תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל תאודוסיוס, הלובר

פלאביוס תאודוסיוס השני (אפריל 401 - 28 ביולי 450) היה קיסר ביזנטי, בן ארקדיוס ואאליה אאודוקסיה. בשנת 408 ירש את אביו, בהייתו בן שבע, מפאת ירושה מוקדמת זאת לא היה קיסר דה פקטו מעולם. לאחותו, פולכריה, הייתה השפעה רבה עליו, ודעותיה האורתודוקסיות הביאו לשנאת ישראל בימיו.

שלטונו המוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מות אביו בשנת 408 לספירה, היה תאודוסיוס בן שבע. לפיכך הפריפקט הפראטוריאני של המזרח, אנתמיוס, שירת כעוצר. סריס הארמון, אנטיוכוס, הופקד לטיפל ביורש העצר הביזנטי. בדומה לנוער האציל של ימיו, תאודוסיוס למד לשון, רטוריקה, רכיבה על סוסים וסיוף. שלטונו של אנתמיוס נמשך כשש שנים, בהן הוחזרו על תקנם היחסים בין חצרות קונסטנטינופול ורוונה. בימיו נבנתה החומה המערבית הגדולה בקונסטנטינופול. בנוסף, אנתמיוס הצליח להדוף את הפולשים ההונים והסקירים, ושיפר ההגנות על גבול הדנובה. אנתמיוס פעל לתיקון משלוחי הדגן מאלכסנדריה, החייאת הערים בפרובינקיה האילירית, ולקראת תום עוצרותו מחל על כל הפיגורים בתשלום במשך 40 השנים הקודמות.

כאשר מלאו לה 16 שנים, הוכרזה פולכריה אוּגוּסטה, וירשה לכס הקיסרי בשם אחיה. היא נפטרה מאטיוכוס, והחליפה אותו כמורת אחיו. יחסה לנצרות האורתודוקסית היה אדוק ביותר, היא שמרה על בתוליה למשך כל חייה, והשפיע על לימודיו התאולוגיים של אחיה. תאודוסיוס מצא עניין גם במדעים, ובמיוחד באסטרונומיה. נפשו הייתה עדינה, ואופיו לא תאם את זה שליט. למרבית המזל, ימיו היו יחסית לא סוערים בפן הצבאי.

פולכריה ניצלה את מעמדה והשפעתה בחצר הביזנטית כדי להעביר מיני חוקים נגד תושבי האימפריה הלא נוצרים. יהודים ופגאנים לא הורשו לעבוד במשרות ציבוריות או להתגייס לצבא. נאסרה בניית בתי כנסת, וחלק מבתי הכנסת הקיימים נהרסו. פולכריה שילהבה את המאבקים הדתיים בערים הצוררות של האימפריה, אלכסנדריה ואנטיוכיה. הפילוסופית הפגאנית היפטיה, לדוגמה, נפלה קורבן להתקפות נוצרים בעיר. יהודי אלכסנדריה גורשו ורכושם נבזז.

החומה התאודוסית

יש הטוענים כי ידה של פולכריה גם הייתה בנישואי אחיה לאתניאס. לפי תיעוד אחד, פולכריה פגשה בה כאשר הראשונה הגיעה לבירה בניסיון לזכות בתמיכה חוקית בריב ירושה בינה לבין אחיה. הקיסרית התפלאה על יופיה וכישוריה וחיתנה אותה לאחיה. חוקרים מודרניים, מנגד, טוענים כי לנכוח המאבק המאוחר בין השתיים על השפעה וכוח, ויחוסה המשפחתי של אתניאס, ניתן להניח שהיו לה מספר מחזרים ממעמד האצולה. מכל מקום, חתונתם נחגגה ב-7 ביוני 421, והיא הועלתה למעמד אוגוסטה בינואר שנת 423. היא המירה את דתה לנצרות, והחליפה את שמה לאֶליה אֶוּדוֹקְיָה.

שלטונו המאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 421 ירש וָרָרָנֶס החמישי לכס הפרסי. מלך זה, בשונה מקודמו בתפקיד, החל לרדוף את נוצרי ממלכתו. מאוחר יותר ניסה לכבוש חלקים מהאימפריה הביזנטית, אך נבלם והובס במספר קרבות. עקב כך הסכים לחוזה שלום בן 100 שנים.

בימים הללו פנתה הקיסרית המערבית פלקידה, אשת הונוריוס, לחצר ביזנטיון בחיפוש אחר מחסה, אחר שגורשה על ידי בעלה. מות בעלה לא איחר לבוא, ובפני תאודוסיוס עמדו שתי אפשרויות: להכיר בדרישות ולנטיניאנוס, בן פלקידה והונוריוס, לכס הרומי, או לשלוט באימפריה כולה כסביו, תאודוסיוס הראשון. בינתיים קם ברומא קיסר בשם יוחנן שהיה לבובת המפלגה שעמדה מאחורי גירוש פלקידה. לבסוף החליטו תאודוסיוס ופולכריה לתמוך בולנטיניאנוס, בתנאי שדלמטיה תעבור לידי תאודוסיוס ויכרת קשר נישואין בין שני בתי המלוכה.

תאודוסיוס סירב להכיר ביוחנן כקיסר, וארגן צבא תחת ארדבוריוס ובנו אספר. בעיר סלונה התפלג הצבא; הפרשים המשיכו דרך הארץ, תחת אספר, והרגלים דרך הים, תחת ארדבוריוס. הצי טבע בסופה, וארדבוריוס נפלט לחוף הים סמוך לרוונה, שם נתפס על ידי כוחות יוחנן. כאשר היה בשבי קשר נגד יוחנן, ושלח הודעה לבנו לפלוש לרוונה במהירות. הכוחות הביזנטיים נכנסו לעיר ללא התנגדות, תופס השלטון הוצא להורג וולנטיניאנוס הפך לקיסר האימפריה המערבית.

ההונים שישבו לגבולות האימפריה פלשו לתוכה, ללא הצלחה, בשלבים המוקדמים של שלטונו. אולם העניין הדאיג את השרים הביזנטיים, ונחתם הסכם שלפיו יועבר מס שנתי של 350 פאונד זהב. אם מות רוּאָה, השליט ההוני, נתמנו אטילה ובלדה לראשי השבט. ההונים דרשו את הכפלתו של המס, והעניין נתקבל. כאשר המלך היה עסוק במערכתו נגד הפרסים והונדלים נדרשה העלאה נוספת של המס, לה סירבו הביזנטים. כעונש, אטילה שדד והרס ערים רבות בבלקן. אחר תבוסות קשות הסכים הקיסר להעלות מס של 2100 פאונד זהב מידי שנה, בנוסף למס מידי של 6000. מאוחר יותר ההונים הציבו דרישות גבוהות יותר, והן נתקבלו.

בשנת 437 התרחשו הנישואים בין בתו של תאודוסיוס, ליקיניה אודוקסיה, לולנטיאנוס, כפי שהוסכם ביניהם. במהרה החלו אודוקיה ופולכריה להאבק על אהדת קיסר. אודוקיה יצאה לארץ הקודש וחזרה עם מיני חפצים קדושים. כדי להיאבק בפופולריות הגואה של אשת אחיה, ניסתה פולכריה להעביר מיני חוקים נגד היהודים והפאגאנים, בנוסף לרדיפת הנסטוריאנים (אותה החלה בשנת 431). אודוקיה קשרה נגד פולכריה בעזרת הסריס. כאשר אודוקיה הצליחה להטות את הכף לטובתה, פנה הסריס נגדה, והרעיל את מוח הקיסר בשמועות על ניאופה עם חבר ילדות של הקיסר, פולינוס. פולינוס הוצא להורג, ואודוקיה פרשה לירושלים למשך יתר חייה. ב־28 ביולי שנת 450, נפל הקיסר מסוסו ומת סמוך לתאונה. לא היה לו יורש זכר, ונפוצה הטענה כי הכריז שעל מרקיאנוס לרשת אותו, ולמרות שאין הבטחה לאמיתות העניין, הוא אכן ירש אותו.

אוסף הדינים התאודוסיאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המפעלים החשובים שנערכו בימי הקיסר היה הידור אוסף חוקים מקיף לאימפריה הנוצרית. אוסף הדינים התאודוסיאני, שכתיבתו החלה בשנת 429 והסתיימה בשנת 438. הקודקס נתקבל גם על הסנאט הרומי וכך הופץ, למעשה, בכל רחבי האימפריה הרומית. האוסף בא להחליף את חוקי האימפריה מימי קונסטנטינוס, קודקס גרגוריאנוס והרגמוניוס, שאיגד את החוקים שנוצרו מסוף המאה השנייה עד ימי קונסטנטינוס.

בראש צוות כתיבת הקודקס עמד אנטיוכוס, ממורי המשפטים באוניברסיטת קונסטנטינופול (אותה הקים תאודוסיוס). בתחילת המיזם עמלו על הקודקס שמונה אנשים. מסיבה לא ברורה הופסק המיזם בשלב מסוים, וכתיבתו החלה מחדש בשנת 435. הלקט מורכב מ־16 כרכים, המחולקים לנושאים וחוקים. עיקר העבודה הייתה של איסוף, תיעוד, עדכון ועריכת חוקי האימפריה השונים שיצאו מהמאה ה-3.

הנושאים בהם דן הלקט היו ענייני ציבור, דת, מתנות, חוק פלילי, דין אזרחי, משרות ציבוריות. הקודקס היווה בסיס משמעותי לחוקי יוסטינינוס, תאודוריק וכן חוקי הוויזיגותים והבורגונדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסרי האימפריה הביזנטית
קונסטנטינוסקונסטנטיוס השנייוליאנוסיוביאנוסואלנסתאודוסיוס הראשוןארקדיוסתאודוסיוס השנימרקיאנוסלאו הראשוןלאו השניזנוןבסיליקוסאנסטסיוסיוסטינוס הראשוןיוסטיניאנוס הראשוןתאודורהיוסטינוס השניטיבריוס השני קונסטנטינוסמאוריסוספוקאסהרקליוסקונסטנטינוס השלישיהרקלונסוסקונסטנס השניקונסטנטינוס הרביעייוסטיניאנוס השנילאונטיוס השניטיבריוס השלישיפיליפיקוס ברדנסוסאנסטסיוס השניתיאודוסיוס השלישילאו השלישיקונסטנטינוס החמישילאו הרביעיקונסטנטינוס השישיאירינהניקפורוס הראשוןסטראורקיוסמיכאל הראשוןלאו החמישימיכאל השניתיאופילוסמיכאל השלישיבסיליוס הראשוןלאו השישיאלכסנדר השלישיקונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוסרומנוס הראשוןרומנוס השניניקפורוס השנייוחנן הראשון צימיסקסבסיליוס השני בולגרוקטונוסקונסטנטינוס השמיניזואירומנוס השלישימיכאל הרביעימיכאל החמישי קלפטסוסקונסטנטינוס התשיעיתאודורהמיכאל השישי סטרטיוטיכוסאיסאאקוס הראשון קומננוסקונסטנטינוס העשירימיכאל השביעי דוקסוסרומנוס הרביעיניקפורוס השלישי בוטניאטסוסאלכסיוס הראשוןיוחנן השנימנואל הראשוןאלכסיוס השניאנדרוניקוס הראשוןאיסאאקוס השניאלכסיוס השלישיאלכסיוס הרביעיאלכסיוס החמישיתיאודורוס הראשון לסקריסוסיוחנן השלישיתיאודורוס השני לסקריסוסיוחנן הרביעי לסקריסוסמיכאל השמיני פלאולוגוסאנדרוניקוס השניאנדרוניקוס השלישייוחנן החמישייוחנן השביעי פלאילוגוסמנואל השנייוחנן השמיניקונסטנטינוס האחד עשר
Flag of the Greek Orthodox Church.svg