איזבל הופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איזבל הופר
Isabelle Huppert
Isabelle Huppert Cannes 2017 2.jpg
הופר בפסטיבל הקולנוע בקאן, 2017
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 16 במרץ 1953 (בת 64)
מקום לידה צרפתצרפת פריז, צרפת
שנות הפעילות 1971 - היום
פרסים 2 פרסי השחקנית בפסטיבל הקולנוע בקאן
2 פרסי השחקנית בפסטיבל ונציה
2 פרסי השחקנית של האקדמיה האירופית לקולנוע
2 פרסי סזאר
4 פרסי לומייר
גלובוס הזהב
פרס באפט"א
מועמדות לאוסקר
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איזבל הופר (צרפתית: Isabelle Anne Madeleine Huppert; נולדה ב-16 במרץ 1953) היא שחקנית קולנוע ובמה צרפתייה ממוצא יהודי, אשר הופיעה ביותר מ-110 סרטים והפקות טלוויזיוניות.

הופר הייתה מועמדת 16 פעמים לפרס הסזאר (שיא לשחקנית). בפרס הסזאר לשחקנית הראשית זכתה פעמיים, וכן פעמיים בפרס השחקנית בפסטיבל הקולנוע בקאן. היא גילמה קשת רחבה של דמויות נשיות, מתפקידי נערה ביישנית ועד תפקידי פרוצות ורוצחות בדם קר ועבדה עם מיטב במאי צרפת ובמיוחד עם קלוד שברול, אשר לדבריה, הצליח להפיק ממנה את המיטב. הופר מרבה גם לעבוד עם במאים בינלאומיים באסיה ובאירופה. היא זכתה בפרס גלובוס הזהב וקיבלה מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"היא" (2016).

הופר היא גם שחקנית תיאטרון אשר הופיעה רבות בצרפת ובעולם וקיבלה 7 מועמדויות לפרס מולייר (שיא לשחקנית).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופר על הבמה, 2006
הופר בטקס הסזאר, 2017

הופר נולדה בשנת 1953 בפריז לאם קתולית ואב יהודי, אשר הסתיר את מוצאו במהלך מלחמת העולם השנייה. היא הצעירה מבין חמישה ילדים. אמהּ דירבנה אותה להיות שחקנית מגיל צעיר. בילדותה למדה מוזיקה בקונסרבטוריון של ורסאי. לאחר קריירה מצליחה בתיאטרון עשתה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה בתפקיד משנה בסרט "פאוסטין והקיץ היפה" (1972) (יחד עם איזבל אדג'ני ונטלי ביי, גם הן בתפקידי משנה בתחילת דרכן). היא המשיכה ושיחקה בתפקידי משנה בסרטים המצליחים "סזאר ורוזאלי" בבימויו של קלוד סוטה (1972), "הפרחחים" בבימויו של ברטראן בלייה (1974), "le Juge Et L'assasin" (השופט והרוצח) בבימויו של ברטראן טברנייה (1975) ו"רוזבאד" בבימויו של אוטו פרמינגר (1975).

פרסומה הגדול של הופר הגיע ב-1977, לאחר ששיחקה בתפקיד הראשי בסרטו של הבמאי השווייצרי, קלוד גורטה, "רוקמת התחרה" (La Dentelliere). בסרט זה גילמה דמות צעירה שקטה, מופנמת וצנועה, המפתחת קשרי אהבה עם סטודנט פריזאי, אלא שהיא אינה מצליחה להתערות בין חבריו האינטלקטואלים ובהדרגה נפער ביניהם פער הגורם לנתק המערער את נפשה. משחקה בסרט זכה לביקורות נלהבות וזיכה אותה בפרסים, כולל פרס הבאפט"א לשחקנית המבטיחה ביותר.

ב-1978 שיחקה בסרט "Violette Nozière" שסימן את תחילת שיתוף הפעולה רב השנים שלה עם הבמאי קלוד שברול. על תפקידה זה זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן. ב-1979 שיחקה בסרטו הקודר של הבמאי ז'אן-לוק גודאר, "כל אחד לעצמו" (sauve Qui Peut), בתפקיד פרוצה השואפת לנטוש את עיסוקה. ב-1980 שיחקה לצד ז'ראר דפארדייה (עמו שיחקה לפני כן ב"הפרחחים") בסרטו של הבמאי מוריס פיאלה "לולו", כאישה הנוטשת את בן זוגה האינטלקטואל ואת חייה הבורגניים בעבור חיי הוללות עם צעיר פוחז. הסרט היה מועמד לפרס הסזאר ולפרס דקל הזהב ועבור משחקה בו הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן. אותה שנה כיכבה בסרט האמריקני "שערי החופש" בבימויו של מייקל צ'ימינו. הסרט נחל כישלון קופתי עצום וכמעט ומוטט את האולפנים שהפיקו אותו, דבר שפגע בהמשך הקריירה שלה מעבר לאוקיינוס, אם כי הופר טוענת כי אין ולא היה רצון ממשי לשחק בסרטים אמריקאיים.

כישלון "שערי החופש" לא השפיע כלל על מעמדה ככוכבת באירופה. עד לידת בתה הבכורה באוקטובר 1983, המשיכה הופר לשחק בקצב של 3-4 סרטים בשנה, בתפקידים ראשיים אצל מיטב במאי צרפת ואירופה. היא שבה לשחק בסרטים של במאים איתם עבדה בעבר כמו טברנייה, גודאר ובלייה, וגם בסרטים של ג'וזף לוסי, דיאן קוריס, מישל דוויל, בנואה ז'אקו, מרקו פררי ומאורו בולוניני.

בארבע השנים שלאחר מכן, עד לאחר הולדת בנה השני ב-1987, הורידה את קצב עבודתה ושיחקה גם בסרטים של במאים שלא מן השורה הראשונה. ב-1988 חזרה לעבוד עם שברול וכיכבה ב"עסקי נשים". כמו בדמויות אחרות אותן גילמה בקריירה שלה, גם כאן, חוזרת הופר לגלם אישה חסרת רגשות העוסקת בהפלות בלתי חוקיות בתקופת משטר וישי.

גם את סרטה הבולט הבא, "מאדאם בובארי", על פי הרומן של גוסטב פלובר, ביים שברול ב-1991. הופר זכתה לפרס פסטיבל הקולנוע של מוסקבה על משחקה כאמה בובארי אשר כמו גיבורות ספרותיות רבות חווה משבר בנישואיה על רקע שאיפתה לרומנטיזציה. ב-1994 שיחקה בסרט "חובבים" של הבמאי האמריקאי החוץ-הוליוודי האל הרטלי ובאותה שנה שיחקה בסרטו של הבמאי כריסטיאן וינסן, "פרידה", הסוקר את תהליך התפוררות הנישואים (הופר כאישה ודניאל אוטיי כבעל) לאחר בגידת האישה. ב-1995 כיכבה בסרט נוסף של שברול, "הטקס", הפעם כפקידת דואר אשר משפיעה השפעה הרסנית על נערת משק בית (סנדרין בונר) המועסקת במשפחה בורגנית. היא זכתה בפרס הסזאר על משחקה בסרט זה. שנה לאחר מכן, שיחקה בסרטם של האחים טביאני, "כוח משיכה", המבוסס על סיפור של גתה. ב-2007 כיכבה בסרט "דיני רכוש".

מעל 20 סרטים בכיכובה השתתפו בפסטיבל קאן במהלך השנים, ובפרס השחקנית זכתה פעמיים: על משחקה בסרט הפשע של קלוד שברול "ויוליט" (1978) ועל תפקידה כמאהבת מזוכיסטית בסרטו של מיכאל הנקה, "המורה לפסנתר". הופר הייתה מועמדת 16 פעמים לפרס ה"סזאר" (שיא לשחקנית): 14 מועמדויות כשחקנית ראשית ושתי מועמדויות כשחקנית משנה. בפרס עצמו זכתה פעמיים: ב-1996, על משחקה בסרט "הטקס" וב-2017, על תפקידה ב"היא". הייתה מועמדת על תפקידיה בסרטים "8 נשים" (2002) ו"גבריאל" (2005). זכתה ארבע פעמיים בפרס לומייר לשחקנית הטובה ביותר על הסרטים: "הטקס", "Merci pour le chocolat", "גבריאל" ו"היא". היא כיכבה בסרטיהם של במאים ידועים ומוערכים כאוטו פרמינגר ("רוזבאד"), ברטראן טברניה ("מעוררי המהומות"), אנדז'יי ויידה ("אחוז הדיבוק"), פרנסואה אוזון ("8 נשים"), וקלייר דני ("חומר לבן"). בנוסף, כיכבה במספר הפקות הוליוודיות, כולל: "חלון חדר השינה" (1987) ו"אני אוהב האקביז" (2004). ב-2012 השתתפה בתפקיד ראשי בסרטו של מיכאל הנקה, "אהבה", שזכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן. ב-2015 שיחקה בסרטים "עמק האהבה" והשקט שבפנים".

ב-2016 שיחקה ב"היא" (Elle) של הבמאי פול ורהובן וב"עתיד" (L'avenir) של הבמאית מיה הנסן לאב, אשר זכו לשבחים רבים. על תפקידה ב"היא" זכתה הופר בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הראשית ומועמדות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

הופר היא גם שחקנית תיאטרון אשר הופיעה רבות בצרפת ובעולם וקיבלה 7 מועמדויות לפרס מולייר (שיא לשחקנית). ב-2017, העניק לה האיגוד המקצועי והאמנותי של התיאטרון (APAT) את פרס מולייר של כבוד.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001: Madame Deshoulières עם ז'אן-לואי מוראט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1982, הופר נשואה לבמאי הקולנוע הצרפתי רונלד שאמה ולהם שלושה ילדים, כולל השחקנית לוליטה שאמה. הופר שיחקה עם בתה בחמישה סרטים, כולל "Copacabana" ו"Barrage".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]