סבתא מוזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הערך מבולגן וסובל מתרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סבתא מוזס
Grandma Moses
Grandma Moses NYWTS.jpg
לידה 7 בספטמבר 1860
מחוז וושינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1961 (בגיל 101)
הוסיק פולס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנה מרי רוברטסון מוזס (7 בספטמבר 186013 בדצמבר 1961), שכונתה "סבתא מוזס", הייתה אמנית עממית אמריקאית. היא החלה לצייר באופן מקצועי בגיל 78, ולעיתים קרובות עולה דמותה כדוגמה להתחלה בקריירה מפוארת בגיל מתקדם בתחום האמנויות. עבודותיה מוצגות ונמכרות בארצות הברית וברחבי העולם, ומשווקות על גבי כרטיסי ברכה ומוצרים שונים. יצירותיה מוצגות באוספים של מוזיאונים רבים. יצירתה Sugaring Off נמכרה עבור 1.2 מיליון דולר ב-2006.

מוזס הופיעה על שערי מגזינים ובטלוויזיה, ונעשה סרט דוקומנטרי על חייה. היא כתבה אוטוביוגרפיה, זכתה בפרסים רבים, והוענקו לה שני תוארי דוקטור של כבוד.

הניו-יורק טיימס תיאר את תרומתה: "מוזס יצרה ריאליזם פשוט, בעל אווירה נוסטלגית וצבעים זוהרים, ויצירותיה תיארו חיי כפר פשוטים, וזכו להערכה מקהל עוקבים רחב. היא הצליחה ללכוד את ההתרגשות של שלג חורף ראשון, את אווירת ההכנות לקראת חג ההודיה וצבעי עלים ירוקים רעננים של האביב המתקרב. מוזס שפעה קסם שהשפיע על כל מי שפגש בה. אישה קטנת ממדים עם ניצוץ של שנינות בעיניים בצבע כחול-אפור, חדת לשון וקשוחה לחנפנים, וקלילה ועדינה עם הנכד. היא ידעה להתאים את עצמה לאדם עמו הייתה בקשר".[1]

במהלך 15 שנים, החל מגיל 12, היא התגוררה ועבדה כעוזרת משק בית. הערכתה והתלהבותה מההדפסים האמנותיים של חברת קורייר ואייבס שהיו בבעלות אחד ממעסיקיה, לכד את תשומת לבו, והוא סיפק לה ציוד ליצירת ציורי אמנות. היא נישאה למוזס, והם החלו את חייהם המשותפים בווירג'יניה, ועבדו יחד בחוות. בשנת 1905 הם חזרו אל מזרח ארצות הברית והתיישבו באיגל ברידג' שבמדינת ניו-יורק. לזוג נולדו עשרה ילדים, חמישה מהם שרדו. היא הביעה עניין באמנות ועסקה בכך לאורך כל חייה, עד שנאלצה להימנע מליצור יצירות אמנות בשל כאבים חזקים כתוצאה מדלקת מפרקים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברטסון בילדותה

אנה מארי רוברטסון נולדה בגריניץ', ניו יורק ב-7 בספטמבר 1860. הוריה היו מרגרט שאנן רוברטסון וראסל קינג רובטסון, והיא הייתה השלישית מבין עשרה ילדים. אביה היה חקלאי שניהל מטחנת פשתן. במשך תקופה קצרה בנערותה מוזס פקדה בית ספר שהיה בנוי מחדר אחד. לימים חדר זה היה למוזיאון בנינגטון בוורמונט, בו קיים אוסף יצירותיה הגדול ביותר בארצות הברית. חיבתה לציור החלה בשיעורי ציור בבית הספר, וכילדה נהגה להשתמש בציורי הנוף שלה במיץ ענבים ולימון וחומרים טבעיים נוספים כקמח, דשא ועוד.

בגיל 12 היא עזבה את בית הוריה ועברה לעבוד ולגור בבית שכניה האמידים במשק הבית ובחוה. היא המשיכה בעבודות משק בית אצל משפחות אמידות במשך 15 שנים. באחת מהמשפחות הללו, משפחת וויטסייד, חיבתה לאומנות משכה את תשומת לב בעלי הבית, אשר קנו לה ציוד על מנת שתוכל ליצור אומנות בעצמה.

נישואים וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה מארי ושניים מילדיה

בגיל 27 היא עבדה והתגוררה בחוה בה הכירה את תומאס סלמון מוזס, שהיה עובד שכיר. הם התחתנו והתמקמו ליד סטאנטון, וירג'יניה, בה התגוררו ועבדו במקביל ובנפרד בארבע חוות שונות באזור. להשלמת הכנסת המשפחה, אנה טיגנה צ'יפס והכינה חמאה מחלב של פרה שרכשה מחסכונותיה. מאוחר יותר, הזוג קנה חוה.

חמישה מעשרת ילדיהם שרדו את גיל הינקות. למרות חיבתה לחייה בשננדוה ואלי, ב-1905 היא נכנעה להפצרות בעלה, והזוג עבר לחוה באיגל ברידג', ניו יורק. בשנת 1927, כשהיה בן 67, תומאס מוזס נפטר מהתקף לב. לאחר מותו, בנה של מוזס, פורסט סייע לה לנהל את החוה. אנה מוזס מעולם לא נישאה שוב, בשנת 1936 היא פרשה מעבודתה בחוה ועברה להגורר בבית בתה. בסביבתה אנה מרי הייתה ידועה כ"אמא מוזס" או כ"סבתא מוזס". כשהתפרסמה, אף על פי שהציגה את עצמה כ"גב' מוזס" כלי התקשורת כינו אותה "סבתא מוזס" ומאז היא ידועה בכינוי זה.

אמנות דקורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיטוריה של סבתא מוזס משנת 1918

מצעירותה, מוזס הייתה יצירתית בביתה. בשנת 1918, לדוגמה, היא השתמשה בצבעי קיר כדי לעטר אח. מאז 1932 מוזס רקמה יצירות אומנותיות לחבריה מחוטים.

כשמלאו למוזס 76 שנים, היא החלה לסבול מארטירטיס, ומצבה הרפואי הגביל אותה. אחותה הציעה שבמקום לרקום תתחיל לצייר. צעד זה פתח עבורה קריירה אומנותית בשנות השבעים לחייה. כשידה הימנית כאבה מכדי ליצור, היא החלה לצייר בשמאלית.

באיוריה, מוזס תיארה סצנות מתקופה מוקדמת בחייה, להן קראה "Old-timey" עם נופים של לונג איילנד. היא העידה על עצמה כעל מי שמהרגע שנופלת עליה השראה להתחיל לצייר, והיא מתחילה במלאכה, כל המחשבות על שאר הנושאים נשכחות, היא מתנתקת מהעולם החיצון ומתמסרת לזכרונות על החיים בשנים המוקדמות לחייה, והדרך להעביר את התחושות והמראות של ילדותה לקהל המתבונן ביצירותיה. היא יצרה מעבודותיה גופים של החיים המודרניים כמו טרקטורים ועמודי טלפון.

הסגנון המוקדם של יצירותיה היה היה פחות אינדיבודיאלי ויותר נטה לכיוון ריאליסטי - פרימיטיבי. בתחילת דרכה היא יצרה קומפוזיציות או תעתיקים של דימויים קיימים. ככל שהקריירה שלה התקדמה היא יצרה קומפוזיציות מורכבות של סצינות מהחיים.

האמנית הפורה, מוזס, יצרה 1,500 עבודות במהלך שלושה עשורים. בתחילה, הציורים נמכרו בעבור 3–5 אלפי דולרים לציור בהתאם לגודלו, וככל ששמה היה למפורסם יותר יצירותיה אומדו ב-8–10 אלף דולרים בעבור יצירה. ציורי החורף הידועים של פיטר ברויגל נראים דומים לסדרת יצירות החורף שלה, אף על פי שהיא מעולם לא ראתה את יצירותיו של ברויגל. על עבודותיה נאמר:".. העולם שהיא מציגה לנו רווי אופטימיזם מאיר, העולם שהיא מראה לנו הוא טוב ויפייפה. עבודותיה יוצרות עבורנו תחושה של בית, ומשמעותם מובנית עבור הקהל. התחושה חסרת המנוח, הניורוטית וחסרת הביטחון של העולם המודרני של המאה העשרים והאחת מושכת אותנו ליהנות מהמבט הפשוט, המרגיע והבוטח של סבתא מוזס.

תצוגות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ביקור בניו יורק אספן אמנות בשם לואיז קלדור ראה ציורים של סבתא מוזס על חלון הראווה של בית מרקחת. הוא קנה 10 מיצירות סדרת Eagle Bridge house עבור 3–5 אלף דולרים כל אחת. שנה לאחר מכן, שלוש מיצירותיה של סבתא מוזס נכללו בתערוכת "האמנים הלא ידועים של ימינו" שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק. תערוכת הסולו הראושנה שלה "מציוריה של אשת חקלאי" ("What a Farm Wife Painted") נפתחה באקוטובר 1940, בניו יורק, בגליירת אוטו קליר. ב-15 בנובמבר, בתערוכת "פגוש את היוצר" בנוכחותה של מוזס שנערכה בכלבו של גימבל, הוצגו 50 מיצירותיה. בין עבודות האומנות שלה ניתן למצוא תעתיקים של מאפיה ושל פרסים בהם זכתה ביריד הכפר. לאחר מספר חודשים, תערוכת הסולו השלישית שלה הייתה בגלריית וואייט לאומנות בוושינגטון. בשנת 1944 היא יוצגה על ידי מרכז האומנות הבריטי אמריקני וגלריית סנט אטייאן, אשר הגביר את הביקוש ביצירותיה. עבודותיה הוצגו במהלך 20 השנים הבאות ברחבי ארצות הברית ואירופה. אוטו קליר ייסדו את חברת "נכסי סבתא מוזס" עבורה.

יצירותיה של סבתא מוזס שימשו לפרסם חגים אמריקנים, בהם את חג מולד, חג ההודיה ואת יום האם. במהלך שנות ה-50 של המאה העשרים תערוכותיה שברו שיאים ברחבי העולם. היסטוריונית האמנות ג'ודית שטיין אמרה כי יצירותיה של מוזס הן "אייקון תרבותי מלא חיים, פעיל ופורה אשר ממשיכות להוות כמקור להשראה עבור עקרות בית, אלמנות ופנסיונרים". ציוריה הועתקו לכרטיסי ברכה, בדים, כלי קרמיקה ועוד של רשתות מסחריות. הם גם שימשו לשיווק מוצרים כגון קפה, ליפסטיק, סיגריות ומצלמות.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 מועדון העיתונות הלאומי הגדיר את מוזס כאחת מחמש הנשים הראויות להיכנס לחדשות, והאגודה הלאומית של יצרני הביגוד הבייתי העניקו לה את פרס אשת השנה של 1951. בגיל 88, מגזין "מאדמוזיאל" קרא לסבתא מוזס "האישה הצעירה של השנה". היא זכתה בשני תוארי "דוקטור של כבוד". הראשון הוענק לה בשנת 1949 מראסל סייג' קולג', ואת השני קיבלה באותה שנה ממכללת מור לעיצוב ואמנות.

בשנת 1941 נשיא ארצות הברית הארי טרומן, יחד עם איגוד העיתונאיות הלאומי העניקו למוזס את פרס ט'רופי עבור הישגים יוצאים דופן באמנות. ג'רום היל ביים את הסרט הדוקומנטרי אודות חייה בשנת 1950. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר. בשנת 1952 היא הוציאה לאור את האוטוביוגרפיה שלה "היסטוריית חיי" (My Life's History). בספר זה היא כתבה "אני מתבוננת לאחור על חיי כמו על יום עבודה מוצלח ופורה. יש בי תחושת סיפוק על שהכל נעשה. הייתי שמחה ומרוצה, לא ידעתי שקיים טוב יותר, והוצאתי את המיטב ממה שהתאפשר עבורי בחיים. והחיים הם מה שאנו עושים מהם, כך היה תמיד וכך גם יהיה לעולם." בשנת 1955 היא הופיעה כאורחת בתוכנית הטלוויזיה שאירח אדוארד מורואו, "ראה זאת עכשיו" (See it now).

שנים מאוחרות ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזס הייתה חברה ב"אסוציאציית היורשים של מייפלאואר" וכן ב"הבנות של המהפיכה האמריקאית". יום הולדתה ה-100 הוכרז כ"יום סבתא מוזס" על ידי מושל ניו יורק נילסון רוקפלר. מגזין לייף חגג את יום הולדתה כשהציג אותה על העמוד הראשי של גיליון מהתאריך ה-9 בספטמבר 1960. ספר הילדים "סיפורי סבתא מוזס" יצא לאור בשנת 1961.

ב-13 בדצמבר 1961 נפטרה סבתא מוזס שהייתה בת 101 שנים, במרכז הבריאות הוסיק פולס, בניו יורק. היא נקברה בבית הקברות של מייפל גרוב. הנשיא ג'ון קנדי ספד לה: "מותה של סבתא מוזס גזל מחיי אמריקה דמות אהובה. יצירותיה של מוזס שהיו ישירות, מלאות חיים ונמרצות, גרמו לנו לרענן את נקודת מבטנו על החיים האמריקנים. בעבודותיה ובחייה היא סייעה לאומה האמריקאית להזכר במורשת מייסדי האומה ובשורשיה הטבועים באזורי הכפר ועל גבולותיה. כל האמריקאים מבכים על אובדנה". לאחר מותה יצירותיה הוצגו במספר תערוכות ענק נודדות ברחבי ארצות הברית וברחבי העולם.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול הדואר האמריקאי משנת 1969 אשר יצא לאור כהוקרה לסבתא מוזס ומעתיק את העבודה המוצגת בבית הלבן "ארבעה ביולי".
  • בשנת 2004 במהלך תוכנית הטלוויזיה הבריטית "מופע העתיקות" בממפיס, יצירה של מוזס משנת 1942 "בית צ'קרד העתיק, 1862" הוערכה בשווי 60 אלף דולר. יצירה זו נחשבה נדירה יותר מסדרת ציורי נוף החורף שלה. היצירה במקור נרכשה בעבור עשרה דולרים בלבד.
  • בנובמבר 2006, נמכרה עבודתה משנת 1943 "Sugaring off" בעבור 1.2 מיליון דולרים, ובכך הייתה ליצירה בעלת השווי הגבוה ביותר שנמכרה עד למועד זה.
  • הבית הלבן הוא בעליו של יצירתה "ה-4 ביולי" והיא מוצגת עבור הציבור המבקר בו. ציור זה גם הוטבע על בול שיצא לזכרה בשנת 1969.
  • דמות הסבתא בסדרת הטלוויזיה הקומית " The Beverly Hillbillies " קרויה בשם דייזי מוזס כהומאג' לסבתא מוזס, שנפטרה זמן קצר לפני שהסדרה החלה.
  • נורמן רוקוול וסבתא מוזס היו ידידים לאורך שנים, ולאחר שהזוג רוקוויל קנו בית ליד ארלינגטון, ורמונט, שהיה קרוב למגוריה של מוזס, סבתא מוזס הופיעה בציורו של רוקלוויל "חופשת כריסטמס" אשר הודפס ופורסם על שער ירחון המגזין הדו- חודשי האמריקאי "The Saturday Evening Post".

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהאוספים המוכרים לציבור של סבתא מוזס ניתן למצוא ב:

  • מוזיאון בנינגטון בבנינגטון שבוורמונט, מחזיקים את האוסף הציבורי הגדול ביותר של סבתא מוזס.
  • מוזיאון ברוקלין, העיר ניו יורק
  • מוזיאון פיג'י ארט, דוונפורט, לוואה.
  • מוזיאון הירשהורן בוושינגטון די. סי.
  • מוזיאון לורן רוג'רס לאומנות, מיסיסיפי.
  • מוזיאון מאייר לאומנות, העיר ניו יורק.
  • מוזיאון מטרופולין, וושינגטון.
  • גלריית ממוריאל ארט, אוניברסיטת רוצ'סטר, ניו יורק.
  • אוסף הפיליפס, וושינגטון.
  • מוזיאון פוניקס לאומנות, אריזונה,
  • אוניברסיטת לוואה לאומנות, איווה סיטי .

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סבתא מוזס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]