סאו מיגל דאס מיסואס

סאו מיגל דאס מיסואס
São Miguel das Missões
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 4
שטח האתר 20.5 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך המיסיונים הישועיים של הגוארני: סן איגנסיו מיני, נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דאס מיסואס (ברזיל)
הערות הורחב ב-1984
מידע כללי
סוג חורבות, אתר ארכאולוגי עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם מיכאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום סאו מיגל דאס מיסואס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברזיל עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 20.5 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 28°32′57″S 54°33′21″W / 28.549078°S 54.555889°W / -28.549078; -54.555889
מפת הרדוקסיונים במפה מדינית בת ימינו

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סאו מיגל דאס מיסואספורטוגזית: São Miguel das Missões) היה רדוקסיון ישועי שפעל במאה ה-18 במדינת ריו גראנדה דו סול בברזיל של ימינו. בשנת 1983 הכריז אונסק"ו על שרידיו של הרדוקסיון כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה לאתר

סאו מיגל דאס מיסואס הוקם ב-1632 בידי מיסיונרים ישועים, כחלק ממערך של כ-30 רדוקסיונים שהוקמו עבור בני הגוארני. הישועים הוזמנו ליבשת החדשה בידי הספרדים, וסאו מיגל (שנקרא אז בספרדית סן מיגל) הוקם באזור שהיה בתווך בין אזורי השליטה של האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית. הוא הוזז ממקומו מספר פעמים, עד שהוקם באופן סופי במקומו הנוכחי ב-1687. בשיאו התגוררו בסאו מיגל כ-6,600 תושבים, והוא היה הגדול מבין הרדוקסיונים שהקימו הישועים באזור.

ב-1750 נחתם חוזה מדריד ששינה את הגבולות באזור, ונהר האורוגוואי נקבע כגבול בין האימפריה הפורטוגלית לבין האימפריה הספרדית. ממזרח לנהר, עתה בשטחה של ברזיל, נותרו שבעה רדוקסיונים ישועיים באזור המכונה מיסיונס אוריינטאיס ("המיסיונים המזרחיים"), ובהם סאו מיגל. ב-1756 התקוממו תושבי הרדוקסיונים נגד הסיפוח לברזיל, ופרצה מלחמת הגוארני. כוח משותף לספרד ולפורטוגל נשלח לאזור והביס את התושבים המקומיים. במהלך הקרבות נהרגו 1,511 בני גוארני, בעוד בקרב הספרדים והפורטוגלים עמד מספר האבדות על שלוש בלבד. ב-1759 הורתה ממשלת פורטוגל, בהשראתו של שר הממלכה סבשטיאאו דה מלו, על סגירתם של כל המיסיונים הישועיים שבשטח ברזיל. ב-1767 גורשו הישועים גם מהטריטוריות הספרדיות. רבים מבני הגוארני ששהו ברדוקסיונים היו לעבדים העובדים במטעים.

סאו מיגל דאס מיסואס כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלים שנמצאו בסאו מיגל ומוצגים כיום במוזיאון

לאחר נטישת הרדוקסיון החלו המבנים שבו להתפורר, וצמחייה החלה לכסותם. עבודות שיקום ראשונות החלו ב-1925, והן נמשכות מאז לסירוגין. כיום אין במקום אף מבנה שעומד על תלו בשלמותו, אך ניתן להבחין בשרידיהם של מספר מבנים, בהם הכנסייה, בית הכמרים, בית הספר, מספר בתי מגורים וחומת בית הקברות. תכנונה של הכנסייה, שנבנתה בסגנון הבארוק, מיוחס לאדריכל הישועי ג'אן בטיסטה פרימולי, שבנה גם מבנים בבואנוס איירס ובקורדובה.

ב-1983 הכריז אונסק"ו על סאו מיגל דאס מיסואס כאתר מורשת עולמית. שנה מאוחר יותר הוכרזו ארבעה שרידי רדוקסיונים נוספים בארגנטינה, והחמישה מהווים יחדיו אתר מורשת עולמית אחד.

בסמוך לשרידי המיסיון הוקמה ב-1988 עיירה הנושאת אף היא את השם סאו מיגל דאס מיסואס. בשנת 2008 התגוררו בה כ-7,600 תושבים. בעיירה מוזיאון המכיל ממצאים משרידי הרדוקסיון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאו מיגל דאס מיסואס בוויקישיתוף