אברהם הפנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם הפנר
אברהם הפנר בבית הקפה בדיזנגוף 300, תל אביב, 2008
אברהם הפנר בבית הקפה בדיזנגוף 300, תל אביב, 2008
לידה 7 במאי 1935
חיפה
פטירה 19 בספטמבר 2014 (בגיל 79)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי, תסריטאי, שחקן, סופר
פרסים פרס אופיר (2004)
אריה הכסף עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם הֶפְנֶר (7 במאי 193519 בספטמבר 2014) היה במאי קולנוע, תסריטאי, פרופסור בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב וסופר ישראלי. זוכה פרס אופיר על מפעל חיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנר נולד וגדל בחיפה. את השכלתו התיכונית עשה בבית הספר הריאלי בחיפה. הוא התגייס לצבא בשנת 1953 ושירת בלהקת הנח"ל עם אורי זוהר, חיים טופול ונחמה הנדל. לאחר שירותו בצה"ל עבר הפנר להתגורר בירושלים, שם למד באוניברסיטה העברית ספרות אנגלית ופילוסופיה. בהמשך למד פילוסופיה ובלשנות וספרות אמריקאית בסורבון בפריז. לאחר שלוש וחצי שנים עבר הפנר לניו יורק. הוא המשיך את לימודי הפילוסופיה בסיטי קולג' וכמו כן החל ללמוד קולנוע. בניו יורק ביים שלושה סרטים קצרים, ביניהם "המרת הדת המופלאה ביותר של המלט הצעיר", וסרט המבוסס על "סיפור פשוט" של ש"י עגנון. אהבתו לקולנוע קיננה בו, על פי עדותו, כבר בגיל 17. הוא החל כשחקן ("חור בלבנה" של אורי זוהר), שיחק בתפקיד ראשי בסרט קצר של אסי דיין (שנגנז) ובסרטו של רפי נוסבאום - "המטרה טיראן" (1968). החל מסוף שנות השישים החל הפנר לבנות את מעמדו כאחד מיוצרי הקולנוע הבולטים והאיכותיים בארץ, על אף שלא יצר סרטים רבים.

סרטו הקצר הרביעי מ-1967 "לאט יותר", עיבוד לסיפור קצר של סימון דה בובואר, זיכה אותו בפרס פסטיבל ונציה. בשנות השישים והשבעים הוא נמנה עם קבוצת יוצרי הקולנוע האישי ("הרגישות החדשה") שיצרו סרטים חברתיים בעלי סגנון אמנותי אירופי-אוונגרדי שהיוו ניגוד לסרטי הבורקס העממיים שפרחו במקביל. סרט בולט במגמה זו היה "לאן נעלם דניאל וקס?" שכתב וביים בשנת 1972 ונחשב על ידי המבקרים לאחד הסרטים הטובים של הקולנוע הישראלי בכל הזמנים.

בשנת 1971 שיחק בסדרת הטלוויזיה חדוה ושלומיק ובשנת 1977 שיחק בסרט הקולנוע פנטזיה על נושא רומנטי שכתב חנוך לוין.

בהמשך עבר ליצור לעולם הילדים. בשנת 1974 החל לשתף פעולה עם הטלוויזיה החינוכית ויצר את סדרת הילדים דלת הקסמים, שעסקה בחינוך הילדים לזהירות בדרכים. תוכנית זו זכתה להצלחה רבה ושודרה בשידורים חוזרים עד שנות השמונים.

שני סרטים אחרים שלו, "דודה קלרה" (1977) ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר" (1990), מהווים הספד לדור יוצאי אירופה הזקנים, דוברי היידיש. "דודה קלרה", שנוצר עם יסודות אוטוביוגרפיים על משפחתו, מספר על שלוש דודות פולניות בארץ המשגיחות על אחיינית צעירה. "אהבתה האחרונה של לורה אדלר" מהווה הספד לתיאטרון היידיש ולשחקניו.

דרמת הטלוויזיה שיצר, "ארץ קטנה איש גדול" (1998), מהווה מבט ציני על מדינת ישראל המשתנה של שנות התשעים ועל מיתוסים ציוניים שלטענתו לא נשאר מהם הרבה.

בשנת 2004 קיבל את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע (פרס אופיר) על מפעל חיים בקולנוע הישראלי.

הפנר הרצה שנים רבות על קולנוע ותסריטאות במוסדות אקדמיים וכתב מספר רומנים וספרי עיון על קולנוע: "סינימה נייר" ו"סרטים לא גדלים על עצים". בחודש דצמבר 2012 ראה אור הספר אברהם הפנר: ספר התסריטים, אשר מאגד בתוכו את כל תסריטי הקולנוע של הפנר אשר בוימו על ידו.

בשנת 2012 ראה אור הספר "אברהם הפנר: ספר התסריטים" בהוצאת כתר. הספר מאגד בתוכו את כל התסריטים לסרטיו הארוכים של אברהם הפנר, והוא פרי שיתוף פעולה בין החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב לבין בית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. לרגל יציאת הספר התראיינה בתו של הפנר, מאיה הפנר, וחשפה כי אביה סובל מפגיעת ראש חמורה וכי לא ניתן לתקשר עמו יותר.

הפנר נפטר ב-19 בספטמבר 2014 כשהוא בן 79.

סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שספר ביכוריו יצא כבר בסוף שנות ה-60, מקושר אברהם הפנר פעמים רבות לסופרי שנות ה-80 בספרות העברית- ספרות אשר נקראת לעתים גם פוסטמודרנית. בכל ספריו כתיבתו של הפנר אישית מאוד, זורמת ואסוציאטיבית. סיפוריו כתובים בשפת יומיום ומשופעים בהערות שוליים אשר הופכות להיות חלק מהטקסט ומרחיבות אותו. דמותו נוכחת לעתים קרובות בספריו ולפעמים הוא הגיבור הראשי, כמו בספרו "אברהם הפנר: ספר המפורש".

השפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפנר שימש כמרצה לתסריטאות בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, החל מאמצע שנות השבעים ועד לפרישתו בתחילת שנות האלפיים. כמורה הוא השפיע על יוצרי קולנוע רבים וביניהם: איתן גרין, יונתן ארוך, רנן שור, ארי פולמן, חגי לוי, אורי סיוון, רני בלייר, אבי כהן, דוד טור, דורון צברי, מנשה נוי, דובר קוסאשווילי, איתן צור ועוד.

תסריטאית הטלוויזיה מאיה הפנר ("בטיפול", "השיר שלנו") היא בתו.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים שכתב וביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Padva, Gilad (2007). A Yiddish Diva! Requiem for a Fabulous Woman in Avraham Heffner’s Film Laura Adler’s Last Love. Women & Language 30(1), 30-31.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם הפנר בוויקישיתוף

בעקבות מותו:


הקודם:
2003 - מוסקו אלקלעי
זוכה פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 2004 - אברהם הפנר הבא:
2005 - לביאה הון