סרט געפילטע פיש

סרט געפילטע פיש הוא שמה של סוגה קולנועית שהייתה נפוצה בקולנוע הישראלי משנות השישים והשבעים ועד אמצע שנות השמונים. בסוגה זו הסרטים בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה, כאשר דמות אשכנזית מובילה את הסרט ובמרכז הסרט תיאור של משפחה וקהילה אשכנזית.

מאפיינים מרכזיים

חוקרי קולנוע כדוגמת אלה שוחט מציינים סוגה זאת כמקבילה לסרטי הבורקס תוך התמקדות בתרבות אשכנזית יידישאית. מאפיינים מרכזיים נפוצים של הסוגה הם קומדיה של טעויות, החלפת זהויות, התלוצצויות והתבדחויות. פעמים רבות סרטים אלו שילבו שירה וריקוד.

בין הסרטים הנמנים עם סוגה זאת ניתן למנות את "שני קוני למל", שביים ישראל בקר בשנת 1966, "לופו בניו יורק", שביים בועז דווידזון בשנת 1976, קוני למל בתל אביב משנת 1976 ו"הרשלה" משנת 1977, שביים יואל זילברג, "דודה קלרה", שביים אברהם הפנר בשנת 1977, ו"קוני למל בקהיר", שביים יואל זילברג בשנת 1983.

בדומה לסרטי הבורקס, סרטים אלו זכו בדרך כלל ליחס מתנשא ולעגני ממבקרי קולנוע שהתנכרו למסורת היידית המזרח-אירופאית והתכחשו לה, לצד הצלחה קופתית.

לקריאה נוספת

• אלה שוחט, הקולנוע הישראלי היסטוריה ואידאולוגיה, תל אביב: ברירות, 1991.

קישורים חיצוניים

• אלה שוחט, "מאוריינטליזם לבורקאס", סינמטק 49, נובמבר-דצמבר 1989, עמ' 6–11.
• עמית נאור, עכשיו בקולנוע: בורקס עם חתיכה של גפילטע פיש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 31 באוגוסט 2021