סרט געפילטע פיש
סרט געפילטע פיש היא סוגה קולנועית ישראלית שהחלה ב-1966 עד 1983 בסוגה זו הסרטים בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה, כאשר דמות אשכנזית מובילה את הסרט ובמרכז הסרט תיאור של משפחה וקהילה אשכנזית.
מאפיינים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרי קולנוע כדוגמת אלה שוחט מציינים סוגה זאת כמקבילה לסרטי הבורקס תוך התמקדות בתרבות אשכנזית יידישאית. מאפיינים מרכזיים נפוצים של הסוגה הם קומדיה של טעויות, החלפת זהויות, התלוצצויות והתבדחויות. פעמים רבות סרטים אלו שילבו שירה וריקוד.
בין הסרטים הנמנים עם סוגה זאת ניתן למנות את "שני קוני למל", שביים ישראל בקר בשנת 1966, "לופו בניו יורק", שביים בועז דווידזון בשנת 1976, קוני למל בתל אביב משנת 1976 ו"הרשלה" משנת 1977, שביים יואל זילברג, "דודה קלרה", שביים אברהם הפנר בשנת 1977, ו"קוני למל בקהיר", שביים יואל זילברג בשנת 1983.
בדומה לסרטי הבורקס, סרטים אלו זכו בדרך כלל ליחס מתנשא ולעגני ממבקרי קולנוע שהתנכרו למסורת היידית המזרח-אירופאית והתכחשו לה, לצד הצלחה קופתית.
בסרטים אלו ניתן לראות יחס עוקצני של החברה החילונית לדמותו של החרדי.[1] ג'קי לוי התייחס לנושא ואמר: ”הדוסים שחצו פריים היו בתפקיד דוסים ונשאו על גבם את כל המגזר. אם יש שני אחים ב'קונילמל', אז הדתי יהיה הרפוי והחלש.”[2]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלה שוחט, הקולנוע הישראלי היסטוריה ואידאולוגיה, תל אביב: ברירות, 1991.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלה שוחט, "מאוריינטליזם לבורקאס", סינמטק 49, נובמבר-דצמבר 1989, עמ' 6–11.
- עמית נאור, עכשיו בקולנוע: בורקס עם חתיכה של גפילטע פיש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31 באוגוסט 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קורצפלד שורה, תמורות בייצוג יהודי דתי וממסד דתי בקולנוע ישראלי מהקמת מדינת ישראל ועד סוף שנות ה-90, עבודה סמינריונית, האוניברסיטה הפתוחה, 2003
- ^ אפרת זמר, השולטים בכיפה, באתר nrg מעריב, 23 באוקטובר 2005
