עלי שמח'אני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עלי שמח'אני
علی شمخانی
Hammouda Sabbagh meeting Ali Shamkhani 03 (cropped).jpg
לידה 29 בספטמבר 1955 (בן 64)
אהוואז, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת שהיד צ'מראן באהוואז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק איש צבא, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Mojahedin of the Islamic Revolution Organization עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר המועצה האיראנית לביטחון לאומי
10 בספטמבר 2013
(6 שנים ו-11 שבועות)
שר ההגנה של איראן
20 באוגוסט 1997 – 24 באוגוסט 2005
(8 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עלי שמח'אני
علی شمخانی
Ali Shamkhani by Tasnim 02.jpg
לידה 29 בספטמבר 1955 (בן 64)
אהוואז, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות משמרות המהפכה האסלאמית עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה אדמירל
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת איראן-עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עלי שמח'אניפרסית: علی شمخانی; נולד ב-29 בספטמבר 1955) הוא פוליטיקאי ומצביא איראני. מכהן כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן. בעבר היה מפקד חיל הים של משמרות המהפכה האסלאמית ומפקד חיל הים האיראני בדרגת אדמירל. כיהן כשר ההגנה של איראן בין השנים 19972005.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמח'אני נולד ב-29 בספטמבר 1955 באהוואז שבח'וזסתאן, איראן, למשפחה ממוצא ערבי.[1][2] לפני המהפכה האיראנית, שמח'אני היה חבר בקבוצת גרילה איסלאמיסטית חשאית בשם "מנסורון", שהייתה מעורבת במאבק מזוין נגד שושלת פהלווי. לאחר המהפכה הוא הצטרף למוג'אהדין של המהפכה האסלאמית.[3] הוא למד הנדסה ב'אוניברסיטת שהיד צ'מראן באהוואז'.[4]

שמח'אני שימש כמפקד חיל הים של משמרות המהפכה האסלאמית בדרגת אדמירל.[5] מאוחר יותר, הוא פיקד גם על הצי של חיל הים האיראני, בנוסף לצי של משמרות המהפכה.[6] בשנת 1988 הוא מונה לשר משמרות המהפכה.[7]

מאוגוסט 1997 ועד אוגוסט 2005 הוא כיהן בתפקיד שר הביטחון של איראן בממשלתו של מוחמד ח'אתמי.[8][9][10] שמח'אני הוחלף על ידי מוסטפא מוחמד נג'אר בתפקיד.[6]

בשנת 2001 שמח'אני התמודד בבחירות לנשיאות איראן.[2][11] בשנת 2005 מונה לנהל את המרכז למחקרים אסטרטגיים של צבא איראן והחזיק בתפקיד זה עד 2013.[12][13] שמח'אני הוא גם יועץ צבאי למנהיג העליון, אייתוללה עלי חמינאי.[14][15]

ב-10 בספטמבר 2013 מונה שמח'אני למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי על ידי הנשיא חסן רוחאני.[15]

שמח'אני גינה את תקיפות הקואליציה בראשות ארצות הברית במוסול במרץ 2017, שבהן נהרגו למעלה מ-200 אזרחים, והאשים את ארצות הברית בביצוע פשעי מלחמה.[16]

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 קיבל שמח'אני את "מדליית האומץ", המדליה הצבאית הגבוהה ביותר באיראן, על ידי הנשיא מוחמד ח'אתמי.[17]

בשנת 2004 קיבל שמח'אני את עיטור עבד אל-עזיז אל סעוד, המדליה הגבוהה ביותר בערב הסעודית, מהמלך פהד.[18] זאת כהוקרה על תפקידו הבולט בתכנון וביישום פיתוח היחסים עם מדינות ערב במפרץ הפרסי.[19][17] הוא השר האיראני הראשון שקיבל עיטור זה.[17]

בשנת 2005 הוענק לו עיטור על שמונה שנות כהונתו כשר ביטחון.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עלי שמח'אני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bar, Shmuel (2004). "Iranian Defense Doctrine and Decision Making". Institute for Policy and Strategy. אורכב מ-המקור ב-2 April 2012. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2013. 
  2. ^ 2.0 2.1 Antony Preston (אוגוסט 2001). "Yards Compete for Denmark's Command and Support Vessels". Navy League of the United States. אורכב מ-המקור ב-7 January 2011. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2013. 
  3. ^ Alfoneh, Ali (2013), Iran Unveiled: How the Revolutionary Guards Is Transforming Iran from Theocracy into Military Dictatorship, AEI Press, עמ' 10 
  4. ^ "Ali Shamkhani". Los Angeles Times (Tehran). 15 בנובמבר 1998. 
  5. ^ Zeb, Rizwan (12 בפברואר 2003). "The emerging Indo-Iranian strategic alliance and Pakistan". CACI Analyst. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2013. 
  6. ^ 6.0 6.1 "Rouhani’s Cautious Pick For Defense Minister". 7 בנובמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-2017-11-07. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2018. 
  7. ^ "JAMʿIYAT-E MOʾTALEFA-YE ESLĀMI i. Hayʾathā-ye Moʾtalefa-ye Eslāmi 1963-79". Encyclopædia Iranica. Fasc. 5 XIV. New York City: Bibliotheca Persica Press. 20 בפברואר 2013 [December 15, 2008]. עמ' 483–500. בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2016. 
  8. ^ Bahman Baktiari (1996). Parliamentary Politics in Revolutionary Iran: The Institutionalization of Factional Politics. University Press of Florida. עמ' 157. ISBN 978-0-8130-1461-6. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2013. 
  9. ^ Mehran Riazaty (29 ביוני 2005). "Iran's new president". American Thinker. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2013. 
  10. ^ Rachel Ingber (14 באוגוסט 1997). "Khatami's Cabinet Choices: On the Record" (Policy Watch 264). בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2013. 
  11. ^ Sahliyeh, Emile (2002). "The reforming elections in Iran, 2000–2001". Electoral Studies 21. doi:10.1016/s0261-3794(01)00041-5. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2013. 
  12. ^ "Iran to Down Other US Drones If Violations Continue". The Journal of Turkish Weekly. 16 בדצמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-27 August 2013. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2013. 
  13. ^ "General Mohammad Salimi". Iran Briefing. 3 בפברואר 2011. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2013. 
  14. ^ Jamil Theyabi (12 באוגוסט 2008). "The Iranian "Giant"". Al Hayat. אורכב מ-המקור ב-6 March 2016. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2013. 
  15. ^ 15.0 15.1 "Rouhani Appointed Former Defense Minister as the Secretary of NSC". Nasim Online. 10 בספטמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-14 October 2013. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  16. ^ "Iran urges 'war crime' hearing into US killings in Mosul". Press TV. 26 March 2017.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3
  18. ^ Najmeh Bozorgmehr, Ali Shamkhani: Iran will not seek to resume diplomatic ties with US, ‏22 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  19. ^ علی شمخانی گزینه اصلی تصدی گری وزارت کشور روحانی Archived 9 מאי 2016 at the Wayback Machine Barfaaz