עיר שינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עיר שינה הוא כינוי לעיר המשמשת באופן מובהק למגורים ואין בה מסחר, תרבות, תעשייה או משרדים בהיקף משמעותי. בדרך כלל מרבית התושבים המתגוררים בערי שינה נוסעים לערים שכנות לצורך עבודתם, ועל כן מכונים יוֹממים.

ההבחנה בין פרוור לבין עיר שינה מטושטשת לעיתים. ככלל, פרוורים מתפתחים באזורים הסמוכים למרכזי תעסוקה, בעוד שבערי שינה כלל אין עסקים גדולים, ורוב תושביהן נוסעים למרכזי תעסוקה הממוקמים במרחק מה, כשלעיתים אין רצף אורבני בינן לבין עיר התעסוקה. ערי שינה עשויות לשכון באזורים כפריים או כפריים-למחצה.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערי שינה עשויות להיווסד כתוצאה ממספר גורמים שונים.

לעיתים עיר מאבדת את מקור תעסוקתם העיקרי של תושביה, ובכך מאלצת אותם למצוא מקורות פרנסה חלופיים מחוץ לה. במקרים אחרים, ערים קטנות מושכות תושבים (החפצים באיכות חיים) אולם לא עסקים גדולים. גורם נוסף, הרלוונטי בעיקר בדרום ומערב ארצות הברית, הוא גידולן המהיר של ערים קטנות-לשעבר.

ערי שינה נוצרות גם כאשר אין ביכולתם של עובדי אזור מסוים לממן מגורים בעיר שבה הם עובדים, ועל כן הם נאלצים להשתקע במקומות חלופיים, שבהם עלויות המחיה נמוכות יותר. תופעה זו רווחת והולכת במערב ארצות הברית, שם ערי קיט ונופש מצריכות כוח עבודה גדול, אך מפתחות בעיקר מיזמי שיכון יקרים מאוד. עיר הקיט ג'קסון שבוויומינג, לדוגמה, פיתחה ערי שינה אחדות סביבה, כגון ויקטור, דריגס ואלפין. ערי שינה אלו הן ביתם של מרבית העובדים בג'קסון.

בארצות הברית, אוכלוסייה "לבנה" עוזבת את הערים כדי להימנע מהגידול בקרב המיעוטים. בימים שקדמו לחקיקתו של חוק זכויות האזרח בארצות הברית, רבות מערי השינה אסרו את שהייתם של בני מיעוטים בתחומן לאחר רדת החשיכה. מדיניות זו הביאה לצמצום המגוון התרבותי בערים אלו, ועל כן ערי שינה מזוהות לרוב כהומוגניות.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות ש"יוממים" נוטים להיות עשירים יותר, ושוקי הנדל"ן בערים הקטנות חלשים מאלו שבערים הגדולות, התפתחותן של ערי השינה גורמת להעלאת מחירי הנדל"ן בהן.

ערי שינה נוטות להאיץ את פיתוחן של דרכי תחבורה ומערכות תחבורה ציבורית - אלו באות לידי ביטוי בעיקר בצורתם של קווי רכבת קלה המחברים בין מרכז העיר לבין עיר-השינה.

מאז שנות ה-60, גדל מספרן של ערי השינה בארצות הברית ובבריטניה, לנוכח המגמה של תושבים לעזוב את הערים לטובת אזורים סמוכים בעלי אופי כפרי יותר.

ערי השינה בארצות הברית נוטות לגבות מסי עירייה גבוהים יותר מתושביהן, היות שרוב ההכנסות מקורן במשקי בית פרטיים ולא בעסקים. לעיתים עובדה זו מדרבנת את העיריות לעודד פעילות מסחרית בתחומן, ואז מוכרת תופעה זו כפירבור המסחר.

ראיוני שינה של מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה העשרים ראיוני שינה של מוסקבה נחשבו: מערב דגונינו, מזרח דגונינו, ביריוליובו המזרחית, ביריוליובו המערבית, ליאנוזובו, שצ'וקינו, ביבירבו, מיטינו, מדבדקובו (צפון מדבדקובו ודרום מדבדקובו), סטרוגינו, צ'רטנובו (צ'רטאנובו הצפונית, צ'רטאנובו המרכזית, צ'רטאנובו הדרומית), חוברינו, אלטופייבסקי, בראטייבו, סולנצבו, קונקובו, ושניאקי, אורוחובו-בוריסובו (צפון אורחובו-בוריסובו, דרום אורחובו-בוריסובו וזיאבליקובו), אוטראדנויה, בסקודניקובסקי, צ'ריומושקי ויאסנבו, שנבנו באתר הכפרים ההרוסים שהפכו לחלק מהעיר בשנת 1960 ואילך, או על שדה ביוב ושפכים ששוחזר כמו מריינו. הם נבנו עם בתי פאנל טיפוסיים בגובה 9 עד 22 קומות. תושבים נסעו לתחנות המטרו באמצעות אוטובוסים ורכבות. תשתיות תרבות ופנאי, למעט ספריה ובמקרים מסוימים בית קולנוע, לא היו קיימים כמעט בראיונים אלה. לצורך קניות, נסעו תושבי הראיונים למרכז העיר - אל גום, צום, חנות הכלבו דטסקי מיר, חנויות מכולת בכיכר סמולנסקיה, לוביאנקה, רחוב גורקי (כיום רחוב טברסקאיה). בחנויות מכולת באזורי השינה עצמן, המבחר היה נדיר: עד תחילת שנות ה-90 לרוב לא היה אפילו נקניק מבושל למכירה. ניתן היה לרכוש סריגים, חליפות והנעלה רק בחנויות של מרכז העיר. בשל המצב הדיכאוני והיעדר ההזדמנויות לפנאי תרבותי לצעירים, התפתחו קבוצות פשיעה באזורים רבים, למשל, ארגון הפשע אורחובסקאיה, סולנצבסקאיה, גוליאנובסקאיה.

המצב השתנה מתחילת המאה ה-21. כעת יוצאים תושבי מרכז מוסקבה לקניות בראיוני שינה לאורך כביש הטבעת של מוסקבה, שם הוקמו היפרמרקטים גדולים עם מחירים נמוכים יותר. מועדונים, מסעדות ובתי קפה הופיעו בראיוני שינה, ובחלקם (סטרוגינו, מיטינו, מריינו, אוטראדנויה, ביבירבו, בוטובו) הונחו קווי מטרו חדשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]