ספרות הילדים של לאה גולדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לאה גולדברג החלה לכתוב לילדים באופן שיטתי לאחר עלייתה לארץ ישראל, בשנת 1935. עד אז התרכזה בכתיבת ספרות יפה למבוגרים, אם כי יומניה מלמדים שבילדותה ובנערותה הרבתה לכתוב יצירות לילדים, אך זנחה אפיק כתיבה זה. לאחר עלייתה ארצה, ובעזרתם של חברי חבורת "יחדיו" (אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ואחרים), יצרה קשר עם עורכו של עיתון "דבר לילדים" יצחק יציב. במהלך שיחתם, הציע יציב לגולדברג לכתוב ולערוך במדור הילדים של עיתון "דבר", הצעה שנענתה בחיוב מצד גולדברג. כבר בגיליון הבא של "דבר" פורסם שירה הראשון של גולדברג לילדים – "פילי הקטן".[1] כעבור שנים פרסמה גולדברג מיצירותיה לילדים גם בעיתון משמר לילדים, ואף ערכה גם את עיתון ״אורות קטנים״ שהופץ לילדי הגולה. ספרות ילדים הייתה לאחד מעיסוקיה המרכזיים והיא כתבה בז׳אנרים שונים ורבים בתחום זה, החל בכתיבת סיפורת, שירה ומחזות לילדים, ועד לכתיבת מאמרים תאורטיים בנושא.

כתיבתה הלירית של גולדברג נתפסה במשך שנים כפשטנית, ככזאת המחזיקה בעמדה נאיבית לעומת כתיבתם של שאר חברי חבורת "יחדיו". עמדה נאיבית זו הייתה נדירה לתקופתה. חוקר הספרות אריאל הירשפלד טען שעמדה נאיבית זו קשורה בטראומה שחוותה במהלך ילדותה: בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחה גולדברג עם משפחתה מקובנה לפנים רוסיה, ובחזרתם לקובנה נעצר אביה בחשד שהוא קומוניסט. במהלך מעצרו עונה, עד שחווה התמוטטות נפשית, שהרחיקה אותו ממשפחתו. מבחינת גולדברג הילדה, כותב הירשפלד, הייתה זו טראומה של ממש. איבוד דמות האב, והקפיצה המיידית מן הילדות לבגרות הן התוצאות הישירות של טראומה זו, כשלמעשה העמדה הנאיבית שנוקטת גולדברג בכתיבתה היא לטענת הירשפלד הגישור על הפער שנוצר. לדבריו, ״על רקע המשבר הזה ועל רקע הפתרון הפואטי־פסיכי שנבנה עליו, מובנת הנטייה הנאיבית של גולדברג, אבל בעיקר – מוחשת עד כמה היא כרוכה באבל, בהבלגה ובהגלדה״.[2] מרחב הגישור הנאיבי כביכול בכתיבה של גולדברג הוא שעשה את כתיבה לילדים, לדברי הירשפלד, נגישה יותר – בעוד שלמעשה, מדובר במנגנון שאינו פשטני או נאיבי כלל, המייצר את תפיסת המציאות הפסיכו-פואטית, ואת הכּנות של גולדברג.

ייחודה של גולדברג בכתיבתה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתה של גולדברג לילדים הפכה נכס צאן ברזל והתבלטה מעל לכתיבתם של שאר חברי חבורת "יחדיו", עד ימינו. זאת בזכות גישתה לכתיבה עבור ילדים ונוער. חוקרת ספרות הילדים יעל דר מציינת שבתקופה שבה העמידה גולדברג את עיקר כתיבתה לילדים – מסוף שנות השלושים עד שנות החמישים של המאה העשרים – נכתבו ספרי הילדים בשפה שנועדה להוות את הבסיס לשפה ״הצברית״ החדשה שתתפתח בארץ ישראל. כתיבתה של גולדברג, לעומת כתיבתם של חברי ״יחדיו״ האחרים, הייתה פשוטה יותר וקלה יותר להבנה – כך שעד ימינו יכולים ילדים לקרוא בקלות ולהבין את סיפורה ואת שיריה. דר מציגה סיבה נוספת להפיכה של גולדברג לסופרת ילדים מוּכּרת ואהובה כל כך: לפי תפיסתה, גולדברג מציבה את עצמה בכתיבתה לילדים מהחוץ – היא אינה תובעת מקוראיה את החיבה שהיא מרעיפה עליהם. ניתן לראות זאת בדימוי שבחרה גולדברג לעצמה כ״דודה של שום איש״ (מתוך הספר ידידַי מרחוב ארנון), וכן בפירוש שמעניקה דר לשירה של גולדברג ״הירח הצהוב״ (מתוך מה עושות האיילות): היא מדמה את גולדברג לירח, מציבה אותה כצופה מהצד על הילדים; לא דמות האם החמה והמכילה, אלא דמות הצופה המעוניינת בטובתם. מתוך כך – נוצרה השפה האלמותית של ספרות הילדים שלה.[3]

כתיבתה העיונית של לאה גולדברג על אודות ספרות הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים פרסמה גולדברג מאמרים תאורטיים רבים בנוגע לספרות ילדים, שאותם חקרה לאה חובב וכינסה בספר בין סופר ילדים לקוראיו. חובב מחלקת את האזכורים של גולדברג לספרות הילדים על פי קטגוריות שונות של התייחסות – מאמרים פרגמטיים, מאמרי ביקורת פרקטית, אזכורים כלליים בתוך מאמריה התאורטיים האחרים, הערות והארות בתוך רשימות ויצירות לילדים שפרסמה וראיונות.[4] מתוך קטגוריות אלו מנסה חובב לדלות קו אחיד שיאגד את ספרות הילדים של גולדברג מבחינה תאורטית פרגמטית, אך אין היא מצליחה לחלוטין. המאמרים בנוגע לספרות הילדים אצל גולדברג מאופיינים בפלואידיות מסוימת ובהכרעות שלאו דווקא מתקבלות. באחד ממאמריה, ״הבחינה הספרותית של ספרות הילדים״ שהוא גם המאמר הפרגמטי הגדול ביותר בנוגע לספרות ילדים שכתבה, טוענת גולדברג שספרות ילדים מוגדרת בהכרח כספרות המותאמת בתוכן ובסגנון להבנתם של ילדים "מגיל 5 עד 13 בערך".[5] מצד שני, באותו מאמר היא מציגה את התהליך שבו ז'אנרים שלא יועדו במקור לילדים, "נכבשים" על ידיהם והופכים לתת-ז'אנר לגיטימי בספרות המיועדת עבורם. המשל, לדוגמה, הוא ז'אנר שעבר את התהליך הזה ממש: ז'אנר שבמקור לא נוצר עבור ילדים אך הקריאה שלהם בו כבשה אותו לצרכיהם ואפשרה נדידה שלו מספרות מבוגרים אל ספרות ילדים. היא גם משנה במהלך השנים את הגילים אליהם היא מתייחסת כגילי ילדים בספרות.

ספרות הילדים ככלי להשגת מטרות לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה של הספרות הרוסית על גולדברג, זאת הנובעת בין היתר משנות ילדותה שלה ברוסיה ומתבטאת בין השאר באזכוריו הרבים של סופר הילדים הרוסי קוֹרנֵיי צ'וּקוֹבסקי בכתביה – כאילו מתפוגגת אל מול הפלואידיות שהיא עצמה מעניקה לספרות הילדים. הספרות מותאמת אמנם לילדים עצמם, אך אינה נענית לחוקים קבועים וחקוקים בסלע כפי שהיה נהוג ברוסיה בצעירותה, שם ועדות ספרותיות מקצועיות קבעו כללים לכתיבה של ספרות ילדים. גולדברג עשתה שימוש בכוחה של הספרות כדי לתווך לילדים את המציאות בה הם חיים. כך בספרה ידידי מרחוב ארנון ניתן לראות בסיפור השלישי את יונה, הילדה מהמעברה ואת אורי מרחוב ארנון מקיימים ביניהם קשר של גילויים המוביל בסופו של דבר להקלה בקשיי הקליטה של יונה, הגם שאין זו קליטה מוחלטת (היות שיונה נותרת היתומה מהמעברה, בעוד המציאות של ילדי השמנת נותרת ללא פגע). לעומת זאת, הקשר הנרקם ביניהם, הנמצא במוקד הסיפור, הוא האופטימיות הפרגמטית המאופיינת לילדים ומכינה אותם למציאות החיים החדשה הצפויה להירקם סביבם. יעל דר מציינת כי רוב כתביה של גולדברג לילדים נוגעים לילדים ולדמויות בהתיישבות העובדת. כך, למעשה, נרתמה גולדברג לקו הלאומי המקובל – שבו ה״צבר״, הילד שבקיבוץ, הוא היחיד שברשותו גישה אל הילדות המאושרת האמיתית, זאת אף על פי שגולדברג עצמה הייתה עירונית. ספרות כזאת יוצרת את התדמית הלאומית הרצויה של דורה. סיפורה דירה להשכיר, על פי פרשנות מסוימת, מציג פן דידקטי נוסף של ספרות הילדים בארץ, פן המנסה לעורר את התפיסה הלאומית הכוללנית של ארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, כהכנה לקראת קליטתם של יהודי התפוצות. כך, למעשה, גולדברג מנסה לכונן ישראליות לאומית חדשה באמצעות שימוש במוטיב הקיבוצי הקיים והכנסה של מוטיבים חדשים נוספים המעודדים הכללה של לאומיות ישראלית חדשה.

היבטים פסיכולוגיים בספרות הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרות הילדים של גולדברג עולים הכבוד וההערכה שהיא חשה כלפי ההיבטים הפסיכולוגיים של ספרות זו. עינת יקיר הציגה את הרטוריקה של גולדברג כרטוריקה של חוסר אל מילוי: גולדברג מבטאת את העצב הקיים בעולם גם בסיפוריה שלה, ומציגה גם את האפשרות לשיפור המצב. עם זאת, הרטוריקה חסרה. תמיד יש שמץ של עצב בסיפורים, כפי שניתן לראות מהציטוט "חזרתי הביתה ובליבי שמחה, שמחה רבה מאוד וצער מעט – רק טיפ־טיפה" (מתוך ניסים ונפלאות). הכבוד שלה אל הילדים, במקרה הזה, בא לידי ביטוי בהצגת העולם כפי שהיא תופסת את האמת שבו – הספרות אין מטרתה "לכבס" עבור הילדים את המציאות לכדי פיסות הניתנות לעיכול קל, אלא פיסות המסייעות להבנת המציאות האנושית שמסביבם.

אחד הספרים הבולטים לילדים מאת לאה גולדברג, מתוך התפיסה הפסיכולוגית של וידוע המציאות לילדים וכן כספר הקרוב ביותר לכאורה לחייה במציאות, הוא ידידי מרחוב ארנון. גולדברג חייתה עם אמה ברחוב ארנון מס' 15 בתל אביב, ובהקדמה לספר היא כותבת: "[ב]ספר זה יש הרבה מאד דברים שבאמת היו באמת. [...] גם ידידיי הקטנים מרחוב ארנון כולם היו במציאות. והיינו ידידים".[6] היא מכניסה את הקוראים אל חייה ומעניקה להם את היכולת להכיר את הפרסונה הביוגרפית שלה בצורה שהיא אולי אינטימית יותר מכל שיר פרי עטה המופנה למבוגרים. רבים רואים בתיאורה את עצמה כ"דודה של שום איש" (בספר נסים ונפלאות) תיאור שבדיעבד מציג את חייה כרווקה ערירית. ניתן להניח שלא רק מתוך הערכה לכוחה של הספרות להכיר לילדים את המציאות סביבם, אלא גם מתוך הערכה עצומה וכבוד אדיר לילדים עצמם, היא נותנת להם את הגישה אל חייה האישיים כמעין מפתח להיכרות איתה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לאה גולדברג, בין סופר ילדים לקוראיו: מאמרים בספרות ילדים, כינסה והקדימה דברים: לאה חובב, תל אביב: ספרית פועלים, 1978.
  • אריאל הירשפלד, ״על משמר הנאיביות״, פגישות עם משוררת, עורכות: רות קרטוּן-בלום וענת ויסמן, תל אביב וירושלים: ספרית פועלים והאוניברסיטה העברית, 2000, עמ' 135–151.
  • לאה חובב, יסודות בשירת הילדים בראי יצירתה של לאה גולדברג, כרטא, 1987.
  • יעל דר, קנון בכמה קולות: ספרות הילדים של תנועת הפועלים, 1950-1930, יד יצחק בן-צבי, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גדעון טיקוצקיהאור בשולי הענן: היכרות מחודשת עם יצירתה וחייה של לאה גולדברג, הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, 2011, עמ' 109
  2. ^ אריאל הירשפלד, "על משמר הנאיביות: על תפקידה התרבותי של שירת לאה גולדברג", פגישות עם משוררת, 2000, עמ' 146
  3. ^ יעל דר, דודה של שום איש: קלסיקה וקלסיקונים בספרות הילדים העברית, סל תרבות ארצי - הוצאה לאור, 2014, עמ' 104-99
  4. ^ לאה חובב, תורת ספרות הילדים של לאה גולדברג, בין סופר ילדים לקוראיו: מאמרים בספרות ילדים
  5. ^ לאה גולדברג, בין סופר ילדים לקוראיו: מאמרים בספרות ילדים, עריכה: לאה חובב, 1978, עמ' 55
  6. ^ לאה גולדברג, ידידַי מרחוב ארנון, 1966, עמ' 6-5