סטפאן אודראן

סטפאן אודראן
Stéphane Audran
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	8 בנובמבר 1932; ורסאי, צרפת
פטירה	27 במרץ 2018 (בגיל 85); ניי-סיר-סן, או-דה-סן, צרפת
שם במה	Stéphane Audran
שם לידה	Colette Suzanne Jeannine Dacheville
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	1955–2013 (כ־58 שנים)
מקום לימודים	Cours Simon
בן או בת זוג	קלוד שברול (4 בדצמבר 1964–1980); ז'אן-לואי טרנטיניאן (18 בנובמבר 1954–1956) ;
צאצאים	Thomas Chabrol
פרסים והוקרה	אבירה בלגיון הצרפתי (1986); צדף הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1970); פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר (1973); מפקד מסדר האמנויות והספרות (28 במאי 1997); אבירות במסדר דנבורג (1988); דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1968); פרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1979); קצינה במסדר ההצטיינות הלאומי (1990); פרס רוברט לשחקנית הטובה ביותר (1988) ;
	פרופיל ב-IMDb

סטפאן אודראן (בצרפתית: Stéphane Audran,‏ 8 בנובמבר 1932 – 27 במרץ 2018) הייתה שחקנית קולנוע וטלוויזיה צרפתייה. שיא פעילותה כשחקנית היה מסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד סוף שנות ה-80. ברבות מהדמויות שגילמה העבירה תחושה של חושניות קרירה.^[1] נטען לגביה כי "הביאה לשלמות את גילום דמותה של האישה הצרפתית הבורגנית, שהיא אלגנטית, מרוחקת, מאופקת ולעיתים קרובות רחומה - שהופכת לפתע למעורבת בקונפליקט רצחני."^[2] אודראן זוהתה בעיקר עם סרטיו של הבמאי הצרפתי קלוד שברול, שלו אף הייתה נשואה במשך 16 שנים, אך התפרסמה גם בסרטים נוספים שביימו במאים אחרים.

קריירה

נולדה וגדלה בוורסאי בשם קולט סוזן דשוויל (Colette Suzanne Dacheville) למשפחה בה האב היה רופא.^[3] למדה משחק אצל שארל דולן, טניה בלשובה (צר'), רנה סימון (אנ') ומישל ויטולד (צר').^[4]

החלה לשחק בקולנוע בתפקידים זעירים ב-1957 ו-1958. ב-1959 זכתה לפרסום ראשון בעת ששיחקה בתפקיד משנה כבלונדינית חושנית בסרטו הבולט של קלוד שברול, "הדודנים" (Les cousins),^[5] אחד מסרטי הגל הצרפתי החדש הבולטים, שזכה אף להצלחה מסחרית. שנה לאחר מכן שיחקה בתפקיד ראשי בסרט "הנשים הטובות" (Les bonnes femmes) כדמות הקומית;^[5] אחת מארבע הצעירות הפריזאיות הבוררות את דרכן בחיים.^[6] הסרט נחשב כבעל חשיבות ב"גל החדש", אך נכשל מסחרית.

עד 1968 המשיכה ושיחקה בתפקידים חשובים אך לא ראשיים, בעיקר בסרטיו של קלוד שברול, שלו נישאה ב-1964. בין הבמאים האחרים שבסרטיהם שיחקה באותה תקופה היה גם אריק רוהמר (בסרטו שיצא למסכים ב-1962, "Le Signe du lion").

ב-1968 שיחקה לראשונה בתפקיד ראשי בסרטו של שברול "Les biches". בסרט גילמה אודראן אשת חברה מבוססת המתחרה מול המאהבת שלה על אהבתו של גבר (ז'אן-לואי טרנטיניאן). הסרט זכה לפרסום בין היתר הודות לנועזותו ולהצגה של יחסים לסביים בו. על משחקה בסרט זכתה אודראן בדוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין. סרט זה היה הראשון בסדרת סרטים של שברול הנחשבים כבולטים במיוחד ביצירתו. המבקר האמריקאי וינסנט קנבי תיאר אותם כ"תרגילים שנונים ופרוורטיים, סוחפים ביופיים, העוסקים באהבה, רצח, אשמה ופיצוי".^[7] בארבעה מהסרטים הללו שיחקה אודראן בתפקידים הראשיים: "האישה הבוגדנית" (1969), "הקצב" (1970), "הקרע" (1970) ו-"Juste avant la nuit".

לאחר שהשתתפה במספר סרטים של במאים אחרים, שלא זכו להצלחה מרשימה, שיחקה אודראן ב-1972 בסרטו הסוריאליסטי של הבמאי הספרדי לואיס בונואל, "סוד הקסם הבורגני". אודראן גילמה יחד עם ז'אן-פייר קאסל (ששיחק מולה כ"נבל" ב"הקרע") זוג בורגני שביתם הכפרי הוא אחד ממוקדי ההתרחשויות בסרט.^[8] הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. על תפקידה בסרט זכתה אודראן בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי.

הסרט הבולט הבא שבו השתתפה, הפעם בתפקיד משנה, היה סרטו המצליח של קלוד סוטה "ונסן, פול, פרנסואה והאחרים" (Vincent, Paul, François, et les Autres) משנת 1974. ארבעה גברים בגיל העמידה מבלים יחדיו בכפר בכל סוף שבוע בעיקר על מנת לדון אודות חייהם. הסרט הציג כמה מגדולי השחקנים של הקולנוע הצרפתי באותה עת, כגון מישל פיקולי, איב מונטן וז'ראר דפארדיה. ב-1977 שיחקה בתפקיד משנה בסרטו של הבמאי ז'ורז' לוטנר, בכיכובו של אלן דילון, "שחיתות בצמרת" (אנ'), בו גילמה את אשתו של פוליטיקאי שנרצח.^[9] ב-1978 שיחקה בסרטו של שברול "נערה ושמה ויולט" (Violette Nozière) בתפקיד אמה של ויולט נוזייר (שגולמה על ידי הכוכבת העולה איזבל הופר). הסרט נסב סביב חייה של פושעת שסיפורה התפרסם ערב מלחמת העולם השנייה אחרי שרצחה את אביה ואמה ניצלה מאותו ניסיון רצח. הסרט היה אפל ועשיר בתיאורים פסיכולוגיים.^[10] על משחקה בסרט זה זכתה אודראן בפרס סזאר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.

ב-1980 השתתפה בתפקיד משנה בסרטו של הבמאי האמריקאי סמואל פולר "האדומה הגדולה ה-1", שתיאר את קורותיהם של חמישה חיילים מדיוויזיית הרגלים הראשונה של צבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. אודראן גילמה בסרט חברת מחתרת בבלגיה שנכלאה בבית חולים לחולי נפש ומסייעת לחיילים האמריקאים.^[11] ב-1981 שיחקה כאשתו הבוגדנית של פיליפ נוארה בסרטו של ברטראן טברנייה "Coup de Torchon", בו כיכבה גם איזבל הופר. הסרט זכה להצלחה בצרפת ואודראן הייתה מועמדת על משחקה לפרס סזאר לשחקנית המשנה. ב-1983 שוב הייתה מועמדת לפרס סזאר לשחקנית המשנה; הפעם על משחקה בסרטו של הבמאי, אלן ז'סואה, "Paradis pour tous". ב-1984 הייתה מועמדת שנה שנייה ברציפות לאותו פרס על השתתפותה בסרטו של הבמאי קלוד מילר (אנ'), "Mortelle Randonnée (film) ". ב-1984 אף השתתפה במיני-סדרה הטלוויזיונית האמריקאית המצליחה, "בתו של מיסטראל" (אנ'), על פי ספרה של ג'ודית קרנץ.

ב-1987 כיכבה בסרטו המצליח של הבמאי הדני גבריאל אקסל, "החגיגה של באבט". אודראן גילמה בסרט את דמותה של באבט, פליטה מההתקפה על הקומונה הפריזאית ב-1871 המגיעה לכפר קטן בדנמרק, אל ביתן של שתי אחיות מבוגרות ונוצריות אדוקות. הן מקבלות אותה כסוכנת הבית שלהן. היא זוכה בכסף בהגרלה ומחליטה להוציא את כספי הפרס על סעודה חגיגית. המאכלים המשובחים והיין המוגש לאחיות ולאורחיהן המבוגרים והמאופקים גורמים להם להיפתח אל החיים. הסרט זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

ב-1992 שיחקה בסרטו של שברול "בטי" (Betty), בו גילמה אלכוהוליסטית מבוגרת הלוקחת תחת חסותה אלכוהוליסטית צעירה (מארי טרנטיניאן) שהושלכה לרחוב על ידי משפחת בעלה.

עד סוף שנות ה-90 המשיכה אודראן לשחק בסרטים ובסרטי וסדרות טלוויזיה, לרוב בתפקידי משנה. לאחר מכן מיעטה בהופעות בסרטים. ב-2008 שיחקה בסרטה של הבמאית אן פונטיין, "La fille de Monaco" (הנערה ממונקו), לצד פבריס לוקיני, רושדי זם ולואיז בורגואן. בסרט היא שיחקה בתפקיד אישה מבוגרת הנאשמת ברצח מאהבה.

חיים אישיים

אודראן הייתה נשואה במשך זמן קצר לשחקן הקולנוע ז'אן-לואי טרנטיניאן. ב-1964 נישאה בשנית, לבמאי קלוד שברול שבסרטיו הרבתה לשחק. לשניים נולד בן ב-1963, תומא שברול, שחקן קולנוע במקצועו. שברול ואודראן התגרשו ב-1980.
ב-1971 נמנתה אודראן עם 343 נשים שחתמו על מניפסט ה-343, מנשר שכתבה סימון דה בובואר שחתמו עליו 343 נשים (רבות מהן מפורסמות) שביצעו הפלה (עבירה פלילית בצרפת באותה עת) ותמך בזכות הנשים לבצע הפלה. ב-2009, בעת שהתראיינה באמצעי התקשורת הצרפתיים לרגל צאת ספרה האוטוביוגרפי "Une autre façon de voir la vie" (בתרגום חופשי: "דרך נוספת להסתכל על החיים"), אמרה כי היא מצטערת על ההפלה שביצעה וכי כיום לא הייתה חוזרת וחותמת על המנשר, שכן הפלה היא דבר נורא.^[12]

נפטרה בפריז ב-27 במרץ 2018 בגיל 85.

קישורים חיצוניים

סטפאן אודראן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטפאן אודראן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סטפאן אודראן, באתר AllMovie (באנגלית)
סטפאן אודראן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סטפאן אודראן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סטפאן אודראן, באתר Discogs (באנגלית)
סטפאן אודראן, באתר Film Reference
איתמר זהר, השחקנית הצרפתייה סטפאן אודראן, כוכבת "החגיגה של באבט", מתה בגיל 85, באתר הארץ, 28 במרץ 2018
סטפאן אודראן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Stéphane Audran, באתר Rovi
^ סטפאן אודראן, מאמר של צ'ארלס דרי (Charles Derry) באתר Film Reference
^ Stéphane Audran, באתר leninimports.com
^ Stéphane Audran, באתר linternaute.com
^ ¹ ² Aaron Sultanik, Film, a Modern Art. Cranbury, New Jersey: Associated University Presses, 1986, p. 282-283
^ לזכרו של קלוד שברול, הנשים הטובות, באתר סינמטק ירושלים
^ Tino Balio, The Foreign Film Renaissance on American Screens, 1946-1973, The University of Wisconsin Press , 2010, p. 260 [1]
^ סוד הקסם הבורגני, באתר סינמטק ירושלים
^ השם בו הופץ בישראל.זאב רב נוף, פוליטיקה זה עסק מלוכלך, דבר, 27 באפריל 1978
^ זאב רב נוף, "פשע המאה" נוסח צרפת, דבר, 18 במרץ 1979
^ אורי קליין, הקולנוע הוא שדה-קרב, דבר, 29 באוגוסט 1980, המשך
^ Stéphane Audran : "C'est terrible de se faire avorter", סרטון וידאו מתוך ריאיון עם אודראן, 26 במאי 2009

[רובי-1] Stéphane Audran, באתר Rovi

[דרי-2] סטפאן אודראן, מאמר של צ'ארלס דרי (Charles Derry) באתר Film Reference

[לנין-3] Stéphane Audran, באתר leninimports.com

[דולן-4] Stéphane Audran, באתר linternaute.com

[סולטניק-5] ¹ ² Aaron Sultanik, Film, a Modern Art. Cranbury, New Jersey: Associated University Presses, 1986, p. 282-283

[הנשים-6] לזכרו של קלוד שברול, הנשים הטובות, באתר סינמטק ירושלים

[7] Tino Balio, The Foreign Film Renaissance on American Screens, 1946-1973, The University of Wisconsin Press , 2010, p. 260 [1]

[סוד-8] סוד הקסם הבורגני, באתר סינמטק ירושלים

[9] השם בו הופץ בישראל.זאב רב נוף, פוליטיקה זה עסק מלוכלך, דבר, 27 באפריל 1978

[10] זאב רב נוף, "פשע המאה" נוסח צרפת, דבר, 18 במרץ 1979

[11] אורי קליין, הקולנוע הוא שדה-קרב, דבר, 29 באוגוסט 1980, המשך

[ראיון-12] Stéphane Audran : "C'est terrible de se faire avorter", סרטון וידאו מתוך ריאיון עם אודראן, 26 במאי 2009

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

זוכות פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר
1952–1960	ויוויאן לי (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1952) • אודרי הפבורן (בריטית)/לסלי קארון (זרה) (1953) • איבון מיטשל (בריטית)/קורנל בורקס (זרה) (1954) • קייטי ג'ונסון (בריטית)/בטסי בלייר (זרה) (1955) • וירג'יניה מק'קנה (בריטית)/אנה מניאני (זרה) (1956) • הת'ר סירס (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1957) • איירין וורת' (בריטית)/סימון סיניורה (זרה) (1958) • אודרי הפבורן (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1959) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/שירלי מקליין (זרה) (1960)
1961–1980	דורה בריאן (בריטית)/סופיה לורן (זרה) (1961) • לסלי קארון (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1962) • רייצ'ל רוברטס (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1963) • אודרי הפבורן (בריטית)/אן בנקרופט (זרה) (1964) • ג'ולי כריסטי (בריטית)/פטרישה ניל (זרה) (1965) • אליזבת טיילור (בריטית)/ז'אן מורו (זרה) (1966) • אדית אוונס (בריטית)/אנוק איימה (זרה) (1967) • קתרין הפבורן (1968) • מגי סמית' (1969) • קתרין רוס (1970) • גלנדה ג'קסון (1971) • לייזה מינלי (1972) • סטפאן אודראן (1973) • ג'ואן וודוורד (1974) • אלן בורסטין (1975) • לואיז פלטשר (1976) • דיאן קיטון (1977) • ג'יין פונדה (1978) • ג'יין פונדה (1979) • ג'ודי דייוויס (1980)
1981–2000	מריל סטריפ (1981) • קתרין הפבורן (1982) • ג'ולי וולטרס (1983) • מגי סמית' (1984) • פגי אשקרופט (1985) • מגי סמית' (1986) • אן בנקרופט (1987) • מגי סמית' (1988) • פולין קולינס (1989) • ג'סיקה טנדי (1990) • ג'ודי פוסטר (1991) • אמה תומפסון (1992) • הולי האנטר (1993) • סוזן סרנדון (1994) • אמה תומפסון (1995) • ברנדה בלתין (1996) • ג'ודי דנץ' (1997) • קייט בלאנשט (1998) • אנט בנינג (1999) • ג'וליה רוברטס (2000)
2001–היום	ג'ודי דנץ' (2001) • ניקול קידמן (2002) • סקרלט ג'והנסון (2003) • אימלדה סטונטון (2004) • ריס וית'רספון (2005) הלן מירן (2006) • מריון קוטיאר (2007) • קייט וינסלט (2008) • קארי מאליגן (2009) • נטלי פורטמן (2010) • מריל סטריפ (2011) • עמנואל ריבה (2012) • קייט בלאנשט (2013) • ג'וליאן מור (2014) • ברי לארסון (2015) • אמה סטון (2016) • פרנסס מקדורמנד (2017) • אוליביה קולמן (2018) • רנה זלווגר (2019) • פרנסס מקדורמנד (2020) • ג'ואנה סקנלן (2021) • קייט בלאנשט (2022)