אבן החכמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האלכימיסט, בחיפושו אחר אבן החכמים. ציור של ג'וסף וורייט מדרבי, 1771.

אבן החכמים, המכונה גם אבן הפילוסופים או אבן המכשפיםאנגלית: Philosopher's Stone), היא חומר שעל פי אמונת האלכימאים מסוגל להפוך מתכות זולות לזהב. לעתים נקשרה האבן גם ליכולת להישאר צעירים ולחיי נצח. במשך תקופה ארוכה הייתה האבן "הגביע הקדוש" של האלכימיה המערבית. האלכימאים סברו כי אכן קיים חומר כזה בטבע, והוא כונה "אבן הפילוסופים" משום הקשר שהיה בינו ובין התאוריות על החומר שהעלו הפילוסופים, ובפרט אריסטו והפילוסופים הערבים שקיבלו את תורת היסודות שלו (כדוגמת אל ראזי).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמונה כי מתכות "נחותות" יכולות להשתפר ולהפוך זהב עמדה ביסודה של האלכימיה מראשיתה בתקופה ההלניסטית. עם זאת, בעת העתיקה נתפס המעבר ממתכת פשוטה לזהב כ"צמיחה" וכהשתנות של החומר עצמו (מימוש פוטנציאל הקיים ממילא בחומר), ומשום כך – ללא צורך בחומר מבחוץ. האלכימאי ההלניסטי ניסה לאפשר לחומר הנחות להשיל מעליו את תכונותיו על ידי שריפה ו"השחרה", ולהצמיח בו אחר כך תכונות "זהביות".

שורשי רעיון אבן החכמים באלכימיה הסינית והערבית: האלכימאים הסינים ניסו לפתח תרופות מבוססות-זהב, שיעניקו חיי נצח ונעורי נצח. הערבים, אשר שילבו את ה"אלכימיה הרפואית" הסינית בתורת היסודות האריסטוטלית שירשו מהעולם ההלניסטי, פיתחו את רעיון ה"אלכסיר" – שממנו צמחה לימים "אבן החכמים". האלכימאים הערבים ראו בכל המתכות שילובים שונים של כספית וגפרית, כך שניתן לעבור ממתכת אחת לשנייה על ידי שנוי היחס בין הכספית והגפרית. ה"אלקסיר" אמור היה לאפשר "ארגון מחדש" של הכספית והגפרית, כלומר לסייע לתהליך האלכימי שנתפס לא כמעשה מיסטי אלא כטכנולוגיה המבוססת על הכרת היסודות המרכיבים את החומר. במאות ה-12 וה-13 תורגמו כתבי אלכימאים ערביים ללטינית, ועימם יובא לאירופה מושג ה"אלקסיר". רעיון אבן החכמים – יסוד טבעי או חומר המיוצר מכספית, מגפרית וממלח, אשר תואר בדרך כלל כאבקה אדומה ולפעמים כנוזל אדום או לבן שעצם מגעו בחומר דיו להפכו לזהב – גובש במאות ה-14 וה-15 באירופה בשיאה של ה"אלכימיה המיסטית". בתקופה זו הושגה התקדמות מועטה מאוד בשיטות העבודה ובהכרת החומרים, והתהליכים המתוארים בספרי האלכימיה הערבית וההלניסטית פורשו באופן אלגורי ומיסטי; חיפוש אבן החכמים הפך לעיקר עיסוקם של האלכימאים בתקופה זו. האגדה הידועה ביותר על הצלחה בייצור זהב היא סיפורו של ניקולא פלאמל, שעליו סופר כי הצליח לפענח את סודה של האבן ולהפוך שלוש פעמים כספית לזהב טהור.

פרצלסוס מתאר את האבן ב"קתכיזם האלכימי" שלו‏[1] כחומר המגלם את המהות הפנימית של החומר, ומאפשר לחומר לצמוח ולהפוך למושלם יותר. בתוך החומר ה"נחות" אותו מבקש האלכימאי לשפר טמון "זרע" המורכב מ"לחות" כלומר כספית ו"חום" כלומר גפרית כאשר שאר החומר הוא מעטפת המגינה על הגרעין הפנימי. אבן החכמים מאפשרת לזרע שבתוך החומר לממש את פוטנציאל הזהב שבו.

Cquote2.svg

שאלה: מהי מטרת המחקר של הפילוסופים?
תשובה: בקיאות באמנות ההשלמה של מה שהטבע השאיר בלתי מושלם בממלכת המינרלים והשגת אבן החכמים
שאלה: מהי האבן הזו
תשובה: האבן היא ה"לחות" (כספית) היסודית של היסודות כשהיא מטוהרת באופן מוחלט ומובאת ליציבות מה שגורם לה לבצע דברים גדולים...
שאלה: כיצד מושגת ההשגה הסודית של עבודה נאצלת זו?
תשובה: היא מושגת מידיעה כיצד להוציא ממצב של פוטנציאל לפעולה את החום הפנימי (גפרית), או את אש הטבע הטמונה במרכז הלחות הפנימית.

Cquote3.svg
– Alchemical Catechism

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן החכמים מופיעה ביצירותיהם של מספר סופרים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]