סרט טריקים
סרטי טריקים היו בהיסטוריה המוקדמת של הקולנוע סרטים אילמים קצרים שנועדו להציג אפקטים מיוחדים חדשניים.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוגת סרטי הטריקים פותחה על ידי ז'ורז' מלייס בכמה מהניסויים הקולנועיים הראשונים שלו, ויצירותיו נותרו הדוגמאות הקלאסיות ביותר לז'אנר.[2] ניסויים מוקדמים אחרים כללו את אנשי הפעלולים הצרפתים אמיל (אנ') ווינסנט איסולה (אנ'), הקוסמים הבריטיים דייויד דוונט (אנ') וג'ון נוויל מסקלין (אנ'), והקולנוענים האמריקאים בילי ביצר (אנ') וג'יימס סטיוארט בלאקטון (אנ').[3]
בשנים הראשונות של הסרט, במיוחד בין השנים 1898–1908, היו סרטי הטריקים אחד מהסוגות הקולונעיות הפופולריות ביותר בעולם. לפני 1906 הייתה זו ככל הנראה הסוגה השנייה הנפוצה ביותר בקולנוע, כשרק סרטי אקטואליה (אנ') היו פופולריים יותר. הטכניקות שנחקרו בסרטי הטריקים הללו כללו הילוך איטי (אנ') ומהיר (אנ') שנוצרו על ידי שינוי מהירות הפעלת המצלמה. מכשיר העריכה שנקרא splice substice, ואפקטים שונים במצלמה, כגון חשיפה מרובה (אנ').[4]
"חידושי טריקים" (Trick novelties), כפי שהבריטים כינו לעיתים קרובות סרטי טריקים, היו אופנתיים מאוד בבריטניה, כאשר הבמאים רוברט ו. פול (אנ') וססיל הפוורת (אנ') יצרו סרטים מסוגה זו. ג'ון האוורד מרטין (Howard Martin), מצמד יוצרי הסרטים קריקס ומרטין (Cricks and Martin), הפיק סרטי טריקים פופולריים כבר בשנת 1913, כשהחל לייצר סרטים לבדו. עם זאת, ההתעניינות הבריטית בסרטי טריקים דעכה בדרך כלל עד שנת 1912, ואפילו הפקה משוכללת כמו "כיבוש הקוטב (אנ')" של מלייס התקבלה בקרירות יחסית.[5]
אלמנטים של סגנון סרטי הטריקים שרדו בבדיחות חזותיות (אנ') של סרטי קומדיה אילמים (אנ'), כמו שרלוק ג'וניור (אנ') של באסטר קיטון.[2] האופי המרהיב של סרטי הטריקים המשיך להתקיים גם בסוגות אחרות, כולל סרטים מוזיקליים, סרטי מדע בדיוני, סרטי אימה וסרטי הרפתקנים (אנ').
סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין לבלבל בין סרטי טריקים לבין סרטים אילמים קצרים הכוללים מעשי קסם בימתיים קונבנציונליים ("סרטים של טריקים", כלשונו של היסטוריון הקולנוע מתיו סולומון). במקום זאת, סרטי טריקים יוצרים אשליות בטכניקות קולנועיות.
סרטי טריקים בדרך כלל משדרים הומור תוסס, שנוצר לא על ידי בדיחות או מצבים קומיים כמו על ידי השתובבות הטמונה בהופעת אירועים בלתי אפשריים. כפי שציין הפילוסוף נואל קרול, הקומדיה בסגנון סרטי הטריקים של מלייס היא "עניין של שמחה הנולדת מתמורות מופלאות ואירועים בלתי אפשריים פיזית", "קומדיה של שחרור מטאפיזי החוגגת את האפשרות להחליף את חוקי הפיזיקה בחוקי הדמיון".[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Richard Abel, The Cine Goes to Town: French Cinema, 1896-1914, Updated and Expanded Edition, University of California Press, 1998, ISBN 9780520912915
- Simon Popple, Joe Kember, Early Cinema: From Factory Gate to Dream Factory, Wallflower Press, 2004, ISBN 9781903364581
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Matthew Solomon, Up-to-Date Magic: Theatrical Conjuring and the Trick Film, Theatre Journal Vol. 58, No. 4, December 2006 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Solomon, Matthew (בדצמבר 2006), "Up-to-Date Magic: Theatrical Conjuring and the Trick Film", Theatre Journal, 58 (4): 595–615, doi:10.1353/tj.2007.0032, JSTOR 25069917
{{citation}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Carroll, Noël (1996), Theorizing the Moving Image, Cambridge: Cambridge University Press
- ^ Greg M. Colón Semenza, Bob Hasenfratz,The History of British Literature on Film, 1895-2015, Bloomsbury Publishing USA, 2015, ISBN 9781623561154
- ^ Camera back for trick photography
- ^ Low, Rachael (1997), History of British Film, vol. 2, London: Routledge, p. 180
| סוגות קולנועיות וסוגי סרטים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגות |
| ||||
| סוגים שאינם סוגות | בי מובי • הנפשה • טלוויזיה • ניסיוני • סטודנטים • סנאף • עצמאי • פולחן • קצר • תלת-ממד • תעמולה | ||||
| שונות | עיבוד קולנועי • סיקוול • פריקוול • ריבוט • רימייק • סרט אבוד | ||||