עומר בונגו

עומר בונגו
Omar Bongo
לידה	30 בדצמבר 1935; לֵאַוִי (כיום בונגוויל), גבון כחלק מאפריקה המשוונית הצרפתית
פטירה	8 ביוני 2009 (בגיל 73); ברצלונה, קטלוניה, ספרד
שם מלא	Al Hadj Omar Bongo Ondimba ; שם לידה: Albert-Bernard Bongo
שם לידה	Albert-Bernard Bongo
מדינה	גבון
מקום קבורה	פרנסוויל
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית הגבונזית
בת זוג	מארי-ז'וזפין קאמה, ידועה כפאסיינס דבאני; ד"ר אדית - לוסי סאסו נגסו
	נובמבר 1967 – 8 ביוני 2009; (כ־41 שנים)
	→ לאון מ'בה עלי בונגו ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר אגושטיניו נטו; Grand Cross of the National Order of Merit; צווארון מסדר הנסיך אנריקה; מסדר הכוכב המשווני ;

אל-חאג' עומר בונגו אונדימבה (בצרפתית: Omar Bongo Ondimba;‏ 30 בדצמבר 1935 – 8 ביוני 2009) היה פוליטיקאי גבוני, שכיהן כנשיא גבון מ-1967 ועד מותו. תקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר משל כל שליטי אפריקה וסגנון משטרו היה אוטוריטרי.

ראשית חייו ודרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1935 כאלבר-ברנאר בונגו בעיר לֵאַוִי (הקרויה כיום על שמו בונגוויל) בדרום-מזרחה של גבון, אז מושבה צרפתית, קרוב לגבול עם קונגו הצרפתית. הוא היה אחד מתריסר הילדים של משפחת איכרים שהשתייכה לקבוצה האתנית באטקה. התייתם מאביו בגיל 7. התחנך בברזוויל, ולאחר לימודיו עבד זמן-מה בשירות הציבורי ולאחר מכן שירת כקצין בחיל האוויר הצרפתי, בין השאר בצ'אד^[1]. השתלב בפוליטיקה של גבון עם קבלת עצמאותה ב-1960, ומילא תפקידים שונים בממשלו של הנשיא הראשון לאון מ'בה, שדאג לקידומו המהיר. בשנת 1964 נחטפו בונגו והנשיא מ'בה על ידי אנשי צבא מורדים, אך חולצו וניסון ההפיכה דוכא בעזרת התערבות כוח צנחנים הצרפתים. ב-1966 התמנה לסגן הנשיא, ונשאר בתפקיד זה לאחר בחירות שנערכו ב-1967, ובהן נבחר מ'בה בשנית לנשיא. בנובמבר 1967 מת מ'בה מסרטן. בונגו ירש אותו בתפקיד, והוא בן 32 בלבד, והחל את תקופת שלטונו בת 42 השנים.

בשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת שלטונו נהנתה גבון מיציבות פוליטית, בניגוד לרוב שכנותיה. בונגו רכש לו מוניטין של משכין שלום כאשר תיווך בסכסוכים שונים במדינות אפריקה כמו אפריקה המרכזית, קונגו-ברזוויל, בורונדי וקונגו-קינשאסה. בזכות מאגרי הנפט הגדולים והיציבות הפוליטית, זכתה גבון לצמיחה כלכלית גבוהה יחסית למדינות אחרות שב אפריקה שמדרום לסהרה. מנגד, משטר בונגו נטה לרודנות והואשם רבות בשחיתות, ורוב פירות הצמיחה הכלכלית הגיעו לשכבה צרה בלבד. בשנת 1968 הקים בונגו מפלגה הקרויה המפלגה הדמוקרטית הגבונזית. ב-1968 הכריז בונגו על מעבר למשטר חד-מפלגתי ואסר על פעילות אופוזיציה. הוא נבחר לנשיא (כמועמד היחיד בבחירות) ב-1973, 1979 ו-1986. בשנות ה-1970 נרצחו מספר מתנגדים פוליטיים. בשנת 1990 מת בנסיבות מסתוריות מנהיג האופוזיציה ז'וזף רג'אמבה ומותו גרם למהומות^[2].

ב-1990 ברוח השינויים הפוליטיים בעולם בכלל (הפסקת המלחמה הקרה, נפילת המשטרים הקומוניסטים בברית המועצות ובאירופה), ובאפריקה בפרט (נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וכו'), אישר בונגו את פעילותן של מפלגות נוספות. בבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1993 וב-1998 ניצח את יריביו בפער ניכר^[3]. בשנת 1993 ניצחונו בבחירות התלווה במפגני מחאה אלימים אך הנשיא השכיל לשאת ולתת עם האופוזיציה ולמנוע מלחמת אזרחים^[2]. ב-2003 ביטל את ההגבלה החוקתית על מספר הכהונות של הנשיא וב-2005 ניצח שוב בבחירות לנשיאות ברוב של 79.2% והושבע לכהונה נוספת של שבע שנים. מבקריו של בונגו טענו שהבחירות אינן חופשיות והוגנות, עקב אי-עצמאותה של הרשות השופטת, קניית קולות על ידי הממשלה, שימוש בכספי ציבור לתעמולה לטובת הנשיא ועיוות נוהלי הבחירות^[4]. לעיתים קרובות סיכל בונגו אופוזיציה פוליטית לשלטונו באמצעות קואופטציה - שילובם של מנהיגי אופוזיציה בממשלה. שש מקרב 30 המפלגות המותרות בחוק הצטרפו לקואליציה הממשלתית^[5].

בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים נכרך שמו של בונגו בשערוריות-ענק כספיות בחברת הנפט הצרפתית אלף אקיטן (Elf Aquitaine), אך לטענתו העניין הוא סוגיה צרפתית פנימית. נטען כי החברה שילמה מיליוני אירו ישירות לחשבונותיו של בונגו בתמורה לזיכיונות קידוח. כמו כן נערכה בצרפת חקירה נגדו ונגד חמיו, נשיא הרפובליקה של קונגו דֶנִי סאסוּ נְגסוּ, בחשד כי השתמשו בכספי ציבור לרכישת נכסים פרטיים בצרפת^[6].

בונגו החזיק ברסן השלטון בגבון עד למותו ביוני 2009 . הוא היה בן 73 ונפטר מהתקף לב בבית חולים "קירון" בברצלונה. הוא נמצא באותו בית חולים החל מחודש מאי אותה שנה לשם בדיקות וטיפולים למחלה ממארת^[2].

משפחתו וחייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השבעים, שבהן התחזקה השפעת מדינות ערב מעצמות נפט כמו לוב וערב הסעודית באפריקה, התאסלם בונגו (בדומה לעמיתו מהרפובליקה המרכז-אפריקאית, ז'אן-בדל בוקאסה), אף שהמדינה שבראשה עמד היא נוצרית ברובה, ושינה את שמו הפרטי לעומר. בשלהי 2003 הוסיף לשם משפחתו את השם אוֹנדימבַּה, שמו המסורתי של אביו.

בת זוגו הראשונה של בונגו, ללא קשר נישואים רשמיים, הייתה לואיז מויאבי מוקאלה, בת של נהג לשעבר של הגנרל דה גול. בתו מנישואים אלה, פסקלין בונגו (ילידת 1956), בוגרת בית הספר הגבוה למנהל של צרפת ENA, הייתה שרת החוץ של גבון (1994-1991), אחר כך מנהלת המזכירות שלו, ובעלה, חתנו של בונגו, פול טונגי, מילא תפקידים של שר האוצר (1994-1990), שר המכרות, האנרגיה והנפט (2002-1994),שר מדינה של הכלכלה והאוצר (2008-2002) ושר מדינה לענייני חוץ (2012-2008).

אשתו השנייה הייתה הזמרת הפופ פאסיינס דבאני (במקור מארי ז'וזפין קאמה). היו להם שני ילדים: הבן היורש, עלי בונגו, ובת, אלברטין אמיסה (1993-1964). השניים התגרשו בשנת 1986.

הוא התחתן בהמשך בשנת 1990 עם אדית לוסי סאסו נגסו, אשת עסקים ורופאת ילדים, בתו הבכורה של נשיא הרפובליקה של קונגו, דני סאסו נגסו. לוסי בונגו, שהייתה מפורסמת במאבקה הציבורי למיגור מחלת האיידס, נפטרה ברבאט (מרוקו) מסיבה לא ברורה במרץ 2009. מנישואים אלה נולדו ל בונגו שני ילדים, עומר דני ויאסין קוויני.

לבונגו נולדו בסך הכל כ-30 ילדים, לפי נתונים אחרים 56, רוב רובם לא מנשותיו הרשמיות^[2]. רבים מבני משפחתו מכהנים במשרות רמות. בנו עלי כיהן לתקופה כשר החוץ ומונה ב-1999 לשר ההגנה, ולאחר מותו של עומר, נבחר לרשת אותו בנשיאות גבון.

כרבים מבני קבוצתו האתנית, היה בונגו נמוך-קומה, ולעיתים הופיע בציבור בנעלי פלטפורמה המסוות מעט תכונה זו.

מעריכים כי בונגו היה אחד מראשי המדינה העשירים בתבל, הודות לכספים ששילמו לו חברות נפט בתמורה לזיכיונות.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת ליברוויל נושאת את שמו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא עומר בונגו בוויקישיתוף

על ניצחונו של בונגו בבחירות 2005, אתר ה-BBC (באנגלית)
ארבעים שנותיו של בונגו בשלטון, אתר ה-BBC (באנגלית)
כתבת הספד באתר BBC - יוני 2009 (באנגלית)
שאן רייס, 40 השנים של פאפא בונגו, באתר הארץ, 29 במאי 2008
הגרדיאן, מאחרוני הרודנים באפריקה: עומר בונגו נשיא גאבון מאז 1967, מת השבוע, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
יפתח אלוני, ‏עשה את הבלתי ייאמן: הפגישה הגורלית עם נשיא גבון לשעבר, בונגו, באתר מעריב אונליין, 6 באפריל 2019
עומר בונגו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אתר בי. בי. סי. 2009
^ ¹ ² ³ ⁴ אתר בי.בי.סי.2009
^ Elections in Gabon, africanelections.tripod.com
^ Opposition cries foul over presidential poll plans, The New Humanitarian, ‏2005-10-06 (באנגלית)
^ אתר IRIN 2005
^ The Times & The Sunday Times, www.thetimes.co.uk (באנגלית)

[1] אתר בי. בי. סי. 2009

[הערה_1-2] ¹ ² ³ ⁴ אתר בי.בי.סי.2009

[3] Elections in Gabon, africanelections.tripod.com

[4] Opposition cries foul over presidential poll plans, The New Humanitarian, ‏2005-10-06 (באנגלית)

[5] אתר IRIN 2005

[6] The Times & The Sunday Times, www.thetimes.co.uk (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]