נתן לוריא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נתן לוריא
Natan Luria.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 15 בינואר 1906
אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בנובמבר 1987 (בגיל 81)
אודסה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר הידידות של העמים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נתן (נוֹטֶה) לוריאיידיש: נאָטע לוריע; ברוסית: Нотэ Лурье;‏ 2 (15) בינואר 190628 בנובמבר 1987) היה סופר יידיש סובייטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוריא נולד בשנת 1906 בכפר רוסקושנויה (Роскошное) בפלך טאורידה שבדרום-מערב רוסיה (כיום במחוז זפורוז'יה שבאוקראינה), בנו של הרב מנחם מנדל לוריא. נתן למד שנה אחת בלבד בבית הספר. עקב פוגרומים נאלצה משפחתו לעזוב את ביתה, והגיעה לרוסטוב-על-הדון. בגיל 13 נאלץ להתחיל לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. את עבודתו הראשונה החל ברוסטוב, לאחר מכן הוא הגיע לזפורוז'יה, שם עבד במפעל למוצרי חלב. לאחר סגירת המפעל נדד בחיפוש עבודה עד שהגיע למינסק. שם החל ללמוד במכינה. ב-1925 החל לכתוב. הוא נסע לבירה מוסקבה ללמוד באוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית (אנ'). באותה תקופה החל לכתוב עבור העיתון "דער עמעס". ב-1932 פרסם את הרומן המפורסם שלו דער סטעפ רופט (הספר תורגם לאוקראינית ב-1934 ובהמשך גם לרוסית). לאחר סיום לימודיו הגיע לאודסה והיה למורה. שם המשיך לכתוב ולהשתתף במערכת "דער עמעס". הוא נבחר לאיגוד הסופרים הסובייטים, השתתף בוועידה הראשונה והשנייה של איגוד הסופרים הסובייטים באוקראינה, ובשתיהן נבחר לוועדת הביקורת.

בזמן מלחמת העולם השנייה היה חייל בצבא האדום. לאחר המלחמה חזר לאודסה והמשיך בעבודתו הספרותית.

בשנות ה-50 נעצר יחד עם יוצרים יהודים אחרים בברית המועצות. נשפט ל-15 שנות מאסר ונשלח לגולאג. ב-1956 שוחרר וחזר לאודסה. הוא המשיך ליצור, וחברותו באיגוד הסופרים חודשה.

לוריא נפטר ב-28 בנובמבר 1987 בעיר מגוריו אודסה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דער סטעפּ רופט: ראָמאן, מוסקבה: עמעס ('ביבליאָטעק פּראָלעטארישע שריַיבער'), 1932. (רומן)
  • א פאסאזשיר: שכיינימ, מוסקבה: עמעס ('מאסן-ביבליאָטעק'), 1937.
  • א ליבע באמ יאמ: ניט דערקענט, מוסקבה: עמעס ('מאסן-ביבליאָטעק'), 1938. (סיפורים)
  • דער לעצטער אינדיווידואל, קייב: מעלוכע-פארלאג, 1939.
  • כאָנע אוסקאטש, קייב: מעלוכע פארלאג פאר די נאציאָנאלע מינדערהייטנ אינ אוססר, 1939.
  • דערציילונגענ, קייב: מעלוכע-פארלאג, 1939. (סיפורים)
  • הימל און ערד, מוסקבה: סאָוועטסקי פּיסאטעל, 1965.
  • יאם און הימל: ראָמאן, דערציילונגען און פארצייכענונגען, מוסקבה: סאָוועטסקי פּיסאטעל, 1978.
  • בא אונדז אין אדעס, מוסקבה: סאָוועטסקי פּיסאטעל ('ביבליאָטעק פון סאָוועטיש היימלאנד'), 1980. (ביילאגע צום זשורנאל נומ. 1, 1980)
  • טעג און יאָרן: אווטאָביאָגראפישע נאָטיצן, מוסקבה: סאָוועטסקי פּיסאטעל ('ביבליאָטעק פון סאָוועטיש היימלאנד'), 1988. (ביילאגע צו די זשורנאלן נומ. 7 און 8, 1988)

בתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Степь зовет: роман; перев. с еврейского Т. Лурье-Грибовой и Р. Рубиной, Москва: Сов. писатель, 1958. (רוסית: דער סטעפּ רופט; התרגום הוא לפי גרסה מעודכנת)
  • Перед грозою: роман; пер. Миколи Сидоренка, Київ: Рад. письменник, 1973. (אוקראינית)
  • Степ кличе: роман; авторизований переклад з єврейської О.А. Кривовяза, Київ: Дніпро, 1976. (אוקראינית: דער סטעפּ רופט)
  • В дорозі: повість, оповідання; з єврейської переклав Микола Сидоренко, Київ: Радянський письменник, 1978. (אוקראינית)
  • История одной любви: роман, повесть, рассказы; перевод с еврейского, Москва: Сов. писатель, 1981. (רוסית: רומן, נובלה, סיפורים)
  • Places Dear to the Heart: Sketches About Life of Jewish People in the Ussr, Moscow: Novosti Press Agency Pub. House, 1983.‎ (אנגלית)
  • In unserem Heimatland. aus dem Leben der Juden in der UdSSR, Moskau :‎ ‪ APN-Verlag, 1983. (גרמנית)
  • Au pays natal: la vie des Juifs en U.R.S.S.; traduit du russe par Catherine Prigent, Moscou: Éditions de l'Agence de Press Novosti, 1983.‎ (צרפתית)
  • В дороге: повесть, рассказы; перевод с еврейского А.А. Зорич и автора, Одесса: Маяк, 1986. (רוסית: נובלה, סיפורים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]