סוניק CD
 | |
| כללי | |
|---|---|
| תאריך הוצאה |
 23 בספטמבר 1993 23 בנובמבר 1993 אוקטובר 1993 |
| סוגה | משחק פלטפורמה |
| פיתוח | סגה |
| הוצאה לאור | סגה |
| ארץ מקור |
יפן |
| שפות | יפנית, אנגלית |
| סדרה | סוניק הקיפוד |
| דרישות תוכנה | |
| מצבי משחק | שחקן יחיד |
| פלטפורמות |
סגה CD Windows אנדרואיד פלייסטיישן 3 אקס בוקס 360 iOS |
| המשחק הקודם | סוניק הקיפוד 2 |
| המשחק הבא | סוניק הקיפוד 3 |
|
sega | |
סוניק הקיפוד CD (באנגלית: Sonic the Hedgehog CD, או בקיצור סוניק CD) הוא משחק פלטפורמה משנת 1993 שפותח ושוחרר על ידי סגה ויצא לקונוסלת הסגה CD. משחק זה הוא המשחק השלישי (כרונולוגית הוא השני) בסדרת סוניק הקיפוד. בתור סוניק הקיפוד, השחקן מנסה להגן על גוף חוצני הנקרא Little Planet (ליטל פלנט; כוכב קטן) מפני דוקטור אגמן. בדומה למשחקים הקודמים, סוניק רץ בשלבים תוך איסוף טבעות והבסת רובוטים. סוניק CD מציג מסע בזמן כמכניקת משחק. על ידי נסיעה בזמן, השחקנים יכולים להגיע לגרסאות חלופיות של שלבים, הכוללים דרכים, מוזיקה וגרפיקה שונים.
בשלבי הפיתוח, סוניק CD היה אמור להיות פורט של המשחק הראשון בסדרה שייצא לסגה CD, אך בסופו של דבר הפך לפרויקט נפרד. בהובלת אחד היוצרים של סוניק, נאוטו אושימה, המפתחים ביקשו להראות את היכולות הטכניות של הסגה CD. סוניק CD כולל את הופעת הבכורה של הדמויות איימי רוז ומטאל סוניק, וכולל קטעי אנימציה שנוצרו על ידי Toei Animation. הולחנו שני פסקולים: הפסקול המקורי המופיע בגרסאות היפניות והאירופיות והולחן על ידי נאופומי האטיה ומסאפומי אוגאטה, ואילו הפסקול בגרסה הצפון אמריקאית הולחן על ידי ספנסר נילסן, דייוויד יאנג ומארק קרו.
סוניק CD יצא לקראת סוף 1993. הוא זכה לשבחי המבקרים ולעיתים קרובות נקרא אחד ממשחקי סוניק והפלטפורמה הטובים ביותר. הסוקרים שיבחו את גודלו, המוזיקה ומכניקת המסע בזמן, למרות שחלקם חשו שהוא לא השתמש במלוא היכולות של הסגה CD. הוא מכר למעלה מ-1.5 מיליון עותקים, מה שהופך אותו למשחק הנמכר ביותר של הסגה CD. המשחק יצא ל-Windows בשנת 1996, ולפלייסטיישן 2 והגיימקיוב כחלק מ-Sonic Gems Collection בשנת 2005. גרסה מחודשת, שפותחה על ידי כריסטיאן ווייטהד באמצעות מנוע הרטרו, שוחררה עבור פלטפורמות שונות ב-2011 ויצא מחדש כחלק מהאוסף Sonic Origins ב-2022.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זמן מה לאחר ההרפתקה הראשונה של סוניק, אויבו, דוקטור אגמן, השתלט על ליטל פלנט והחל להפוך אותו למבצר ענק עם צבא הרובוטים שלו. כדי להוציא לפועל את תוכניתו, אגמן משתמש באבני הזמן, שבעה יהלומים השולטים בזמן, החבויים באזורים השונים. סוניק רודף אחר אגמן לליטל פלנט ואחריו איימי רוז, עד שהיא נחטפת על ידי מטאל סוניק.
לאחר שגבר על מטאל סוניק והציל את איימי, סוניק נלחם ומביס את אגמן במאורה שלו.
קיימים שני סופים למשחק, תלוי אם השחקן אסף את אבני הזמן או לא. בסוף הטוב, ליטל פלנט מודה לסוניק במטר של כוכבים ועוזב; בסוף הרע, ליטל פלנט עדיין עוזב, אבל אגמן משתמש באבני הזמן כדי להחזיר אותו והשחקן נאלץ לשחק מחדש את המשחק כדי להשיג את הסוף הטוב.
משחקיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Sonic CD הוא משחק פלטפורמה מסוג משחק גלילה צדדית הדומה ברובו למשחק המקורי. השחקנים שולטים בסוניק הקיפוד כשהוא מנסה לעצור את אויבו דוקטור אגמן מלהשיג את אבני הזמן הקסומות ולכבוש את ליטל פלנט. בדומה למשחקים קודמים, סוניק יכול להשמיד אויבים ומקומות קשיחים (כגון קירות מסוימים וצגי טלוויזיה המכילים פאוור-אפים[1]) על ידי גלגול לכדור, ולאסוף טבעות גדי להישאר בחיים. סוניק יכול גם לבצע "ספין דש" ו"סופר פיל-אאוט", שניהם מגבירים את מהירותו.[2] למשחק שבעה שלבים; כל אחד מחולק לשלושה אקטים (Acts), שהשלישי שבהם מסתיים בקרב נגד אגמן. שחקנים מתחילים עם שלושה חיים, אשר אובדים כאשר הם מקבלים מכל סוג של נזק ללא טבעות ברשותם; איבוד כל החיים מביא לסיום המשחק.
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוניק הקיפוד המקורי פותח על ידי קבוצת סוניק וסגה וזכה להצלחה מסחרית גדולה והציבה את סגה כיריבה העיקרית של נינטנדו בשוק הקונסולות. המתכנת הראשי של המשחק, יוג'י נאקה, שלא היה מרוצה מהמדיניות הארגונית הנוקשה של סגה ביפן, עבר עם כמה מחברי קבוצת סוניק לארצות הברית כדי לפתח את סוניק הקיפוד 2.[3][4] בינתיים, סגה של יפן תכננה לשחרר את קונסולת הסגה CD, ורצתה משחק סוניק שידגים את התכונות המתקדמות יותר שלה. נאוטו אושימה, המעצב של סוניק, היה הבמאי של סוניק CD. הצוות בנה המשחק תוך שימוש בקוד של המשחק המקורי כבסיס.[5]
סוניק CD תוכנן להיות גרסה משופרת של המשחק המקורי עבור הסגה CD, אך הוא הפך בסופו של דבר לפרויקט נפרד.[5] למשחק ניתן השם "סוניק הקיפוד CD"[6], אך למאוחר יותר שמו שונה לפשוט "סוניק CD"[7]. אושימה לא רואה בסוניק CD כהמשך לסוניק 1 או לסוניק 2, למרות שהאמן יאסושי יאמאגוצ'י אמר שסיפורו עשוי להיות מתרחש בין השניים.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Camron, Marc (בדצמבר 1993). "CD Gallery". Electronic Games. 2 (3): 140. נבדק ב-19 בדצמבר 2017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Rand, Paul (בנובמבר 1993). "Review: Sonic CD" (PDF). Computer and Video Games (144): 87. נבדק ב-29 באוגוסט 2017.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Smith, Sean (ביוני 2006). "Company Profile: Sonic Team". Retro Gamer. Imagine Publishing (26): 24–29. נבדק ב-12 באוקטובר 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Day, Ashley (במרץ 2007). "Company Profile: Sega Technical Institute". Retro Gamer. Imagine Publishing (36): 28–33.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Linneman, John (8 באפריל 2018). "DF Retro: Sonic CD - under-appreciated but still brilliant today". Eurogamer. Gamer Network. נבדק ב-8 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "CD Sonic the Hedgehog". Electronic Gaming Monthly (44): 122. במרץ 1993. נבדק ב-12 באוקטובר 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Kai, Norton (באפריל 1993). "Sonic CD Splits Up". Sega Force (16): 12.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Sonic CD – Developer Interview Collection". Shmuplations. 24 במרץ 2020. נבדק ב-24 במרץ 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
בקרת זהויות  |
|
|---|