סגרגציה גאוגרפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יינהטאון בפילדלפיה. מהביטויים הנפוצים בעולם המערבי של תופעת הסגרגציה האורבנית

סֶגְרֵגַצְיָה גאוגרפית היא הפרדה גאוגרפית בין אוכלוסיות או סוגי שטח. הסגרגציה הגאוגרפית מתבטאת בחלוקה מרחבית לפי שימושי קרקע ופעילויות שונים או לפי קהילות ופרטים מובחנים. הגדרת הסגרגציה הגאוגרפית מקבלת משמעויות שונות בהתייחס לדיסציפלינה בה נעשה בה שימוש. בהקשר לתיאוריות לתכנון ערים, ההגדרה נוטה לעבר הבחנה בין שימושי קרקע במרחב (כגון מגורים, מסחר, תעסוקה, תחבורה), בעוד שבמרחב הסוציולוגי ההגדרה מתייחסת להפרדה מרחבית בין קהילות מובחנות. למעשה, ההגדרה הסוציולוגית מרחיבה את הגדרת ההפרדה הפיזית-מרחבית, לתכונות נוספות המלמדות על משמעויות חברתיות, דוגמת הבדלי מעמדות, פערים סוציו-אקונומיים ושונות תרבותית.

בתכנון ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגרגציה גאוגרפית בהיבטי תכנון ערים הופיעה כבר בתקופת הרנסאנס בערי איטליה ומתקיימת, בשינויים מסוימים עד ימינו אנו.

משלהי המאה ה-16, התחילה מגמה של הפרדת המגורים מהמרכז המסחרי בפנים העיר, כאשר משפחות ממעמד גבוה בפירנצה וונציה נדדו לפרברים. מהמאה ה-17, עם התהוות התעשייה, הועבר חלק מתהליך הייצור למרכזי הערים ונוצרו אזורים המאופיינים בפעילות תעשייתית, במקביל, לאור השגשוג הכלכלי התעוררה דרישה למרכזי תרבות ופנאי במרכזי הערים. כך, הערים סיגלו פעילויות כלכליות מגוונות הכוללות מסחר, תרבות ופנאי במרכז העיר, בעוד המגורים נותרו בשוליה. בראשית המאה ה-18, עם גידול מסיבי באוכלוסייה והפיכת העיר למוקד מסחרי-כלכלי, החל תהליך מעבר למרכזי התעסוקה בפנים העיר.

תהליך הפרדת השימושים התגבר בעידן התעשייתי, התעשייה הגדלה דרשה פיתוח מבנים ייעודיים בשטחים נרחבים, כך שפותחה מערכת תחבורה תומכת לשינוע העובדים והצרכנים על בסיס יומיומי מאזור המגורים בשולי העיר לאזורי המסחר והתעסוקה במרכזה.[1]

לאור תהליכים אלו, התפתחה תיאוריה בתכנון ערים המתבססת על אִיזוּר, כאשר גישה זו דוגלת בהקצאת שטחים לפי סוג השימושים בקרקע.[2]

בעקבות אמנת אתונה (אנ') משנת 1933, ארצות רבות אימצו את פרדיגמת הפרדת השימושים במרחב העירוני, במקביל לפיתוח מערכות תחבורה מהירות.[3] באירופה אומץ מודל עיר הגנים של אבנעזר הווארד, המתבסס על הפרדת שימושים לצמצום קונפליקטים בין שימושים סותרים. וכן בארצות הברית, עם הקמת גורדי השחקים, נקבעו רגולציות המחזקות את הפרדת השימושים. הרגולציה קבעה הפרדה בין שטחי מגורים לשטחי תעשייה ומסחר, ובכך ייסדה את מודל הפרברים.[1]

ביקורת על מודל הפרדת השימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 קמה תנועת ה"ניו אורבניזם", תנועה שקמה בתגובה לגישת הפרדת השימושים ולתהליך הפרבור. יוזמיה עודדו שילוב קנה מידה אנושי ובר-הליכה בערים. זאת לאחר הפנמת השלכות תהליך הפרבור: הפרת שטחים נרחבים; התגברות השימוש בתחבורה פרטית מזהמת ולא יעילה; התייקרות שירותי הולכה כגון ביוב וחשמל; צמצום מרחבים ציבוריים, אזרחיים וקהילתיים; בידול אוכלוסיות מוחלשות; והחלשות מרכזי הערים ועסקים קטנים. לטענת התנועה, הפרבר מתפקד כמלכודת עוני בכך שהוא מצמצם את הנגישות לשירותים בסיסיים כגון חינוך ותעסוקה.[1] מאז תנועת הניו אורבניזם קמו תנועות רבות אחרות אשר הציגו גישה תכנונית חלופית לגישת הפרדת השימושים, אשר שימשה לאורך שנים כאורתודוקסיה השלטת בתיאוריות התכנון.[4]

במרחב הסוציולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגרגציה על פי הגדרתה במרחב הסוציולוגי, היא הפרדה בין קבוצות אנשים עם מאפיינים שונים. השימוש בסגרגציה חברתית נעשה לעיתים קרובות בכדי להצביע על מצבים של אי שוויון בין קבוצות אנשים וקהילות. לדוגמה, הפרדה גזעית היא סוג אחד מני רבים לסגרגציה חברתית. הפרדה גזעית יכולה לנוע בין רדיפה מכוונת ושיטתית של קהל מובחן, ועד אפליה או הפרדה המתבצעת באופן יזום בידי חברי הקבוצה.[5]

עם זאת, סגרגציה יכולה לנבוע מנסיבות טבעיות או רצוניות, שמקורן אינו בעיה מוסרית בחברה בה היא מתרחשת דווקא. סגרגציה, כשלעצמה, אינה מושג נורמטיבי כמו אי-צדק, אלא מהווה תיאור מצב שעל מנת לייחס לו סיבתיות, נדרש בירור מקיף על כלל ממדיו. לדוגמה: תנועת זכויות האזרח צ'יקנו (אנ'), שפעלה בארצות הברית בשנות ה-60 למאה ה-20, הובילה קמפיין למען מדינה עצמאית, מתוך תפיסה כי לעולם לא יוכלו לשגשג באופן שוויוני בתוך התרבות הלבנה השלטת. לעומת זאת, קהילת האיימיש בצפון ארצות הברית שואפת להיבדלות תרבותית, אשר מחייבת לשיטתם היבדלות גאוגרפית מיתר החברה המודרנית המקיפה אותם.[5]

למעשה, סגרגציה מורכבת משני ממדים: סגרגציה אנכית וסגרגציה אופקית. לצורך המחשה, ניתן להתייחס לתופעת ההבחנה התעסוקתית על פי מגדר לפי כל אחד מהממדים: הפרשי שכר בין גברים ונשים בין עיסוקים עם נטייה מגדרית מלמדים על סגרגציה אנכית, ואילו סגרגציה אופקית ממחישה את ההפרדה מבחינת ריכוז המינים בסוגים שונים של עיסוקים (הבחנה שאינה מלמדת בהכרח על אפליה או אי שוויון). תאורטית, ניתן להפריד באופן אופקי לחלוטין את הפרטים ללא שום מימד אנכי, או להפך.[5]

סגרגציה גאוגרפית בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20, כ-35 שנה לאחר ביטול העבדות בארצות הברית, המשיכה אפליה כנגד השחורים בעיקר במדינות הדרום. תחת חוקי ג'ים קרואו הונהגה שיטה של "אפליה במסגרת החוק" שהבחינה בין שחורים ללבנים והחילה הפרדה מוחלטת במערכות החינוך, התחבורה, השירותים והרפואה בין השחורים ללבנים. ב-1896 בית המשפט העליון בארצות הברית נדרש להגדיר מי הוא שחור לצורך החלת החוקים. החלטת בית המשפט קבעה כי אדם שחור הוא כל מי שיש בדמו ולו טיפה אחת של דם שחור, על כן אדם כזה נידון לחיים בסטטוס נחות וכן לסבול מדיכוי, מאפליה ומאי-שוויון.[6]

בין הדוגמאות להשפעת חוקי ג'ים קרואו על המרחב העירוני: במדינת לואיזיאנה, חל איסור השכרת בתים לאדם שחור אם רוב המתגוררים בבניין בשכונה לבנים; במדינת ג'ורג'יה חלה הפרדה בפארקים העירוניים - חל איסור על אנשים בעלי צבע להשתמש בפארקים שיועדו ללבנים, וכן חל איסור על לבנים להשתמש בפארקים שיועדו לאנשים שאינם לבנים.[7]

כתוצאה מהחקיקה המפלה, חלה הגירה לארצות הצפון הליברליות. צפון ארצות הברית נדרשה להתמודד עם נהירה של עבדים משוחררים, שהגיעו בתקווה לזכות בשוויון, כמו גם בפרנסה. ההגירה המסיבית הובילה לדחיקת המהגרים החדשים לאזורי מגורים קטנים וצפופים שהולידו "גטאות אורבניים" שהתאפיינו בעוני, אלימות ובערות. יתר על כן, על אף ליברליות מדינות הצפון, עקרון שוויון ההזדמנויות לא ייושם במלואו, ומרבית השחורים הועסקו בעבודות כפיים כגון בינוי, תעשייה ומשק בית על רקע גוון עורם.[6]

חוקי הסגרגציה בוטלו רשמית רק ב-1954 בפסק הדין של בית המשפט העליון הידוע בשם פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, פסק דין שנקבע לאחר הגשת תובענה ייצוגית בדרישה לביטול ההפרדה הגזעית של מחוז טופיקה במוסדות החינוך. עם זאת, ההפרדה נמשכה בפועל אל תוך שנות ה-60 של המאה ה-20, שידוע כעשור מאבקי השחורים על החלת השוויון.[6]

צפון אירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה היסטורית נוספת לסגרגציה גאוגרפית התרחשה בצפון אירלנד על רקע עימות בין קהילות בעלות השתייכות דתית שונה במדינה. מקור הסכסוך בין הפרוטסטנטים לקתוליים בצפון אירלנד החל עוד במאה ה-17. בשנת 1649, דיכא אוליבר קרומוול את מרד אלסטר והוביל להרג של יותר מ-4000 קתולים והתיישבות פרוטסטנטית על חשבון הקתולית בפרובינציה האירית. המקור למרד נבע מכך שהפרוטסטנטים קיבלו בעלות על אדמה שעובדה על ידי איכרים קתולים באחד מהאזורים הפוריים ביותר בצפון אירלנד.[8]

לאחר מאבקים ומרידות רבות לאורך השנים, ב-1697 חוקקו המושלים הפרוטסטנטים של הפרובינציה חוקים אשר מנעו מתושבים קתולים ללכת לבתי ספר תיכוניים ומקצועיים. מדיניות זאת החזיקה כ-250 שנה והעמיקה את ההבדלה בין הקהילות הדתיות השונות.[8]

עד היום מתקיימת סגרגציה גאוגרפית באירלנד, בחלקים מהעיר בלפסט, שעדיין מנכיחה את ההפרדה בין הקהילות הדתיות במדינה. הסגרגציה באה לידי ביטוי בחומות הפרדה הנקראות קווי שלום. למעשה, חומות השלום הוקמו באופן ספונטני ללא תכנון מקדים, כאשר המחסומים מוקמו בנקודות ספציפיות בהן התרחשו אירועי אלימות בין הקבוצות. המחסומים ממוקמים בעיקר באזורים פחות אמידים בעיר, בחלקים הצפוניים והמערביים של בלפסט. יש הבדלים במבנה וגודל המחסומים היות שהם מוקמו בהתאם למידת הסיכון שהתקיימה באזור, כאשר המחסום הגדול ביותר באורך של 1.6 ק"מ ובגובה של 12 מטר.[9]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל יש סגרגציה עירונית בשלוש הערים הגדולות. בירושלים מתקיימת סגרגציה בין היתר בין השכונות החרדיות בצפון העיר לבין השכונות החילוניות במערבה, בין השכונות המוסלמיות במזרח לבין השכונות היהודיות במערב, ובין שכונות מעוטות יכולת כמו קריית מנחם בדרום לבין שכונות מבוססות כמו בית הכרם, וכיוצא בזה.

לצד זאת מתקיימת בישראל סגרגציה גאוגרפית שהיא תוצר של מדיניות ממשלתית. כך ניתן למצוא רוב בפריפריה המרחבית למזרחים ובעיקר ליוצאי צפון אפריקה, אשר שוכנו שם עם עלייתם לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה.

יש הרואים במנגנון הקליטה של יישובים הקהילתיים כלי ליצירת סגרגציה גאוגרפית, משום שליישובים אלה ניתנה רשות לבחור את תושביהם על פי התאמת המועמדים לאופי היישוב, וכך נמנעו יישובים שונים מקליטת אזרחים ממוצא מסוים או מרקע סוציואקונומי נמוך [דרוש מקור].

ערים מחולקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג שהפך רווח בהקשר סגרגציה גאוגרפית בעשור האחרון, מתייחס ל"ערים מחולקות" (Divided Cities). ערים מחולקות הן ערים בעלות אזורים עם מאפיינים שונים דוגמת: אזורים משגשגים ועניים, ובפרט, אזורים המוכוונים לבעלי הכנסה גבוהה לעומת אזורים בהם מתגוררות אוכלוסיות מוחלשות בלבד. ההתייחסות במחקר לערים מחולקות, מקשרת לרוב בין סגרגציה במרחב לפילוג חברתי. התפיסה התכנונית לערים אלו מתבססת על גישה לפיה קיטוב חברתי ואי שוויון, גוררים לחלוקת המרחב העירוני.

לאור מגמת הגלובליזציה, וההגירה ממדינות מתפתחות למדינות מפותחות בפרט, צמח הדיון על האזורים המובחנים שנוצרים ברחבי העיר, וכן על מאפייני האוכלוסייה המתגוררת בכל אזור. זאת כאשר אזורים המאוכלסים במהגרים מאופיינים לרוב בתרבות עמה מגיעים המהגרים וכן במצב סוציו אקונומי נמוך של המהגרים.[10]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ללא פערים תרבותיים ומעמדיים משמעותיים בין התושבים, ערים אינן הומוגניות. השכונות המרכיבות את העיר בעלות זהות ופונקציות ייחודיות, כגון: טבע ייחודי, סגנון אדריכלי מאפיין, גורמי משיכה ייחודיים וכדומה. מכאן, שהתפיסה של "עיר מחולקת" לדעת חוקרים שונים אינה רק תיאוריה ומודל מוצע לתכנון עירוני, כמו מצב קיים העולה מן השטח. יתר על כן, ניסיון לייצר דיכוטומיה בין חלקי ערים לפי מאפיינים פשטניים וקוטביים, אינו כה פשוט כפי שמנסים חוקרים שונים להציג. השונות בין חלקי העיר קיימת גם אם אינה ניתנת להבחנה לפי קריטריונים פשטניים, דוגמת אזורים עניים במיוחד לעשירים במיוחד. השונות באה לידי ביטוי במגוון רחב של מאפיינים ייחודיים השייכים לכל אוכלוסייה המתגוררת בעיר וביניהם: אורחות חיים, העדפות שונות, נקודות זמן שונות בחיים וכן מנעד רחב של רקעים סוציו אקונומיים.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 בן אברהם, ה., ושייקר, ר., (2014). עירוב שימושים כמנוע לפיתוח בר קיימא, מתוך: קיימות בראייה כוללת, הטכניון – המכון הטכנולוגי לישראל, עמ' 55-75.
  2. ^ Coupland, A., (1997). A History of Mixed Uses, In: Coupland, A., Reclaiming the City, mixed use development, E & FN spon, London, UK, pp. 31-63.
  3. ^ Rodenburg, C. A., Nijkamp, P., (2004). Multifunctional Land Use in the City: A Typological Overview, Built Environment, Vol.30, no.4, pp. 274-288.
  4. ^ Fainstein, S. S., (2004). Cities and Diversity: Should We Want It? Can We Plan For It?, In: Urban Affairs Review. Vol.4, no.1, US: Sage Publications, Inc., 2005, pp. 3-19.
  5. ^ 1 2 3 Browne, Jude, Segregation, Sociology, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  6. ^ 1 2 3 דו בויז, ו. א. ב. (1903). נשמתם של השחורים, ג'קסון, ר., תרגום 2009, נהר ספרים, בנימינה, עמ' 7-11.
  7. ^ Mailing Address: 450 Auburn Avenue, N. E. Atlanta, GA 30312 Phone:331-5190 x5046 Contact Us, Jim Crow Laws - Martin Luther King, Jr. National Historical Park (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  8. ^ 1 2 Calame, J., & Charlesworth, E., (2011). Divided Cities: Belfast, Beirut, Jerusalem, Mostar, and Nicosia, University of Pennsylvania Press., 2011, p.65.
  9. ^ Calame, & Charlesworth, pp.62-63.
  10. ^ 1 2 Kempen, R. V., (2006). Divided cities in the 21st century: challenging the importance of globalization, In: Journal of Housing and the Built Environment. Vol.22, no.1, Springer, 2007, pp. 13-31.