נפתלי יצחק ילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נפתלי יצחק ילין
נפתלי יצחק ילין
נפתלי יצחק ילין
לידה 1900
כ"ז בשבט תר"ס
ירושלים
פטירה 22 באוקטובר 1948 (בגיל 48 בערך)
כ' בתשרי תש"ט
תל אביב
מקום קבורה בית העלמין נחלת יצחק
פעילות בולטת ממייסדי הסתדרות הרוקחים
בת זוג חנה בת יעקב טרכטנברג
צאצאים טוביה, אבשלום משה, יוסף, רמונה, נתניהו

נפתלי יצחק ילין (1900 - 22 אוקטובר 1948, כ"ז שבט ה'תר"ס - כ' בתשרי ה'תש"ט) היה רוקח ארץ-ישראלי, מייסד "הארגון הבינלאומי של רוקחי ארץ ישראל", שופט, איש ציבור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים, כ"ז שבט ה'תר"ס לאביו ר' שלום שכנא (חניך ישיבת "עץ חיים", סופר סת"ם, חבר לשכת "אחוה" ומראשוני הציונים המאורגנים בארץ. בנו של ר' צבי הירש ילין בן ר' שלום שכנא ילין) ולאמו מרים בת יוסף טרכטנברג (דור רביעי לר' אברהם שלמה זלמן צורף, מבוני היישוב האשכנזי בירושלים). בשנת ה'תרס"ה, כשהיה בן 4, נתייתם מאביו, ור' משה וולשטיין - שנשא אחר כך את אמו - היה לו לאב.

למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים" עד גיל בר-מצווה. עבר בחינה בגימנסיה "הרצליה" ואחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם הוריו לבירות. עבר קורס תיכוני וגבוה בקולג' האמריקאי והצטיין בלימודיו, ובינתיים עבר גם את הבחינות של הקולג' הצרפתי בבירות. הרבה לקרוא בספרות העברית העתיקה והחדשה וכך הגיע לבקיאות רבה בשפות ובתרבות בעברית, אנגלית וצרפתית. בקולג' האמריקאי היה חבר פעיל ואחר כך נשיא באגודת תלמידים העברים, פעל להפצת הציונות והתרבות העברית בין הנוער בכלל והסטודנטים בפרט. פעל למען הגדלת המדור העברי בספריית הקולג' וסידר בו את הקטלוג הראשון[1].

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהוסמך ב-1921 לרוקחות וב-1922 ככימאי-אנליטי, חזר ב-1923 לארץ ישראל עם אמו ופתח בית-מרקחת בתל אביב. היה פעיל כל ימיו בחיי צבור הרוקחים. היה ממייסדי הארגון הבינלאומי של רוקחי א"י ובסניף תל אביב היה מזכיר, אחר כך סגן יו"ר ובסוף יו"ר; ממייסדי הסתדרות בעלי בתי-מרקחת בא"י ויו"ר ועדה המרכזי; ממייסדי ההסתדרות הרוקחים של א"י (הכוללת את כל הקשורים במקצוע זה) ועורך חוקתה, ממייסדי העיתון "הרוקח העברי" ועורכו ומחדש מונחים מקצועיים בעברית[2]; ממייסדי חברת "גהה" לאספקה עצמית לרוקחים ויו"ר מועצתה. מייסד בית הספר לרוקחים בירושלים.

היה פעיל במסדר "בני ברית", שם שימש שלש שנים רצופות כנשיא לשכת "שער ציון", היה יו"ר הועידה הארצית ה-14, חבר הוועד הכללי, המזכיר הגדול, יו"ר ועדת הטקסים של הלשכה הגדולה ותיאום התקנות, ערך את הנוסח החדש של פתיחת העבודה ואת נוסח קידושי האחים והשתתף ביסוד לשכות חדשות בת"א. מעוזריו הנאמנים של הנשיא הגדול הראשון של המסדר "בני-ברית" בא"י דוד ילין.

לבניה החופשית הצטרף ב-1926 כאח בלשכת "ברקאי", שימש בכל הדרגות, ובסוף 1939 קודש לנשיאה[3]. תרגם מצרפתית לעברית את הטקסים וספרי העבודה בכל הדרגות, את "החובות הקדומים" לאנדרסון ואת חוקת המסדר "המזרח הגדול של צרפת", שבחסותו פעלה הלשכה, אחרי שתי שנות נשיאות הכריע בעד העברת הלשכה לחסות הלשכה הלאומית הגדולה של א"י וכיהן בה כנשיא עוד שנתיים (עד פברואר 1944), ואחר כך היה מפעילי הלשכה הלאומית הגדולה. ב"ברקאי" חיבר את התקנון הפנימי, יסד ספריה וקופת אחים להלוואות על שם הנשיא לשעבר ד"ר חיים הררי. עזר לד"ר הררי בעריכת "הבונה החופשי", ואחר כך קיבל הוא לידו את העריכה. פרסם בו הרבה מאמרים, תרגומים, שירים (בשירה החל לנסות את יכולתו מנעוריו) וחידושי לשון ב"בנאות החופשית" (אף את השם הזה הציע הוא במקום "בניה חופשית" ובהתאם לכך שינה גם את שם העיתון ל"הבנאי החופשי").

ב-1933 נשא לאשה את חנה בת יעקב טרכטנברג.

היה שופט בבית משפט השלום העברי, חבר הוועד הארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה, יוזם הרעיון ליסוד פקולטה לרוקחות, אסף כספים למטרה זו בין הרוקחים, הכין את בול הפקולטה ופעל למען הפצתו והדבקתו בבתי-המרקחת לטובת העניין.

על רוב מאמריו לא היה חותם את שמו המפורש, כי אם בראשי תיבות: י. י. או ללא כל חתימה. תלמיד חכם ובר-אוריין, איש ישר ונאמן. אהב את הספרות והמדע, את החברה והצבור.

נפטר בתל אביב, י"ט תשרי ה'תש"ט (22.10.48). נקבר בבית העלמין נחלת יצחק[4][5].

צאצאיו: טוביה, אבשלום משה, יוסף, רמונה ונתניהו.

לזכרו הוקדשה חוברת חשון-כסלו תש"ט של "הבנאי החופשי" בהוצאת הבונים החופשים הקדמונים והמקובלים בישראל.

ב-22 בנובמבר 1949, א' בכסלו תש"י, קודשה לשכת בני ברית חדשה על שמו ("לשכת יצחק ילין") על ידי הנשיא הגדול של "בני-ברית" בישראל, פרופ' אברהם הלוי פרנקל ובמעמדם של חברי הוועד הכללי ונציגי הלשכות בארץ. לנשיא הראשון של הלשכה נבחר השופט שלום קסאן. הלשכה החדשה נטעה לזכרו מאה (100) עצים ביער בני-ברית על ידי קק"ל. מלגה שנתית באוניברסיטה העברית לתלמיד המצטיין ברוקחות נקבעה על ידי הלשכה החדשה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "נפתלי יצחק ילין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1967
  2. ^ רוקח העברי-ירחון ביטאון ההסתדרות הרקחים העברית של א"י, Goggle-ספרים
  3. ^ התייחסות לאח ילין בהזמנה שלמסיבה של לשכתו ארכיון המסונים FOIL
  4. ^ Ben Ariel, נפתלי יצחק ילין, BillionGraves, ‏April 18, 2016
  5. ^ נפתלי יצחק ילין, My heritage