מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו, ראו צמח צדק (ספר).
רבי מנחם מנדל שניאורסון
Tzemachtzedek2.jpg
ציור של בעל ה'צמח צדק'
לידה 9 בספטמבר 1789 (יוליאני)
כ"ט באלול ה'תקמ"ט
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ליוזנה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 במרץ 1866 (יוליאני) (בגיל 76)
י"ג בניסן ה'תרכ"ו
האימפריה הרוסית (1858-1883)האימפריה הרוסית (1858-1883) לובביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רוסיהרוסיה לובביץ'
חסידות חב"ד-ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ'
מספר בשושלת השלישי
הקודם רבי דובער שניאורי
הבא רבי שמואל שניאורסון - (חב"ד ליובאוויטש)
רבי יהודא לייב שניאורסון
(קאפוסט)
רבי ישראל נח שניאורסון
(ניז'ין)
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (לאדי)
תחילת כהונה (בסמוך לפטירת חמיו רבי דובער שניאורי-ט' כסלו ה'תקפ"ח)
סיום כהונה בעת פטירתו י"ג ניסן ה'תרכ"ו
רבותיו אביו רבי שלום שכנא אלטשולר
סבו רבי שניאור זלמן מלאדי
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום שכנא אלטשולר
אם הרבנית דבורה לאה אלטשולר
בת זוג הרבנית חיה מושקא
ילדים ראו בהמשך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט[1], 1789י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866), המכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו, היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה ליוזנה בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה אלטשולר, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. בגיל שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי שלימדו תורה. בה' בכסלו תקס"ג (1803) בגיל 14 נישא לבת דודו, חיה מושקא בת רבי דובער שניאורי, האדמו"ר מחב"ד-לובביץ.

עד פטירת חותנו היה עונה בשמו על שאלות הלכתיות, ולאחר פטירתו סירב להתמנות במקומו כאדמו"ר. שנה וחצי אחר כך, ניאות להפצרת החסידים לנהוג בהם כאדמו"ר. עם מינויו החל לפעול להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (במה שזכה לכינוי "גזרת הקנטוניסטים"), הקים ועד שתדלנים להפחתת מכסות הגיוס והרחבת האפשרות להמיר את הגיוס בתשלום כספי. במקביל עודד את אנשיו לפעול לשם כך גם בדרכים בלתי חוקיות כמו שחרור הילדים המגויסים באמצעות מתן שוחד לשומרים ורישום הילדים כמתים, לשם פעילות זו הוקם ארגון בשם "חברה תחיית המתים". במקביל שלח את נאמניו למקומות כינוס המגויסים כדי לעודדם להישאר נאמנים ליהדות, ובעצמו השתדל לקרב חיילים אלו. נשתמר מאמר חסידי שאמר ביידיש בעת מפגש עם קבוצת חיילים כזו.

בשל עידודו את חסידיו (1839) לעסוק בחקלאות, והתיישבות ששים משפחות יהודיות בעידודו בכפר שצ'דרין שליד הומל לשם כך (1844), הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית[דרושה הבהרה], וב-1851 העניק לו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה מעמד של "אזרח נכבד לדורותיו"[2]. תואר זה היה בתוקף עד קריסת האימפריה הרוסית וסיום שלטון הצאר ב-1917[3].

לדברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1841 (תר"א) ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים[4].

ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים[5].

גם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, והם עוסקים בשו"ת הלכתי, קבלה וחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור.

נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון.

משפחתו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

  • בנו הראשון[6], רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן).
  • בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת.
  • בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך התפרקה החסידות.
  • בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין", אך לחצר זו לא היה המשך.
  • בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל.
  • בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור.
  • בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו (בליובאוויטש) בהנהגת שושלת חב"ד ליובאוויטש, כצוואת האב[7].

בנותיו

  • ראדע פריידא, נישאה לר' שניאור
  • דבורה לאה, נישאה לר' לוי יצחק

אילן יוחסין של אדמו"רי חב"ד[עריכת קוד מקור | עריכה]


רבי
שניאור זלמן מלאדי
"האדמו"ר הזקן"
 
 
 
הרבנית
שטערנא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי
דובער שניאורי
"האדמו"ר האמצעי"
 
 
 
הרבנית
שיינא
 
הרבנית
דבורה לאה אלטשולר
 
 
 
רבי
שלום שכנא אלטשולר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
מנוחה רחל סלונים
"אם היישוב היהודי בחברון"
 
הרבנית
שרה
 
הרבנית
חיה מושקא
 
 
 
רבי
מנחם מנדל שניאורסון
"הצמח צדק"
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
רבקה שניאורסון
אשתו השניה
 
 
 
רבי
שמואל שניאורסון
"אדמו"ר המהר"ש"
אדמו"ר לחסידי חב"ד-ליובאוויטש
 
 
רבי
יוסף יצחק שניאורסון מאוורוטש
אדמו"ר לחסידי צ'רנוביל-אוורוטש
 
רבי
חיים שניאור זלמן שניאורסון
אדמו"ר לחסידי חב"ד-ליאדי
 
רבי
ישראל נח שניאורסון
אדמו"ר לחסידי חב"ד-ניעז'ין
 
רבי
יהודא לייב שניאורסון
"המהרי"ל מקאפוסט"
אדמו"ר לחסידי חב"ד-קאפוסט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי
שלום דובער שניאורסון
"האדמו"ר הרש"ב"
 
 
 
 
הרבנית
שטערנא שרה שניאורסון
 
 
הרבנית
סטערנא שניאורסון
אשתו הראשונה.
נפטרה 3 חודשים לאחר נישואיהם
 
רבי
אברהם שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי
יוסף יצחק שניאורסון
"האדמו"ר הריי"צ"
 
 
 
הרבנית
נחמה דינה שניאורסון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית
חיה מושקא שניאורסון
 
רבי
מנחם מנדל שניאורסון
"הרבי מלוּבָּבִיץ'"
 



מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]


תקופת חייו של הרב מנחם מנדל שניאורסון על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו"ת צמח צדק, מהדורה ראשונה, וילנא, ה'תרל"ב
  • צמח צדק - שאלות ותשובות הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על הש"ס. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת היידיש) - "מנחם מענדל" בגימטריה "צמח צדק".
  • דרך מצותיך - טעמי המצוות על-פי תורת החסידות.
  • ביאורי הזוהר- ביאור מאמרים מספר הזוהר.
  • ספר החקירה - דרך אמונה - ספר פילוסופי-מחקרי בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם", ספר העיקרים, ועוד (הספר נכתב לערך בשנת תר"ג, שנה שבה הרבה הצמח צדק להתווכח עם אלה שניסו לשנות חוקים ברוסיה בנוגע לדת ישראל).
  • אור התורה - ארבעים ושניים כרכים של ביאורי חסידות על התורה, מועדים ונ"ך (נביאים וכתובים).
  • ספר הליקוטים - סדרה בת כמה עשרות כרכים, שבה לוקטו דברי תורתו לפי ערכים בסדר הא"ב.
  • אגרות קודש - תשעים מאגרותיו, מהדורה מוערת עם מבוא, בעריכת הרב שלום בער לוין והרב יהושע מונדשיין, הוצאה חדשה, קה"ת ברוקלין ה'תשע"ג.
  • יהל אור - על תהילים.
  • מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" -הנחות, כרך א' בראשית, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ז

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים מאיר הילמן, ‏בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק שלישי של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרך תשיעי, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק, (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), קה"ת, כפר חב"ד.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' עא-צה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדורות קודמים היו ספקות באשר לשנת הולדתו האם הייתה בשנת תקמ"ח, תקמ"ט או תק"נ, ראה רשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן (יוסף יצחק שניאורסון, קה"ת, (2011).) עמ' מט בהערה 211 סקירה על הגרסאות שבתאריכי הולדתו, התמים חוברת ג' עמ' כה. בשלשלת היחס בהיום יום נכתב שנולד בשנת תקמ"ט ערב ר"ה (של תק"נ).
  2. ^ מעמד "אזרח נכבד" התיר ליהודים מסחר בערים הגדולות, פטור מגיוס והטבות נוספות. תואר זה קיבלו כל משתתפי אספת הרבנים[דרושה הבהרה]. התואר "אזרח נכבד לדורותיו", העניק הטבות דומות גם לצאצאיו, והוא הוענק לו בשל פעילותו בשצ'דרין.
  3. ^ צילום התעודה, ומסמכים הקשורים לבקשה, באתר COL.
  4. ^ אגרות קודש הריי"צ חלק ב' עמ' קז.
  5. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
  6. ^ ספק אם היה בכור. ראו: שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק פ"ה, עמ' קס"ה.
  7. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.