סורז'יק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סוּרְזִ'יקאוקראינית וברוסית: су́ржик;‏ IPA: [ˈsurʒɪk], קיים בצורת זכר בלבד) מתייחס למגוון של סוציולקטים מעורבים של שפות אוקראינית ורוסית המשמשים באזורים מסוימים של אוקראינה ובארצות סמוכות. אין מערכת מאחדת של מאפיינים; המונח משמש, לפי כמה כותבים, ל"שובר נורמות, אי-ציות או אי-מודעות לכללים של שפות התקן האוקראינית והרוסית".[1]

סוּרז'יק היא מילה אוקראינית שיכולה להתייחס לכל שפה מעורבת, לא בהכרח כוללת אוקראינית או רוסית. כאשר משתמשים במילה אנשים מאוקראינה שאינם דוברי אוקראינית, היא מתייחסת לשילוב של אוקראינית עם שפה אחרת, לאו דווקא רוסית. בשימוש ברוסיה, המילה כמעט תמיד מתייחסת באופן ספציפי לתערובת שפה אוקראינית-רוסית.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה האוקראינית "סוּרז'יק" (מפרוטו-סלבית *sǫ — «עִם» + *rъžь — «שיפון») - התייחסה במקור לתערובת של דגנים שונים הכוללת שיפון או מוצר כמו קמח או לחם העשוי מתערובת כזו.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמהיל אוצר המילים של כל אחת מהשפות המרכיבות אותה (אוקראינית ורוסית) משתנה מאוד מיישוב ליישוב, או לפעמים אפילו מאדם לאדם, תלוי במידת ההשכלה, הניסיון האישי, המגורים הכפריים או העירוניים, המוצא הגאוגרפי של בני השיח, וכו'. אחוז המילים ברוסית והשפעתה הפונטית נוטה להיות הגדול ביותר במזרח ובדרום ובסביבת ערים גדולות דוברות רוסית. סורז'יק נפוץ ברוב האזורים הכפריים של מזרח אוקראינה, למעט המטרופולינים הגדולים של דונייצק, חרקוב ולוהנסק, שם רוב האוכלוסייה משתמשת ברוסית סטנדרטית. באזורים הכפריים של מערב אוקראינה, השפה המדוברת מכילה פחות אלמנטים רוסיים מאשר במרכז ובמזרח אוקראינה, אך בכל זאת הושפעה מרוסית.

המקור המשותף הקדום של הרוסית והאוקראינית, וההתבדלות שאירעה לא מזמן יחסית, מקשים על קביעת מידת הערבוב בשפה עממית מסוג זה.

דוגמאות של חברים כוזבים
עברית אוקראינית רוסית סורז'יק
לְבַטֵל скасовувати отменять відміняти
לְהַטוֹת відміняти спрягать спрягати
עָדִין лагідний ласковый ласкавий
טוֹב לב ласкавий добродушный добродушний

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות של סורז'יק באזורי אוקראינה. נתונים מאת המכון הבינלאומי לסוציולוגיה של קייב בשנת 2003.[2]

על פי נתונים שהוצגו על ידי המכון הבינלאומי לסוציולוגיה של קייב בשנת 2003, 11% עד 18% מתושבי אוקראינה מתקשרים בסורז'יק. באופן ספציפי, במערב אוקראינה, סורז'יק מדוברת על ידי 2.5% מהאוכלוסייה, בעוד שבדרום, היא מדוברת על ידי למעלה מ-12.4% מהאוכלוסייה. במזרח, 9.6% מהאוכלוסייה מדברת סורז'יק. מכיוון שבמערב אוקראינה יש יחס גבוה יותר של דוברי אוקראינית לדוברי רוסית מאשר בשאר אוקראינה, ניתן להבין את השיעור הקטן יותר של דוברי סורז'יק בהשוואה למזרח ולדרום.[2]

בעיה אחת בניתוח מעמדה הלשוני של אוקראינה היא שיש נטייה לטעויות בהחלפת לשון. לעיתים קרובות מי שמזהה את עצמו כדובר רוסית או דובר אוקראינית משלב את שתי השפות במידה מסוימת. רק מעטים מהאנשים הללו מכירים בשימוש שגוי באחת מהשפות או בשתי השפות, או בעובדה שהם בכלל משלבים רוסית ואוקראינית בדיבור שלהם.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הטרום-סובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של סורז'יק בסוף המאה ה-18, כאשר איכרים אוקראינים נחשפו לשפה הרוסית ככל שחברתם התפתחה. התיעוש הביא להגירת עובדים ממרכז רוסיה לערים אוקראיניות ולעיור של האוקראינים. הממשל האזרחי והצבאי הרוסי, יחד עם עסקים, ומוסדות תרבות, דת, וחינוך, הפכו במהרה לכוחות של רוסיפיקציה לשונית.[1] איכרים אוקראינים שעברו לערים התייחסו לרוסית כעירונית ויוקרתית יותר משפתם שלהם. עם זאת, מכיוון שלא למדו את הרוסית כהלכה, רובם בסופו של דבר ערבבו אותה עם אוקראינית; כך נוצר סורז'יק.[4]

האינטליגנציה העירונית התרחקה מהאוקראינית מכיוון שזו נחשבה לקרתנית ולאומנית.[4] לאוקראינים קל יחסית להתחיל לדבר ברוסית משום הקרבה הלשונית. התפיסה של האוקראינית ככפרית, לאומנית וצרת אופקים עודדה יותר אוקראינים לאמץ את הרוסית.[3] כך נפוצה שפת סורז'יק בדיבור היומיומי ודוללה שפה אוקראינית.

בשנת 1721 אסר הצאר הרוסי פיוטר הגדול על פרסום ספרים באוקראינה, למעט יצירות דתיות בשפה הרוסית, וקבע כי יש לשרוף ספרים ורישומים אוקראינים. בשנת 1786 נקבע כי הפולחן בכנסייה האורתודוקסית האוקראינית יתקיים רק בהגייה הרוסית של סלאבית כנסייתית עתיקה, ולא בהגייה האוקראינית. גזירות ב-1863, 1876 ו-1881 אסרו פרסום וייבוא של ספרים אוקראינים, וכן על שימוש פומבי בשפה האוקראינית בכלל. המשטר הרוסי של אז ראה בשימוש באוקראינית עדות להתנגדות פוליטית ודיכא אותה בחריפות.[4]

כמו כן נאסר השימוש בשפה האוקראינית בתיאטרון ובמוזיקה, והיה צריך לתרגם אותה לשפות אחרות. גם החינוך בשפה האוקראינית סבל באופן דומה, כאשר מורים אוקראינים הוחלפו ברוסים אתניים. בתחילת המאה ה-20, ילדים נענשו על שדיברו זה עם זה אוקראינית בבית הספר, ולפעמים אנשים פותרו בגלל שדיברו בה.[4]

השלטון האוסטרי וההונגרי במערב אוקראינה בסוף המאה ה-18 וה-19 היה גם מדכא מבחינה לשונית. לדוגמה, בזקרפטיה, הונגרית הייתה השפה היחידה שהמשטר התיר, ולכן אוקראינית לא נכללה במוסדות כמו בתי ספר.[4] למרות זאת, מדיניות השפה כאן לא הייתה מגבילה כמו זאת שהפעיל במזרח אוקראינה המשטר הצארי של רוסיה.

עידן ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה ה-20, לאחר שאוקראינה הפכה לחלק מברית המועצות, השפה האוקראינית פרחה תחת המדיניות הסובייטית של קורניזציה, שתמכה בקידום שפות מקומיות. המטרה הייתה להשיג את תמיכתן של קבוצות אתניות שדוכאו על ידי המשטר הצארי. עסקי הממשל הסובייטי באוקראינה התנהלו בשפה האוקראינית, במטרה לשלב את העם האוקראיני בשלטון הסובייטי החדש.[5] אוקראיניזציה זו הביאה עמה התקדמות משמעותית בפיתוח, תְקִינָה וניסוח של השפה האוקראינית. התרבו הפרסומים בשפה האוקראינית, וכן הפקות תיאטרון ובתי ספר שבהם נעשה שימוש באוקראינית.[4]

משנות ה-30 ואילך, השפה הרוסית השפיעה משמעותית על האוקראינית, ומשטרו של יוסיף סטלין החל לדכא באופן פעיל את השפה האוקראינית. יחד עם רבות מהשפות האחרות המדוברות בברית המועצות, אוקראינית נתפסה כאתגר לכוח הריכוזי ולאיחוד הלשוני של העם הסובייטי. מינוח וניסוח שהיו דומים או זהים לרוסית הודגשו במילונים, בספרי דקדוק ובהנחיות הרשמיות שניתנו לעורכים ולמוציאים לאור. הדבר הביא לכך שהשפה האוקראינית הייתה מושפעת מהרוסית יותר ממה שהיה לפני ברית המועצות. לאחר שאוקראינה הפכה לעצמאית, מצב זה יצר מחלוקת מהי אוקראינית טהורה.[4]

הודגשו מילים וצורות דיבור אחרות בשפה האוקראינית הדומות לאלו של הרוסית. בנוסף, מילים או מונחים רבים ברוסית החליפו את המקבילות האוקראינית שלהם, ולאחר מכן שונו על ידי הדקדוק והפונטיקה האוקראינית. הטבלה הבאה מכילה כמה דוגמאות כיצד שונתה השפה האוקראינית במהלך התקופה הסובייטית.

צורות טרום-סובייטיות צורות סובייטיות מאוחרות רוסית רגילה תרגום עברי
Колишній
(קוֹלִישְנִי)
Бувший
(בּוּבְשִי)
Бывший
(בִיבְשִי)
לשעבר
Прибутки
(פּריבּוּטְקִי)
Доходи
(דוֹחוֹדִי)
Доходы
(דוֹחוֹדֱי)
הכנסות
Відтак, відтоді
(וִידְטַק, וִידְטוֹדִי)
З тих пір
(זְ טִיחְ פִּיר)
С тех пор

(סְ טֶחְ פּוֹר)

מאז

חברי האליטה התרבותית שקידמו את השפות המקומיות טוהרו מאוחר יותר מתפקידי סמכות בתקופת שלטונו של סטלין, כחלק ממאמץ לחזק את לכידות ברית המועצות ולקדם את הרוסית כשפה הרשמית של ברית המועצות.[4]

עצמאות בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסת ברית המועצות והופעתה של אוקראינה כמדינה ריבונית, הפכה השפה האוקראינית לנושא מרכזי בפוליטיקה של האומה. אוקראינית הפכה לשפה הרשמית היחידה של אוקראינה, ולכן היכולת לדבר בה הפכה למיומנות חשובה עבור פוליטיקאים ודמויות בולטות אחרות. אנשים רבים כאלה היו דוברי רוסית שהחלו להשתמש באוקראינית, אך מכיוון שלא שיכללו אותה הופיעה צורה אחרת של סורז'יק שהושפעה מהרוסיפיקציה של האוקראינית. בלשנים החלו לעסוק בוויכוחים על הדרך ה"נכונה" לדבר אוקראינית, מכיוון שלמדיניות השפה הסובייטית הייתה השפעה עמוקה על השפה האוקראינית. מצד אחד, חלק מהבלשנים טוענים שעל האוקראינית להשתמש רק בצורות שהיו קיימות לפני ברית המועצות, בעוד שאחרים טוענים שהצורות הנוכחיות, שעלו ממדיניות השפה הסובייטית, עדכניות יותר ומוכרות יותר לאוקראינים של היום, ולכן יהיו טובים יותר במתן מענה לצרכים עכשוויים.[1][4]

סוגיות אתנו-פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית, השימוש באוקראינית ירד בהדרגה, במיוחד בתקופות שבהן התגברה מדיניות הרוסיפיקציה (כלומר בשנות ה-30 ובמהלך שנות ה-70 המאוחרות עד תחילת שנות ה-80), ולכן הרבה אוקראינים אתניים שולטים טוב יותר ברוסית הרשמית מאשר באוקראינית הרשמית. עם זאת, מאז 1991, אוקראינית היא השפה הרשמית היחידה. לאחר השינוי הזה, התברר שחלק גדול מאוכלוסיית אוקראינה למעשה לא מסוגל לדבר אוקראינית שוטפת. זה היה בולט מאוד במקרה של פקידים אוקראינים רבים (כולל נשיא אוקראינה), שנצפו עושים טעויות ערבוב שפות בנאומים שלהם.[3]

סורז'יק נפוץ ביותר באזורים כפריים. בערים, אנשים נוטים לדבר בצורות טהורות יותר של אוקראינית או רוסית. עם זאת, אורחים רבים מחו"ל מגלים שהם מתקשים לתקשר עם האוכלוסייה המקומית של אוקראינה כאשר הם מדברים כמו בספרי הלימוד שפורסמו בחו"ל. ספרים אלה נוטים להתמקד ברוסית טהורה או באוקראינית טהורה ולהתעלם מהצורה המעורבת.[3]

השימוש בסורז'יק במקום רוסית או אוקראינית נתפס באופן שלילי על ידי פעילי שפה לאומניים. בגלל הערבוב, הם רואים בסורז'יק איום על ייחודה של התרבות האוקראינית.[1]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי גוגול השתמש בסורז'יק רבות בקובץ הסיפורים הקצרים שלו ערבים בחווה ליד דיקנקה. סורז'יק היה מושא לבדיחות בספרות האוקראינית מאז עצם הופעתה של השפה האוקראינית. לדוגמה, בשיר אֶנֵיִידׇה משנת 1798, שנכתב על ידי איבן קוטליארבסקי על בסיס השיר הלטיני אינאיס, למטרות סאטיריות, הדמות "פִילוֹזוֹפּ" מדברת סורז'יק מעל פאלאס המת.[6]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סורז'יק משמש לעיתים קרובות גם לאפקט קומי באמנויות. דוגמאות כוללות את המחזות הקצרים של לס פודרוויאנסקי, ואת הרפרטואר של כוכב הפופ ורקה סרדיוצ'קה. להקת הפאנק-רוק בראטי הדיוקיני (מילולית "האחים של צפע") שרה רבים משיריה בסורז'יק, לעיתים קרובות כדי להדגיש את הפשטות הכפרית של גיבורי השירים שלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סורז'יק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Surzhyk and national identity in Ukrainian nationalist language ideology (Niklas Bernsand in Berliner Osteuropa-Info, Vol. 17 page 41, Freie Universität, Berlin)
  2. ^ 1 2 Київський міжнародний інститут соціології
  3. ^ 1 2 3 4 Podolyan Ilona E. “How Do Ukrainians Communicate? Observations Based upon Youth Population of Kyiv”. Kyiv National Linguistic University, Ukraine. p. 2-4
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Bilaniuk Laada. Contested Tongues: Language Politics and Cultural Correction in Ukraine. Ithaca, NY: Cornell University Press, 2005.
  5. ^ Pauly, Matthew D. Teaching place, assembling the nation: local studies in Soviet Ukrainian schools during the 1920s. History of Education Vol. 39 No. 1. (2010) 75-93
  6. ^ Масенко, Лариса. Суржик: між Мовою і Язиком. Києво-Могилянська Академія, 2011.
  • Laada Bilaniuk (1 December 2004). "A typology of surzhyk: Mixed Ukrainian-Russian language". International Journal of Bilingualism. 8 (4): 409–425. doi:10.1177/13670069040080040101. ISSN 1367-0069. Wikidata Q107103120.
  • Del Gaudio S. On the Nature of Suržyk: a Double Perspective. Wiener Slawistischer Almanach, Sonderband 75. München – Berlin – Wien 2010.