נחמיה גינזבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דברי נחמיה.jpg

הרב נחמיה הלוי גינזבורג מדוברובנה (ט"ו בשבט ה'תקמ"חט"ו בשבט ה'תרי"ב; 24 בינואר 17885 בפברואר 1852) היה רב, פרשן ופוסק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמיה מדוברובנה נולד בעיירה סמוליאני שברוסיה. אביו ר' אברהם בירך[דרושה הבהרה] היה נמנה עם חסידי רבי שניאור זלמן מליאדי, וכך גידל את בנו נחמיה.

התחתן בזיווג ראשון עם בתו של ר' זלמן וועלקעס שהתגורר בעיירה דוברובנה. עם נישואיו השניים עבר להתגורר בדוברובנה, אשר על שמה נקרא. זו נפטרה בדמי ימיה, ואז נשא לאשה את נכדתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, בת בנו הרב חיים אברהם שניאורי.

ר' נחמיה כל ימיו לא חפץ להתפרנס מהרבנות, ולפרנסתו ניהל בית חרושת לטליתות אותו ירש מחותנו ר' זלמן. רווחיו היו גדולים והיה נחשב לעתיר נכסים.

בערוב ימיו התקלקל עסקו והתרושש מנכסיו. מחותנו הרב ברוך מרדכי אטינגר אב"ד בוברויסק, המליץ לאנשי קהילתו לקחתם לרב עליהם, אחר נסיעתו לארץ ישראל. אך ר' נחמיה מיאן.

נפטר ביום 5 בפברואר 1852, באותו יום בו, לפי הלוח העברי, חל גם יום הולדתו – ט"ו בשבט. על פטירתו מסופר[1]: "פטירתו הי' נפלא מאד שכל הלילה למד וכתב שו"ת, ואחר כך בבוקר שמע בחדרו בהמנין שאצל חדרו ברכו וקדושה ואחר התפלה נפטר פתאום זיע"א, בדבר פטירתו יש מעשה נפלאה ואכ"מ".

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורתו של ר' נחמיה לא נדפסה בחייו, ורק לאחר פטירתו קובצו השו"ת שכתב ונדפסו בשם "שו"ת דברי נחמיה". שו"ת אלו על אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר. חיבורו זה כולל גם השלמה לשולחן ערוך הרב, חלק מחיבוריו נשרפו, כולל חלק מההשלמה.

נוסף לזה הערותיו וחידושיו על הש"ס נדפסו בש"ס וילנא.

תחת ידו היו חיבורים נוספים בכתב יד, ולא ראו את אור הדפוס.

נשא ונתן עם רבני דורו, ובראשם הרב יצחק אייזיק אפשטיין מהומל, הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרב ברוך מרדכי מבברויסק, ועוד.

היה חסיד של רבי שניאור זלמן מליאדי וממשיכי דרכו, ואף היה בקיא בתורת החסידות.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סב בת זוגו בזיווג שני היה רבי שניאור זלמן מליאדי.

מחותניו היו הרב דוד לוריא מביחוב, הרב ברוך מרדכי אטינגר.

בנו הוא הרב דובער יהודה לייב. חיבר ספר בשם "אמונת חכמים" (ווילנא, תרנ"ב).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית רבי, חלק א, עמוד 138.