נרקיס מצוי
 נרקיס מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | נרקיסיים |
| סוג: | נרקיס |
| מין: | נרקיס מצוי |
| שם מדעי | |
 Narcissus tazettaליניאוס, 1753 | |
נרקיס מצוי (שם מדעי: Narcissus tazetta) הוא צמח (גאופיט) בעל בצל ממשפחת הנרקסיים. עליו ארוכים וזקופים ועמוד פריחתו נושא 3 עד 15 פרחים ריחניים, בעלי עטרה צהובה ועלי עטיף לבנים. הוא נפוץ ברחבי האזור הים-תיכוני של ישראל, ותפוצתו מגיעה עד הגולן וצפון הנגב[1]. הצמח פורח בסתיו ובחורף. ערכו הכלכלי נאמד בעיקר כצמח נוי וייצור בצלים לייצוא.
נרקיס מצוי הוא אחד משני מינים הגדלים בר בישראל. המין השני, נרקיס סתווי, הוא מין נדיר מאוד וגדל רק בחוף הכרמל (אזור מעגן מיכאל) בשרון (בנימינה ופרדס חנה) המבשר את הסתיו ובדרך כלל פריחתו קודמת ליציאת העלים. מין זה בסכנת הכחדה בישראל[2], אך לא בעולם, ובשונה מנרקיס מצוי עמוד הפריחה נושא רק 2 פרחים או לעיתים רחוקות אחד, ועלי העטיף ארוכים פי 5 מגובה העטרה ולא פי שתיים כבנרקיס מצוי.
על הסוג נרקיס ומקור השם ראה בערך נרקיס.
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
נרקיס מצוי גדל באדמות כבדות בשדות לחים ובביצות וגם באזורים ההרריים בצפון הארץ ומרכזה בכיסי קרקע ובין סדקים של סלעי גיר, אך גם בערוצים סלעיים בהר הנגב הצפוני. שם, הנרקיס גדל במדרונות שבהן משטחי סלע חלקים סופגים באטיות מי גשמים ומי הנגר הנותרים מרווים כיסי קרקע או את האדמה שלמרגלותיהם.
בעקבות חריש עמוק וניקוז שכיחותם של הנרקיסים פחתה באדמות הכבדות ובקרקעות החרסיתיות העמוקות שבעמקים, והן מצויות יותר בהרים.
תפוצה בעולם ובישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיפוס תפוצתו של נרקיס מצוי הוא ים-תיכוני ותפוצתו הטבעית משתרעת מהאיים הקנריים ואגן הים התיכון עד אפגניסטן (כולל טורקמניסטן ואוזבקיסטן), ומדרום מזרח סין עד יפן.
מין זה נפוץ בגליל העליון ובכרמל; מצוי בגליל התחתון, בשרון, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר בדרום מישור החוף, בשומרון ובהר הנגב; נדיר מאוד בגולן, בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בחוף הכרמל ובערבות הירדן.
תכונות ביולוגיות ואקולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפרחים ששה עלי כותרת לבנים, ועטרה צהובה-כתומה (ה"כתר"); הם מפיצים ריח מתוק חזק. כל צמח מוציא 3 עד 15 עמודי תפרחת, בכל תפרחת 3 עד 5 פרחים. העלים המופיעים לפני יציאת הפרחים. לנרקיס אין שושנת עלים כמו לצמחי בצל רבים אחרים[3] ובמקום זאת העלים מסודרים בשני טורים נגדיים ומקבילים.
הנרקיס עשיר באלקלואידים המרוכזים בחלקים התת-קרקעיים האופייניים רק להם.
הנרקיס הוא גיאופיט בעל בצל, כלומר הוא איבר בן קיימא שאוגר מזון בעונה הנוחה ובעל ניצן התחדשות תת-קרקעי. בעונה הקשה - בישראל, בעונת הקיץ החלקים העל-קרקעיים של הצמחים מתייבשים והצמח שוקע בתרדמה בתוך הקרקע. בסתיו או בחורף מתעורר ניצן ההתחדשות ומפתח נצר על קרקעי חדש שנוטל את המזון מן הבצל. זמן לא רב לאחר שפרצו העלים, ולרוב בטרם צמחו למלוא אורכם, פורץ עמוד התפרחת שראשו עטוף בחפים קרומיים ומתארך על פי רוב כדי 40 ס"מ ואך יותר מזה, ואז נבקע החפה הקרומי וניצני הפרחים, הצמודים זה לזה מגיחים ממנו. במקביל לפתיחת הפרח, נוטים עוקצי הפרחים בזווית ישרה אל העמוד ומתקבלת תפרחת דמוית סוכך.
פרח הנרקיס אינו נסגר בערבים ובגשמים ונראה, שעמדתו האופקית ואף כלפי מטה בשילוב העטרה, הם אלו שמגינים על האבקה והצוף מפני ההיחשפות לגשמים. העטרה מונעת חדירת מים אל צינור הפרח ובכך מוקטן הסיכוי למיהול הצוף או שטיפתו. ישנם תכונות נוספים שמותאמות לפריחה בעונה הגשומה. כל חלקי הפרח הם דוחי מים (הידרופוביים) וטיפות גשם אינן מצטברות על הכותרת, ובכך נמנעת התפוצצות גרגרי אבקה במגעם עם טיפות הגשם. נמצא שלא פחות מ- 30% מגרגרי האבקה נובטים במי גשם ואינם מתפוצצים[4][5].
הפרחים, העשירים בצוף וריח ובעטרה צבעונית, מושכים אליהם דבורים ארוכות חדק, זבובי רחף ורפרפים. לאחר האבקה מתפתח פרי בעל זרעים כדוריים בחודשים ינואר עד מרץ הנושרים ליד צמח האם ומופצים על יד נמלים, רוח וגשם. ההפצה מתרחשת באפריל עד תחילת מאי, ובאותו העת העלווה הירוקה מתייבשת, והיא מתחדשת בסוף אוקטובר ונמשכת עד תחילת אפריל. הפריחה מתחדשת באותה העת ונמשכת עד תחילת מרץ[6]. תקופת הפריחה משתנה ותלויה בבתי הגידול.
האבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר אמוץ דפני גילה, שבישראל קיימים שני אקוטיפים שונים של נרקיס מצוי. האקוטיפים נבדלים זה מזה בבתי הגידול, בגודלי האוכלוסיות, בעונות הפריחה, בזוויות הנטייה של הפרחים, במספר הפרחים לצמח, בשיעורי הרבייה הווגטטיבית, ובחברות המאביקים. אקוטיפ אחד גדל בכיסי סלע בהרים, פורח בחודשים אוקטובר עד דצמבר, ומואבק על ידי זבובי רחף ודבורים. האקוטיפ השני גדל בקרקעות כבדות בעמקים, פורח בחודשים ינואר-פברואר, ומואבק על ידי רפרפים. נראה שעל האקוטיפ הזה כתב לוין קיפניס את סִפורו הידוע "נרקיס מלך הביצה".
אוכלוסיות הנרקיס המצוי מתאפיינות בדימורפיזם של אורך עמוד העלי, בדומה לצמחים דיסטיליים; ברוב האוכלוסיות קיימים פרטים שפרחיהם בעלי עמוד עלי ארוך, לצד פרטים שפרחיהם בעלי עמוד עלי קצר. עם זאת, בניגוד לצמחים דיסטיליים, אין הבדל באורך האבקנים בין שני טיפוסי הצמחים, וגם תיתכן הפריה בין פרטים מאותו טיפוס. באקוטיפ ההר נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד עלי קצר, בעוד שבאקוטיפ הביצה נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד עלי ארוך. הבדל זה נובע ככל הנראה מההבדל בחברות המאביקים, כאשר נדירותם של מאביקים ארוכי-לשון באוכלוסיות ההר, הביאה לדחיקתו של הטיפוס בעל עמוד העלי הקצר מאוכלוסיות אלו[7][5].
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עשב רב שנתי (בן חלוף) בעל בצל (גיאופיט). העלים דמוי סרגל ועמוד תפרחת אחד מרוכזים בבסיס הצמח ועטופים בבסיסם בעלה תחתי קרומי דמוי צינור.
הבצל טמון לרוב בעומק 10 עד 12 ס"מ, לעיתים 20 ס"מ. גלדי הבצל עוטפים זה את זה סביב סביב וסביבם קליפות חומות. אלו הם שיירים של גלדים משנים קודמות[8].
העלים זקופים, שטוחים וצרים (סרגליים ורוחבם 9 עד 18 מ"מ), לעיתים מפותלים, קירחים, ואורכם שווה על פי רוב לעמוד התפרחת. שפת הפטוטרת תמימה וקודקודה קהה, והיא בעלת מספר עורקים מקבילים.
התפרחת דמוית סוכך. עמוד התפרחת אינו מסתעף, מעוגל, פחוס במקצת וחלול, קירח וחסר עלים ירוקים לאורכו, גובהו 25 עד 45 (לפעמים עד 60 ס"מ) ובראשו ערוכים קבוצה של 3 עד 10 פרחים. הפרחים נישאים על עוקצים ארוכים הבולטים ממתחל (עלה קרומי) צינורי, גדול ודק ומשותף לכולם.
הפרחים ריחניים, דו-מיניים, בעלי שחלה תחתית ובעלי סימטריה רדיאלית וכאמור מלווים מתחל קרומי, ופניהם פונים לצדדים (פרחים אופקיים).
העטיף פשוט, כותרתי, דמוי מסמר וקוטרו 2.5 עד 3.5 ס"מ. צינור העטיף צר, באורך 18 עד 25 מ"מ. העטיף בעל 6 אונות לבנות מופרדות ומפושקות או מופשלות לאחור ודמויות ביצה הפוכה. האונות מסודרים בשני דורים בני 3 עלים מאוחים שלא קל להבחין ביניהם וממרחק נראה כאילו שהם חופפים זה את זה בבסיסים[4].
העטרה מצויה בין אונות העטיף לבין האבקנים וצבעה מצהוב בהיר ועד כתום, דמוית ספל ועומקה כמחצית מאורך האונה (בשונה מנרקיס סתווי שעומקה קצרה פי 5 מאורך האונה).
שולי העטרה תמימה או בעלת אונות בלתי סדירות, אבל השוליים אינם מסולסלים וצבעם אינו אדום (בשונה מנרקיס פייטני המתורבת) קיימים זנים בעלי עטרה שצבעם שונה מצהוב. לדעת רוב הבוטנאים מוצאה של העטרה מעלי לוואי מאוחים של האבקנים. ולדעת האחרים מוצאה מתוספות של עלי העטיף.
האבקנים מופרדים זה מזה וערוכים בשני דורים של 3, קבועים מתחת לעטרה ומעורים על חלקן העליון של צינור העטיף ובסך הכול מספרם 6 (בשונה מהאירוסיים והבוציציים).
המאבקים צהובים, מוארכים ומחוברים אל זיר קצר באמצעם. הם בעלי 2 לשכות הנפתחות כלפי פנים.
השחלה תחתית באופן מלא ומתבלטת היטב בקצה עוקצו של פרח. היא בעלת 3 מקצועות, דמוית ביצה או מאורכת. השחלה מורכבת מ-3 עלי שחלה מאוחים היוצרים 3 מגורות, לעיתים רחוקות החלוקה למגורות אינה בשלה. השליות זוויתיות והביציות רבות ומפוזרות על פני דפנות עלי השחלה וערוכות זו מעל זו.
עמוד השחלה אחד ואינו מחולק. (בשונה מהאירוסים שאצלם ענפי עמוד העלי לעיתים קרובות מחולקים). הצלקת בעלת 3 אונות. אורך עמוד השחלה שונה בפרטים שונים, באחדים קצר ומסתיים מתחת ל-2 הדורים של המאבקים, באחרים ארוך ומסתיים בין הדורים 2 הדורים של המאבקים או בולט מעליהם במקצת[9].
הפרי הלקט הנפתח ב-3 קשוות. הזרעים מרובים כדוריים, פחוסים ושחורים[10] ובעלי אנדוספרם בשרני.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נרקיס מצוי בגבעות יהודה, מערבית לירושלים, ישראל
נרקיס מצוי בצפון תל אביב, אקוטיפ הביצה.
תקריב על הפרח
נרקיס מצוי בתל אנפה
נרקיס מצוי בצפון תל אביב, אקוטיפ הביצה.
נרקיס מצוי, אקוטיפ ההר, ישראל.
נרקיסים ביער שוהם, דצמבר 2021
תקריב על נרקיס מצוי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נרקיס מצוי : פרחים מוגנים,צמח רעיל, באתר www.wildflowers.co.il
- ^ נרקיס סתווי, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל, 2023
- ^ רשימת גאופיטים בעלי שושנת עלים מתוך "צמחיית ישראל ברשת"
- ^ 1 2 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, מהדורה חדשה ומורחבת, 1998, עמ' 527
- ^ 1 2 Arroyo, J., and Dafni., Variations in habitat, season, flower traits and pollinators in dimorphic Narcissus tazetta L. (Amaryllidaceae) in Israel, New Phytologist 129, 1995, עמ' 135-145
- ^ נרקיס מצוי, באתר צמחיית ישראל ובסביבתה, 2022
- ^ אמוץ דפני ודן איזיקוביץ, האבקת נרקיס מצוי, באתר צמח השדה, 06/11/2021
- ^ עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 232
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, פרק 803
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 558
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נרקיס מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר צמח השדה
- נרקיס מצוי, באתר צמחיית ישראל ברשת
- נרקיס מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
צחי אבנור, נרקיס מצוי בישראל בפליקר
