ספינת העבדים: היסטוריה אנושית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספינת העבדים: היסטוריה אנושית
The Slave Ship: A Human History
Cover Rediker 8.4 front---web.jpg
ברקע הכריכה, דגם הספינה ברוקס, 1788
מידע כללי
מאת מרקוס רדיקר
שפת המקור אנגלית
סוגה היסטוריה
הוצאה
שנת הוצאה 2007
הוצאה בעברית הוצאת בבל
שנת הוצאה בעברית 2014
תרגום לעברית עפרה אביגד ויואב כ"ץ
מספר עמודים 480
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003678270

ספינת העבדים: היסטוריה אנושיתאנגלית: The Slave Ship: A Human History) הוא ספר מאת מרקוס רדיקר על אודות ספינות העבדים שהובילו עבדים מאפריקה לאמריקה מסוף המאה ה-15 ועד סוף המאה ה-19 (ובפרט בין 1700 ל-1808, אז שונעו ב"מסע הביניים" על פני האוקיינוס האטלנטי כ-2/3 מכלל 12.4 מיליון הנפש שהפכו לעבדים). הספר ראה אור בארצות הברית ב-2007 וזיכה את מחברו בפרסים, בהם פרס ג'ורג' וושינגטון לספרות אמריקאית (George Washington Book Prize) ופרס מרל קורטי של איגוד ההיסטריונים האמריקאים לשנת 2008. הספר תורגם לעברית על ידי עופרה אביגד ויואב כ"ץ וראה אור בהוצאת בבל בשנת 2014.

אודות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מבוסס על מחקר היסטורי בן שלושה עשורים של מאות יומנים אישיים, יומני ספינות, רישומי נמלים וארכיונים ימיים ומסחריים. רדיקר פונה בספר לקהל הרחב ולא לקהל אקדמי ומגולל בו בפירוט רב את מנגנון ההובלה של העבדים מרגע תפיסתם האקראית כבני-חורין באפריקה, דרך הטענתם על הספינות, תפקוד הצוות ומערכי שבירת האישיות והענישה על הספינות ועד הורדתם של העבדים הרצוצים בחופי אמריקה. למרות שנכתבו לפניו ספרים רבים על העבדות, הספר חלוצי בכך שהוא מתמקד אך ורק בהפלגה ומראה כיצד המסע בספינה היה התהליך שהפך אדם חופשי לעבד, תוך שהספינה מהווה בית חרושת לעבדים, בית כלא (לענישה) וכלי נשק (להשמדת הבלתי-מתאימים).

הספר מגולל את מסע האימים של בני-אדם, בני שבטים מעורבים, חסרי שפה משותפת, שנקלעו לכלא צף בים רווי סערות וכרישים, מחלות, עונשים אכזריים ושרירותים שנועדו לשבור את רוחם ולהופכם לעבדים. כן מגולל הספר את סבלם הגדול עוד יותר של הנשים והילדים שסבלו שלל התעללויות מיניות מצד צוותי הספינות. כ-10% מהאפריקאים שהועלו על הספינות מתו במהלך המסע.

רדיקר מגולל לא רק את סיפורם של העבדים, שנותר כסיפור מצד הצופים בהם, כיוון שעבדים אלה של הדור הראשון לא חיברו עדויות אישיות, אלא גם את סיפורם של הספנים ורבי החובלים. הספנים היו לרוב אסירים-למחצה בעצמם על הספינות, ומילאו בלית-ברירה תפקיד בזוי ומסוכן כתחליף-מעצר. לספנים הובטחה משכורת, אך ממנה נוכו המזון והשתייה שלהם לאורך המסע, כך שפעמים רבות הם הוטלו בחוסר-כל בנמלים לאחר ההפלגה. רדיקר מתאר על פי יומניהם רבי חובלים אכזריים וסדיסטים, רבי חובלים שהונעו מתוך אמונה בצורך הפרוטסטנטי להוביל עבדים לשם שגשוג "העולם החדש" וגם רבי חובלים שגילו חמלת אמת ל"סחורה" שהובילו.

רדיקר מאיר את הפינות האפלות ביותר של אותו "עולם עשוי עץ" אפוף טרגדיה, אכזריות ואימה ודולה את סיפוריהם האישיים של הנוסעים ושולחיהם - האפריקאי הצעיר שנחטף על ידי בני כפר שכן ונמכר לסוחרי העבדים, פרח הכמורה שהתפתה להצעה לעבוד על הספינה כמלח ורב החובל שהתענג על כך שיש לו "גיהינום פרטי" משלו.

מעטיפת הספר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]