עבד אל כרים אל קושיירי
| לידה |
יולי 986[1] Ustuwā, ח'וראסאן, בית עבאס  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 1072[1] (בגיל 86) נישאפור, ח'וראסאן, בית עבאס |
| מדינה |
בית עבאס |
| השקפה דתית |
אסלאם, סופיות, אסלאם סוני, אשעריה |
  | |
עַבְּד אַל־כַּרִים אַל־קֻשַׁיְרִי (בערבית: عبد الكريم بن هوازن بن عبد الملك بن طلحة أبو القاسم القشيري, עבד אל־כרים בן הוואזין בן עבד אל־מליכ בן טלחה אבו אל־קאסם אל־קושיירי; יולי 986 – 30 בנובמבר 1072[1]) היה מלומד ותאולוג ערבי מוסלמי, משפטן, תאורטיקן משפטי של האסכולה השאפעית, פרשן הקוראן והחדית', מדקדק, מורה רוחני נואם, משורר וחוקר בולט ששלט במספר מדעי האסלאם.[2] אל־קושיירי, שילב הדרכה שגרתית של מומחה למשפטים שאפעי ומומחה לחדית' (מוח'דיתי) עם נטייה מוצקה למיסטיקה ואורח חיים סגפני.
הוא נולד בעיירה ליד נישאפור שנמצאת במחוז ח'וראסאן באיראן. אזור זה היה ידוע כמרכז של הציוויליזציה האסלאמית עד המאה ה-13 לספירה. הוא היה סבו של חוקר החדית' עבד אל-ע'פיר אל-פארסי (אנ'), תלמידו של אימאם אל־חראמיין אל־ג'וואיני (אנ').
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל־קושיירי נולד למשפחה ערבית מיוחסת מקרב בני באנו קושייר (אנ') שהתיישבו ליד נישאפור. בצעירותו הוא קיבל את החינוך של הכפריים: אדב, השפה הערבית, אבירות ונשק (איסתעמאל א-סילאח), אבל כל זה השתנה כשנסע לעיר נישאפור והכיר את שייח אבו עלי א־דקאק (أبو علي الدقاق النيسابوري) הסופי. דקאק הפך מאוחר יותר לאדון והמורה של הדרכים המיסטיות לקושיירי. מאוחר יותר הוא התחתן עם בתו של אל־דקאק, פאטימה. לאחר מותו של אל־דקאק, הפך אל־קושיירי ליורשו של אדונו וחותנו והפך למנהיג האסיפות המיסטיות במדרסה שבנה אבו עלי אל־דקאק בשנת 1001 לספירה, שלימים נודעה כאל-מדרסה אל־קושייריה או "בית הספר של משפחת קושיירי". בשנים מאוחרות יותר ערך אל־קושיירי את העלייה לרגל בחברת אבו מוחמד אל־ג'ואייני (מת ב-1047), אביו של האימאם הגדול אל־חראמיין אל־ג'ואייני, וכן נסע לבגדד ולחג'אז. במהלך מסעות אלו הוא שמע את החדית' מפי חוקרי חדית' בולטים שונים. עם שובו החל ללמד את החדית', וזה משהו שהוא מפורסם בו. הוא חזר לבגדד, שם הח'ליף אל-קאא'ם הראשון הורה לו להורות חדית' בארמונו. לאחר שובו לח'וראסאן, אי שקט פוליטי באזור בין הפלגים של האסכולה השאפעית והאסכולה האשערית בעיר אילץ אותו לעזוב את נישאפור, אך בסופו של דבר הוא הצליח לחזור וחי שם עד מותו ב-1072 (465 לפי הלוח המוסלמי), אז הווזיר הסלג'וקי ניזאם אל-מולכ שיקם את מאזן הכוחות בין החנפים והשאפעים. הוא הותיר אחריו שישה בנים וכמה בנות מפטימה ומאשתו השנייה ונקבר ליד אל־מדרסה אל־קושיריה, ליד חותנו אבו עלי אל־דקאק.[3]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"الكريم في ست مجلدات" (לטאיף אל-אישאראת, פרשנות של הקוראן) היא יצירה מפורסמת של אל־קושיירי שהיא פרשנות מלאה לקוראן. הוא קבע שיש ארבע רמות של משמעות בקוראן. ראשית, ה"עיבארה" שהיא משמעות הטקסט המיועד להמוני המאמינים. שנית, ה"אישארה", זמינה רק לאליטה הרוחנית ושוכנת מעבר למשמעות המילולית הברורה. שלישית, "לטאיף", דקויות בטקסט שנועדו במיוחד לקדושים. ולבסוף, החקאיק, שלדבריו היו מובנים רק לנביאים.[4] טקסט זה הציב אותו בין האליטה של המיסטיקנים הסופיים ונמצא בשימוש נרחב כסטנדרט של מחשבה סופית.
עם זאת, תהילתו נובעת בעיקר מ-"الرسالة القشيرية" (א-ריסאלה אל-קושייריה –"האיגרת על הסופיות"). טקסט זה הוא בעצם תזכורת לאנשי תקופתו שלסופים הייתה מסורת אבות אותנטית, כמו גם הגנה על הסופיות מפני הספקנים שקמו במהלך אותה תקופה של חייו. אל־קושיירי מודה שוב ושוב בחובו ובהערצה לאדונו הסופי לאורך כל הריסאלה שלו. דקאק סייע להכיר לאל־קושיירי לסמכות סופית יוצאת דופן נוספת של ח'וראסאן, מוחמד בן חוסיין אל-סולאמי (محمد بن حسين السلمي), המצוטט כמעט בכל עמוד של הריסאלה.[5] יש בו קטעים שבהם אל־קושיירי דן באמונה של הסופים, מזכיר סופים חשובים ומשפיעים מהעבר, ומבסס יסודות של הטרמינולוגיה הסופית, נותן פרשנות משלו לאותם מונחים סופים. לבסוף אל־קושיירי מפרט מנהגים ספציפיים של סופיות והטכניקות של שיטות אלו.[4] טקסט זה שימש קדושים סופים רבים בתקופות מאוחרות יותר כסטנדרט, כפי שעולה מן התרגומים הרבים לשפות רבות.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבד אל-ג'פיר אל-פארסי (אנ') כתב כך על סבו (אל־קושיירי):[6]
האימאם האבסולוטי, משפטן, תאולוג, תאורטיקן משפטי, פרשן של הקוראן, איש הגות, מדקדק, סופר/משורר, מורה נערץ לזמנו, סוד האל בבריאתו, ציר המציאות, מקור האושר , הקוטב של ההוראה, מי שהצטרף אל השריעה והאמת. הוא היה בקיא ביסודות הדת של האשעריה ובענפי האסכולה השאפעית של המחשבה.
שייח אמין מחשיב את עבודתו של האימאם אל־קושיירי כהשראה ליצירה הידועה יותר של אל-ע'זאלי:[1]
אם אתה מבין את תקופתו של האימאם אל־קושיירי, אני חושב שזהו הקדמה לאימאם אל-ע'זאלי, והספר שלו [אל-ריסאלה אל-קושייריה], הוא למעשה, הייתי אומר, שרטוט של התוכנית לאחיאא עלום א-דין של האימאם אל-ע'זאלי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 "Imam Al-Qushayri: A Biography". imamghazali.org.
- ^ Shah, Zulfiqar A. (2014). Ifta' and Fatwa in the Muslim World and the West. International Institute of Islamic Thought. p. 106-19. ISBN 9781565644830.
- ^ Halm, H. (24 באפריל 2012). "al-Ḳus̲h̲ayrī". Brill – via referenceworks.brillonline.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Session 9: Tasawwuf, Selections from al-Qushayri's al-Risala al-Qushayriyya". Lahore University of Management Sciences. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Knysh, Alexander (2007). Al-Qushayri's Epistle on Sufism (PDF). Reading UK: Garnet Publishing Limited. p. xxi. ISBN 978-1-85964-185-9.
- ^ "page106-19"