפתי במרד בהיקף מלא, בראשות סולטאן פאשה אל אטרש.
המרד פרץ בג'בל דרוז אך התפשט במהירות למדינות סוריה אחרות והפך למרד כללי בסוריה. צרפת ניסתה לנקום בכך שהפרלמנט של מדינת חלב יכריז על התנתקות מהאיחוד עם מדינת דמשק, אך ההצבעה בוטלה על ידי פטריוטים סורים.
למרות הניסיונות הצרפתים לשמור על השליטה על ידי עידוד פילוגים עדתיים ובידוד אזורים עירוניים וכפריים, המרד התפשט מהכפרים ואיחד את הדרוזים, הסונים, השיעים, העלווים והנוצרים הסורים. לאחר שכוחות המורדים כבשו את דמשק, הגיב הצבא הצרפתי בטכניקות אכזריות של התקוממות נגדית שהגדירו את אלה שישמשו מאוחר יותר באלג'יריה ובהודו-סין. טכניקות אלה כללו הריסות בתים, ענישה קולקטיבית של עיירות, הוצאות להורג, העברות אוכלוסייה ושימוש בשריון כבד בשכונות עירוניות. המרד בסופו של דבר הובס בשנים 1926–1927 באמצעות הפצצות אוויריות צרפתיות על אזורים אזרחיים, כולל דמשק. [3]
לאחר המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד שהמדינה נהנתה במידה מסוימת של אוטונומיה כמנדט, צרפת הפעילה סמכות משמעותית על הממשלה. אולם המרד הסורי הגדול הביא לכך שצרפת הקלה על אחיזתה בסוריה.[4]
ב-26 ביולי 1927 הנציב העליון הצרפתי אנרי פונסו, ועוזרו הקולונל קטרו, הודיעו כי צרפת מוכנה לאיחוד מדינת סוריה עם מדינת הר הדרוזים ומדינת העלווים, ומסכימה לבחירות לשם הקמת אספה מכוננת, שתכין חוקה לסוריה.[5] בפברואר 1928 מינה הנציב העליון אנרי פונסו ממשלה בראשות תאג' א-דין אל-חוסני.[5] ב-10 וב-24 באפריל 1928 נערכו בחירות לאספה המכוננת בסוריה בשני שלבים. הלאומיים היו רק כשליש מן הנבחרים, אולם הם היו האגף הדומיננטי בפרלמנט החדש.[6] נוסחה חוקה, אך היא לא אושרה על ידי לשכת הצירים הצרפתית.[4] ב-11 באוגוסט 1928 השעה הנציב פונסו את בית הנבחרים הסורי, כאשר אישר הבית את הצעת החוקה הסורית.[6] בפברואר 1929 החליט פונסו להשעות את האספה המכוננת הסורית לזמן בלתי מוגבל.[7] במאי 1930 הותירו הצרפתים את הממשלה בסוריה בידי ה"מתונים" בראשות תאג' א־דין אל־חוסני, והכריזו חד־צדדית על כינון חוקה בנוסח מתוקן.[7] ב-14 במאי 1930 הוכרזה מדינת סוריה כ"רפובליקה הסורית".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 479.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 480.
- ^ Michael Provence. The Great Syrian Revolt and the Rise of Arab Nationalism. University of Texas, Austin: University of Texas Press, 2005.
- ^ 1 2 Peter Mansfield (1991). A History of the Middle East. p. 199.
- ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 484.
- ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 485.
- ^ 1 2 חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 486.
