ספירידון לואיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספירידון "ספירוס" לואיס
Σπυρίδων Λούης
לידה 12 בינואר 1873
מארוסי
פטירה 26 במרץ 1940 (בגיל 67)
מארוסי
מידע כללי
מדינה יווןיוון יוון
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף ריצת מרתון
תקופת הפעילות מ-1896
הישגים
שיאים אישיים ריצת מרתון - 2:58:50 (1896)
מאזן מדליות
מתחרה עבור יווןיוון יוון
אתלטיקה
המשחקים האולימפיים
זהב אתונה 1896 ריצת מרתון
ספירידון לואיס נכנס לאצטדיון פאנאתינאיקו בסיום ריצת המרתון, 1896.

ספירידון "ספירוס" לואיסיוונית: Σπυρίδων Λούης;‏ 12 בינואר 1873 - 26 במרץ 1940) היה מחלק מים יווני אשר ניצח בריצת המרתון באולימפיאדה הראשונה בעת החדשהאולימפיאדת אתונה (1896), והפך לגיבור לאומי בארצו.

לואיס נולד למשפחה ענייה בעיירה מארוסי, היום פרבר צפוני לעיר אתונה. אביו של לואיס היה מחלק מים מינרליים באתונה, אשר בה לא הייתה באותם ימים מערכת מים מרכזית. בנו ספירידון עזר לו בחלוקת המים.

הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתקבלה ההחלטה להחיות את המשחקים האולימפיים בשנת 1894, החלו הכנות לארגון המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים בעיר אתונה. אחת מן הריצות בתחרויות הייתה ריצת מרתון, אירוע ספורטיבי שלא התקיים לפני כן. ההצעה לקיום הריצה הועלתה על ידי הצרפתי מישל בריאל, אשר שאב השראה מן האגדה על השליח פידיפידס, אשר רץ מן העיר מרתון לאתונה כדי לבשר על הניצחון האתונאי בקרב מרתון.

היוונים אשר התלהבו לריצה ספורטיבית חדשה זו החליטו לקיים תחרויות מוקדמות כדי לבחור ברצים היוונים. ריצות אלה אורגנו בידי קצין הצבא קולונל פאפדיאמאנטופולוס, אשר היה מפקדו של לואיס בעת שירותו הצבאי (1893–1895). התחרות המוקדמת הראשונה - שהייתה לריצת המרתון הראשונה בעולם - נערכה ב-22 במרץ 1896 וזכה בה חארילאוס ואסילאקוס, בזמן של 3:18 שעות. לואיס השתתף בריצה המוקדמת השנייה שנערכה שבועיים מאוחר יותר. פאפדיאמאנטופולוס אשר הכיר את כישרונו של לואיס בריצה, שכנע אותו להשתתף, אולם לואיס סיים במקום החמישי, לאחר המנצח דמטריוס דליגיאניס.

ריצת המרתון האולימפית תוכננה ל-10 באפריל. הציבור היווני היה נלהב לתחרות, אולם מאוכזב כי עד לאותו מעמד לא ניצח אף רץ יווני בתחרויות הריצה. על רקע זה ניתלו תקוות רבות לניצחון יווני ראשון במקצוע זה.

ריצת המרתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולונל פאפדיאמאנטופולוס נתן את אות הפתיחה לריצה שבה השתתפו 13 רצים יוונים ו-4 רצים ממדינות אחרות. קרלו אירלודי האיטלקי, אחד הרצים למרחקים ארוכים הבולטים יותר בתקופה, לא נכלל בריצה לאחר שהוועדה המארגנת קבעה כי קיבל פרס כספי בריצה אחרת בה ניצח ובכך אין הוא עוד בגדר ספורטאי חובבן.

בחלקה הראשון של הריצה, אשר התבצעה בדרכי עפר לאורכן נפרשו המוני יוונים, הוביל הרץ הצרפתי אלבין לרמוזי, אשר סיים במקום השלישי בריצת 1,500 מטר. בעיירה פיקרמי עצר לואיס בבר מקומי כדי לשתות כוס יין. לאחר ששאל על מיקומם של רצים אחרים בריצה, הודיע בביטחון כי ידביק את כולם לפני קו הגמר.

לאחר 32 ק"מ לרמוזי היה מותש ונאלץ לנטוש את הריצה לאחר שהתמוטט. את ההובלה נטל הרץ האוסטרלי טדי פלאק, אשר ניצח כבר בריצות 800 ו-1,500 מטר במשחקים. לואיס צימק באיטיות את המרחק מפלאק. האוסטרלי, אשר לא הורגל לריצות ארוכות, התמוטט לאחר שהוביל קילומטרים ספורים והותיר ללואיס את ההובלה.

תוך כדי הריצה המתינו המוני צופים במתח באצטדיון באתונה, זאת לאחר שרוכב אופניים הביא את הבשורה כי האוסטרלי מוביל בריצה. אולם לאחר שלואיס נטל את ההובלה נשלח שליח נוסף לאצטדיון, על ידי המשטרה, כדי לבשר על ההתפתחות. הבשורה העלתה זעקות עידוד אצל אלפי הצופים והם קראו: "הלני, הלני!" כאשר נכנס לואיס לאצטדיון רצו לקראתו נסיך הכתר היווני קונסטנטין, שעמד בראש הוועדה המארגנת והנסיך ג'ורג' וליוו אותו בהקפה האחרונה. הוא סיים את הריצה בזמן של 2:58:50 שעות, כאשר בדרכו שתה יין, חלב, בירה, מיץ תפוזים וביצת חג פסחא. ניצחונו של לואיס נתן את האות לחגיגות המוניות, אשר תוארו בדו"ח הרשמי של התחרויות:

כאן התקבל המנצח האולימפי בכבוד מלא; המלך קם מכסאו ובירך אותו בחמימות על הצלחתו. כמה מעוזרי המלך ומספר חברים בוועדה אפילו נישקו וחיבקו את המנצח, אשר לבסוף נישא בדרך מנצחים לחדר המנוחה מתחת לאולם הכניסה. לא ניתן לתאר בקלות את המראה שניגלה באצטדיון פנימה, אפילו זרים נסחפו בהתלהבות הכללית.

על פי הדיווחים הציע המלך ללואיס כל מתנה שיחפוץ בה, והדבר היחיד שעלה במוחו של לואיס הוא לבקש עגלה הנגררת על ידי חמור, כדי לסייע לו בחלוקת המים.

כדי להגביר את החגיגות, אף המסיימים במקום השני והשלישי היו יוונים. מאוחר יותר התברר כי המסיים במקום השלישי, ספירידון בלוקאס, גמא חלק מן הריצה על גבי עגלה והוא נפסל. במקומו קיבל את המקום השלישי הרץ ההונגרי גיולה קלנר.

לאחר ניצחונו קיבל לואיס מתנות רבות מבני ארצו, החל מתכשיטים ועד לתגלחת חינם לכל חייו אצל ספר מקומי. אין זה ידוע אם לואיס לקח עמו את כל המתנות שקיבל, אולם הוא לקח את העגלה שקיבל במתנה מן המלך. הוא פרש לעיירת הולדתו ולא התחרה עוד בריצות. הוא חי חיים שקטים ועבד כחקלאי ומאוחר יותר כקצין משטרה.

לאחר המשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספירידון לואיס באולימפיאדת ברלין, 1936

בשנת 1926 נעצר לואיס באשמת זיוף מסמכים צבאיים ונשלח לכלא. לאחר יותר משנה במאסר הוא נמצא זכאי ושוחרר. הפרשה קיבלה הד נרחב בעיתונות היוונית.

הופעתו הפומבית האחרונה הייתה בשנת 1936, כאשר הוזמן על ידי המארגנים של אולימפיאדת ברלין. לאחר שנשא את הנס היווני בטקס הפתיחה, הוא התקבל על ידי אדולף היטלר ונתן לו ענף זית מן העיר אולימפיה, ערש הולדתם של המשחקים האולימפיים, כסמל לשלום.

לואיס הלך לעולמו שבועות מספר לפני פלישת הגרמנים ליוון. מועדוני ספורט רבים ביוון ובעולם עדיין נושאים את שמו, כך גם האצטדיון המרכזי בכפר האולימפי ביוון, שם התקיימו המשחקים האולימפיים לשנת 2004 והדרך המובילה אליו (שדרות ספירוס לואיס).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ספירידון לואיס בוויקישיתוף