ג'ודי דנץ'
 | |
| ג'ודי דנץ', 2007 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1934 (בת 89) יורק, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| שם לידה |
Judith Olivia Dench  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1957 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
מייקל ויליאמס (1971–2001) |
| צאצאים |
פינטי ויליאמס |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דיים ג'ודית אוליביה "ג'ודי" דנץ' (באנגלית: Dame Judith Olivia "Judi" Dench; נולדה ב-9 בדצמבר 1934) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. זוכת עשרה פרסי באפט"א, שבעה פרסי לורנס אוליבייה, שני פרסי גלובוס הזהב, שני פרסי גילדת שחקני המסך, פרס אוסקר ופרס טוני.[1]
דנץ' נולדה בעיר יורק שבצפון אנגליה. למדה בבית ספר לדרמה בלונדון. הופעת הבכורה שלה בתיאטרון הייתה ב-1957 בתפקיד אופליה בתיאטרון ה"אולד ויק" בליברפול. בהמשך השתתפה בהפקות של "רויאל שייקספיר קומפני" (RSC), והתיאטרון הלאומי. ב-1964 הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט The Third Secret. אחרי שנה זכתה בפרס BAFTA הראשון שלה. דנץ' המשיכה להופיע בסרטי קולנוע, אך זכתה להכרה ולשבחים בעיקר על תפקידיה בתיאטרון. דנץ' חוננה אף בקול ערב והופיעה במחזות-זמר, זכורה במיוחד הופעתה ב"מוזיקת לילה זעירה" של סטיבן זונדהיים וביצועה המרטיט לבלדה הנודעת "הכניסו את הליצנים".
בשנות ה-80 גברה ההערכה אליה על הופעותיה בסרטים. תפקידה ב"זיכרונות אהבה מפירנצה" זיכה אותה בפרס BAFTA נוסף; בפרס זה זכתה תשע פעמים על תפקידים שונים בקולנוע וטלוויזיה, והייתה מועמדת לפרס פעמים רבות נוספות.
אחרי הופעותיה הרבות בתפקידים היסטוריים, שאחד מהם היה בסרטו עטור השבחים של קנת בראנה "הנרי החמישי", שינתה דנץ' כיוון לתפקיד מודרני וגילמה את "M" בסרט "גולדן איי", סרטו הראשון של פירס ברוסנן בתפקיד ג'יימס בונד. היא המשיכה לגלם את דמות "M" בסרטים הבאים בסדרה: "מחר לנצח", "העולם אינו מספיק", "למות ביום אחר" ,"קזינו רויאל", "קוונטום של נחמה" ו"סקייפול".
ב-1997 הייתה דנץ' מועמדת לפרס האוסקר על תפקידה בסרט "גברת בראון" בו גילמה את דמותה של המלכה ויקטוריה, היא זכתה בפרס גלובוס הזהב על תפקיד זה. בפרס האוסקר זכתה בקטגוריית שחקנית המשנה כשגילמה את המלכה אליזבת בסרט "שייקספיר מאוהב". ב-2001 הייתה מועמדת שוב לפרס האוסקר עבור הסרט "שוקולד", וב-2002 על תפקידה בסרט "אייריס" על חייה של הסופרת הבריטית אייריס מרדוק.
דנץ' הייתה נשואה לשחקן מייקל ויליאמס משנת 1971 ועד מותו ממחלת הסרטן ב-2001, נולדה להם בת אחת, השחקנית פינטי ויליאמס. בני הזוג הופיעו יחד בסדרת טלוויזיה A Fine Romance.
עוד בטלוויזיה הופיעה ג'ודי דנץ' בסדרה הקומית "בחלוף השנים" לצדו של ג'פרי פאלמר, סדרת הדרמה "מידלמארץ'" (לפי ספר של ג'ורג' אליוט) ובסדרה Behaving Badly. כמו כן בשנת 1989 ביימה את סרט הטלוויזיה "הבט אחורה בזעם" לפי המחזה של ג'ון אוסבורן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנץ' נולדה בעיר יורק שבצפון אנגליה למשפחה נוצרית. אמה, אלאונורה אוליב, נולדה בדבלין שבאירלנד. אביה, רג'ינלד ארתור דנץ', רופא במקצועו, נולד במחוז דורסט שבדרום מערב אנגליה, ועבר עם משפחתו לדבלין בה גדל.[2] הוריה נפגשו בדבלין כשאביה למד רפואה בטריניטי קולג'.[3] אחיה של דנץ' נולדו בטילדסלי שבלנקשייר, ואחד מהם הוא השחקן ג'פרי דנץ'.
דנץ' למדה בבית הספר הקווייקרי "מאונט סקול" ביורק, וכך דנץ' המירה את הזרם הנוצרי שלה לזה של כנסיית הקווייקרים בעצמה.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבריטניה נחשבת דנץ' לאחת השחקניות הטובות ביותר מהדור שאחרי המלחמה, בעיקר על משחקה בתיאטרון שבו בלטה לאורך הקריירה שלה. יותר מפעם אחת היא נבחרה כשחקנית הטובה ביותר בבריטניה.[5]
השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר מגיל צעיר היה לה קשר לתיאטרון. אביה היה הרופא של התיאטרון ביורק, ואמה הייתה אחראית על המלתחה.[6] לעיתים קרובות התארחו בביתם שחקנים. בשנות החמישים השתתפה באופן לא מקצועי בהפקה מודרנית של "York Mystery Plays". על אף שבתחילה רצתה להיות מעצבת תפאורות, החלה להתעניין בתיאטרון בעקבות אחיה ג'ף והחלה ללמוד בבית הספר למשחק "Central School of Speech and Drama" שבאוניברסיטת לונדון.[6] ונסה רדגרייב הייתה בת כיתתה. היא סיימה את לימודי התואר הראשון בהצטיינות וזכתה בארבעה פרסי משחק, ומדליית זהב כתלמידה מצטיינת.[6]
בספטמבר 1957 הופיעה לראשונה באופן מקצועי על במת התיאטרון עם להקת "אולד ויק" בתיאטרון "רויאל קורט" שבליברפול, בתפקיד אופליה במחזה "המלט". אחרי כך הופיעה בהופעת בכורה בלונדון באותו תפקיד. בין השנים 1957 עד 1961 הייתה חברה בלהקת התיאטרון. בין הדמויות שגילמה היו: קתרין במחזה "הנרי החמישי" ב-1958 (שהיה גם תפקיד ראשון שלה בניו יורק), יוליה ב"רומיאו ויוליה" בבימויו של פרנקו זפירלי (1960). במהלך תקופה זו הייתה בסיבוב הופעות בארצות הברית ובקנדה, הופיעה ביוגוסלביה ובפסטיבל אדינבורו. בדצמבר 1961 הצטרפה ל"רויאל שייקספיר קומפני", ושיחקה בתפקיד אניה במחזה "גן הדובדבנים" בתיאטרון אולדוויץ' (Aldwych) בלונדון. באפריל 1962 הופיעה לראשונה בסטרטפורד אפון אייבון במחזה "מידה כנגד מידה" בתפקיד איזבלה. לאחר מכן שיחקה במשך כמה עונות בתיאטרון רפרטוארי עם "נוטינגהאם פלייהאוס" בנוטינגהאם החל מינואר 1963, ועם "פלייהאוס קומפני" באוקספורד החל מאפריל 1964. באותה שנה השתתפה לראשונה בסרט קולנוע "The Third Secret".
הצלחה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1966 זכתה בפרס באפט"א כשחקנית המבטיחה ביותר על הופעתה בסרט "ארבע לפנות בוקר", וב-1968 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב-"Talking to a Stranger" מאת המחזאי ג'ון הופקינס.[7]
כשהוצע לה לגלם את סאלי באולס במחזמר "קברט" חששה שלא תוכל לשיר. אך כשהמחזה עלה בתיאטרון פאלאס בפברואר 1968, כתב פרנק מרקוס ביקורת ב-"Plays and Players" שהיא שרה היטב, ובפרט שיר הנושא הוגש ברגש רב.
אחרי "קברט" חזרה להופיע עם "רויאל שייקספיר קומפני" במשך כעשרים שנה שיחקה במספר רב של הפקות בסטרטפורד ובלונדון, וזכתה במספר פרסים בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר". בין תפקידיה היו הדוכסית במחזה "הדוכסית ממאלפי" מאת ג'ון ובסטר (1971). בעונת התיאטרון של 1976 בסטרטפורד וב-1977 באולדוויץ' הופיעה בקומדיות, האחת כאדריאנה בעיבוד מוזיקלי של טרוור נאן ל"קומדיה של טעויות", והשנייה לצידו של דונלד סינדן כביאטריס בעיבוד של ג'ון ברטון ל"מהומה רבה על לא דבר". אחד ההישגים הבולטים שלה היה הופעתה כליידי מקבת' ב-1976. ההפקה עטורת שבחים של נאן ל"מקבת'" הועלתה בעיצוב מינימליסטי בתיאטרון "The Other Place" בסטרטפורד. הבמה העגולה הקטנה מיקדה את הפוקוס בדינמיקה והפסיכולוגיה של הדמויות. הן איאן מקלן בתפקיד הראשי והן דנץ' קיבלו ביקורות אוהדות ביותר. מייקל בילינגטון כתב ב"הגארדיאן": "אם זה אינו משחק גדול אינני יודע משחק גדול מה הוא". בספטמבר 1977 עברה ההפקה לתיאטרון "דונמר ורהאוס" בלונדון. המחזה עובד לטלוויזיה ויצא מאוחר יותר על גבי וידאו ו-DVD. דנץ' זכתה בפרס SWET כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1977.
ב-1979 הייתה דנץ' מועמד לפרס באפט"א על תפקידה כהייזל ויילס בדרמה של ה-BBC "על כתפי הענק" (On Giant's Shoulders). ב-1989 לוהקה לתפקיד פרו פורסט, אשתו השתקנית של טום פורסט, באופרת הסבון הרדיופונית "The Archers" של ה-BBC. בסרט הטלוויזיה "Langrishe, Go Down" שיחקה בתפקיד רומנטי לצידו של ג'רמי איירונס, לפי תסריט של הרולד פינטר עיבוד לרומן מאת איידן היגינס ובבימויו של דייוויד ג'ונס, בו גילמה אחת משלוש אחיות המתגוררות באחוזה מתפוררת באזור הכפרי של ווטרפורד באירלנד. מחזה הבכורה שלה כבמאית היה ב-1988 עם "רנסאנס תיאטר קומפני" במסגרת סיבוב הופעות בשם "Renaissance Shakespeare on the Road" בהפקה משותפת עם תיאטרון ברמינגהם, ולסיום נערכו במשך שלושה חודשים הופעות בתיאטרון פניקס שבלונדון. תרומתה של דנץ' הייתה עיבוד למחזה "מהומה רבה על לא דבר" בתקופת נפוליאון, כיכבו קנת בראנה וסמנתה בונד כבנדיק וביארטריס. פעמים רבות הופיעה בווסט אנד כולל כמיס טרנט בגרסה המוזיקלית מ-1974 של "The Good Companions" ב"תיאטרון הוד מלכותה". ב-1981 הייתה דנץ' אמורה לשחק בתפקיד הראשי כגריזבלה במחזמר "קטס", אך נאלצה לוותר על התפקיד כיוון שקרעה את גיד אכילס, ואיליין פייג' זכתה בתפקיד.[8] ב-1987 שיחקה בתפקיד בלתי נשכח של קלאופטרה בתיאטרון המלכותי הלאומי במחזה "אנטוניוס וקלאופטרה". בספטמבר 1995 גילמה את דזירה ארמפלט בהפקה מחודשת של "מוזיקת לילה זעירה" מאת סטיבן זונדהיים, על תפקידה זה זכתה בפרס אוליבייה.
הצלחה בקרב הקהל הרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי הפסקה ארוכה בין סרטי ג'יימס בונד "רישיון להרוג" מ-1989 והסרט הבא "גולדן איי" ב-1995, לוהקה דנץ' בתפקיד M הבוסית של ג'יימס בונד. היא הייתה האשה הראשונה שגילמה את הדמות והחליפה בתפקיד את רוברט בראון. הסרט ה-17 בסדרה והראשון בכיכובו של פירס ברוסנן, "גולדן איי" סרט בונד הראשון אחרי התפרקות ברית המועצות ותום המלחמה הקרה אשר סיפקו את סיפור הרקע לעלילת הסרט.
ב-1997 הופיעה דנץ' לראשונה בתפקיד ראשי בסרטו של ג'ון מאדן "גברת בראון" בתפקיד המלכה ויקטוריה. הסרט מתאר את מערכת היחסים של המלכה עם משרתה האישי החביב עליה ג'ון בראון בגילומו של בילי קונולי. הכוונה המקורית הייתה לשדר את הסרט בטלוויזיה ב-BBC ובערוץ WGBH-TV, בסופו של דבר הסרט נרכש על ידי המפיק הארווי ויינשטיין ממירמקס, שחש אחרי שראה אותו שסרט הדרמה הזה ראוי להיות מוקרן באולמות הקולנוע.[9] הסרט זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה קופתית בלתי צפויה, עם הכנסות של 13 מיליון דולר ברחבי העולם.[10] הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ב-1997 במסגרת "Un Certain Regard".[11] דנץ' זכתה לשבחי המבקרים על משחקה בסרט, וזכתה בפרס הבאפט"א הרביעי שלה והייתה מועמדת לראשונה לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר בטקס האוסקר ה-70.[1] ב-2011 בטקס קבלת פרס מטעם מכון הסרטים הבריטי, העירה דנץ' שהסרט "גברת בראון" השיק את הקריירה שלה בהוליווד והתבדחה כי "היה זה הודות להארווי, ששמו מקועקע מאז אצלי על הישבן".[9]
סרט נוסף שדנץ' שיחקה בו ב-1997 היה הסרט "מחר לנצח" של רוג'ר ספוטיסווד, הסרט השני מסדרת ג'יימס בונד בהשתתפותה. סרט הריגול מתחקה אחר בונד, בכיכובו של ברוסנן, כשהוא מנסה לעצור טייקון תקשורת המתכנן תקריות בינלאומיות כדי לחולל מלחמת עולם שלישית. הסרט, שצולם בצרפת, תאילנד, גרמניה, בריטניה, וייטנאם ובים סין הדרומי, הצליח יפה בקופות והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב אף על פי שקיבל ביקורות מעורבות.[12] עוד באותה שנה חברה דנץ' לבמאי ג'ון מאדן לצילומי הסרט "שייקספיר מאוהב" (1998), דרמה-קומית-רומנטית המתארת רומן של המחזאי ויליאם שייקספיר, בגילומו של ג'וזף פיינס בעת כתיבת המחזה "רומיאו ויוליה". על הופעתה של דנץ בסרט כמלכה אליזבת הראשונה כתב מבקר הניו יורק טיימס כי "אליזבת השנונה והמרתיעה בגילומה של דנץ' הייתה אחת ההנאות הגדולות של הסרט".[13] בשנה שלאחר מכן הייתה מועמדת לפרסים החשובים ביותר בענף הקולנוע, היא זכתה גם בפרס אוסקר וגם בפרס באפט"א בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.[1] בנאום התודה עם קבלת פרס האוסקר התבדחה דנץ' ואמרה כי "עבור שמונה דקות על המסך מגיע לי רק חלק קטן ממנו".[14]
ב-1999 זכתה דנץ' בפרס טוני על הופעתה בברודוויי במחזה "עולמה של איימי" (Amy's View) מאת דייוויד הר.[1] עוד באותה שנה שיחקה לצידן של שר, ג'ואן פלורייט, מגי סמית' ולילי טומלין בסרטו האוטוביוגרפי למחצה של פרנקו זפירלי "תה עם מוסוליני", על חבורה של נשים בריטיות ואמריקאיות המגדלות ילד איטלקי בשם לוקה בתקופת מלחמת העולם השנייה. ב-1999 יצא לאקרנים סרט בונד נוסף בכיכובו של פירס ברוסנן "העולם אינו מספיק". בסרט זה ל-M יש תפקיד גדול יותר בו הנבל, רנארד, חוזר לרדוף אותה כשהוא מתכנן את רציחתו של ידידה הוותיק, סר רוברט קינג.
2001–2005[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 2001 נפטר בעלה של דנץ' השחקן מייקל ויליאמס מסרטן הריאות. זמן קצר אחרי ההלוויה נסעה דנץ' לנובה סקוטיה לצילומי סרטו של לאסה הלסטרם "חדשות הספנות", ולדבריה מעשה זה הציל אותה. "אנשים, חברים, אמרו לי 'את לא מתמודדת עם זה; את צריכה להתמודד', אולי הם צדקו, אבל אני הרגשתי שאני מתמודדת - באמצעות משחק. האבל מספק לך כמויות עצומות של אנרגיה. הייתי חייבת להשתמש בה".[15] בין לבין סיימה דנץ' את העבודה בסרטו של הבמאי ריצ'רד אייר "אייריס וג'ון" בו גילמה את דמותה של הסופרת אייריס מרדוק. היא חלקה את התפקיד עם קייט וינסלט, שתיהן גילמו את דמותה של מרדוק בשלבים שונים של חייה. שתיהן היו מועמדות לפרס אוסקר על תפקידיהן, ולדנץ' זו הייתה המועמדות הרביעית לאוסקר במשך חמש שנים.[1] בנוסף זכתה בפרס ALFS (איגוד מבקרי הקולנוע של לונדון) ובפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר.[1]
אחרי כן חזרה דנץ' לקנדה לסיום צילומי "חדשות הספנות" לצידם של קווין ספייסי וג'וליאן מור.[15] הסרט מבוסס על רומן זוכה פרס פוליצר מאת אנני פרו, מגולל את סיפורו של סדר דפוס שקט ומכונס (ספייסי) שאחרי מות אשתו, הוא עובר לניופאונדלנד יחד עם בתו ודודתו (בגילומה של דנץ'), בעיירה קטנה זו הוא מתחיל את חייו מחדש. הסרט זכה לביקורות מעורבות,[16] וללא הצלחה מסחרית. דנץ' עצמה הייתה מועמדת לפרס באפט"א ופרס SAG על הופעתה.[1]
ב-2002 השתתפה דנץ' בסרטו של אוליבר פארקר "חשיבותה של רצינות" בכיכובם של קולין פירת', רופרט אוורט וריס וית'רספון, קומדיה המתרחשת בתקופה הוויקטוריאנית ומבוססת על המחזה באותו שם של אוסקר ויילד. דנץ' שיחקה בתפקיד ליידי ברקנל, תפקיד שגילמה פעמים רבות בעבר כולל הופעה ב-1982 בתיאטרון המלכותי הלאומי.[17] סרט נוסף בו שיחקה ב-2002 היה "למות ביום אחר", הסרט העשרים במספר בסדרת סרטי ג'יימס בונד. הסרט בבימויו של לי טמהורי היה הרביעי בהשתתפותה כ-M והאחרון שבו כיכב פירס ברוסנן כבונד. "למות ביום אחר" קיבל ביקורות מעורבות, עם שבחים על הבימוי של טמהורי, עם זאת היו טענות שהעלילה נפגעה בגלל שימוש מופרז ב-CGI.[18] הרווחים של הסרט היו הגבוהים ביותר בסדרה עד לאותה עת.[19]
ב-2004 הופיעה דנץ' בסרט המדע בדיוני "רידיק: המסע מתחיל" בבימויו של דייוויד טוואהי. היא שיחקה בתפקיד ארון, המגלה את העבר המסתורי של ריצ'רד ב. רידיק, בגילומו של וין דיזל. היא נבחרה על ידי דיזל שביקש מהכותבים ליצור מחדש את הדמות כנשית כי רצה לעבוד עם שחקנית.[20] לדבריה היו הצילומים "כיף אדיר", אף על פי ש"לא היה לה שמץ של מושג מה מתרחש בעלילה". הסרט נכשל גם אצל המבקרים וגם בקופות.[21] המבקר ג'יימס ברארדינלי מ-ReelViews כתב כי נראה שהמטרה של הדמות של דנץ' בסרט הייתה רק כדי "לתת לה הזדמנות להופיע בסרט מדע בדיוני".[22]
התפקיד הבא היה מסורתי יותר, בדרמה "גברות בלוונדר" של צ'ארלס דאנס, בו כיכבה לצידה של מגי סמית'. דנץ' מגלמת דמות של אחת משתי אחיות שאוספות לביתן ומטפלות בצעיר שנסחף בים סמוך למקום מגוריהן. לבסוף היא מוצאת שהיא מתאהבת בגבר הצעיר ממנה בשנים רבות. הסרט זכה בביקורות חיוביות. עוד ב-2004 השתתפה בסרט האנימציה "מרד החיות" בהפקת וולט דיסני, יחד עם רוזאן בר וג'ניפר טילי כשהן מגלמות שלישיית פרות חולבות.
ב-2005 השתתפה בעיבוד המצליח של ג'ו רייט "גאווה ודעה קדומה" לפי ספרה של ג'יין אוסטן, בכיכובם של קירה נייטלי ומת'יו מקפדיין. דנץ' גילמה את דמותה הקשוחה של ליידי קתרין דה ברג. לסרט הייתה הצלחה ביקורתית וקופתית גדולה והוא היה מועמד למספר פרסי אוסקר וגלובוס הזהב.
2006–2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנץ' הייתה היחידה מבין השחקנים שהשתתפו בסדרת ג'יימס בונד בכיכובו של ברוסנן שהמשיכה להופיע גם בסרט הבא בסדרה "קזינו רויאל", סרט הבכורה של דניאל קרייג בתפקיד סוכן ה-MI6. הסרט קיבל ביקורות חיוביות, כשהמבקרים מציינים לטובה את הופעתו של קרייג וחידוש הדמות של בונד.[23] באפריל 2006 חזרה להופיע על הבמה בווסט אנד במחזה "Hay Fever" מאת נואל קאוורד לצידם של פיטר בולס, בלינדה לאנג וקים מדקאלף. בסוף השנה שיחקה בתפקיד גברת קוויקלי ב-"The Merry Wives", עיבוד מוזיקלי למחזה "נשות וינדזור העליזות של שייקספיר.
.jpg)
ב-2006 שיחקה דנץ' לצידה של קייט בלאנשט בסרט הדרמה של ריצ'רד אייר "רמז לסקנדל", עיבוד לרומן באותו שם מאת זואי הלר. בסרט גילמה דנץ' דמות של מורה בבית ספר בלונדון, אישה מרירה וגלמודה המביעה חיבה לנשים פגיעות. דנץ' שאהבה את ספרה של הלר אמרה שהיא : "התרגשה בקבלת התפקיד, לגלם את דמותה של האישה, למצוא את האנושיות בדמות נוראית זו".[24] הסרט זכה לביקורות אוהדות והרווחים היו כ-50 מיליון דולר ברחבי העולם.[25] מבקר הקולנוע רוג'ר איברט משיקגו סאן-טיימס כתב כי "אולי הן צמד השחקניות המרשים ביותר בסרטי 2006. דנץ' ובלאנשט נפלאות". בשנה שלאחר מכן הייתה דנץ' מועמדת בפעם השישית לפרס האוסקר, זכתה בפרס BIFA ובפרס "איבנינג סטנדרט".[1]
דנץ' גילמה את מיס מטי ג'נקינס בסדרת הדרמה "קרנפורד" של BBC One לצידם של איילין אטקינס, מייקל גמבון, אימלדה סטאונטון ופרנצ'סקה אניס, עיבוד לספר באותו שם מאת אליזבת גסקל. העונה הראשונה של הסדרה שודרה ב-2007.
בפברואר 2008 הייתה דנץ' לקריינית באטרקציה ספינת החלל כדור הארץ במרכז אפקוט שבדיסניוורלד.[26] סרט הקולנוע היחיד שצילמה ב-2008 היה "קוונטום של נחמה" הסרט ה-22 בסדרת סרטי ג'יימס בונד בו גילמה את M לצידו של דניאל קרייג. הבמאי מארק פורסטר רצה לתת לה תפקיד משמעותי יותר ואינטראקציה רבה יותר עם בונד. התגובות לסרט היו מעורבות, ולפי המבקרים הסרט לא היה מרשים כקודמו "קזינו רויאל", בכל זאת הפך לשובר קופות.[27] על תפקידה בסרט הייתה דנץ' מועמדת לפרס סאטורן.
ב-2009 גילמה בווסט אנד את מאדאם דה מונטריי במחזה "מאדאם דה-סאד" מאת יוקיו מישימה בבימויו של מייקל גרנדז' שהועלה בתיאטרון ויינדהם.[28] באותה שנה השתתפה בסרטה הנסיוני של סאלי פוטר "Rage", בו מופיעים 14 שחקנים המגלמים דמויות בדיוניות מעולם האופנה ונושאים מונולוגים כשמאחוריהם רקע חשוף.[29] היא קידמה בברכה את ההזדמנות לעבוד עם פוטר ולעשות משהו שונה ממה שעשתה עד כה.[29] "אני אוהבת לעשות דברים בלתי צפויים, שאי אפשר לחזות אותם. הייתי צריכה ללמוד לעשן ג'וינט, והצתי את המכנסיים שלי." אמרה על צילומי הסרט.[29] סרטה הבא היה "Nine" סרט מוזיקלי שביים רוב מארשל המבוסס על ספרו של ארתור קופיט שהושפע מסרטו האוטוביוגרפי של פדריקו פליני "½8".[30] בין השאר כיכבו בסרט דניאל דיי-לואיס, מריון קוטיאר, פנלופה קרוז וסופיה לורן. דנץ' גילמה את לילי לה פלר, מעצבת תלבושות צרפתייה, תמהונית אך גם אימהית, והיא מבצעת את השיר "פולי ברז'ר". אף על פי שזכה לביקורות מעורבות היה הסרט מועמד לארבעה פרסי אוסקר.[31] וזכה בפרס סטלייט לסרט הטוב ביותר ופרס צוות השחקנים הטוב ביותר.[32]
עוד ב-2009 גילמה דנץ' שוב את דמותה של מטילדה ג'נקינס במיני סדרה בת שני פרקים "השיבה לקרנפורד" סדרת ההמשך של "קרנפורד" שביים סיימון קרטיס. דנץ' זכתה לשבחי הביקורת כמו גם הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב, פרס אמי פריימטיים ולפרס סאטלייט.[1] ב-2010 שיתפה פעולה עם פיטר הול והופיעה בתיאטרון רוז בקינגסטון אפון תיימז במחזה "חלום ליל קיץ". היא גילמה את טיטניה בדמותה של המלכה אליזבת הראשונה, כמעט חמישים שנה אחרי שגילמה את הדמות עם ה"רויאל שייקספיר קומפני".[33] ביולי 2010 ביצעה דנץ' את השיר "הכניסו את הליצנים" בקונצרט חגיגי מיוחד לכבוד יום הולדתו ה-80 של המלחין סטיבן זונדהיים.
2011–היום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2011 שיחקה דנץ' בסרטים "ג'יין אייר", "השבוע שלי עם מרילין" ו"ג'יי. אדגר". בסרטו של קרי פוקונגה עיבוד לרומן ג'יין אייר מאת שרלוט ברונטה, שיחקה בתפקיד אליס פיירפקס, סוכנת הבית של רוצ'סטר הבעלים של ת'ורנפילד הול. בתפקיד הראשי בדמות ג'יין שיחקה מיה וסיקובסקה[34] נאמר שדנץ' הצטרפה לפרויקט אחרי שקבלה פתק הומוריסטי מפוקונגה בה הוא "מבטיח לה שאם תשחק בסרט היא תהיה האשה הסקסית ביותר על הסט".[35] הביקורות לסרט היו משבחות, אך בקופות זכה להצלחה בינונית.
בסרט "השבוע שלי עם מרילין" של סיימון קרטיס, המספר על ההתרחשויות מאחורי הקלעים של הסרט "הנסיך ונערת השעשועים" משנת 1957 בכיכובם של מרילין מונרו ולורנס אוליבייה, גילמה דנץ' את דמותה של סיביל ת'ורנדייק. הסרט זכה לביקורות חיוביות,[36] וזיכה את דנץ' במועמדות לפרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר.[1]
הסרט האחרון שלה בשנת 2011 היה "ג'יי אדגר" סרט דרמה ביוגרפי בבימויו של קלינט איסטווד ובכיכובו של לאונרדו דיקפריו. הסרט מתמקד בקריירה של ג'ון אדגר הובר, ראש הלשכה לחקירות פדרליות (ה-FBI) משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972, לרבות בחינה של חייו הפרטיים. דנץ' נבחרה על ידי איסטווד לגלם את אימו של הובר, אנה מארי הובר. בהתחלה כשאיסטווד התקשר אליה, חשבה שזה חבר שעובד עליה, וסיפרה כי "מההתחלה לא לקחתי את זה יותר מדי ברצינות. ואז הבנתי שזה באמת הוא וזאת הייתה שיחה מסובכת."[24] באותה שנה חברה דנץ' לרוב מרשל ולג'וני דפ והופיעה בהופעת קמע בסרט "שודדי הקאריביים: זרמים זרים" בתפקיד האישה שקפטן ג'ק ספרו שודד אותה. הופעת קמע נוספת שלה באותה שנה הייתה בסרט " Run for Your Wife" מאת ריי קוני.
_(2).jpg)
ב-2011 חזרה דנץ' לעבוד עם הבמאי ג'ון מאדן בסרט "מלון מריגולד האקזוטי", כחלק מצוות אנסמבל שכלל את סיליה אימרי, ביל ניי, רונלד פיקאפ, מגי סמית', טום וילקינסון ופנלופי וילטון. קבוצה של בריטים מבוגרים פורשים לגמלאות ועוברים לחיות בהודו במלון המנוהל על ידי סוני, צעיר הודי הלהוט להצליח, בגילומו של דב פאטל. הסרט זכה לביקורות חיוביות ולהצלחה מפתיעה בקופות.[37] דנץ' זכתה על משחקה בפרס גלובוס הזהב ובפרס הקולנוע הבריטי העצמאי.
עוד ב-2012 יצא לאקרנים סרט אינדי קצר בשם "Friend Request Pending" שצולם ב-2011. הסרט הופץ כחלק מהסרטים באורך מלא בשם "Stars in Shorts" ו-"The Joy of Six", שכללו סדרה של סרטים קצרים. כריס פוגין ביים את הקומדיה הקצרה (12 דקות) בתקציב של 5,000 פאונד בלבד. היא מגלמת פנסיונרית המתאהבת במנצח המקהלה של הכנסייה, ומגלה את נפלאות הפלירטוט הווירטואלי באמצעות הרשתות החברתיות.[38] הסרט האחרון בסדרת סרטי ג'יימס בונד, השביעי בו השתתפה דנץ' בתפקיד M היה "סקייפול" שביים סם מנדס. בסרט חוקר בונד מתקפה על מטה ה-MI6, מתברר שסוכן MI6 לשעבר, ראול סילווה (בגילומו של חאווייר ברדם), מנסה להתנקם ב-M להשפיל אותה ולהכפיש את שמה כיוון שהיא בגדה בו והסגירה אותו לסינים. בסוף הסרט הוא גורם למותה, ואז פוגש בונד את המחליף שלה בתפקיד M (בגילומו של רייף פיינס). בסרט זה חגגו יובל לסרטי ג'יימס בונד, והסרט זכה לביקורות חיוביות והצלחה רבה בקופות. דנץ' הייתה מועמדת על הופעתה בסרט לפרס סאטורן.
ב-2013 כיכבה דנץ' בסרט פילומנה שביים סטיבן פרירס. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי של אישה המחפשת את בנה שנלקח ממנה לפני חמישים שנה על ידי הנזירות במנזר בו ילדה אותו. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים של ונציה, זכה לביקורות אוהדות, ודנץ' זכתה לשבחי המבקרים. היא הייתה מועמדת לפרסים רבים על תפקידה זה בהם המועמדות השביעית שלה לפרס האוסקר.
ב-2016 הופיעה במסגרת הפקת מחזותיו ההיסטוריים של שייקספיר בסדרת ה-BBC "הכתר החלול" בתפקיד ססילי נוויל, דוכסית יורק במחזה ריצ'רד השלישי.
בשנת 2017 שיחקה לצד ג'וני דפ בסרט הפשע הבלשי של קנת בראנה "רצח באוריינט אקספרס" שמבוסס על ספר באותו שם מאת אגאתה כריסטי. בהמשך אותה שנה שיחקה בסרט הדרמה העצמאי "קדחת הצבעונים", לצדן של אליסיה ויקנדר וקארה דלווין ושבה לגלם את דמותה של המלכה ויקטוריה בסרט "להעיר את המלכה". בשנת 2020 שיחקה בסרט הפנטזיה של קנת בראנה "ארטמיס פאול" שמבוסס על הספר באותו שם מאת הסופר האירי אואן קולפר.
בשנת 2021 שיחקה תפקיד משנה בסרט "בלפסט" של קנת בראנה. על משחקה הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, והייתה לשחקנית המבוגרת ביותר המועמדת לפרס אוסקר (בגיל 87, יחד עם גלוריה סטיוארט).
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1971 התחתנה דנץ' עם השחקן מייקל ויליאמס. בתם היחידה, טרה קרסידה פרנסס ויליאמס, נולדה ב-24 בספטמבר 1972, והיא שחקנית הידועה בשם הבמה פינטי ויליאמס. דנץ' ובעלה כיכבו יחד בהצגות תיאטרון אחדות וכן בסיטקום הבריטי "A Fine Romance" שכתב התסריטאי בוב לארביי (1981–84). מייקל ויליאמס נפטר מסרטן הריאות ב-2001 בגיל 65. להם נכד אחד, סם ויליאמס, בנה של פינטי, שנולד ב-1997.[39] בראיון ב-2012 ספרה דנץ' שהיא סובלת ממחלת העיניים ניוון מקולרי והיא זקוקה שמישהו יקרא לה את התסריטים שהיא מקבלת.[40]
ב-2013 דיברה על אמונתה הדתית ועל היותה קווייקרית ואמרה שזה משליך על כל מה שהיא עושה ושלא יכלה להתקיים בלעדי האמונה.[41]
ב-1970 מונתה דנץ' לקצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE),[42] וב-1988 מונתה למפקדת מסדר האימפריה הבריטית עם התואר דיים (DBE).[43] ב-2005 הוענק לה עיטור מסדר עמיתי הכבוד.[44] ב-2011 התקבלה כחברה במכון הסרטים הבריטי.[45]
דנץ' היא פטרונית של הארגונים "the Leaveners" (אמני במה קווייקרים), "Friends School Saffron Walden", להקת התיאטרון "The Archway Theatre" בהורלי שבסארי, ושל "OnePlusOne Marriage and Partnership Research" שבלונדון. ב-2006 מונתה לנשיאת בית הספר למשחק "Mountview Academy of Theatre Arts" בלונדון בהחליפה בתפקיד את סר ג'ון מילס. היא נשיאה של "Questors Theatre" באילינג. ב-2006 הייתה לעמיתה של כבוד של "Royal Society of Arts". בנוסף היא הייתה פטרונית של בית הספר "אובינגדין הול", פנימייה לילדים לקויי שמיעה בברייטון, וסגן נשיאה של ארגון הצדקה "The Little Foundation".
דנץ' היא עמיתה של כבוד ב"קולג' לוסי קוונדיש" שבאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1996 הוענק לה דוקטורט של כבוד (DUniv) מטעם אוניברסיטת סארי. ב-2000–2001 קיבלה דוקטורט של כבוד (DLitt) מאוניברסיטת דרהאם. ביולי 2000 הוענק לה תואר DLitt נוסף באוניברסיטת המלכה מרגרט שבאדינבורו. עוד קיבלה תוארי כבוד מטעם אוניברסיטת סנט אנדרוז ב-24 ביוני 2008, ומאוניברסיטת סטירלינג ב-26 ביוני 2013.
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הפרסים שבהם זכתה דנץ' אפשר למנות פרס אוסקר אחד, פרס טוני אחד, שבעה פרסי אוליבייה, שישה פרסי באפט"א לקולנוע וארבעה פרסי באפט"א לטלוויזיה. עוד פרסים חשובים בהם זכתה הם שני פרסי גלובוס הזהב שני פרסי גילדת שחקני המסך ועשרה פרסי מבקרים.
פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1997 | גברת בראון | פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 1998 | שייקספיר מאוהב | פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר | זכייה |
| 2000 | שוקולד | מועמדות | |
| 2022 | בלפסט | מועמדת | |
| 2001 | אייריס וג'ון | פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 2005 | גברת הנדרסון גאה להציג | מועמדות | |
| 2006 | רמז לסקנדל | מועמדות | |
| 2013 | פילומנה | מועמדות |
פרסי באפט"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| קולנוע | |||
| 1965 | Four in the Morning | שחקנית מבטיחה בתפקיד ראשי | זכייה |
| 1985 | ות'רבי | שחקנית המשנה הטובה ביותר | מועמדות |
| 1986 | זכרונות אהבה מפירנצה | זכייה | |
| 1987 | 84 Charing Cross Road | מועמדות | |
| 1988 | קומץ עפר | זכייה | |
| 1997 | הוד מלכותה גברת בראון | השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי | זכייה |
| 1998 | שייקספיר מאוהב | שחקנית המשנה הטובה ביותר | זכייה |
| 2000 | שוקולד | מועמדות | |
| 2001 | חדשות הספנות | מועמדות | |
| אייריס וג'ון | השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי | זכייה | |
| 2005 | גברת הנדרסון גאה להציג | השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי | מועמדות |
| 2006 | רמז לסקנדל | מועמדות | |
| 2011 | השבוע שלי עם מרילין | שחקנית המשנה הטובה ביותר | מועמדות |
| 2012 | סקייפול | מועמדות | |
| 2013 | פילומנה | השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי | מועמדות |
| טלוויזיה | |||
| 1968 | Talking to a Stranger | השחקנית הטובה ביותר | זכייה |
| 1980 | על כתפי ענקים | מועמדות | |
| 1982 | Going Gently / A Fine Romance (עונה ראשונה) / גן הדובדבנים | זכייה | |
| 1983 | A Fine Romance (עונה שנייה) | הופעת הבידור הטובה ביותר | מועמדות |
| 1984 | A Fine Romance (עונה שלישית) | מועמדות | |
| סייגון: שנת החתול | השחקנית הטובה ביותר | מועמדות | |
| 1985 | A Fine Romance (עונה רביעית) | הופעת הבידור הטובה ביותר | זכייה |
| 1990 | Behaving Badly | השחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 1996 | בחלוף השנים (עונות 5 ו-6) | ההופעה הקומית הטובה ביותר | מועמדות |
| 1998 | מועמדות | ||
| 2001 | The Last of the Blonde Bombshells | השחקנית הטובה ביותר | זכייה |
| 2008 | קרנפורד | מועמדות | |
פרסי אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| פרס אמי / פרס אמי לבידור בפריים טיים | |||
| 2001 | The Last of the Blonde Bombshells | פרס אמי לשחקנית מצטיינת בתפקיד ראשי במיני סדרה או בסרט | מועמדות |
| 2008 | קרנפורד | מועמדות | |
| 2010 | בחזרה לקרנפורד | מועמדות | |
| 2010 | Roald Dahl's Esio Trot | פרס אמי הבין-לאומי לשחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 2005 | גברת הנדרסון גאה להציג | פרס הקולנוע הבריטי העצמאי לשחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 2007 | רמז לסקנדל | זכייה | |
| 2012 | מלון מריגולד האקזוטי | מועמדות | |
| 2013 | פילומנה | מועמדות |
פרסי גלובוס הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1997 | הוד מלכותה, גברת בראון | השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה | זכייה |
| 1998 | שייקספיר מאוהב | שחקנית המשנה הטובה ביותר - סרט קולנוע | מועמדות |
| 2000 | שוקולד | מועמדות | |
| The Last of the Blonde Bombshells | השחקנית הטובה ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה | זכייה | |
| 2001 | אייריס וג'ון | השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה | מועמדות |
| 2005 | גברת הנדרסון גאה להציג | השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה או סרט מוזיקלי | מועמדות |
| 2006 | רמז לסקנדל | השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה | מועמדות |
| 2008 | קרנפורד | השחקנית הטובה ביותר - מיני סדרה או סרט טלוויזיה | מועמדות |
| 2010 | בחזרה לקרנפורד | מועמדות | |
| 2012 | מלון מריגולד האקזוטי | השחקנית הטובה ביותר בסרט קומדיה או סרט מוזיקלי | מועמדות |
| 2013 | פילומנה | השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה | מועמדות |
פרס אוליבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | קטגוריה | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1977 | מקבת'[46] | שחקנית השנה בהפקה מחודשת | זכייה |
| 1980 | יונו והטווס[47] | זכייה | |
| 1982 | חשיבותה של רצינות[48] | מועמדות | |
| Other Places[48] | שחקנית השנה למחזה חדש | מועמדות | |
| 1983 | Pack of Lies[49] | זכייה | |
| 1987 | אנטוניוס וקלאופטרה[50] | שחקנית השנה (השחקנית הטובה ביותר) | זכייה |
| 1992 | הנערים מסיראקוז[51] | הבמאי הטוב ביותר במחזמר | מועמדות |
| 1993 | The Gift of the Gorgon[52] | השחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 1996 | Absolute Hell[53] | זכייה | |
| מוזיקת לילה זעירה[53] | השחקנית הטובה ביותר במחזמר | זכייה | |
| 1998 | עולמה של איימי[54] | השחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 1999 | פילומנה[55] | מועמדות | |
| 2005 | סוף טוב הכל טוב[56] | ההופעה הטובה ביותר בתפקיד משנה | מועמדות |
| 2014 | פיטר ואליס | השחקנית הטובה ביותר | מועמדות |
| 2016 | אגדת חורף | השחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה | זכייה |
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1964 | The Third Secret | מיס המפריז | ||
| 1965 | ארבע לפנות בוקר | Four in the Morning | ||
| 1965 | A Study in Terror | סאלי | ||
| 1965 | באין דרך חזרה | He Who Rides a Tiger | ג'ואן | |
| 1968 | חלום ליל קיץ | A Midsummer Night's Dream | טטיאנה | |
| 1974 | לות'ר | Luther | קתרין | |
| 1974 | Dead Cert | לורה דייווידסון | ||
| 1985 | ות'רבי | Wetherby | מרסיה פילבורו | |
| 1985 | זיכרונות אהבה מפירנצה | Room With A View | אלינור לביש | |
| 1987 | The Angelic Conversation | מספרת | ||
| 1987 | אהבה במילים | 84 Charing Cross Road | נורה דואל | |
| 1988 | קומץ עפר | A Handful of Dust | גברת ביבר | |
| 1989 | הנרי החמישי | Henry V | מיסטרס קוויקלי | |
| 1995 | ג'ק ושרה | Jack and Sarah | מרגרט | |
| 1995 | גולדן איי | GoldenEye | M | |
| 1996 | המלט | Hamlet | הקובה | |
| 1997 | הוד מלכותה, גברת בראון | Mrs. Brown | המלכה ויקטוריה | |
| 1997 | מחר לנצח | Tomorrow Never Dies | M | |
| 1998 | שייקספיר מאוהב | Shakespeare in Love | המלכה אליזבת הראשונה | |
| 1999 | תה עם מוסוליני | Tea with Mussolini | ארבלה | |
| 1999 | העולם אינו מספיק | The World Is Not Enough | M | |
| 2000 | שוקולד | Chocolat | ארמאנד | |
| 2001 | אייריס וג'ון | Iris | אייריס מרדוק | |
| 2001 | חדשות הספנות | The Shipping News | Agnis Hamm | |
| 2002 | למות ביום אחר | Die Another Day | M | |
| 2002 | חשיבותה של רצינות | The Importance of Being Earnest | ליידי ברקנל | |
| 2004 | מרד החיות | Home on the Range | גברת קאלוואי | דיבוב |
| 2004 | רידיק: המסע מתחיל | The Chronicles of Riddick | Aereon | |
| 2004 | גברות בלוונדר | Ladies in Lavender | אורסולה וידינגטון | |
| 2005 | גברת הנדרסון גאה להציג | Mrs. Henderson Presents | לורה הנדרסון | |
| 2005 | גאווה ודעה קדומה | Pride & Prejudice | ליידי קתרין דה ברג | |
| 2006 | קזינו רויאל | Casino Royale | M | |
| 2006 | רמז לסקנדל | Notes on a Scandal | ברברה קובט | |
| 2008 | קוונטום של נחמה | Quantum of Solace | M | |
| 2009 | זעם | Rage | מונה קרוול | |
| 2009 | Nine | Nine | לילי | |
| 2011 | ג'יין אייר | Jane Eyre | גברת פיירפקס | |
| 2011 | השבוע שלי עם מרילין | My Week with Marilyn | סיביל תורנדייק | |
| 2011 | ג'יי. אדגר | J. Edgar | אנני הובר | |
| 2012 | מלון מריגולד האקזוטי | The Best Exotic Marigold Hotel | אוולין גרינסלייד | |
| 2012 | סקייפול | Skyfall | M | |
| 2013 | פילומנה | Philomena | פילומנה | |
| 2015 | מלון מריגולד האקזוטי השני | The Second Best Marigold Hotel | אוולין גרינסלייד | |
| 2016 | המעון של מיס פרגרין לילדים משונים | Miss Peregrine's Home for Peculiar Children | מיס אבוקט | |
| 2017 | קדחת הצבעונים | Tulip Fever | אורסולה | |
| 2017 | להעיר את המלכה | Victoria and Abdul | המלכה ויקטוריה | |
| 2017 | רצח באוריינט אקספרס | Murder on the Orient Express | נטשה דרגומירוף | |
| 2018 | הכל אמת | All Is True | אנה הת'הווי | |
| 2018 | הסודות של ג'ואן | Red Joan | ג'ואן סטנלי | בהשראת חייה של מליטה נורווד (אנ') |
| 2019 | קאטס | Cats | סבתא דברימימוס | |
| 2020 | ארטמיס פאול | Artemis Fowl | המפקדת רוט | |
| ביקור מעולם אחר | Blithe Spirit | מאדאם ארקטי | ||
| שש דקות לחצות | Six Minutes to Midnight | מיס רוצ'ול | ||
| 2021 | בלפסט | Belfast | סבתא | |
| Off the Rails | דיאנה |
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1959 | Hilda Lessways | הילדה לסווייז | סדרת טלוויזיה (6 פרקים) | |
| מחזה שבועי של ITV | ITV Play of the Week | דיו מורגן | ||
| 1960 | The Terrible Choice | המלאך הטוב | סדרת טלוויזיה | |
| תיאטרון הכורסה | Armchair Theatre | אמילי סטרצ'ן | בפרק "Pink String and Sealing Wax" | |
| An Age of Kings | קתרין מצרפת | סדרת טלוויזיה (2 פרקים) | ||
| The Four Just Men | אנה | בפרק "Treviso Dam" | ||
| 1962 | גן הדובדבנים | The Cherry Orchard | אניה | |
| 1963 | Z-Cars | אלנה קולינס | בפרק "Made for Each Other" | |
| 1964 | פסטיבל | Festival | אנג'לה טווייטס | בפרק "August for the People" |
| Detective | שרלוט רבל | בפרק "Dishonoured Bones" | ||
| Theatre 625: Parade's End | ולנטיין וונופ | אנטולוגיה (3 פרקים) | ||
| 1965 | Mogel | גווינית' אוואנס | בפרק "Safety Man" | |
| 1966 | Court Martial | מרתה | בפרק "Let No Man Speak" | |
| Play of the Month | אליזבת מוריס | סדרה של ה-BBC בפרק "Days to Come" | ||
| Theatre 625: Talking to a Stranger | טרי סטיבנס | 4 מחזות מקושרים | ||
| 1968 | Jackanory | מספרת סיפורים | סדרת טלוויזיה (12 פרקים) | |
| ITV Playhouse | הלן פייל | בפרק "On Approval" | ||
| 1970 | Confession | אישה | בפרק "Neighbours" | |
| 1973 | או לה לה! | Ooh La La! | אמילי | בפרק "Keep an Eye on Amélie" |
| 1974 | 2nd House | בפרק "Frank's for the Memory" | ||
| 1978 | Langrishe, Go Down | אימוג'ן לנגריש | BBC | |
| 1979 | מקבת' | Macbeth | ליידי מקבת' | |
| על כתפי ענקים | On Giant's Shoulders | הייזל ויילס | BBC | |
| ITV Playhouse | Z | בפרק "Village Wooing" | ||
| 1980 | Love in a Cold Climate | הדודה סיידי | מיני סדרה (8 פרקים) | |
| 1981 | גן הדובדבנים | The Cherry Orchard | רנייבסקיה | סרט טלוויזיה |
| BBC2 Playhouse | האחות סקרלי | בפרק "Going Gently" | ||
| A Fine Romance | לורה דלטון | סדרת טלוויזיה 1981–1984 (26 פרקים) עם בעלה מייקל ויליאמס | ||
| 1983 | סייגון: שנת החתול | Saigon: Year of the Cat | ברברה דין | |
| 1985 | גרסת בראונינג | The Browning Version | מילי קרוקר-הריס | |
| אדון וגברת אדג'היל | Mr. and Mrs. Edgehill | דורי אג'דהיל | ||
| 1987 | Theatre Night: Ghosts | גברת אלבינג | ||
| Theatre Night: Make or Break | גברת רוג'רס | |||
| 1989 | Behaving Badly | ברידג'יט מאיור | מיני סדרה | |
| 1990 | Screen One | אנה | בפרק "Can You Hear Me Thinking?" | |
| 1991 | Performance | כריסטין פוסקט | בפרק "Absolute Hell" | |
| 1992 | The Torch | אבה | מיני סדרה | |
| בחלוף השנים | As Time Goes By | ג'ין מרי הרדקאסל | ||
| 1993 | ABC For Kids | קריינית | ||
| 1994 | מידלמארץ' | Middlemarch | קולה של ג'ורג' אליוט | מיני סדרה |
| 2000 | The Last of the Blonde Bombshells | אליזבת | ||
| 2002 | אנג'לינה בלרינה | Angelina Ballerina | מיס לילי | סדרה (23 פרקים) דיבוב |
| 2007 | קרנפורד | Cranford | מיס מטי | סדרת טלוויזיה |
| 2009 | בחזרה לקרנפורד | Return to Cranford | מיס מטי | |
| 2015 | אסיו טרוט | Roald Dahl's Esio Trot | מיס סילבר | סרט טלוויזיה |
| 2016 | הכתר החלול | The Hollow Crown | ססילי נוויל, דוכסית יורק | בפרק "ריצ'רד השלישי" |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Billington, Michael (1993). One Night Stands: A critic's view of British theatre from 1971–1991. London: Nick Hern Books. ISBN 1-85459-185-1.
- Dench, Judi (2010). And Furthermore. London: Weidenfeld & Nicolson. ISBN 978-0-297-85967-3.
- Herbert, Ian; Baxter, Christine; Finlay, Robert E. (1981). Who's Who in the Theatre (17th ed.). Detroit: Gale. ISBN 0-273-01717-9.
- Miller, John, ed. (2004). Darling Judi: A Celebration of Judi Dench. London: Weidenfeld & Nicolson. ISBN 0-297-84791-0.
- Trowbridge, Simon (2010). The Company: A Biographical Dictionary of the Royal Shakespeare Company. Oxford: Editions Albert Creed. ISBN 978-0-9559830-2-3.
- Dench, Judi (2014). Behind the Scenes. New York: St. Martin's Press. ISBN 978-1-250-07111-8.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ודי דנץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'ודי דנץ', באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'ודי דנץ', באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ודי דנץ', באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- ג'ודי דנץ', באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ג'ודי דנץ', במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ודי דנץ', באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ודי דנץ', באתר Discogs (באנגלית)
ג'ודי דנץ', באתר Songkick (באנגלית)- ג'ודי דנץ' במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- מייקל בילינגטון, תמימות מחושבת, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2005
- קירה קוצ'ריין | גרדיאן, עכבר העיר אונליין, ג'ודי דנץ', נכס בריטי לאומי, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2009
- אמיר קמינר, ג'ודי דנץ': "אני לא נהנית לצפות בסרטים שלי", באתר ynet, 6 ביולי 2011
- טים אדאמס, היי ג'ודי: ג'ודי דנץ' עדיין לא מעכלת את הפרסום, באתר nrg, 22 באוקטובר 2012
- יעקב לויתם, מלכת אנגליה, באתר ישראל היום, 13 במרץ 2015
- אמיר קמינר, ג'ודי דנץ': "תקעו אותי בחדר אחורי בסרטי ג'יימס בונד", באתר ynet, 23 באפריל 2019
- ג'ודי דנץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'ודי דנץ' (1934-), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Awards for Judi Dench". Internet Movie Database. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.22.13. "Dame Judi Dench on Playing the Inspiring Philomena". The Daily Beast. נבדק ב-11 בפברואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: numeric names: authors list (link) - ^ "The Extraordinary Story of an Extraordinary Woman | Judi Dench". The Huffington Post. 6 בנובמבר 2013. נבדק ב-11 בפברואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Michael Billington (23 במרץ 1998). "Judi Dench: Nothing like the Dame". The Guardian. UK. נבדק ב-16 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Hopkins and Dench named best British actors". The Guardian. UK. 18 באוגוסט 2005. נבדק ב-29 בדצמבר 2006.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Judy Dench bio at TalkTalk.com".
- ^ "Judith Olivia (Judi) Dench". People of Today. Debrett's. נבדק ב-29 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Staff writers (15 בינואר 2002). "Record-breaking Cats bows out". BBC News. נבדק ב-16 בפברואר 2009.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Favorite backer". New York Post. 8 ביולי 2011. אורכב מ-המקור ב-2011-09-07. נבדק ב-17 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Mrs. Brown (1997)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-17 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Festival de Cannes: Mrs. Brown". festival-cannes.com. נבדק ב-27 בספטמבר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "GoldenEye". Box Office Mojo. נבדק ב-14 בינואר 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tomatoes "FILM REVIEW: Shakespeare Saw a Therapist". הניו יורק טיימס. 11 בדצמבר 1998. נבדק ב-7 באוקטובר 2013.
{{cite news}}: (עזרה); Check|url=value (עזרה) - ^ "1998 (71st) Academy Awards". Academy of Motion Picture Arts and Sciences. נבדק ב-14 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Dench: Acting 'resuced' me following husband's death". Irish Examiner. 15 באוקטובר 2012. נבדק ב-15 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Shipping News (2001)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Matthewman, Scott (9 באוקטובר 2009). "Turn off the TV: Radio choices October 10-16". The Stage. אורכב מ-המקור ב-2013-01-28. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Die Another Day (2002)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Die Another Day explodes at the box office". BBC News. 22 בנובמבר 2002. נבדק ב-21 בספטמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "The Chronicles of Riddick: An Interview with Vin Diesel". Backfilm.com. 1 בנובמבר 2004. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Chronicles of Riddick (2004)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Berardinelli, James. "Chronicles of Riddick, The". ReelViews. נבדק ב-13 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Casino Royale (2006)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-12 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Adams, Tim (14 באוקטובר 2012). "Judi Dench: 'I never want to stop working'". The Observer. London: Guardian News and Media Limited. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "NOTES ON A SCANDAL (2007)". Box Office Mojo. נבדק ב-7 ביוני 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Disney's Theme Park EPCOT Turns 30 Today And Celebreates". The Floria News Journal. 10 בנובמבר 2012. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Quantum of Solace (2008)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Espiner, Mark (19 במרץ 2009). "What to say about ... Judi Dench in Madame de Sade". The Guardian. London. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Cochrane, Kira (12 בספטמבר 2009). "Judi Dench: 'Does nobody ever believe anything I do?'". The Guardian. London. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Hernandez, Ernio (23 בינואר 2008). "Work Resumes on Script for Rob Marshall's Nine Film". Playbill News. Playbill. נבדק ב-7 באוגוסט 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Nine (2009)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "awards"
- ^ Espiner, Mark (16 בפברואר 2010). "Judi Dench in A Midsummer Night's Dream: Press views". BBC News. נבדק ב-10 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nissim, Mayer (21 באוקטובר 2011). "Judi Dench had no ego on 'Jane Eyre' set, says director Cary Fukunaga". Digital Spy. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Judi Dench given sexy Jane Eyre promise". The Times of India. 12 בספטמבר 2011. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "My Week with Marilyn (2011 film profile)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Best Exotic Marigold Hotel (2012)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-30 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jones, Alice (9 בנובמבר 2012). "What M did next: Judi Dench tries cyber-flirting in low-budget indie film". The Independent. London. נבדק ב-9 בנובמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ My grandson was a big surprise - website The Telegraph
- ^ Judi Dench says she isn't going blind, Reuters per ABC Online, 21 February 2012
- ^
John Paul Ford Rojas, I take memory supplements to help recall my lines, says Judi Dench, The Telegraph, 19 March 2013
- ^ The London Gazette: (Supplement) no. 45117. p. 6374. 5 June 1970.
- ^ The London Gazette: (Supplement) no. 51171. p. 7. 31 December 1987.
- ^ The London Gazette: (Supplement) no. 57665. p. 4. 11 June 2005.
- ^ "Dame Judi Dench receives BFI fellowship" 23 June 2011, BBC News
- ^ "Olivier Awards 1977". OlivierAwards.com. 1977. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1980". OlivierAwards.com. 1980. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Olivier Awards 1982". OlivierAwards.com. 1982. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1983". OlivierAwards.com. 1983. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1987". OlivierAwards.com. 1987. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1992". OlivierAwards.com. 1992. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1993". OlivierAwards.com. 1993. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Olivier Awards 1996". OlivierAwards.com. 1996. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1998". OlivierAwards.com. 1998. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 1999". OlivierAwards.com. 1999. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Olivier Awards 2005". OlivierAwards.com. 2005. נבדק ב-19 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|
- זוכי אוסקר: שחקנית המשנה הטובה
- זוכות פרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר
- זוכות פרס באפט"א לשחקנית המשנה הטובה ביותר
- זוכות פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר
- אישים זוכי פרס אוליבייה
- זוכי פרס טוני: שחקניות
- גבירות מפקדות במסדר האימפריה הבריטית
- זוכי אוסקר: שחקן המשנה הטוב
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - שחקנים
- קווייקרים
- סגל אוניברסיטת קיימברידג'
- חברים במסדר עמיתי הכבוד
- כותבי אוטוביוגרפיה בריטים
- חברי הלהקה השייקספירית המלכותית
- חברי התיאטרון המלכותי הלאומי
- שחקניות קולנוע וטלוויזיה אנגליות
- שחקניות תיאטרון אנגליות
- זוכי פרס גלובוס הזהב: קולנוע: שחקנית ראשית בדרמה
- זוכי פרס גלובוס הזהב: טלוויזיה: שחקנית במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה
- זוכי פרס גלובוס הזהב: טלוויזיה: שחקן במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה
- פעילים למען זכויות ילידים
- בריטיות שנולדו ב-1934
- בריטים שנולדו ב-1934