סרט פורנוגרפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: המקורות לא נבדקו על ידי הכותב, תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סרט פורנוגרפיסלנג "סרטים למבוגרים בלבד" ו"סרטים כחולים") הוא סרט קולנוע המציג עירום ויחסים מינים לשם גירוי וסיפוק מיני. צפייה בסרט, לעתים רבות, משפיעה על הצופה וגורמת לו לתגובות פיזיות בגופם, כגון זקפה, שפיכה מהפין ובסופו של דבר אף אורגזמה. לעתים קיימת הבחנה בין סרטים עם עירום, סרטי ארוטיקה וסרטי פורנוגרפיה על פי רמת הצנזורה, ההתמקדות באברים מוצנעים ומשך זמן ההקרנה של סצנות מיניות ביחס לעלילה. רווחת התפיסה שסרטים פורנוגרפיים בעלי עלילה קצרה יותר ורב הסצנות שלהן מתמקדות ביחסי המינים עצמם. עם זאת ההבחנה נותרה סובייקטיבית בעיני המתבונן מפני שלא נמצאו מדדים להעריך את אופיה של יצירה ולכן עד היום הנושא שנוי במחלוקת בעיקר בסביב הנושא האם עירום יכול להיות לא מגרה ומה הגבול בין סרטי עירום - פורנו רך - ארוטיקה.

סרטים פורנוגרפיים מופצים במגוון רחב של מדיות. במשך שנים רבות, זרמים בחברה המסורתי התייחסו לפורנוגרפיה כולה כטאבו חברתי ולכן עם עליתם של סרטי הפורנוגרפיה, ניסו מתנגדים רבים למנוע הפצתם באמצעות חוקי התועבה. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 החלו לצמוח זרמים רבים שהתנגדו לצנזורה שהתקיימה במשך שנים ויכלה להגיע עד למאסרם של בני זוג בשל נשיקה פומבית.[1] המאבק כלל גופים שונים דתיים, כלכלים, פמיניסטים ועוד. חלקם ניסו לקדם עיסוק בתכנים הנוגעים למין למשל רומנטיקה, היסטוריה, סקסולוגיה ו סרטי תיעודים, וחלק האחר וניסו לפתוח את השוק כולו לעולם הפורנוגרפיה הקיים בשם ערך חירות האדם ומניעים כלכלים.

צמיחת סרטי הפורנוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19, זמן קצר לאחר המצאתו של הקולנוע, החלו להופיע לראשונה סרטי הפורנו. לאורך ההיסטוריה של הפורנוגרפיה והסטיגמה החברתית לעוסקים בה היא צנזורה שנים רבות, והצפייה בה נעשתה מן הסתם בבתי בושת, מסיבות רווקים, בבתים, במועדונים פרטיים וגם בשעות הלילה בחלק מן הקולנועים. מחקרים מקיפים על היסטוריה זו כמעט ולא נעשו. בשנת 2008, פרסם דייב תומפסון את ספרו שחור ולבן וכחול (Black and White and Blue) בו נסה לעקוב ולתעד את ההיסטוריה של תעשיית סרטי הסטג הפורנוגרפיים (stag film). לטענת פאקו גיסברט (Paco Gisbert) התעשייה הזו צמחה לראשונה במהלך המאה ה-20, ברחבי בתי בושת של בואנוס איירס. [2][3] מבקר הקולנוע, ח'ואן פנדו (Juan Pando Marcos), "באותן שנים, תעשיית הפורנוגרפיה לא הייתה קיימת כמעט ונעשתה בחשאי. בין לקוחותיה היו אצילים ובעלי ממון שתמכו בייצור סרטים אלה. השחקניות היו זונות מאחורי הקלעים בבתי בושת" [4]

בשנת 1896, הוקרנה לראשונה נשיקה על המסך בסרט "נשיקה של מאי ארווין" ("The May Irwin Kiss"). הסצנה עוררה תגובות זעם בקרב הצופים. הכנסייה הקתולית דרשה לצנזר את הסרט. ייתכן כי התגובות החריפות הובילו לצמיחתם של מתנגדים רבים להתריס ולפרסם חיקויים דומים בשנים הבאות: הנשיקה במנהרה (The Kiss in the Tunnel), הנשיקה ("The Kiss") וכן הלאה. באותה שנה תועד גם "ריקוד הקוצ'י קוצ'י של פטימה (Fatima's Coochie-Coochie Dance). במהלך הסרטון נראית רקדנית בשם פאטימה מבצעת ריקודי בטן. הסרטון כולו צונזר אך הוביל לפרץ של פרסומים דומים. באותה שנה, אלברט קירשנר (תחת שם העט "Léar") הרחיק וביים את הסרט הפורנוגרפי המוקדם ביותר ששרד, "שעת שינת הכלה" (Le Coucher de la Mariee), עיבוד ישיר של מופע תיאטרון פופולרי.[5] עבור אטז'ה פירו. אורכו עמד על כ-7 דקות אך ממנו שרדו רק 2 דקות. במהלך הסרטון נראית השחקנית לואיז וילי פושטת חלק מבגדיה.[6] בשנת 1901, סרטי הפורנוגרפיה השתכללו והציגו אישה בערום מלא בסרט "לידתה של פנינה" (The Birth of the Pearl) כחיקוי ליצירה הקלאסית על הולדת אפרודיטה.

"A L'Ecu d'Or ou la bonne auberge" משנת 1908 הוכרז כסרט הפורנוגרפי הראשון. ייתכן כי הסרט הארגנטינאי, El Sátiro קדם לו. הסרט תוארך בין השנים 1907-1912.[7] רב התיעודים של אותם סרטים הגיעו לידנו מאוספו של אלפרד קינסי. הסרט השלישי שהגיע לידנו הוא הסרט הגרמני משנת 1910 "בשעות הערב" (Am Abend),[8] אך אין ספק שהיו קיימים סרטים שהוקרנו קודם. ידוע כי באוסטריה בתי הקולנוע הקרינו סרטים כחולים לגברים בשעות הערב בלבד, והאחים פּאתֵה (Pathé) ספקו את הסרטים מצרפת. בהמשך, יוהאן שוורצר אף הקים את חברת Saturn-Film שבין השנים 1906–1911 הפיקה כ-52 סרטים פורנוגרפיים, כל אחד מהם הכיל נערות מקומיות צעירות בעירום מלא אך בשנת 1911, הרשויות צנזרו את כל סרטיו והרסו את אלו שהגיעו לידיהם. כיום רב הסרטונים הכחולים של אוסטריה נמצאים בארכיונים פרטים.

בשנות ה-20 של המאה ה-20, באופן גורף וכלל עולמי סרטי פורנוגרפיה אילמים הפכו לנפוצים. מהר מאוד, משנות ה-20 ועד ה-40, הפורנוגרפיה נאסרה, והתעשייה ירדה אל המחתרת. היא צולמה בידי חובבנים ואנשים הקשורים לארגוני הפשיעה, והופצה באופן פרטי או בידי סוכני הנסיעות.

תפוצה סרטי הפורנוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה הטכנולוגית הקלה על יצור סרטים פורנוגרפיים בבתים פרטיים בידי אנשי הון. בשנת ה-50, הריסון סימני (Harrison Marks) הפיק סרטים הידועים בשם "סרטי הזוהר הביתיים" שלוחה נוספת למגזינים שלו. בשנת 1961, לאסה ברון (Lasse Braun) הפיק לראשונה סרט בצבע. הוא זכה להגנה בשל הפריבילגיות של אביו כמדינאי. בראון צבר הון מהפקת סרטי לולאות באורך עשר דקות שהציגו סרטי פורנו גסים. רוב סרטיו נמכרו לרובן סטורמן (Reuben Sturman), אשר הפיצם לכ-60,000 אמריקאים לשימוש בתאי חור הצצה. [9] אותם סרטים הופצו גם בספרד, צרפת, שוודיה, דנמרק והולנד.

בדצמבר 1960, דוריס ווישמן הפיקה סרט ניצול נודיסטי ראשון, "מסתור מהשמש" (Hideout in the Sun), ופנתה לייצור סרטים פורנוגרפיים נוספים ביניהם עירום על הירח (Nude on the Moon) ויומנו של נודיסטים (Diary of a Nudist).

התביעה נגד ברני רוזט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה ה-20, הסרטים הפורנוגרפיים זכו ללגיטימציה חלקית. בשנת 1967, ברני רוזט ניסה לשחזר את הצלחת הסרטים האירופאים המיובאים והפיק את הסרט "אני סקרנית (צהוב) (I Am Curious - Yellow). הסרט כלל ראיונות, ביניהם עם מרטין לותר קינג, ומחאה פוליטית לצדן של סצנות עירום וקיום יחסי מין. עלילת הסרט עוסקת בחיפושה של נערה אחר מהות החיים. אחת הסצנות הידועה ושנויות במחלוקת מציגה את ניימן לנה, בת העשרים ושתיים, מנשקת את אברו הרפוי של וילגוט סיומן בן הארבעים ושלוש. הסרט הוצג בזרם המרכזי של בתי קולנוע אולם בשנת 1969 נאסר במסצ'וסטס, לכאורה בשל היותו סרט מגונה דהינו "פורנוגרפי". העימות הגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית ובסופו של דבר הסרט הוכרז כלא מגונה, והוא סלל את דרכם של סרטים אירוטיים נוספים. הטשטוש בין סרטי עירום ולפורנוגרפיים החל לגבור, כך למשל, הסרט "שפת האהבה" (language of love) התקבל כסרט מינסטריים מפני שפורסם כסרט חינוכי סקסולוגי. עד היום קיימים דיונים האם נכון לראות בסרט פריצת דרך עבור סרטים שעוסקים במין או שיש להתייחס אליו כאל סרט פורנוגרפי שפתח את הגבולות החברתיים.

התרת הצנזורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969, דנמרק, הראשונה ממדינות העולם, בטלה את כל חוקי הצנזורה כנגד הקרנת פורנוגרפיה לרבות פורנוגרפיה קשה. אחריה באה הולנד. בשל ההיתרים גל של סרטי ומגזיני פורנוגרפיה מסחרים הופצו ברחבי המדינות שכללו גם הקרנת סרטים בעלי תוכן פדופילי ובסטיאלי. ברחבי אירופה הסרטים נמכרו "מתחת לדלפק" או בקרב חברי מועדון של קולנועים ומועדונים.[1]

בשנות ה-70 גדלה הסבלנות המשפטית גם בארצות הברית. ברחבי המדינה הוקמו תיאטראות למבוגרים בלבד והופצו תאי הצצה וסרטי לולאות בחנויות סקס. לאחר שחרורו של סרט כחול בידי אנדי וורהול, הוקם ההתאגדות סרטי המבוגרים של אמריקה במטרה להילחם בצנזורה ובתביעות משפטיות.[10] "סרט כחול" נחשב כאבן מכוננת לתקופת תור הזהב של הפורנוגרפיה. המילה blue (כחול) הוגדרה כדבר גס או מגונה באנציקלופדיה סקוטית שיצאה לאור ב-1824. ככל הנראה הקשר בין הצבע הכחול למין הוא אף מוקדם יותר ולא ממנו שאוב הסלנג המקובל בימינו.[11]הסרט השפיע רבות על הפקת הסרט, שינוי במחלוקת, הטנגו האחרון בפריז (Last Tango in Paris).[12] הסרט העלילתי הפורנוגרפי הראשון שהוקרן בארצות הברית מיוחס לרוב לסרטו של ביל אוסקו, מונה הנימפה הבתולה (Mona the Virgin Nymph). ביל המשיך להפיק בתקציבים גבוהים סרטי פורנו נוספים ביניהם בשר גורדון (Flesh Gordon) ואליס בארץ הפלאות.

תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנמרק החלה לייצר בתקציבים גדולים יחסית סרטים וסדרות פורנוגרפיות כמו "לצד המיטה" ( Bedside-films; 1970-1976) וסדרת הסרטים זודיאק ( Zodiac-films ; 1973-1978) בכיכובם של שחקנים מפורסמים. חלקם אף ביצעו סצנות סקס. חלק מאותם סרטים עדין מדורגים בראש רשימת הסרטים הנצפים ואהובים ביותר בדנמרק.[13] בשנת 1971 הופק סרט הומוסקסואלי בחורים בחול (Boys in the Sand).

בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, בעקבות כניסת קלטות וידאו טייפ, תעשיית הפורנוגרפיה חוותה עליה נוספת והצמיחה כוכבים פורנוגרפיים ביניהם סקה (דורותיאה הונדלי פטון), רון ג'רמי, כריסטי קניון, ג'ינג'ר לין, ג'ון הולמס, ובמאים, כגון גרגורי דרק. התחזית הייתה שסצנות פורנוגרפיות ישתלבו במינסטריים ויהיו דבר בשגרה. בשנת 1973, ויליאם רוסטלר אמר "סרטים ארוטיים הם כאן כדי להישאר. בסופו של דבר הם פשוט יתמזגו לתוך המיינסטרים של סרטי הקולנוע ותיוגם כתת מחלקה יעלם. שום דבר לא יכול לעצור את זה.""[14]

בשנות ה-70 פרסמו סרטים רבים ביניהם גרון עמוק, מאחורי הדלת הירוקה, השטן בגברת ג'ונס (1973), הפתיחה של מיסטי בטהובן (1975) ודבי עושה את דאלאס (1978). אלה הוקרנו בקולנועים ותיאטראות מרכזים. חרף פריחת התעשייה הצנזורה המשיכה להתקיים באזורים אחרים בעולם, לדוגמה בבריטניה "גרון עמוק" לא הוקרן ללא צנזורה עד שנת 2000 וגם לא הוצג בפומבי עד יוני 2005.

אחד המשפטים החשובים שפרץ דרך לתעשיית הפורנו בארצות הברית היה המשפט של מילר נגד קליפורניה (1973). לא בשל התיק עצמו אלא בעקבות הנחת היסודות למבחן מילר (Miller test). עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, קלטות וידאו פורנוגרפיים קבלו תפוצה רחבה. עם עליית האינטרנט, בסוף שנות ה-90, תחילת המאה ה-21, החלו הסרטים להיות מופצים ברחבי האינטרנט והקשו על הצנזורה. חשוב לציין כי בתחילת הדרך, הסרטים הופצו באינטרנט בפורמטים הדומים לשלם וצפה, ולא היו מופצים בחופשיות כפי שהתפתח מאוחר יותר.

הביקורות נגד התעשייה מצד זרמים פמיניסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה, לא כל הזרמים הפמיניסטים התנגדו למאבק כנגד הצנזורה. הרי בחלקו, המאבק ניסה לפתוח את הנושאים והתכנים שבהם מותר לעסוק במרחב הציבורי ביניהם גם לעיסוקים הנוגעים לנשים. חלק מהגופים ראו בפורנוגרפיה כלי עתיק להחפצת נשים וחלק אחר ניסו עוד להבחין בין סרטי הארוטיקה לפורנוגרפיה. הקושי לייצר מנגנון פיקוח שיבחן ויגן על הנשים העוסקות בתחום הוביל לגיבושם והתאחדותם מחדש של הזרמים הפמיניסטים.

בשנות ה-80, הפצת סרטים פורנוגרפיים על גבי קלטות וידאו לצפייה ביתית הגיעה לממדים שלא נודעו כמותם. אחד מבין הסרטים המפורסמים היה הסרט "גרון עמוק" בו משחקת לינדה לאבלייס. בהמשך, התפרסמו פרשיות וסיפורים רבים מאחורי תעשיית המין בסרט. כך למשל לינדה לאבלייס טענה כי במשך כל שנותיה בתעשייה נוצלה ושועבדה בידי בעלה. בשנת 1980 הצטרפה לקבוצה פמיניסטית המתנגדת לתעשיית הפורנוגרפיה והייתה בין הפעילות בתנועה. בשנת 1986 העידה בפני ועדת הפורנוגרפיה של התובע הכללי וטענה כי כאשר צופים בסרט "גרון עמוק", בעצם צופים בה נאנסת, וציינה שזהו פשע שהסרט עדיין מוצג.

דעיכת תעשיית סרטי פורנוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1982, רוב סרטי הפורנוגרפיה שהופצו בקלטות הווידאו היו זולים וירודים. אלו שהצליחו להשתלב בתעשיית הקולנוע ולעלות את ערך מוצרם הרוויחו שכן השינויים הטכנולוגים כמו כניסת מצלמת הווידאו הביתי, הביאו במהירות להפצת מחודשת של סרטי הפורנוגרפיה ברחבי הבתים הפרטיים על פני צפיה בהם בקולנוע ותיאטרון. מצד שני הצנזורה פחתה ופחתה עם השנים. בשנת 1987 בעקבות פסיקת בית המשפט בתיק קליפורניה נגד הרולד פרימן, הפורנוגרפיה הקשה הפכה לחוקית. באופן אירוני, התביעה כנגדו נועדה להיות תביעת הדגל להוצאת סרטי הפורנוגרפיה מהחוק. התוצאה ההפוכה קרתה.

בסוף שנות ה-90, סרטי פורנוגרפיים הופצו בדי וי די באיכות תמונה וצליל טובים מאשר הפורמט הקודם של הווידאו טייפ. הטכנולוגיה עתה אפשרה למשתמשים לבחור ולשנות משתנים בוידאו, כמו זוויות המצלמה, סופי העלילה, וחווית ציפייה "ייחודית" לצופים דרך המחשב. עידן האינטרנט הקל על הנגישות אל המוצר. במקום להמתין להגעתו של סרט אל חנויות הספרים או לתיבת הדואר, ניתן היה לשלם באופן מידי ולצפות דרך המחשב בסרטים. עם הקמתה של הרשת הכלל-עולמית, בשנת 1991, גל נוסף של פורנוגרפיה הופץ דרך האינטרנט. בין הבמאים הבולטים באותן שנים היו ויו תומאס, פול תומאס, אנדרו בלייק ואנטוניו אדמו.

בשנת 1998, חברת הסרטים המינסטריים Zentropa הפכה להיות הראשונה שהפיקה בגלוי פורנוגרפיה בסרטה קונסטנץ. באותה שנה, הפיקה גם את הסרט האדיוטים (Idioterne) בבימויו של מפיק הסרטים שנוי במחלוקת, לארס פון טרייר. הסרט זכה בפרסים בינלאומיים רבים והיה מועמד לפרס דקל הזהב בקאן. הסרט פרץ דרך להפקת סרטים בינלאומיים מהמיינסטרים הכוללים פורנוגרפיה כמו סרטה של קתרין ברייה, "רומנטיקה" בו כיכבה כוכבת הפורנו רוקו סיפרדי. בתחילת המאה ה-21, אתרים פראטים החלו להתחרות בשוק הפורנו הקיים והובילו להתקבצות התעשייה.

טשטוש הגבולות והמחלוקות סביב פורנוגרפיה בימינו אנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיון סביב פורנוגרפיה והפיכתה לחלק מהמינסטרים ממשיך להתקיים בימינו. המחלוקות על הגבולות בין עירום לניצול שחקנים בסרטים ובסדרות ממשיך להתקיים ולהדהד בתעשייה. רשימה ארוכה של סרטים ביניהם כלבי הקש (1971), אני יורקת על קברך (1978), בלתי הפיך (2002) ואנטיכריסט (2009) אינם בהכרח מוגדרים כסרטי פורנוגרפיה אך הגבולות בין עירום לניצול שחקנים והדמיית המציאות כהלכתה הובילו לביקורות כנגדם. מנגד, ניתן למצוא רבים מביניהם מקובלים בקונגוס החברתי. למשל אמנם, סדרת הפנטזיה, "משחקי הכס" בוקרה בחריפות על השימוש הנרחב במין ואלימות מעבר לצורך ההמחשה אך זכתה לא פעם בפרסים יוקרתיים ומוכרים של הקולנוע.

במידה רבה העירום הפך להיות חלק בלתי נפרד ומקובל במקצוע בדומה לעיסוק בדוגמנות. מי שנמנע מעירום על הבמה אינו מקודם ומבוקר, למשל ביקורות הושמעו לכאורה על יהירותה של השחקנית לנה הידי. לנדה שחקה בעברה בעירום אך לא הסכימה לשחק עירומה בסצנה של משחקי הכס. בראיון היא ספרה כי "חלק מהאנשים חשבו שאני פחות משחקנית...זה באמת היה מעט מפתיע" .[15] אן גרין נתבע בידי חברת Cinemax על הפרת חוזה בו נכללה סצנת ערום. השחקנית עצמה תבעה את HBO (בעלת חברת Cinemax), טיים וורנר (בעלי HBO) וTrue Crime LLC (חברת ההפקה) בגין הטרדה מינית וסביבת עבודה מסוכנת. גרין טענה כי נהגו כלפיה בבריונות בעת ביצוע סצנת עירום בו שחקה בתפקיד הראשי, שינו מספר פעמים את התסריט ולו ידעה כי מדובר בסצנת "פורנו רך" לא הייתה לוקחת חלק בו. חברת ההפקה מנגד תבעה אותה בחזרה. לדברי החברה, אן גרין ידעה בדיוק ואף חתמה בחוזה כי תשחק עירומה. כמו גם, נעשו מאמצים לשנות את התסריט ובשל העיכובים והפסקת עבודתה נגרמו הפסדים לחברה על סך 85,000$. [16] השופט המחוזי הסביר כי החוק בקליפורניה אינו מגן כנגד תביעות מסוג זה של חברת Cinemax, ובפועל תמך בעמדות החברה על הפרת החוזה. התיק הועבר לבית המשפט העליון בלוס אנג'לס.

רווחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית הסרטים הפורנוגרפיים היא עסק משגשג, רווחי ומשתלם מאוד מבחינה כלכלית: על פי מאמר רויטרס משנת 2004, זהו "ענף המגלגל מיליארדי דולרים המפיץ כ-11,000 כותרים חדשים ב-DVD בכל שנה[17]". קיים איסור על השתתפות ילדים בסרטי פורנו.

סוגי סרטים כחולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים פורנוגרפיים גסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, סרט "פורנו קשה" (באנגלית: hardcore porno) מתייחס לסרט פורנוגרפי אשר מציג בצורה מפורשת חדירה ומעשי פטיש קיצוניים, וכמו כן הצגה מלאה של איברי המין. בסרטים אלו, השחקנים מקיימים יחסי מין מלאים חדירה ולא רק מעמידים פנים כעושים זאת. כמו כן, במקרים רבים סרטים אלו יראו את אקט השפיכה הגברית ויציגו שימוש באביזרי מין.

סרטים פורנוגרפיים רכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת פורנו קשה, בסרט "פורנו רך" (באנגלית: softcore porno) לא מוצגים בצורה מפורשת חדירת איברי המין או מעשי פטיש קיצוניים. סרטים אלו מכונים לעתים גם "סרטים ארוטיים" (אף על פי שכל סוג של סרט פורנו משלב בתוכו ארוטיקה כלשהי). בסרטים אלו, במקרים רבים, יחסי המין בסרט מבוימים ואינם מלאים. השחקנים מעמידים פנים כעושים זאת. בשל התוכן העדין של סרטי הפורנו הרך, תפוצתם פחות מוגבלת מזו של פורנו קשה.

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dave Thompson, blakc and white and blue, 2008

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרט פורנוגרפי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Chris Rodley, Dev Varma, Kate Williams III (Directors) Marilyn Milgrom, Grant Romer, Rolf Borowczak, Bob Guccione, Dean Kuipers (Cast) (7 March 2006).
  2. ^ "La mayoría de las actrices eran orondas señoras y los caballeros presentaban un aspecto escuálido, casi desnutrido. A comienzos del siglo 20 las incipientes escenas de cine erótico se distribuían clandestinamente en Europa porque se consideraban ilegales. Se cree que en Buenos Aires, Argentina, se capitalizó la producción clandestina, pero se considera que el cine porno nació en Francia como el cine, cinco minutos después", CINE MUDO PORNO, סרטים מקסיקני אילמים. המאמר עצמו לקוח מתוך כתבה בBBC Mundo, מדריד, 7 באוגוסט 2010
  3. ^ black and white and blue, p.32
  4. ^ " En aquellos años, la industria pornográfica era casi inexistente y clandestina. Entre sus clientes había nobles y personas con dinero que apoyaban la producción de estos cortometrajes. Las actrices eran prostitutas y las escenas se exhibían en burdeles exclusivos" סרטים מקסיקני אילמים
  5. ^ Du Temps des cerises aux Feuilles mortes
  6. ^ Richard Abel, Encyclopedia of early cinema, Taylor & Francis, 2005, p.518
  7. ^ La primera vez באתר Página/12
  8. ^ Robertson, Patrick (December 2001).
  9. ^ Eric Schlosser, Reefer Madness: Sex, Drugs and Cheap Labor in the American Black Market (Houghton Mifflin Books, 2004), p. 143.
  10. ^ "10th Annual Erotic Awards," Adam Film World, January 1987, p. 7
  11. ^ מקור המילה blue בהקשר פורנוגרפי
  12. ^ Comenas, Gary (2005). "Blue Movie (1968)". WarholStars.org. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2015. 
  13. ^ ראה דירוג בscope
  14. ^ Schaefer, Eric (Fall 2005). "Dirty Little Secrets: Scholars, Archivists, and Dirty Movies". The Moving Image. University of Minnesota Press. 5 (2): 79–105.
  15. ^ Lena Headey Explains Why She Didn’t Get Naked for Game of Thrones Scene in TIME
  16. ^ Anne Greene’s argument against True Crimes production company fails in LA court, 13.3.216, news.com.au
  17. ^ "Porn Business Driving DVD Technology - BizReport". בדיקה אחרונה ב-26 באוגוסט 2006. 


Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.