סם חיי הנצח
סם חיי הנצח, הידוע גם בשם סם החיים או סם האלמוות, הוא שיקוי המעניק לשותה אותו חיי נצח או נעורים נצחיים. באמונות ואגדות שונות הסם מרפא את כל המחלות של השותה. אלכימאים בתקופות ובתרבויות שונות חיפשו את האמצעים לייצור הסם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסופוטמיה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזכור מוקדם של סם חיים נמצא בעלילות גילגמש (מהאלף השני לפני הספירה) שבו גילגמש המלך מפחד מכך שהשנים שחולפות מדרדרות את גופו, וזאת לאחר מות חברו האהוב אנכידו.[1] הוא מחפש את אותנפישתים (דמות דמוית נח במיתולוגיה המסופוטמית) שהיה משרתו של האלכימאי הגדול של הגשם שהפך מאוחר יותר לבן אלמוות, כדי לבקש את עצתו של מלך הורדוס מארץ האש. גילגמש מונחה על ידו למצוא צמח בקרקעית הים, דבר שהוא עושה אך מבקש קודם כל לבחון אותו על זקן לפני שינסה אותו בעצמו. למרבה הצער, הוא נאכל על ידי נחש לפני שהוא מספיק לעשות זאת.
סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
שליטים רבים של סין העתיקה חיפשו את הסם האגדי כדי להשיג חיי נצח. בתקופת שושלת צ'ין, צ'ין שי חואנג שלח את האלכימאי הטאואיסט שו פו לים עם 500 צעירים ו-500 נשים צעירות כדי למצוא את הסם בהר פנגלאי (אנ') האגדי, אך חזר מבלי למצוא אותו. הוא יצא למסע שני עם 3000 נערות ונערים צעירים, אבל אף אחד מהם לא חזר מעולם (האגדה מספרת שהוא מצא את יפן במקום).[2]
הסינים הקדמונים האמינו כי בליעת חומרים מינרלים עמידים לאורך זמן כמו ירקן, צינובר או המטיט תעניק חלק מאותה אריכות ימים לאדם שצרך אותם.[3] זהב נחשב גם כן רכיב שמחזק במיוחד, שכן הוא היה מתכת יקרה; הרעיון של זהב לשתייה היה קיים בסין עד סוף המאה השלישית לפני הספירה. הספר האלכימי הסיני המפורסם ביותר, Danjing yaojue ("נוסחאות חיוניות של הקלאסיקה האלכימית") המיוחס לסימיאו (581 - 682 לספירה לערך).[4] [5]
מומחה רפואי מפורסם שנקרא בכבוד "מלך הרפואה" על ידי דורות מאוחרים יותר, דן בפירוט ביצירת שיקויים לאלמוות (כולל מספר מרכיבים רעילים כגון כספית, גופרית וארסנטים), כמו גם אלה לריפוי מחלות מסוימות וייצור אבנים יקרות.
רבים מהחומרים הללו, במקום לתרום לאריכות ימים, היו רעילים באופן פעיל והביאו להרעלת סם אלכימי סיני . קיסר ג'יאג'ינג בשושלת מינג מת כתוצאה מבליעת מינון קטלני של כספית ב"שיקוי חיים" כביכול שהועלה על ידי אלכימאים.[דרוש מקור]
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמריטה, סם החיים, תואר בכתבים הינדיים. בפורנאות, שבגלל תבוסתם של השדים בידי האסורים, שני הגזעים שוחרי הכוח, האלוהות השומרת וישנו ביקשה מהדוואות לחצוב את אוקיינוס החלב, כדי שיוכלו לאחזר אמריטה כדי להעצים את עצמם.[6]
מרקורי, שהיה כל כך חיוני לאלכימיה בכל מקום, מוזכר לראשונה במאה ה-4 עד ה-3 לפני הספירה ארתאשסטרה, בערך באותו זמן שהוא נתקל בסין ובמערב. עדויות לרעיון של הפיכת מתכות בסיסיות לזהב מופיעות בטקסטים בודהיסטים מהמאה ה-2 עד החמישית לספירה, בערך באותו זמן כמו במערב.
ייתכן גם שהאלכימיה של הרפואה והאלמוות הגיעה לסין מהודו, או להפך; בכל מקרה, עבור שתי התרבויות, נראה כי ייצור זהב היה העיסוק המשני, ואילו הרפואה היא העיסוק המרכזי. אבל לסם האלמוות הייתה חשיבות מועטה בהודו (משום שהיו להם דרכים אחרות בהם האמינו שניתן להשיג אלמוות). הסמים ההודיים היו תרופות מינרליות למחלות ספציפיות או, לכל היותר, לקידום חיים ארוכים.
עולם האסלאם של ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אל-ח'דר (דמות קוראנית)
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במסורת האלכימית האירופית, סם החיים קשור ליצירת אבן החכמים. לפי האגדה, אלכימאים מסוימים צברו מוניטין של יוצרי הסם. אלה כוללים את ניקולס פלאמל וסן ז'רמן. בנוסף, עבודה של מייקל סקוט מדברת על זהב כסם חיים.[7]
שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסם חיי הנצח היו מאות שמות (חוקר מההיסטוריה הסינית מצא לו למעלה מ-1,000 שמות), ביניהם קימיה, אמרית ראס או אמריטה, אאב-אי-חיאט, מהא ראס, אאב-האיוואן, מים רוקדים ( Dancing Water), צ'סמה-אי -קאוסאר, מנסארובר או בריכת הצוף, אבן החכמים וסומה ראס.
בתרבות נפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סם החיים היווה השראה ליצירות אמנותיות כולל אנימציות, קומיקס, סרטים, יצירות מוזיקליות, רומנים ומשחקי וידאו. כמה דוגמאות הן רומן הפנטזיה של ל' פרנק באום, ג'ון בצק והכרוב, סדרת המדע הבדיוני דוקטור הו, הרומן Tuck Everlasting של נטלי ב-1975 והעיבוד הקולנועי שלו, הארי פוטר ואבן החכמים, בית אנוביס, אמן הבובות, המנגה. אלכימאי המתכת וגן העדן של הגיהנום: Jigokuraku.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Heart of the Earth: The Elixir of Earth, רומן שני בטרילוגיה מאת ריצ'רד אנדרסון
- אל-חייד, האיש הירוק
- אלכימיה ודאואיזם (אורכב 14.02.2020 בארכיון Wayback Machine)
- נעם או מילה, ספר שלישי: אמרית, צוף או מי חיים
- Needham, Joseph, Ping-Yu Ho, Gwei-Djen Lu. מדע וציוויליזציה בסין, כרך V, חלק שלישי . קיימברידג' בהוצאת האוניברסיטה, 1976.
- טרנר, ג'ון ד. (תרגום ). פרשנות הידע
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The Epic of Gilgamesh: Enkidu". SparkNotes (באנגלית). נבדק ב-2022-12-27.
- ^ Liu, Hong. The Chinese Overseas. Routledge Library of Modern China. Published by Taylor & Francis, [2006] (2006). מסת"ב 0-415-33859-X, 9780415338592.
- ^ Johnson, Obed Simon. A Study of Chinese Alchemy. Shanghai, Commercial Press, 1928. rpt. New York: Arno Press, 1974. page 63
- ^ Glick, T.F., Livesey, S.J., Wallis, F. Medieval Science, Technology And Medicine: An Encyclopedia. Routledge, 2005. p. 20
- ^ "Tan chin yao chueh – occultism". britannica.com.
- ^ Chaturvedi, B. K. (2006). Vishnu Purana (באנגלית). Diamond Pocket Books (P) Ltd. p. 25. ISBN 978-81-7182-673-5.
- ^ Multhauf, R.P. (1953). The Relationship Between Technology and Natural Philosophy, Ca. 1250-1650 as Illustrated by the Technology of the Mineral Acids. University of California. נבדק ב-2023-06-04.