נישאפור
 | |
| מדינה |
 איראן |
|---|---|
| מחוז | ח'וראסאן רזאווי |
| גובה | 1,199 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 264,375[1] (2016) |
| ‑ במטרופולין | 448,125 (2016) |
| קואורדינטות | 36°12′48″N 58°47′45″E / 36.213333333333°N 58.795833333333°E |
|
neyshabur | |
  | |
נישאפור או נישאבור (בפרסית: نیشابور; מפרסית תיכונה: "העיר החדשה של שאפור", "שאפור היפה",[2] או שאפור הבנויה בשלמות) היא העיר השנייה בגודלה במחוז ח'וראסאן רזאווי באיראן. נישאפור היא הבירה ההיסטורית של הרובע המערבי של חוראסאן רבתי, הבירה ההיסטורית של השושלת הטאהרית מהמאה ה-9, הבירה הראשונה של האימפריה הסלג'וקית של המאה ה-11, עיר הבירה של מחוז נישאפור ועיר היסטורית על דרך המשי בצפון-מזרח איראן.
נישאפור ממוקמת במישור פורה למרגלות רכס הרי בינאלוד. נכון לשנת 2016, אוכלוסיית העיר נאמדה ב-264,180 ואוכלוסיית המטרופולין נאמדה ב-448,125, מה שהופך אותה לעיר השלישית הכי מאוכלסת במחוזות המזרחיים של איראן.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נוסדה במאה ה-3 על ידי שאפור הראשון כעיר בירה של מחוז סאסאני בשם אברשהר או נישאפור. נישאפור הפכה בשנת 830 לבירת השושלת הטאהרית על ידי עבדאללה בן טאהיר אל-חוראסאני, ולאחר מכן נבחרה כבירת השושלת הסלג'וקית על ידי טוגריל ב-1037. יחד עם מרב, הראת ובלח' הייתה נישאפור אחת מארבע הערים הגדולות של חוראסאן רבתי ואחת הערים הגדולות בעולם הישן בימי הביניים. היא הייתה מקום מושבו של הכוח השלטוני בחלק המזרחי של הח'ליפות, מקום מגורים לקבוצות אתניות ודתיות מגוונות ונקודת מסחר בדרכי סחר בטרנסאוקסאניה, סין, עיראק ומצרים.
ב-1221 נטבחה אוכלוסיית העיר בידי המונגולים, ובערך בתקופה זו נפגעה גם מרעידות אדמה. אך בניגוד לשכנתה הקרובה מרב, נישאפור הצליחה להתאושש מהאסונות האלו ולשרוד עד היום כעיר ומחוז מודרניים פעילים בתיירות, חקלאות, בריאות, ייצור תעשייתי ומסחר במחוז ח'וראסאן רזאווי שבאיראן. רבים מהשרידים הארכאולוגיים הישנים וההיסטוריים של העיר השתמרו.
העיר נישאפור היא גם חברה בליגת הערים ההיסטוריות (LHC) וברשת שיתוף פעולה תרבותי בין-עירוני של אונסק"ו.
בשנת 2004 התרחשה ליד העיר תאונת רכבת בה נהרגו 295 אנשים.
אמנויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קדרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך תור הזהב האסלאמי - במיוחד במאות התשיעית והעשירית - נישאפור הייתה אחד המרכזים הגדולים ביותר לייצור כלי חרס.[3]
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אקלים בנישאפור | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| שיא טמפרטורה מרבית (C°) | 18.0 | 24.2 | 29.4 | 33.2 | 38.0 | 41.4 | 41.6 | 42.8 | 38.6 | 33.6 | 28.0 | 24.2 | 42.8 |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 7.2 | 10.1 | 15.4 | 22.1 | 27.4 | 32.8 | 34.8 | 33.8 | 29.9 | 24.0 | 16.2 | 10.1 | 22.0 |
| טמפרטורה יומית ממוצעת (C°) | 1.8 | 4.4 | 8.9 | 14.8 | 19.3 | 24.1 | 26.1 | 24.5 | 20.3 | 15.1 | 9.0 | 4.3 | 14.4 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -3.5 | -1.4 | 2.4 | 7.5 | 11.3 | 15.3 | 17.4 | 15.3 | 10.7 | 6.1 | 1.7 | -1.4 | 6.8 |
| שיא טמפרטורה מזערית (C°) | -25.0 | -22.0 | -15.8 | -3.8 | -0.6 | 6.8 | 10.6 | 3.6 | 0.8 | -7.6 | -8.6 | -13.0 | -25.0 |
| משקעים אטמוספיריים ממוצעים (מ"מ) | 34.8 | 35.8 | 57.1 | 31.9 | 19.3 | 5.5 | 1.4 | 0.0 | 1.1 | 3.6 | 18.0 | 29.7 | 238.2 |
| לחות יחסית ממוצעת (%) | 72.0 | 67.0 | 61.0 | 55.0 | 45.0 | 32.0 | 29.0 | 28.0 | 33.0 | 43.0 | 58.0 | 71.0 | 49.5 |
| שעות שמש ממוצעות | 153.5 | 174.0 | 190.8 | 232.3 | 301.5 | 340.6 | 368.9 | 358.7 | 313.7 | 278.1 | 211.3 | 164.1 | 3087.5 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נישאפור (בפרסית ובאנגלית)- נישאפור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נישאפור, באתר אנציקלופדיה איראניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Statistical Center of Iran Home".
- ↑ E. Honigmann, C. E. Bosworth, Nīshāpūr, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Brill, 2012-04-24
- ↑ Charles Kyrle Wilkinson, Nishapur: pottery of the early Islamic period, [New York] Metropolitan Museum of Art; distributed by New York Graphic Society, Greenwich, Conn, 1973, ISBN 978-0-87099-076-2
