ג'ודי דנץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ודי דנץ'
Judi Dench
Judi Dench at the BAFTAs 2007.jpg
ג'ודי דנץ', 2007
לידה 9 בדצמבר 1934 (בת 82)
אנגליהאנגליה יורק, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שנות הפעילות 1957 - היום
פרסים פרס אוליבייה
גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (1988)
פרימיום אימפריאל
פרס באפט"א למפעל חיים (2001)
פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר
פרס טוני לשחקן הטוב ביותר (1999)
חברת החברה המלכותית לאמנויות
דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז (2008)
מדליית בנג'מין פרנקלין (2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים ג'ודית אוליביה "ג'ודי" דנץ'אנגלית: Dame Judith Olivia "Judi" Dench; נולדה ב-9 בדצמבר 1934) היא שחקנית תיאטרון קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. זוכת תשעה פרסי באפט"א, שבעה פרסים ע"ש לורנס אוליבייה, שני פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי גילדת שחקני המסך, פרס אוסקר ופרס טוני.[1]

דנץ' נולדה בעיר יורק שבצפון אנגליה. למדה בבית ספר לדרמה בלונדון. הופעת הבכורה שלה בתיאטרון הייתה ב-1957 בתפקיד אופליה בתיאטרון ה"אולד ויק" בליברפול. בהמשך השתתפה בהפקות של "רויאל שייקספיר קומפני" (RSC), והתיאטרון הלאומי. ב-1964 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט The Third Secret. אחרי שנה זכתה בפרס BAFTA הראשון שלה. דנץ' המשיכה להופיע בסרטי קולנוע, אך זכתה להכרה ולשבחים בעיקר על תפקידיה בתיאטרון. דנץ' חוננה אף בקול ערב והופיעה במחזות-זמר, זכורה במיוחד הופעתה ב"מוזיקת לילה זעירה" של סטיבן זונדהיים וביצועה המרטיט לבלדה הנודעת "הכניסו את הליצנים".

בשנות ה-80 גברה ההערכה אליה על הופעותיה בסרטים. תפקידה ב"זיכרונות אהבה מפירנצה" זיכה אותה בפרס BAFTA נוסף; בפרס זה זכתה תשע פעמים על תפקידים שונים בקולנוע וטלוויזיה, והייתה מועמדת לפרס פעמים רבות נוספות.

אחרי הופעותיה הרבות בתפקידים היסטוריים, שאחד מהם היה בסרטו עטור השבחים של קנת' בראנה "הנרי החמישי", שינתה דנץ' כיוון לתפקיד מודרני וגילמה את "M" בסרט "גולדן איי", סרטו הראשון של פירס ברוסנן בתפקיד ג'יימס בונד. היא המשיכה לגלם את דמות "M" בסרטים הבאים בסדרה: "מחר לנצח", "העולם אינו מספיק", "למות ביום אחר" ,"קזינו רויאל", "קוונטום של נחמה" ו"סקייפול".

ב-1997 הייתה דנץ' מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה בסרט "גברת בראון" בו גילמה את דמותה של המלכה ויקטוריה, היא זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקיד זה. בפרס האוסקר זכתה בקטגוריית שחקנית המשנה כשגילמה את המלכה אליזבת בסרט "שייקספיר מאוהב". ב-2001 הייתה מועמדת שוב לפרס האוסקר עבור הסרט "שוקולד", וב-2002 על תפקידה בסרט "אייריס" על חייה של הסופרת הבריטית אייריס מרדוק.

דנץ' הייתה נשואה לשחקן מייקל ויליאמס משנת 1971 ועד מותו ממחלת הסרטן ב-2001, נולדה להם בת אחת, השחקנית פינטי ויליאמס. בני הזוג הופיעו יחד בסדרת טלוויזיה A Fine Romance.

עוד בטלוויזיה הופיעה ג'ודי דנץ' בסדרה הקומית "בחלוף השנים" לצדו של ג'פרי פאלמר, סדרת הדרמה "מידלמארץ'" (לפי ספר של ג'ורג' אליוט) ובסדרה Behaving Badly. כמו כן בשנת 1989 ביימה את סרט הטלוויזיה "הבט אחורה בזעם" לפי המחזה של ג'ון אוסבורן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנץ' נולדה בעיר יורק שבצפון אנגליה למשפחה נוצרית. אמה, אלאונורה אוליב, נולדה בדבלין שבאירלנד. אביה, רג'ינלד ארתור דנץ', רופא במקצועו, נולד במחוז דורסט שבדרום מערב אנגליה, ועבר עם משפחתו לדבלין בה גדל.[2] הוריה נפגשו בדבלין כשאביה למד רפואה בטריניטי קולג'.[3] אחיה של דנץ' נולדו בטילדסלי שבלנקשייר, ואחד מהם הוא השחקן ג'פרי דנץ'.

דנץ' למדה בבית הספר הקווייקרי "מאונט סקול" ביורק, וכך דנץ' המירה את הזרם הנוצרי שלה לזה של כנסיית הקווייקרים בעצמה.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה נחשבת דנץ' לאחת השחקניות הטובות ביותר מהדור שאחרי המלחמה, בעיקר על משחקה בתיאטרון שבו בלטה לאורך הקריירה שלה. יותר מפעם אחת היא נבחרה כשחקנית הטובה ביותר בבריטניה.[5]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מגיל צעיר היה לה קשר לתיאטרון. אביה היה הרופא של התיאטרון ביורק, ואמה הייתה אחראית על המלתחה.[6] לעתים קרובות התארחו בביתם שחקנים. בשנות החמישים השתתפה באופן לא מקצועי בהפקה מודרנית של "York Mystery Plays". על אף שבתחילה רצתה להיות מעצבת תפאורות, החלה להתעניין בתיאטרון בעקבות אחיה ג'ף והחלה ללמוד בבית הספר למשחק "Central School of Speech and Drama" שבאוניברסיטת לונדון.[6] ונסה רדגרייב הייתה בת כיתתה. היא סיימה את לימודי התואר הראשון בהצטיינות וזכתה בארבעה פרסי משחק, ומדליית זהב כתלמידה מצטיינת.[6]

בספטמבר 1957 הופיעה לראשונה באופן מקצועי על במת התיאטרון עם להקת "אולד ויק" בתיאטרון "רויאל קורט" שבליברפול, בתפקיד אופליה במחזה "המלט". אחרי כך הופיעה בהופעת בכורה בלונדון באותו תפקיד. בין השנים 1957 עד 1961 הייתה חברה בלהקת התיאטרון. בין הדמויות שגילמה היו: קתרין במחזה "הנרי החמישי" ב-1958 (שהיה גם תפקיד ראשון שלה בניו יורק), יוליה ב"רומיאו ויוליה" בבימויו של פרנקו זפירלי (1960). במהלך תקופה זו הייתה בסיבוב הופעות בארצות הברית ובקנדה, הופיעה ביוגוסלביה ובפסטיבל אדינבורו. בדצמבר 1961 הצטרפה ל"רויאל שייקספיר קומפני", ושיחקה בתפקיד אניה במחזה "גן הדובדבנים" בתיאטרון אולדוויץ' (Aldwych) בלונדון. באפריל 1962 הופיעה לראשונה בסטרטפורד אפון אייבון במחזה "מידה כנגד מידה" בתפקיד איזבלה. לאחר מכן שיחקה במשך כמה עונות בתיאטרון רפרטוארי עם "נוטינגהאם פלייהאוס" בנוטינגהאם החל מינואר 1963, ועם "פלייהאוס קומפני" באוקספורד החל מאפריל 1964. באותה שנה השתתפה לראשונה בסרט קולנוע "The Third Secret".

הצלחה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 זכתה בפרס באפט"א כשחקנית המבטיחה ביותר על הופעתה בסרט "ארבע לפנות בוקר", וב-1968 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב-"Talking to a Stranger" מאת המחזאי ג'ון הופקינס.[7]

כשהוצע לה לגלם את סאלי באולס במחזמר "קברט" חששה שלא תוכל לשיר. אך כשהמחזה עלה בתיאטרון פאלאס בפברואר 1968, כתב פרנק מרקוס ביקורת ב-"Plays and Players" שהיא שרה היטב, ובפרט שיר הנושא הוגש ברגש רב.

אחרי "קברט" חזרה להופיע עם "רויאל שייקספיר קומפני" במשך כעשרים שנה שיחקה במספר רב של הפקות בסטרטפורד ובלונדון, וזכתה במספר פרסים בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר". בין תפקידיה היו הדוכסית במחזה "הדוכסית ממאלפי" מאת ג'ון ובסטר (1971). בעונת התיאטרון של 1976 בסטרטפורד וב-1977 באולדוויץ' הופיעה בקומדיות, האחת כאדריאנה בעיבוד מוזיקלי של טרוור נאן ל"קומדיה של טעויות", והשנייה לצידו של דונלד סינדן כביאטריס בעיבוד של ג'ון ברטון ל"מהומה רבה על לא דבר". אחד ההישגים הבולטים שלה היה הופעתה כליידי מקבת' ב-1976. ההפקה עטורת שבחים של נאן ל"מקבת'" הועלתה בעיצוב מינימליסטי בתיאטרון "The Other Place" בסטרטפורד. הבמה העגולה הקטנה מיקדה את הפוקוס בדינמיקה והפסיכולוגיה של הדמויות. הן איאן מק'קלן בתפקיד הראשי והן דנץ' קיבלו ביקורות אוהדות ביותר. מייקל בילינגטון כתב ב"הגארדיאן": "אם זה אינו משחק גדול אינני יודע משחק גדול מה הוא". בספטמבר 1977 עברה ההפקה לתיאטרון "דונמר ורהאוס" בלונדון. המחזה עובד לטלוויזיה ויצא מאוחר יותר על גבי וידאו ו-DVD. דנץ' זכתה בפרס SWET כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1977.

ב-1979 הייתה דנץ' מועמד לפרס באפט"א על תפקידה כהייזל ויילס בדרמה של ה-BBC "על כתפי הענק" (On Giant's Shoulders). ב-1989 לוהקה לתפקיד פרו פורסט, אשתו השתקנית של טום פורסט, באופרת הסבון הרדיופונית "The Archers" של ה-BBC. בסרט הטלוויזיה "Langrishe, Go Down" שיחקה בתפקיד רומנטי לצידו של ג'רמי איירונס, לפי תסריט של הרולד פינטר עיבוד לרומן מאת איידן היגינס ובבימויו של דייוויד ג'ונס, בו גילמה אחת משלוש אחיות המתגוררות באחוזה מתפוררת באזור הכפרי של ווטרפורד באירלנד. מחזה הבכורה שלה כבמאית היה ב-1988 עם "רנסאנס תיאטר קומפני" במסגרת סיבוב הופעות בשם "Renaissance Shakespeare on the Road" בהפקה משותפת עם תיאטרון ברמינגהם, ולסיום נערכו במשך שלושה חודשים הופעות בתיאטרון פניקס שבלונדון. תרומתה של דנץ' הייתה עיבוד למחזה "מהומה רבה על לא דבר" בתקופת נפוליאון, כיכבו קנת' בראנה וסמנתה בונד כבנדיק וביארטריס. פעמים רבות הופיעה בווסט אנד כולל כמיס טרנט בגרסה המוזיקלית מ-1974 של "The Good Companions" ב"תיאטרון הוד מלכותה". ב-1981 הייתה דנץ' אמורה לשחק בתפקיד הראשי כגריזבלה במחזמר "קטס", אך נאלצה לוותר על התפקיד כיוון שקרעה את גיד אכילס, ואיליין פייג' זכתה בתפקיד.[8] ב-1987 שיחקה בתפקיד בלתי נשכח של קלאופטרה בתיאטרון המלכותי הלאומי במחזה "אנטוני וקלאופטרה". בספטמבר 1995 גילמה את דזירה ארמפלט בהפקה מחודשת של "מוזיקת לילה זעירה" מאת סטיבן זונדהיים, על תפקידה זה זכתה בפרס אוליבייה.

הצלחה בקרב הקהל הרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הפסקה ארוכה בין סרטי ג'יימס בונד "רישיון להרוג" מ-1989 והסרט הבא "גולדן איי" ב-1995, לוהקה דנץ' בתפקיד M הבוסית של ג'יימס בונד. היא הייתה האשה הראשונה שגילמה את הדמות והחליפה בתפקיד את רוברט בראון. הסרט ה-17 בסדרה והראשון בכיכובו של פירס ברוסנן, "גולדן איי" סרט בונד הראשון אחרי התפרקות ברית המועצות ותום המלחמה הקרה אשר סיפקו את סיפור הרקע לעלילת הסרט.

ב-1997 הופיעה דנץ' לראשונה בתפקיד ראשי בסרטו של ג'ון מאדן "גברת בראון" בתפקיד המלכה ויקטוריה. הסרט מתאר את מערכת היחסים של המלכה עם משרתה האישי החביב עליה ג'ון בראון בגילומו של בילי קונולי. הכוונה המקורית הייתה לשדר את הסרט בטלוויזיה ב-BBC ובערוץ WGBH-TV, בסופו של דבר הסרט נרכש על ידי המפיק הארווי ויינשטיין ממירמקס, שחש אחרי שראה אותו שסרט הדרמה הזה ראוי להיות מוקרן באולמות הקולנוע.[9] הסרט זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה קופתית בלתי צפויה, עם הכנסות של 13 מיליון דולר ברחבי העולם.[10] הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ב-1997 במסגרת "Un Certain Regard".[11] דנץ' זכתה לשבחי המבקרים על משחקה בסרט, וזכתה בפרס הבאפט"א הרביעי שלה והייתה מועמדת לראשונה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בטקס האוסקר ה-70.[1] ב-2011 בטקס קבלת פרס מטעם מכון הסרטים הבריטי, העירה דנץ' שהסרט "גברת בראון" השיק את הקריירה שלה בהוליווד והתבדחה כי "היה זה הודות להארווי, ששמו מקועקע מאז אצלי על הישבן".[9]

סרט נוסף שדנץ' שיחקה בו ב-1997 היה הסרט "מחר לנצח" של רוג'ר ספוטיסווד, הסרט השני מסדרת ג'יימס בונד בהשתתפותה. סרט הריגול מתחקה אחר בונד, בכיכובו של ברוסנן, כשהוא מנסה לעצור טייקון תקשורת המתכנן תקריות בינלאומיות כדי לחולל מלחמת עולם שלישית. הסרט, שצולם בצרפת, תאילנד, גרמניה, בריטניה, וייטנאם ובים סין הדרומי, הצליח יפה בקופות והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב אף על פי שקיבל ביקורות מעורבות.[12] עוד באותה שנה חברה דנץ' לבמאי ג'ון מאדן לצילומי הסרט "שייקספיר מאוהב" (1998), דרמה-קומית-רומנטית המתארת רומן של המחזאי ויליאם שייקספיר, בגילומו של ג'וזף פיינס בעת כתיבת המחזה "רומיאו ויוליה". על הופעתה של דנץ בסרט כמלכה אליזבת הראשונה כתב מבקר הניו יורק טיימס כי "אליזבת השנונה והמרתיעה בגילומה של דנץ' הייתה אחת ההנאות הגדולות של הסרט".[13] בשנה שלאחר מכן הייתה מועמדת לפרסים החשובים ביותר בענף הקולנוע, היא זכתה גם בפרס אוסקר וגם בפרס באפט"א בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.[1] בנאום התודה עם קבלת פרס האוסקר התבדחה דנץ' ואמרה כי "עבור שמונה דקות על המסך מגיע לי רק חלק קטן ממנו".[14]

ב-1999 זכתה דנץ' בפרס טוני על הופעתה בברודוויי במחזה "עולמה של איימי" (Amy's View) מאת דייוויד הר.[1] עוד באותה שנה שיחקה לצידן של שר, ג'ואן פלורייט, מגי סמית' ולילי טומלין בסרטו האוטוביוגרפי למחצה של פרנקו זפירלי "תה עם מוסוליני", על חבורה של נשים בריטיות ואמריקאיות המגדלות ילד איטלקי בשם לוקה בתקופת מלחמת העולם השנייה. ב-1999 יצא לאקרנים סרט בונד נוסף בכיכובו של פירס ברוסנן "העולם אינו מספיק". בסרט זה ל-M יש תפקיד גדול יותר בו הנבל, רנארד, חוזר לרדוף אותה כשהוא מתכנן את רציחתו של ידידה הוותיק, סר רוברט קינג.

2001 - 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2001 נפטר בעלה של דנץ' השחקן מייקל ויליאמס מסרטן הריאות. זמן קצר אחרי ההלוויה נסעה דנץ' לנובה סקוטיה לצילומי סרטו של לאסה הלסטרום "חדשות הספנות", ולדבריה מעשה זה הציל אותה. "אנשים, חברים, אמרו לי 'את לא מתמודדת עם זה; את צריכה להתמודד', אולי הם צדקו, אבל אני הרגשתי שאני מתמודדת - באמצעות משחק. האבל מספק לך כמויות עצומות של אנרגיה. הייתי חייבת להשתמש בה".[15] בין לבין סיימה דנץ' את העבודה בסרטו של הבמאי ריצ'רד אייר "אייריס וג'ון" בו גילמה את דמותה של הסופרת אייריס מרדוק. היא חלקה את התפקיד עם קייט וינסלט, שתיהן גילמו את דמותה של מרדוק בשלבים שונים של חייה. שתיהן היו מועמדות לפרס אוסקר על תפקידיהן, ולדנץ' זו הייתה המועמדות הרביעית לאוסקר במשך חמש שנים.[1] בנוסף זכתה בפרס ALFS (איגוד מבקרי הקולנוע של לונדון) ובפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר.[1]

אחרי כן חזרה דנץ' לקנדה לסיום צילומי "חדשות הספנות" לצידם של קווין ספייסי וג'וליאן מור.[15] הסרט מבוסס על רומן זוכה פרס פוליצר מאת אנני פרו, מגולל את סיפורו של סדר דפוס שקט ומכונס (ספייסי) שאחרי מות אשתו, הוא עובר לניופאונדלנד יחד עם בתו ודודתו (בגילומה של דנץ'), בעיירה קטנה זו הוא מתחיל את חייו מחדש. הסרט זכה לביקורות מעורבות,[16] וללא הצלחה מסחרית. דנץ' עצמה הייתה מועמדת לפרס באפט"א ופרס SAG על הופעתה.[1]

ב-2002 השתתפה דנץ' בסרטו של אוליבר פרקר "חשיבותה של רצינות" בכיכובם של קולין פירת', רופרט אוורט וריס וית'רספון, קומדיה המתרחשת בתקופה הוויקטוריאנית ומבוססת על המחזה באותו שם של אוסקר ויילד. דנץ' שיחקה בתפקיד ליידי ברקנל, תפקיד שגילמה פעמים רבות בעבר כולל הופעה ב-1982 בתיאטרון המלכותי הלאומי.[17] סרט נוסף בו שיחקה ב-2002 היה "למות ביום אחר", הסרט העשרים במספר בסדרת סרטי ג'יימס בונד. הסרט בבימויו של לי טמהורי היה הרביעי בהשתתפותה כ-M והאחרון שבו כיכב פירס ברוסנן כבונד. "למות ביום אחר" קיבל ביקורות מעורבות, עם שבחים על הבימוי של טמהורי, עם זאת היו טענות שהעלילה נפגעה בגלל שימוש מופרז ב-CGI.[18] הרווחים של הסרט היו הגבוהים ביותר בסדרה עד לאותה עת.[19]

ב-2004 הופיעה דנץ' בסרט המדע בדיוני "רידיק: המסע מתחיל" בבימויו של דייוויד טוואהי. היא שיחקה בתפקיד ארון, המגלה את העבר המסתורי של ריצ'רד ב. רידיק, בגילומו של וין דיזל. היא נבחרה על ידי דיזל שביקש מהכותבים ליצור מחדש את הדמות כנשית כי רצה לעבוד עם שחקנית.[20] לדבריה היו הצילומים "כיף אדיר", אף על פי ש"לא היה לה שמץ של מושג מה מתרחש בעלילה". הסרט נכשל גם אצל המבקרים וגם בקופות.[21] המבקר ג'יימס ברארדינלי מ-ReelViews כתב כי נראה שהמטרה של הדמות של דנץ' בסרט הייתה רק כדי "לתת לה הזדמנות להופיע בסרט מדע בדיוני".[22]

התפקיד הבא היה מסורתי יותר, בדרמה "גברות בלוונדר" של צ'ארלס דאנס, בו כיכבה לצידה של מגי סמית'. דנץ' מגלמת דמות של אחת משתי אחיות שאוספות לביתן ומטפלות בצעיר שנסחף בים סמוך למקום מגוריהן. לבסוף היא מוצאת שהיא מתאהבת בגבר הצעיר ממנה בשנים רבות. הסרט זכה בביקורות חיוביות. עוד ב-2004 השתתפה בסרט האנימציה "מרד החיות" בהפקת וולט דיסני, יחד עם רוזאן בר וג'ניפר טילי כשהן מגלמות שלישיית פרות חולבות.

ב-2005 השתתפה בעיבוד המצליח של ג'ו רייט "גאווה ודעה קדומה" לפי ספרה של ג'יין אוסטן, בכיכובם של קירה נייטלי ומתיו מקפדיין. דנץ' גילמה את דמותה הקשוחה של ליידי קתרין דה ברג. לסרט הייתה הצלחה ביקורתית וקופתית גדולה והוא היה מועמד למספר פרסי אוסקר וגלובוס הזהב.

2006 - 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנץ' הייתה היחידה מבין השחקנים שהשתתפו בסדרת ג'יימס בונד בכיכובו של ברוסנן שהמשיכה להופיע גם בסרט הבא בסדרה "קזינו רויאל", סרט הבכורה של דניאל קרייג בתפקיד סוכן ה-MI6. הסרט קיבל ביקורות חיוביות, כשהמבקרים מציינים לטובה את הופעתו של קרייג וחידוש הדמות של בונד.[23] באפריל 2006 חזרה להופיע על הבמה בווסט אנד במחזה "Hay Fever" מאת נואל קווארד לצידם של פיטר בולס, בלינדה לאנג וקים מדקאלף. בסוף השנה שיחקה בתפקיד גברת קוויקלי ב-"The Merry Wives", עיבוד מוזיקלי למחזה "נשות וינדזור העליזות של שייקספיר.

דנץ' בבכורה לסרט "רמז לסקנדל" בברלין ב-2007

ב-2006 שיחקה דנץ' לצידה של קייט בלאנשט בסרט הדרמה של ריצ'רד אייר "רמז לסקנדל", עיבוד לרומן באותו שם מאת זואי הלר. בסרט גילמה דנץ' דמות של מורה בבית ספר בלונדון, אישה מרירה וגלמודה המביעה חיבה לנשים פגיעות. דנץ' שאהבה את ספרה של הלר אמרה שהיא : "התרגשה בקבלת התפקיד, לגלם את דמותה של האישה, למצוא את האנושיות בדמות נוראית זו".[24] הסרט זכה לביקורות אוהדות והרווחים היו כ-50 מיליון דולר ברחבי העולם.[25] מבקר הקולנוע רוג'ר איברט משיקגו סאן-טיימס כתב כי "אולי הן צמד השחקניות המרשים ביותר בסרטי 2006. דנץ' ובלאנשט נפלאות". בשנה שלאחר מכן הייתה דנץ' מועמדת בפעם השישית לפרס האוסקר, זכתה בפרס BIFA ובפרס "איבנינג סטנדרט".[1]

דנץ' גילמה את מיס מטי ג'נקינס בסדרת הדרמה "קרנפורד" של BBC One לצידם של איילין אטקינס, מייקל גמבון, אימלדה סטאונטון ופרנצ'סקה אניס, עיבוד לספר באותו שם מאת אליזבת גסקל. העונה הראשונה של הסדרה שודרה ב-2007.

בפברואר 2008 הייתה דנץ' לקריינית באטרקציה ספינת החלל כדור הארץ במרכז אפקוט שבדיסניוורלד.[26] סרט הקולנוע היחיד שצילמה ב-2008 היה "קוונטום של נחמה" הסרט ה-22 בסדרת סרטי ג'יימס בונד בו גילמה את M לצידו של דניאל קרייג. הבמאי מארק פורסטר רצה לתת לה תפקיד משמעותי יותר ואינטרקציה רבה יותר עם בונד. התגובות לסרט היו מעורבות, ולפי המבקרים הסרט לא היה מרשים כקודמו "קזינו רויאל", בכל זאת הפך לשובר קופות.[27] על תפקידה בסרט הייתה דנץ' מועמדת לפרס סאטורן.

ב-2009 גילמה בווסט אנד את מאדאם דה מונטריי במחזה "מאדאם דה-סאד מאת יוקיו מישימה בבימויו של מייקל גרנדז' שהועלה בתיאטרון ויינדהם.[28] באותה שנה השתתפה בסרטה הנסיוני של סאלי פוטר "Rage", בו מופיעים 14 שחקנים המגלמים דמויות בדיוניות מעולם האופנה ונושאים מונולוגים כשמאחוריהם רקע חשוף.[29] היא קידמה בברכה את ההזדמנות לעבוד עם פוטר ולעשות משהו שונה ממה שעשתה עד כה.[29] "אני אוהבת לעשות דברים בלתי צפויים, שאי אפשר לחזות אותם. הייתי צריכה ללמוד לעשן ג'וינט, והצתי את המכנסיים שלי." אמרה על צילומי הסרט.[29] סרטה הבא היה "Nine" סרט מוזיקלי שביים רוב מארשל המבוסס על ספרו של ארתור קופיט שהושפע מסרטו האוטוביוגרפי של פדריקו פליני "½8".[30] בין השאר כיכבו בסרט דניאל דיי לואיס, מריון קוטיאר, פנלופה קרוז וסופיה לורן. דנץ' גילמה את לילי לה פלר, מעצבת תלבושות צרפתיה, תמהונית אך גם אימהית, והיא מבצעת את השיר "פולי ברז'ר". אף על פי שזכה לביקורות מעורבות היה הסרט מועמד לארבעה פרסי אוסקר.[31] וזכה בפרס סטלייט לסרט הטוב ביותר ופרס צוות השחקנים הטוב ביותר.[32]

עוד ב-2009 גילמה דנץ' שוב את דמותה של מטילדה ג'נקינס במיני סדרה בת שני פרקים "השיבה לקרנפורד" סדרת ההמשך של "קרנפורד" שביים סיימון קרטיס. דנץ' זכתה לשבחי הביקורת כמו גם הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב, פרס אמי פריימטיים ולפרס סאטלייט.[1] ב-2010 שיתפה פעולה עם פיטר הול והופיעה בתיאטרון רוז בקינגסטון אפון תיימז במחזה "חלום ליל קיץ". היא גילמה את טיטניה בדמותה של המלכה אליזבת הראשונה, כמעט חמישים שנה אחרי שגילמה את הדמות עם ה"רויאל שייקספיר קומפני".[33] ביולי 2010 ביצעה דנץ' את השיר "הכניסו את הליצנים" בקונצרט חגיגי מיוחד לכבוד יום הולדתו ה-80 של המלחין סטיבן זונדהיים.

2011 - היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 שיחקה דנץ' בסרטים "ג'יין אייר", "השבוע שלי עם מרילין" ו"ג'יי. אדגר". בסרטו של קרי פוקונגה עיבוד לרומן ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטה, שיחקה בתפקיד אליס פיירפקס, סוכנת הבית של רוצ'סטר הבעלים של ת'ורנפילד הול. בתפקיד הראשי בדמות ג'יין שיחקה מיה וסיקובסקה[34] נאמר שדנץ' הצטרפה לפרויקט אחרי שקבלה פתק הומוריסטי מפוקונגה בה הוא "מבטיח לה שאם תשחק בסרט היא תהיה האשה הסקסית ביותר על הסט".[35] הביקורות לסרט היו משבחות, אך בקופות זכה להצלחה בינונית.

בסרט "השבוע שלי עם מרילין" של סיימון קרטיס, המספר על ההתרחשויות מאחורי הקלעים של הסרט "הנסיך ונערת השעשועים" משנת 1957 בכיכובם של מרילין מונרו ולורנס אוליבייה, גילמה דנץ' את דמותה של סיביל ת'ורנדייק. הסרט זכה לביקורות חיוביות,[36] וזיכה את דנץ' במועמדות לפרס באפט"א כשחקנית המשנה הטובה ביותר.[1]

הסרט האחרון שלה בשנת 2011 היה "ג'יי אדגר" סרט דרמה ביוגרפי בבימויו של קלינט איסטווד ובכיכובו של לאונרדו דיקפריו. הסרט מתמקד בקריירה של ג'ון אדגר הובר, ראש הלשכה לחקירות פדרליות (ה-FBI) משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972, לרבות בחינה של חייו הפרטיים. דנץ' נבחרה על ידי איסטווד לגלם את אימו של הובר, אנה מארי הובר. בהתחלה כשאיסטווד התקשר אליה, חשבה שזה חבר שעובד עליה, וסיפרה כי "מההתחלה לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות. ואז הבנתי שזה באמת הוא וזאת הייתה שיחה מסובכת."[24] באותה שנה חברה דנץ' לרוב מרשל ולג'וני דפ והופיעה בהופעת קמע בסרט "שודדי הקאריביים: זרמים זרים" בתפקיד האישה שקפטן ג'ק ספרו שודד אותה. הופעת קמע נוספת שלה באותה שנה הייתה בסרט " Run for Your Wife" מאת ריי קוני.

ג'ודי דנץ' יחד עם בן וישו בתיאטרון נואל קווארד במאי 2013

ב-2011 חזרה דנץ' לעבוד עם הבמאי ג'ון מאדן בסרט "מלון מריגולד האקזוטי", כחלק מצוות אנסמבל שכלל את סיליה אימרי, ביל ניי, רונלד פיקאפ, מגי סמית', טום וילקינסון ופנלופה וילטון. קבוצה של בריטים מבוגרים פורשים לגמלאות ועוברים לחיות בהודו במלון המנוהל על ידי סוני, צעיר הודי הלהוט להצליח, בגילומו של דב פאטל. הסרט זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה מפתיעה בקופות.[37] דנץ' זכתה על משחקה בפרס גלובוס הזהב ובפרס הקולנוע הבריטי העצמאי.

עוד ב-2012 יצא לאקרנים סרט אינדי קצר בשם "Friend Request Pending" שצולם ב-2011. הסרט הופץ כחלק מהסרטים באורך מלא בשם "Stars in Shorts" ו-"The Joy of Six", שכללו סדרה של סרטים קצרים. כריס פוגין ביים את הקומדיה הקצרה (12 דקות) בתקציב של 5,000 פאונד בלבד. היא מגלמת פנסיונרית המתאהבת במנצח המקהלה של הכנסייה, ומגלה את נפלאות הפלריטוט הווירטואלי באמצעות הרשתות החברתיות.[38] הסרט האחרון בסדרת סרטי ג'יימס בונד, השביעי בו השתתפה דנץ' בתפקיד M היה "סקייפול" שביים סם מנדס. בסרט חוקר בונד מתקפה על מטה ה-MI6, מתברר שסוכן MI6 לשעבר, ראול סילווה (בגילומו של חאווייר ברדם), מנסה להתנקם ב-M להשפיל אותה ולהכפיש את שמה כיוון שהיא בגדה בו והסגירה אותו לסינים. בסוף הסרט הוא גורם למותה, ואז פוגש בונד את המחליף שלה בתפקיד M (בגילומו של רייף פיינס). בסרט זה חגגו יובל לסרטי ג'יימס בונד, והסרט זכה לביקורות חיוביות והצלחה רבה בקופות. דנץ' הייתה מועמדת על הופעתה בסרט לפרס סאטורן.

ב-2013 כיכבה דנץ' בסרט פילומנה שביים סטיבן פרירס. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של אישה המחפשת את בנה שנלקח ממנה לפני חמישים שנה על ידי הנזירות במנזר בו ילדה אותו. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה, זכה לביקורות אוהדות, ודנץ' זכתה לשבחי המבקרים. היא הייתה מועמדת לפרסים רבים על תפקידה זה בהם המועמדות השביעית שלה לפרס האוסקר.

בשנת 2017 שיחקה לצד ג'וני דפ בסרט הפשע הבלשי של קנת בראנה "רצח באוריינט אקספרס" שמבוסס על ספר באותו שם מאת אגאתה כריסטי. בהמשך אותה שנה שיחקה בסרט הדרמה העצמאי "קדחת הצבעונים", לצדן של אליסיה ויקנדר וקארה דלווין ושבה לגלם את דמותה של המלכה ויקטוריה בסרט "להעיר את המלכה".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 התחתנה דנץ' עם השחקן מייקל ויליאמס. בתם היחידה, טרה קרסידה פרנסס ויליאמס, נולדה ב-24 בספטמבר 1972, והיא שחקנית הידועה בשם הבמה פינטי ויליאמס. דנץ' ובעלה כיכבו יחד בהצגות תיאטרון אחדות וכן בסיטקום הבריטי "A Fine Romance" שכתב התסריטאי בוב לארביי (1981–84). מייקל ויליאמס נפטר מסרטן הריאות ב-2001 בגיל 65. להם נכד אחד סם ויליאמס, בנה של פינטי, שנולד ב-1997.[39] בראיון ב-2012 ספרה דנץ' שהיא סובלת ממחלת העיניים ניוון מקולרי והיא זקוקה שמישהו יקרא לה את התסריטים שהיא מקבלת.[40]

ב-2013 דיברה על אמונתה הדתית ועל היותה קווייקרית ואמרה שזה משליך על כל מה שהיא עושה ושלא יכלה להתקיים בלעדי האמונה.[41]

ב-1970 מונתה דנץ' לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE),[42] וב-1988 מונתה למפקדת מסדר האימפריה הבריטית עם התואר דיים (DBE).[43] ב-2005 הוענק לה עיטור מסדר עמיתי הכבוד.[44] ב-2011 התקבלה כחברה במכון הסרטים הבריטי.[45]

דנץ' היא פטרונית של הארגונים "the Leaveners" (אמני במה קווייקרים), "Friends School Saffron Walden", להקת התיאטרון "The Archway Theatre" בהורלי שבסארי, ושל "OnePlusOne Marriage and Partnership Research" שבלונדון. ב-2006 מונתה לנשיאת בית הספר למשחק "Mountview Academy of Theatre Arts" בלונדון בהחליפה בתפקיד את סר ג'ון מילס. היא נשיאה של "Questors Theatre" באילינג. ב-2006 הייתה לעמיתה של כבוד של "Royal Society of Arts". בנוסף היא הייתה פטרונית של בית הספר "אובינגדין הול", פנימיה לילדים לקויי שמיעה בברייטון, וסגן נשיאה של ארגון הצדקה "The Little Foundation".

דנץ' היא עמיתה של כבוד ב"קולג' לוסי קוונדיש" שבאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1996 הוענק לה דוקטורט של כבוד (DUniv) מטעם אוניברסיטת סארי. ב-2000–2001 קיבלה דוקטורט של כבוד (DLitt) מאוניברסיטת דרהאם. ביולי 2000 הוענק לה תואר DLitt נוסף באוניברסיטת המלכה מרגרט שבאדינבורו. עוד קיבלה תוארי כבוד מטעם אוניברסיטת סנט אנדרוז ב-24 ביוני 2008, ומאוניברסיטת סטירלינג ב-26 ביוני 2013.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הפרסים שבהם זכתה דנץ' אפשר למנות פרס אוסקר אחד, פרס טוני אחד, ששה פרסי אוליבייה, ששה פרסי באפט"א לקולנוע וארבעה פרסי באפט"א לטלוויזיה. עוד פרסים חשובים בהם זכתה הם שני פרסי גלובוס הזהב שני פרסי גילדת שחקני המסך ועשרה פרסי מבקרים.

פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
1997 גברת בראון פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר מועמדות
1998 שייקספיר מאוהב פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר זכייה
2000 שוקולד מועמדות
2001 אייריס וג'ון פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר מועמדות
2005 גברת הנדרסון גאה להציג מועמדות
2006 רמז לסקנדל מועמדות
2013 פילומנה מועמדות

פרסי באפט"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
קולנוע
1965 Four in the Morning שחקנית מבטיחה בתפקיד ראשי זכייה
1985 ות'רבי שחקנית המשנה הטובה ביותר מועמדות
1986 זכרונות אהבה מפירנצה זכייה
1987 84 Charing Cross Road מועמדות
1988 קומץ עפר זכייה
1997 הוד מלכותה גברת בראון השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי זכייה
1998 שייקספיר מאוהב שחקנית המשנה הטובה ביותר זכייה
2000 שוקולד מועמדות
2001 חדשות הספנות מועמדות
אייריס וג'ון השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי זכייה
2005 גברת הנדרסון גאה להציג השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי מועמדות
2006 רמז לסקנדל מועמדות
2011 השבוע שלי עם מרילין שחקנית המשנה הטובה ביותר מועמדות
2012 סקייפול מועמדות
2013 פילומנה השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי מועמדות
טלוויזיה
1968 Talking to a Stranger השחקנית הטובה ביותר זכייה
1980 על כתפי ענקים מועמדות
1982 Going Gently ‏/ A Fine Romance (עונה ראשונה) / גן הדובדבנים זכייה
1983 A Fine Romance (עונה שנייה) הביצוע הטוב ביותר מועמדות
1984 A Fine Romance (עונה שלישית) מועמדות
סייגון: שנת החתול השחקנית הטובה ביותר מועמדות
1985 A Fine Romance (עונה רביעית) הביצוע הטוב ביותר זכייה
1990 Behaving Badly השחקנית הטובה ביותר מועמדות
1996 בחלוף השנים (עונות 5 ו-6) ההופעה הקומית הטובה ביותר מועמדות
1998 מועמדות
2001 The Last of the Blonde Bombshells השחקנית הטובה ביותר זכייה
2008 קרנפורד מועמדות

פרסי אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
פרס אמי / פרס אמי לבידור בפריים טיים
2001 The Last of the Blonde Bombshells פרס אמי לשחקנית מצטיינת בתפקיד ראשי במיני סדרה או בסרט מועמדות
2008 קרנפורד מועמדות
2010 בחזרה לקרנפורד מועמדות
2010 Roald Dahl's Esio Trot פרס אמי הבינלאומי לשחקנית הטובה ביותר מועמדות

פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
2005 גברת הנדרסון גאה להציג פרס הקולנוע הבריטי העצמאי לשחקנית הטובה ביותר מועמדות
2007 רמז לסקנדל זכייה
2012 מלון מריגולד האקזוטי מועמדות
2013 פילומנה מועמדות

פרסי גלובוס הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
1997 הוד מלכותה, גברת בראון השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה זכייה
1998 שייקספיר מאוהב שחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע מועמדות
2000 שוקולד מועמדות
The Last of the Blonde Bombshells השחקנית הטובה ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה זכייה
2001 Iris השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה מועמדות
2005 גברת הנדרסון גאה להציג השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה או סרט מוזיקלי מועמדות
2006 רמז לסקנדל השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה מועמדות
2008 קרנפורד השחקנית הטובה ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה מועמדות
2010 בחזרה לקרנפורד מועמדות
2012 מלון מריגולד האקזוטי השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה או סרט מוזיקלי מועמדות
2013 פילומנה השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה מועמדות

פרס אוליבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם קטגוריה תוצאה
1977 מקבת'[46] שחקנית השנה בהפקה מחודשת זכייה
1980 יונו והטווס[47] זכייה
1982 חשיבותה של רצינות[48] מועמדות
Other Places[48] שחקנית השנה למחזה חדש מועמדות
1983 Pack of Lies[49] זכייה
1987 אנטוני וקלאופטרה[50] שחקנית השנה (השחקנית הטובה ביותר) זכייה
1992 הנערים מסיראקוז[51] הבמאי הטוב ביותר במחזמר מועמדות
1993 The Gift of the Gorgon[52] השחקנית הטובה ביותר מועמדות
1996 Absolute Hell[53] זכייה
מוזיקת לילה זעירה[53] השחקנית הטובה ביותר במחזמר זכייה
1998 עולמה של איימי[54] השחקנית הטובה ביותר מועמדות
1999 פילומנה[55] מועמדות
2005 סוף טוב הכל טוב[56] ההופעה הטובה ביותר בתפקיד משנה מועמדות
2014 פיטר ואליס השחקנית הטובה ביותר מועמדות
2016 אגדת חורף השחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה זכייה

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1964 The Third Secret מיס המפריז
1965 ארבע לפנות בוקר Four in the Morning
1965 A Study in Terror סאלי
1965 באין דרך חזרה He Who Rides a Tiger ג'ואן
1968 חלום ליל קיץ A Midsummer Night's Dream טטיאנה
1974 לות'ר Luther קתרין
1974 Dead Cert לורה דייווידסון
1985 ות'רבי Wetherby מרסיה פילבורו
1985 זיכרונות אהבה מפירנצה Room With A View אלינור לביש
1987 The Angelic Conversation מספרת
1987 אהבה במילים 84 Charing Cross Road נורה דואל
1988 קומץ עפר A Handful of Dust גברת ביבר
1989 הנרי החמישי Henry V מיסטרס קוויקלי
1995 ג'ק ושרה Jack and Sarah מרגרט
1995 גולדן איי GoldenEye M
1996 המלט Hamlet הקובה
1997 הוד מלכותה, גברת בראון Mrs. Brown המלכה ויקטוריה
1997 מחר לנצח Tomorrow Never Dies M
1998 שייקספיר מאוהב Shakespeare in Love המלכה אליזבת הראשונה
1999 תה עם מוסוליני Tea with Mussolini ארבלה
1999 העולם אינו מספיק The World Is Not Enough M
2000 שוקולד Chocolat ארמאנד
2001 אייריס וג'ון Iris אייריס מרדוק
2001 חדשות הספנות The Shipping News Agnis Hamm
2002 למות ביום אחר Die Another Day M
2002 חשיבותה של רצינות The Importance of Being Earnest ליידי ברקנל
2004 מרד החיות Home on the Range גברת קאלוואי דיבוב
2004 רידיק: המסע מתחיל The Chronicles of Riddick Aereon
2004 גברות בלוונדר Ladies in Lavender אורסולה וידינגטון
2005 גברת הנדרסון גאה להציג Mrs. Henderson Presents לורה הנדרסון
2005 גאווה ודעה קדומה Pride & Prejudice ליידי קתרין דה ברג
2006 קזינו רויאל Casino Royale M
2006 רמז לסקנדל Notes on a Scandal ברברה קובט
2008 קוונטום של נחמה Quantum of Solace M
2009 Rage מונה קרוול
2009 Nine Nine לילי
2011 ג'יין אייר Jane Eyre גברת פיירפקס
2011 השבוע שלי עם מרילין My Week with Marilyn סיביל תורנדייק
2011 Friend Request Pending מרי סרט קצר
2011 ג'יי. אדגר J. Edgar אנני הובר
2012 מלון מריגולד האקזוטי The Best Exotic Marigold Hotel אוולין גרינסלייד
2012 סקייפול Skyfall M
2013 פילומנה Philomena פילומנה
2015 מלון מריגולד האקזוטי השני The Second Best Marigold Hotel אוולין גרינסלייד
2016 המעון של מיס פרגרין לילדים משונים Miss Peregrine's Home for Peculiar Children מיס אבוקט
2017 קדחת הצבעונים Tulip Fever אורסולה
2017 להעיר את המלכה Victoria and Abdul המלכה ויקטוריה
2017 רצח באוריינט אקספרס Murder on the Orient Express נטשה דרגומירוף

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1959 Hilda Lessways הילדה לסווייז סדרת טלוויזיה (6 פרקים)
מחזה שבועי של ITV ITV Play of the Week דיו מורגן
1960 The Terrible Choice המלאך הטוב סדרת טלוויזיה
תיאטרון הכורסה Armchair Theatre אמילי סטרצ'ן בפרק "Pink String and Sealing Wax"
An Age of Kings קתרין מצרפת סדרת טלוויזיה (2 פרקים)
The Four Just Men אנה בפרק "Treviso Dam"
1962 גן הדובדבנים The Cherry Orchard אניה
1963 Z-Cars אלנה קולינס בפרק "Made for Each Other"
1964 פסטיבל Festival אנג'לה טווייטס בפרק "August for the People"
Detective שרלוט רבל בפרק "Dishonoured Bones"
Theatre 625: Parade's End ולנטיין וונופ אנטולוגיה (3 פרקים)
1965 Mogel גווינית' אוואנס בפרק "Safety Man"
1966 Court Martial מרתה בפרק "Let No Man Speak"
Play of the Month אליזבת מוריס סדרה של ה-BBC בפרק "Days to Come"
Theatre 625: Talking to a Stranger טרי סטיבנס 4 מחזות מקושרים
1968 Jackanory מספרת סיפורים סדרת טלוויזיה (12 פרקים)
ITV Playhouse הלן פייל בפרק "On Approval"
1970 Confession אישה בפרק "Neighbours"
1973 או לה לה! Ooh La La! אמילי בפרק "Keep an Eye on Amélie"
1974 2nd House בפרק "Frank's for the Memory"
1978 Langrishe, Go Down אימוג'ן לנגשייר BBC
1979 מקבת' Macbeth ליידי מקבת'
על כתפי ענקים On Giant's Shoulders הייזל ויילס BBC
ITV Playhouse Z בפרק "Village Wooing"
1980 Love in a Cold Climate הדודה סיידי מיני סדרה (8 פרקים)
1981 גן הדובדבנים The Cherry Orchard רנייבסקיה סרט טלוויזיה
BBC2 Playhouse האחות סקרלי בפרק "Going Gently"
A Fine Romance לורה דלטון סדרת טלוויזיה 1981–1984 (26 פרקים)
עם בעלה מייקל ויליאמס
1983 סייגון: שנת החתול Saigon: Year of the Cat ברברה דין
1985 גרסת בראונינג The Browning Version מילי קרוקר-הריס
אדון וגברת אדג'היל Mr. and Mrs. Edgehill דורי אג'דהיל
1987 Theatre Night: Ghosts גברת אלבינג
Theatre Night: Make or Break גברת רוג'רס
1989 Behaving Badly ברידג'יט מאיור מיני סדרה
1990 Screen One אנה בפרק "Can You Hear Me Thinking?"
1991 Performance כריסטין פוסקט בפרק "Absolute Hell"
1992 The Torch אבה מיני סדרה
בחלוף השנים As Time Goes By ג'ין מרי הרדקאסל סדרת טלוויזיה 1992–2005
1993 ABC For Kids קריינית
1994 מידלמארץ' Middlemarch קולה של ג'ורג' אליוט מיני סדרה
2000 The Last of the Blonde Bombshells אליזבת
2002 Angelina Ballerina מיס לילי סדרה (23 פרקים) דיבוב
2007 קרנפורד Cranford מיס מטי סדרת טלוויזיה
2009 בחזרה לקרנפורד Return to Cranford מיס מטי
2014 Roald Dahl's Esio Trot מיז סילבר סרט טלוויזיה
2016 The Hollow Crown ססילי, דוכסית יורק בפרק "ריצ'רד השלישי"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Billington, Michael (1993). One Night Stands: A critic's view of British theatre from 1971–1991. London: Nick Hern Books. ISBN 1-85459-185-1. 
  • Dench, Judi (2010). And Furthermore. London: Weidenfeld & Nicolson. ISBN 978-0-297-85967-3. 
  • Herbert, Ian; Baxter, Christine; Finlay, Robert E. (1981). Who's Who in the Theatre (מהדורה 17th). Detroit: Gale. ISBN 0-273-01717-9. 
  • Miller, John, ed. (2004). Darling Judi: A Celebration of Judi Dench. London: Weidenfeld & Nicolson. ISBN 0-297-84791-0. 
  • Trowbridge, Simon (2010). The Company: A Biographical Dictionary of the Royal Shakespeare Company. Oxford: Editions Albert Creed. ISBN 978-0-9559830-2-3. 
  • Dench, Judi (2014). Behind the Scenes. New York: St. Martin's Press. ISBN 978-1-250-07111-8. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ודי דנץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 "Awards for Judi Dench". Internet Movie Database. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  2. ^ 11.22.13. "Dame Judi Dench on Playing the Inspiring Philomena". The Daily Beast. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2014. 
  3. ^ "The Extraordinary Story of an Extraordinary Woman | Judi Dench". The Huffington Post. 6 בנובמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2014. 
  4. ^ Michael Billington (23 במרץ 1998). "Judi Dench: Nothing like the Dame". The Guardian (UK). בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2009. 
  5. ^ "Hopkins and Dench named best British actors". The Guardian (UK). 18 באוגוסט 2005. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2006. 
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 "Judy Dench bio at TalkTalk.com". 
  7. ^ "Judith Olivia (Judi) Dench". People of Today. Debrett's. בדיקה אחרונה ב-29 בינואר 2014. 
  8. ^ Staff writers (15 בינואר 2002). "Record-breaking Cats bows out". BBC News. בדיקה אחרונה ב-16 בפברואר 2009. 
  9. ^ 9.0 9.1 "Favorite backer". New York Post. 8 ביולי 2011. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2012. 
  10. ^ "Mrs. Brown (1997)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-17 בדצמבר 2012. 
  11. ^ "Festival de Cannes: Mrs. Brown". festival-cannes.com. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2009. 
  12. ^ "GoldenEye". Box Office Mojo. בדיקה אחרונה ב-14 בינואר 2007. 
  13. ^ Tomatoes "FILM REVIEW: Shakespeare Saw a Therapist". The New York Times. 11 בדצמבר 1998. בדיקה אחרונה ב-7 באוקטובר 2013. 
  14. ^ "1998 (71st) Academy Awards". Academy of Motion Picture Arts and Sciences. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2013. 
  15. ^ 15.0 15.1 "Dench: Acting 'resuced' me following husband's death". Irish Examiner. 15 באוקטובר 2012. בדיקה אחרונה ב-15 בנובמבר 2012. 
  16. ^ "The Shipping News (2001)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  17. ^ Matthewman, Scott (9 באוקטובר 2009). "Turn off the TV: Radio choices October 10-16". The Stage. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  18. ^ "Die Another Day (2002)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  19. ^ "Die Another Day explodes at the box office". BBC News. 22 בנובמבר 2002. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2007. 
  20. ^ "The Chronicles of Riddick: An Interview with Vin Diesel". Backfilm.com. 1 בנובמבר 2004. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  21. ^ "The Chronicles of Riddick (2004)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  22. ^ Berardinelli, James. "Chronicles of Riddick, The". ReelViews. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2012. 
  23. ^ "Casino Royale (2006)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2012. 
  24. ^ 24.0 24.1 Adams, Tim (14 באוקטובר 2012). "Judi Dench: 'I never want to stop working'". The Observer (London: Guardian News and Media Limited). בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  25. ^ "NOTES ON A SCANDAL (2007)". Box Office Mojo. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2009. 
  26. ^ "Disney's Theme Park EPCOT Turns 30 Today And Celebreates". The Floria News Journal. 10 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  27. ^ "Quantum of Solace (2008)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  28. ^ Espiner, Mark (19 במרץ 2009). "What to say about ... Judi Dench in Madame de Sade". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 Cochrane, Kira (12 בספטמבר 2009). "Judi Dench: 'Does nobody ever believe anything I do?'". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  30. ^ Hernandez, Ernio (23 בינואר 2008). "Work Resumes on Script for Rob Marshall's Nine Film". Playbill News (Playbill). בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2008. 
  31. ^ "Nine (2009)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  32. ^ "awards"
  33. ^ Espiner, Mark (16 בפברואר 2010). "Judi Dench in A Midsummer Night's Dream: Press views". BBC News. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2012. 
  34. ^ Nissim, Mayer (21 באוקטובר 2011). "Judi Dench had no ego on 'Jane Eyre' set, says director Cary Fukunaga". Digital Spy. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  35. ^ "Judi Dench given sexy Jane Eyre promise". The Times of India. 12 בספטמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  36. ^ "My Week with Marilyn (2011 film profile)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  37. ^ "The Best Exotic Marigold Hotel (2012)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2012. 
  38. ^ Jones, Alice (9 בנובמבר 2012). "What M did next: Judi Dench tries cyber-flirting in low-budget indie film". The Independent (London). בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2012. 
  39. ^ My grandson was a big surprise - website The Telegraph
  40. ^ Judi Dench says she isn't going blind, Reuters per ABC Online, 21 February 2012
  41. ^ The Telegraph - I take memory supplements to help recall my lines, says Judi Dench Retrieved 17 March 2014
  42. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 45117. p. 6374. 5 June 1970.
  43. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 51171. p. 7. 31 December 1987.
  44. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 57665. p. 4. 11 June 2005.
  45. ^ "Dame Judi Dench receives BFI fellowship" 23 June 2011, BBC News
  46. ^ "Olivier Awards 1977". OlivierAwards.com. 1977. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  47. ^ "Olivier Awards 1980". OlivierAwards.com. 1980. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  48. ^ 48.0 48.1 "Olivier Awards 1982". OlivierAwards.com. 1982. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  49. ^ "Olivier Awards 1983". OlivierAwards.com. 1983. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  50. ^ "Olivier Awards 1987". OlivierAwards.com. 1987. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  51. ^ "Olivier Awards 1992". OlivierAwards.com. 1992. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  52. ^ "Olivier Awards 1993". OlivierAwards.com. 1993. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  53. ^ 53.0 53.1 "Olivier Awards 1996". OlivierAwards.com. 1996. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  54. ^ "Olivier Awards 1998". OlivierAwards.com. 1998. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  55. ^ "Olivier Awards 1999". OlivierAwards.com. 1999. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
  56. ^ "Olivier Awards 2005". OlivierAwards.com. 2005. בדיקה אחרונה ב-19 בנובמבר 2013. 
ג'ודי דנץ' - פרסים