הר הדרוזים
| תל קני – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הדרוזים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים |
1,803 מ' |
| מדינה | סוריה |
| מיקום | מחוז א-סווידא, סוריה |
| קואורדינטות | 32°40′00″N 36°44′00″E / 32.666666666667°N 36.733333333333°E |

הר הדרוזים (בערבית: جبل الدروز, תעתיק מדויק: גָ'בֶּל אלדְרוּז), המכונה גם הר החורן (جبل حوران, תעתיק מדויק: ג'בל חוֹרָאן) והר הבשן, הוא רמה געשית גבוהה בדרום מערב סוריה, במחוז א-סווידא.
מרבית האוכלוסייה המתגוררת בהר היא דרוזית, כאשר לצדם גרים גם תושבים ערבים-נוצרים[1]. א-סווידא היא העיר הגדולה באזור, ואוכלוסייתה מונה כ-87,000 נפש, רובם דרוזים, והמיעוט הוא ערבים-נוצרים המשתייכים לכנסייה היוונית-אורתודוקסית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופות הקדומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הרומית היה ההר מיושב בצפיפות רבה ובין היתר על ידי קהילות יהודיות והחכמים שיצאו מהן כונו "החורני", או דמִן חורן",[2] או דמִן חוורן", כמו התנאים: רבי יוחנן החורני ורבי נחוניא דמן חוורן. הר חוורן נמנה במשנה כאחד ההרים עליהם היו משיאים משואות להודיע על קידוש החודש.[3]
במהלך הכיבוש הערבי של הארץ נחרבו יישובים אלו,[דרוש מקור] אך נשמר זכר היהודים שהיו שם. אשתורי הפרחי, בימי הביניים, דווח על כך שבפי הבקיאים, ההר נקרא "ג'בל בני ישראל".[2]
החל מהמאה ה-17
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף המאה ה-17, עקב מלחמותיהם המרובות, החלה נדידה של דרוזים מאזור ריכוזם בהר הלבנון לאזור הר חורן, שישובו היה אז דליל מאוד. בזמן האימפריה העות'מאנית, אחרי מאורעות 1840 ו-1860[א] שהביאו להתערבות מעצמות אירופה, החלה הגירה המונית של דרוזים להר ומאז קיבל הר חורן את השם "הר הדרוזים".[4] עם כינון הר הלבנון בהגמוניה נוצרית בשנת 1861, היגרו ממנו דרוזים רבים אל ג'בל א-דרוז.[5] באותה תקופה נהנו הדרוזים מאוטונומיה מלאה והטורקים נמנעו להגיע להר כדי לגבות מיסים ולגייס צעירים לצבא.[2] בשנת 1909 פרץ באזור זה המרד הדרוזי בחורן.
תחת המנדט הצרפתי על סוריה הייתה באזור מדינה דרוזית אוטונומית – מדינת ג'בל א-דרוז, שהתקיימה בין השנים 1921 ל-1936. שמה של המדינה היה בתחילה מדינת סווידא על שם העיר הגדולה באזור – א-סווידאא, אך הוא שונה ל"ג'בל א-דרוז" בשנת 1927. ב-1925 פרץ בהר המרד הדרוזי בצרפתים. בהסכם העצמאות הצרפתי-סורי מ-1936 בוטל מעמדה של ג'בל א-דרוז והיא הפכה לחלק מסוריה. באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20, נמצא בהר הדרוזים הריכוז הטריטוריאלי הגדול ביותר של הדרוזים: כ-75 אלף נפש – למעלה מ-40% מכלל אוכלוסיית הדרוזים, שמנתה באותה התקופה כ-180 אלף נפש.[4]
במלחמת העצמאות של ישראל התארגן בהר הדרוזים גדוד מתנדבים דרוזי בן כ-500 חיילים והתפקד לצבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י. הגדוד, בפיקוד שכיב והאב, נלחם בקרבות רמת יוחנן, אך נסוג בעקבות הסכם עם ההגנה. מקצת אנשיו, בהנהגת איסמעיל קבלאן, ברחו מסוריה לישראל והצטרפו לכוחות הביטחון הישראלים.
ערב מלחמת ששת הימים הגה יגאל אלון, משרי הממשלה הבכירים, תוכנית להפרדת הר הדרוזים מסוריה והקמת מדינה דרוזית עצמאית. בחזונו תהיה זו בת ברית לישראל ותיצור חיץ עם ירדן. לדבריו, הוא בנה רבות על הדרוזים בישראל, המאורגנים בצה"ל, כגורם מקשר בינם לבין הדרוזים שמעבר לגבול. אלון ניסה להשפיע על מנהיגים כדיין, רבין ואשכול לכבוש את ג'בל א-דרוז ולכונן רפובליקה דרוזית, אך ללא הועיל[6].
הדרוזים בהר הדרוזים, שומרים על קשר עם הדרוזים בישראל, לרבות קשרי משפחה. בשנים 2015–2018, כאשר היה חשש לטבח בדרוזים שבהר הדרוזים על ידי דאעש, הפגינו ופעלו למענם הדרוזים בישראל.[7] במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, תושבי ההר נהנו מסוג של אוטונומיה. הם לא התערבו בקרבות ולא התגייסו לצבא, ואף הקימו מיליציות חמושות משל עצמן, אך גם לא סילקו את נציגי הממשל בדמשק.[8] באוגוסט 2023, החלו הפגנות בהר הדרוזים נגד הממשל בדמשק, שבהן אנשי העדה יצאו בקריאות נגד נשיא סוריה בשאר אל-אסד. הטריגר להפגנות היה המצב הכלכלי הקשה באזור הדרוזי.[9] זאת נוסף על הפגנות בדרעא ומקומות נוספים בדרום סוריה.[10] המנהיג הרוחני של הר הדרוזים, שיח' חכמת אל-היג'רי, הכריז על איראן וחזבאללה הפועלים בסוריה כ"כובשים", ופסק שיש לאסור עליהם ג'יהאד.[11]
בהצהרה מ-30 באפריל 2025 הביעו ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון מחויבות להגן על העדה הדרוזית בסוריה, מתוך אחריות ואחווה כלפי הדרוזים בישראל, הקשורים בקשרי משפחה והיסטוריה עם אחיהם שמעבר לגבול[12]. ביולי 2025, במהלך העימותים בדרום סוריה, בדווים ואנשי אחמד א-שרע פשטו על הר הדרוזים וביצעו טבח בדרוזים. הדרוזים התגוננו והעימותים נמשכו במשך כשבוע.[13] צה"ל ביצע כמה פעולות צבאיות לסייע לדרוזים בהר הדרוזים[14], אך ישראל הבהירה שחיילי צה"ל לא ייכנסו לשטח סוריה.[15]
גאוגרפיה וגאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הר הדרוזים הוא השדה הגעשי הדרומי ביותר בסוריה. הוא נמצא בקצהו הצפוני של שדה א-שמה, שדה בזלתי מסיבי המשתרע על פני שטח של כ-40 אלף קמ"ר, וחוצה את ערב הסעודית, ירדן וסוריה. בשדה הר הדרוזים זוהתה קבוצה של 118 הרי געש בזלתיים, שהיו פעילים לאורך 2.6 מיליון שנה, מהפליסטוקן התחתון ועד ההולוקן. הפעילות המתועדת האחרונה באזור התרחשה לפני כ-4,000 שנה. הרי הגעש בשדה מסודרים בכיוון צפון-מערב – דרום-מזרח, מבנה המרמז על קיומם של סדקים גאולוגיים עמוקים ששימשו נתיב עלייה למאגמה אל פני השטח. האזור כולל פסגות בגבהים שונים:[דרוש מקור]
| שם | בערבית | גובה מעל פני הים |
| תל קני | تل قينة | 1,803 |
| תל ג'ואלין | تل جوالين | 1,732 |
| תל סלימאן | تل سليمان | 1,703 |
| תל קליב | تل القليب | 1,698 |
| תל אבו חמרה | تل أبو حمره | 1,482 |
| תל אל-אחמר | تل الأحمر | 1,452 |
| תל עבד מאר | تل عبد مار | 1,436 |
| תל ח'ֻדֻר אִמתאן | تل خضر أمتان | 1,341 |
| תל עזראן | تل عزران | 1,220 |
| תל שיחן | تل شيحان | 1,138 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גנרל אנדריאה, הר הדרוזים, מערכות 8, אוגוסט 1941
- הר הדרוזים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מעשי טבח של הדרוזים בנוצרים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Christians in Syria's Suwayda discuss history, coexistence with Druze majority". North Press. 18 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל לידיעת א"י, ת"א, 1976, עמ' 1911-1908
- ^ משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ד'
- ^ 1 2 יעקב שמעוני, ערבי ארץ ישראל, תל אביב: עם עובד, תש"ז, עמ' 94.
- ^ חגי ארליך, המזרח התיכון בין מלחמות העולם, האוניברסיטה הפתוחה, ספר ג, עמ' 142.
- ^ אמיר אורן, ושוב ויתרתי. אלא מה, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2007
- ^
נעה שפיגל, אלפי דרוזים הפגינו היום בעקבות רצף פיגועים של דאעש בהר הדרוזים בסוריה, באתר הארץ, 28 ביולי 2018
- ^ אהוד יערי, סוף החלום על הר הדרוזים בסוריה, באתר מאקו, 6 בדצמבר 2021
- ^ אמיר בר-שלום, משני צדי הגבול, הדרוזים עוברים טלטלה המאיימת לפוצץ את הסטטוס קוו, באתר זמן ישראל, 29 באוגוסט 2023
- ^ אסף גבור, "דאעש עם חליפות": עדויות לירי חי בהפגנות ענק נגד אסד בסוריה, בעיתון מקור ראשון, 21 באוגוסט 2023
- ^ אהוד יערי, אסור להסס: מסדרון להר הדרוזים ומהר!, באתר מאקו, 2 באוקטובר 2023
- ^
הדרוזים במזרח התיכון, באתר צה"ל, 14 ביולי 2025
- ^ ליאור בן ארי, נקמה מתוכננת או איבוד שליטה: מה באמת קורה על הר הדרוזים, באתר ynet, 25 ביולי 2025
- ^ ספיר ליפקין, צה"ל בהודעה חריגה: תקפנו טנקים בדרום בסוריה, באתר מאקו, 14 ביולי 2025
- ^ אבי אשכנזי, ישראל מאותתת כי היא תסייע למנוע טבח בסוריה - אבל לא תלכלך את הידיים, באתר מעריב אונליין, 15 ביולי 2025