עלואן שמעון אבידני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב עלוואן שמעון אבידני
Rabbi Aluwan Avidani.jpg
לידה 1881
ה'תרמ"א
עמדיה, כורדיסטן
פטירה יולי 1981 (בגיל 100 בערך)
כ"ט בתמוז ה'תשמ"א
כינוי חכם עלוואן

חכם עלוואן שמעון אבידני (ה'תרמ"א 1881 - כ"ט בתמוז ה'תשמ"א יולי 1981) היה חזן, דרשן וחכם באשי בעמדיה שבכורדיסטן העיראקית. מגדולי רבני העדה הכורדית בכורדיסטן ובירושלים, מתרגם התנ"ך לארמית כורדית, מחבר ספרי הלכה ופירושים לספר הזוהר, ויקיר העיר ירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר עמדיה שבכורדיסטן העיראקית בי"א בתשרי ה'תרמ"א (1881) לגולה (גאולה) ולרב שמעון בן בנימין אבידני, אב בית הדין המקומי, שמשפחתו מיוחסת לאבידן בן גדעוני נשיא שבט בנימין. בצעירותו למד בבית מדרשו של אביו, וכשבגר הוסמך על ידיו לרבנות.

כשהגיע לגיל 35 גויס לצבא הטורקי, לצד כ-90 יהודים נוספים. בעזרת קצין יהודי בכיר, סודר לו תפקיד השוחט ואחראי הכשרות של הפלוגה. בתפקיד זה שימש במשך כארבעה חודשים, וכשהגיע עם הפלוגה למוסול, הסתפק באכילת לחם ומים בלבד, בשל המחסור באוכל כשר. בשל המחסור באוכל מזין, חלה וביקש להתאשפז בבית החולים הממשלתי. קצינו היהודי המליץ לו לא להתאשפז, והוא ערק מהצבא ונדד מעיר לעיר במשך כשלוש שנים. בכפרים והערים שעבר שימש כשוחט וכמוהל, ונשאר שבועיים בלבד בכל מקום, עד שמושל עיר מסוימת הזמינו להתגורר בעירו, שם זכה להגנה מלאה מפני חיילי הצבא הטורקי שחיפשו אחריו. לאחר שנתפס במסגרת תרגיל הסחה שערכו לו חיילי הצבא הטורקי, ייעץ לסגן הקצין האזורי, שפיקד על הפלוגה, איך לשכך את כאבי שיניו, וזה האחרון שיחררו בתמורה.

לאחר שאביו נפטר בשנת 1917, חזר לעמדיה ומונה על ידי הקהילה היהודית ומושל המחוז לכהן כחכם באשי וכאב בית הדין המקומי. במסגרת תפקידו זה, שימש גם כחזן, כדרשן, כשוחט וכמוהל, ועמד בראש "תלמוד תורה אבידני". בתקופה זו עמד בקשר עם הרב ששון כדורי, החכם באשי של עיראק, ועם בית הדין הגדול בבגדאד. כן עמד בראש מפעל העלייה לארץ ישראל וסייע לעליית משפחות לישראל. בשנת 1918 לערך נישא לזלפה מזרחי, ונולדו להם שלושה ילדים.[1] בהמשך נישא לרבקה הלוי ונולדו להם 12 ילדים.

כשהיה בן 39, ביקר פייסל הראשון מלך עיראק בעמדיה, והרב אבידני נמנה כנציג היהודים לברך את המלך, לצד נציג המוסלמים ונציג הנוצרים. כשהגיע תורו, בירך את המלך בעברית, וסגנו של פייסל, יאסין האשמי, אמר לו כי לא הבין מה אמר. הרב אבידני השיב לו כי היהודים לא מתקבלים לבתי הספר הממשלתיים. כוונתו הייתה לרמוז למלך ולפמלייתו שהיהודים לא שולטים בערבית בשל אי יכולתם ללמוד בבתי הספר הממשלתיים, והאשמי הבין את הרמז, ובתוך מספר ימים הוציא פייסל צו לפיו מחויבים בתי הספר הממשלתיים לקבל לשורותיהם תלמידים יהודים.

לאור פרעות תרפ"ט בארץ ישראל, התושבים המוסלמים בסביבת עמדיה רצו לעשות פרעות כנגד היהודים. בשל כך הרב אבידני פנה למושלי המחוזות ולשר המשטרה, כדי שיעניקו הגנה לקהילה היהודית, והם אכן נענו לבקשתו והציבו מאות שוטרים שהגנו על הקהילה היהודית.

החל משנת 1926, החל להשפיע הרב אבידני על משפחות יהודים בעמדיה לעלות לארץ ישראל, ואף סייע להן בהשגת ויזות עיראקיות ממושל המחוז בעמדיה, שהיה ידידו. בתוך שמונה שנים, העלה ארצה כ-50 משפחות. לאחר שנכח בתקרית שבה דקר מוסלמי סנדלר יהודי, החליט לעלות גם הוא ארצה. הוא שלח מכתב למשה מתתיהו, שעלה לפניו מעמדיה, בבקשה שיפנה ליצחק בן צבי, ששימש בזמנו כיו"ר הוועד הלאומי, כדי לסדר עבורו ויזה אנגלית. לאחר שקיבל לידיו את הויזה האנגלית, ביקש מידידו, מושל המחוז, שינפיק לו ויזה עיראקית. תחילה סירב, בשל הרצון שהרב אבידני לא יעזוב את עמידה, אך לבסוף הנפיק לו ויזה, וחתם עליה יחד עם הקאדי המקומי.

בסוף שנת 1933 (בחודש טבת ה'תרצ"ד) יצא עם משפחתו מעמדיה למסע בן שלושה חודשים, שבסופו הגיע לחיפה. בליל בדיקת חמץ של אותה השנה הגיע עם משפחתו לעיר העתיקה ירושלים, שם מונה לשמש כמנהיג יוצאי עמדיה. לאחר עלייתו, את מקומו בתפקיד ראש הקהילה בעמדיה החליף יוסף יששכר.

בשנת 1934 נפגש לראשונה עם יצחק בן צבי וזלמן שזר, ובאותה שנה חיבר שיר על ארץ ישראל וסיימו במילים: "על יד השר נשיאנו, בן צבי יצחק". בן צבי הזמין את הרב לביתו, וזה האחרון העניק לו כמתנה כתובה בת 900 שנים. באותה הזדמנות אמר לבן צבי: "קח עפרון ונייר ורשום: "בשנת תשי"ג תיבחר להיות נשיא מדינת ישראל". כשלבסוף נבחר בשנת ה'תשי"ג לנשיא המדינה, הזמינו בן צבי לביתו, כדי להזכיר לו מה רשם בפתק.

בשנת 1938, לאחר ששכנתו המוסלמית זרקה רימון לעבר ביתו, ולאור תקריות לאומניות נוספות כלפי יהודים, כינס את מועצת זקני עדתו, והחליטו יחד לרכוש קרקע בשכונת זיכרון יוסף, לשם עבר עם בני משפחתו ומשפחות נוספות. ביתו היה ממוקם מתחת לבית הכנסת 'הנביא יחזקאל' של קהילת יוצאי עמדיה, שם המשיך לשמש כרב וכמנהיג העדה, כמורה, כשוחט, כמוהל, כדרשן וכפוסק הלכה, ואף ייסד בשכונה תלמוד תורה לילדי עדתו.

מספר פעמים ביקרו בביתו יצחק בן צבי, שמחה אסף, ויוסף יואל ריבלין, כשהוא משמש להם כמקור למחקר אתנולוגי.

בחודש כסלו ה’תשל"ב קיבל את עיטור "יקיר ירושלים" במעמד נשיא המדינה, על פעילותו למען בניין ירושלים. למרות העיטור שקיבל, לא ענד מעולם את סיכת הזהב של אות יקיר העיר[2].

הלך לעולמו בישראל בכ"ט בתמוז ה'תשמ"א.

אחיו, הרב בצלאל אבידני, שימש כרבה הראשי של דיארבקיר, אחיו, הרב בנימין אבידני שימש כרב הראשי של חבל זיבר עד ברזאני, ואחיו, הרב ישראל אבידני היה מנהיג רוחני בעיר שוש.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב מספר חיבורים, בהם פיוטים ושירים.

חוקרים ידועי שם כיצחק בן צבי, פרופ' שמה אסף, פרופ׳ יוסף ריבלין, רפאל פטאי ואברהם בן יעקב נעזרו בספריו.[3]

  • מעשה הגדולים - עבודה בת 37 שנה, חמישה כרכים ובהם כ-3,000 מעשיות ומשלים על התורה, עם מוסר השכל
  • ספר סגולות ורפואות
  • ספר גורלות
  • הגדה של פסח - בתרגום לכורדית
  • תרגום התנ"ך לכורדית - כתב יד
  • תפסירים ושירים - של העדה הכורדית, כתב יד
  • ספר מדרשים - כתב יד
  • ספר דיני השחיטה - כתב יד
  • קרבנין ועלוון - חמישה כרכים על הזוהר, כתב יד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב אבידני - Historical records and family trees - MyHeritage, www.myheritage.co.il
  2. ^ תשלב - 1971, האתר הרשמי של עיריית ירושלים (בhe-IL)
  3. ^ עלואן אבידני, www.kurdishjewry.org.il