חסן רוחאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חסן רוחאני
حسن روحانی
Hassan Rouhani.jpg
לידה 12 בנובמבר 1948 (בן 69)
סורקה, איראן
מדינה איראןאיראן  איראן
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, סופר, איש דת, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת המתינות והפיתוח
דת אסלאם שיעי עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא איראן ה-7
תקופת כהונה 3 באוגוסט 2013 – מכהן (5 שנים)
הקודם מחמוד אחמדינז'אד
מזכיר המועצה האיראנית לביטחון לאומי ה-1
תקופת כהונה 14 באוקטובר 198915 באוגוסט 2005 (15 שנים)
הבא עלי לאריג'אני
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חסן רוֹחאניפרסית: حسن روحانی, נהגה בפרסית: "הסן רוֹהאני"[1]; נולד ב-12 בנובמבר 1948 בשם חסן פֶֿרֵידוּן) הוא מדינאי איראני ונשיאה השביעי של איראן החל מ-3 באוגוסט 2013, לאחר שניצח בבחירות לנשיאות איראן, שהתקיימו ב-14 ביוני 2013 ולאחר מכן בבחירות שהתקיימו ב-19 במאי 2017. הוא חבר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחאני נולד בסורקה שבאיראן. ב-1986 שימש רוחאני שליח מיוחד למגעים עם ארצות הברית וישראל בפרשת איראן-קונטראס.[2]

שימש כסגן נשיא בתקופתו של מוחמד ח'אתמי. אז גם היה אחראי על הקשרים הגרעיניים עם הרוסים והרחבתם. בתקופתו הסכים פוטין לסייע לאיראן לבנות עוד שני כורי מים כבדים בבושהר.

בראשית שנות האלפיים היה ראש צוות המשא ומתן תחת הנשיא מוחמד ח'אתמי במסגרת השיחות עם האיחוד האירופי בעניין תוכנית הגרעין האיראנית.[3] הצוות האיראני תחת הנהגתו הגיע למספר פשרות עם מדינות אירופה, בין היתר באשר להאטה בהעשרת האורניום. בשנת 2005, לאחר היבחרו של מחמוד אחמדינז'אד לנשיא איראן, התפטר רוחאני מתפקידו, ותוכנית הגרעין האיראנית נכנסה לשלב מואץ יותר בהתפתחותה.

רוחאני כיהן גם כסגן יו"ר הפרלמנט האיראני, והיה מזכיר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר עד אוגוסט 2005, עת הוחלף על ידי עלי לאריג'אני. במקביל כיהן גם מ-1989 עד 2005 כיו"ר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן.

נשיא איראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 הציג את מועמדותו לתפקיד נשיא איראן. במערכת הבחירות נקט עמדות ביקורתיות באופן יחסי כלפי המשטר הקודם. בין היתר אמר באשר לבכירי הממשל: "הם הביאו את הסנקציות על המדינה. ובכל זאת, הם גאים בזה. אני אדחוף למדיניות של פיוס ושלום. אנחנו גם נתפייס עם העולם". ב-15 ביוני 2013 נבחר רוחאני לנשיאות איראן לאחר שזכה בלמעלה ממחצית הקולות בסיבוב הראשון, בהקדימו את מתחריו בהפרש ניכר.

רוחאני ניצח במערכת הבחירות לנשיאות איראן 2017 ונבחר לקדנציה נוספת. ב-5 באוגוסט 2017 הושבע רוחאני לכהונה שנייה כנשיא.

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הכלכלית של חסן רוחאני מתמקדת בפיתוח כלכלי ארוך טווח של איראן. היא עוסקת בהגדלת כוח הקנייה של הציבור, צמיחה כלכלית, גיוס כספים, יישום המדיניות הכללית של עיקרון 44 של החוקה של הרפובליקה האסלאמית של איראן ושיפור הסביבה העסקית בטווח הקצר.[4] רוחאני סבור כי שיפור התנאים הכלכליים של העם צריך להיעשות על ידי הגברת כוח הקנייה של העם וצמצום פערי העושר. הוא גם סבור כי חלוקה הוגנת של עושר לאומי וצמיחה כלכלית תוביל להשגת כל המטרות הכלכליות שקבע. תוכניתו מכוונת להגדלת הסיוע הישיר והעקיף לקבוצות בעלות הכנסה נמוכה.[5]

מדיניותו הכלכלית כוללת גם הפצה מיטבית של סובסידיות, שליטה בנזילות ובאינפלציה, האצת הצמיחה הכלכלית וצמצום היבוא. הוא סבור כי האינפלציה גורמת להשפעות מזיקות על הכלכלה.

לאחר פרישת ארצות הברית מהסכם המעצמות, האינפלציה באיראן גדלה עוד יותר ונכון ליולי 2018 עומדת על כ-203% בקצב שנתי, כאשר ערכו של דולר אמריקני אחד שווה לכ-112 אלף ריאל איראני בשוק החופשי.[6]

תרבות ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דו"ח של מרכז סיוע בינלאומי לתקשורת במרץ 2014, מאז הושבע רוחאני לנשיאות ב-2013, "הצנזורה על האינטרנט רק החמירה, אבל ברור יותר ויותר שלרוחאני אין שליטה מלאה על התהליך הזה".[7]

אך, רוחאני הבטיח את תמיכתו הגוברת בגישה לאינטרנט ועוד חירויות פוליטיות וחברתיות. בראיון הוא אמר: "אנחנו רוצים שהאנשים, בחיים הפרטיים שלהם, יהיו חופשיים לחלוטין, ובעולם של היום יש גישה למידע, והזכות לחשוב בחופשיות, היא זכותם של כולם עמים, כולל העם האיראני".[8]

זכויות אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא רוחאני במהלך יום הצבא האיראני
תומכי רוחאני חוגגים את ניצחונו בבחירות לנשיאות איראן 2017. מאי 2017

רוחאני תומך בזכויות הנשים. בנאומו לאחר שנבחר לנשיאות איראן הוא אמר: "יש שוויון הזדמנויות לנשים. אין הבדל בין אדם לאישה בבריאתם, באנושיותם, במרדף אחר הידע, בהבנה שלהם, בתבונתם, באדיקותם הדתית ובשירותם את אלוהים".[9]

ממשלתו של רוחאני מינתה את אלהאם אמינזדה, שאהינדוכט מולברדי ומסומה אבתקאר לתפקיד סגן הנשיא. כמו גם את מרזיה אפקהאם, הדוברת הראשית של משרד החוץ האיראני. רוחאני הבטיח להקים גם משרד לענייני נשים. עם זאת, פעילי זכויות נשים רבים אינם נלהבים מרעיון זה, כי הם מרגישים שהמשרד עשוי לבודד את סוגיות של נשים.

בספטמבר 2013 שוחררו 11 אסירים פוליטיים, בהם עורכי הדין נסרין סוטודה ומוחסין אמנזדה, עורכי דין לזכויות האדם. המהלך בא ימים ספורים לפני ביקורו של רוחאני בעצרת הכללית של האו"ם.[10]

השלטונות האיראנים הוציאו להורג 599 אנשים במהלך 14 החודשים הראשונים של רוחאני בשלטון, לעומת 596 בשנה האחרונה בתפקידו של קודמו, מחמוד אחמדינז'אד. לאיראן יש את המספר הגבוה ביותר של הוצאות להורג בכל מקום בעולם אחרי הרפובליקה העממית של סין.[11] כלת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי, מתחה ביקורת על זכויות האדם תחת רוחאני. היא ציינה את העלייה בהוצאות להורג ושביתות הרעב.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחאני עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף
משמאל לימין: נשיא איראן רוחאני, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ברוסיה, נובמבר 2017

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורו של רוחאני בניו יורק התקבל בארצות הברית כהתקדמות חשובה ביחסים בין שתי המדינות. הוא הצהיר כי ארצו מוכנה לקיים שיחות עם ארצות הברית. רוחאני הכחיש כי במהלך ביקורו סירב להיפגש עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה,[12] אך אמר כי יש צורך בזמן רב על מנת לקיים מפגש שכזה.[12] ב-27 בספטמבר 2013, יום אחרי ששרי החוץ של שתי המדינות נפגשו בשיחות P5+1, שוחח רוחאני עם הנשיא אובמה, דבר שהיווה את חילופי הדברים בין הדרגים הבכירים ביותר בין שתי המדינות מאז שנת 1979.[12][13][14] אולם, השמרנים באיראן מתחו ביקורת על רוחאני בעקבות שיחת טלפון זו.[12]

ב-8 במאי 2018, בעקבות הכרזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישת מדינתו מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית, רוחאני אמר כי "מאז חתימת ההסכם ועד היום ארצות הברית לא עומדת בהתחייבויות שלה".

ב-30 ביולי 2018, טראמפ הציע לאיראן להיפגש עמו ללא תנאים מקדימים, אך איראן דחתה את ההצעה. יועצו של רוחאני אמר כי על מנת ליצור דו-שיח, על ארצות הברית לשוב להסכם הגרעין ולהפחית את העוינות.[15]

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחאני נפגש עם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, בפגישה הראשונה של מנהיגי איראן ובריטניה מאז שנת 1979.[16] ב-20 בפברואר 2014 שתי המדינות הסכימו לחדש את היחסים הדיפלומטיים.[17] ב-23 באוגוסט 2015 נפתחו השגרירות מחדש.[18]

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת האזרחים בסוריה רוחאני תומך בנשיא בשאר אל-אסד.[19] במסיבת העיתונאים הראשונה שלו לאחר שזכה בבחירות לנשיאות, אמר רוחאני כי "האחריות הסופית לפתרון מלחמת האזרחים הסורית צריכה להיות בידי העם הסורי".[20]

עיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחאני כינה את היחסים בין איראן לעיראק "אחים" וחתם על כמה הסכמים עם עיראק.[21] מיד לאחר המתקפה בצפון עיראק, איראן הייתה המדינה הראשונה ששלחה תמיכה לעיראק.[22]

ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יחסיה של איראן עם סעודיה כתב רוחאני כי בתקופת ממשלתו של מוחמד ח'אתמי הוא הגיע למזכיר הכללי של המועצה לביטחון לאומי באותה העת עם "הסכם מקיף ואסטרטגי" עם הסעודים, אך לא הושג הסכם זה במהלך ממשלת אחמדינג'אד. באופן ספציפי, תוך כדי דיון בפרק, הוא אמר: "הייתה הסכמה (במהלך ממשל ח'אתמי) כי עלינו לקיים יחסים טובים עם סעודיה. איש בתוך המשטר לא התנגד לה. נסעתי לסעודיה לראשונה בשנת 1998. באותה עת האשימה אותנו סעודיה במעורבות בפיגוע במגדלי ח'ובר. נסעתי לסעודיה כמזכיר הכללי של המועצה הלאומית. מצדם, יורש העצר נאיף, השתתף במשא ומתן. המשא ומתן החל בשעה 10 בלילה ונמשכה עד 5 בבוקר למחרת. לבסוף הסכמנו על הסכם ביטחוני. חזרתי לסעודיה ב-2005 וניהלתי דיונים מקיפים על האזור ועל בעיות הדדיות. הסכמנו עם נאיף להקים ארבע ועדות. הם היו אמורים להתכנס מדי כמה חודשים ולחקור על נושאי הבעיות. אחרי שעזבתי את המזכירות הכללית לא הוקמה אף אחת מהוועדות ולא נערכו פגישות".[23]

רוחאני מתח ביקורת על ההתערבות הצבאית של סעודיה בתימן באומרו: "אל תפציצו ילדים, קשישים ונשים בתימן, תקיפת המדוכאים תביא עליכם אות קלון".[24]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוחאני כינה את ישראל "מדינה כובשת" ש"עושה עוול לעמי האזור והביאה לאי-יציבות באזור". כשהתבקש להבהיר את דעתו בנושא השואה ענה רוחאני: "באופן כללי, אני יכול לאמר לך שכל פשע שקרה בהיסטוריה הוא נגד האנושות, כולל הפשע שהנאצים ביצעו כלפי היהודים וגם כלפי הלא-יהודים".[25]

במאי 2018, כוח קודס האיראני שיגר כ-20 רקטות מסוריה לעבר ישראל, מתוכן 4 יורטו והיתר נפלו עוד בשטח סוריה. בתגובה, ישראל תקפה כעשרות יעדים של כוח קודס בסוריה.[26]

הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית

ב-14 ביולי 2015, חתמה איראן יחד עם המעצמות על הסכם JCPOA. תחת ההסכם, הסכימה איראן להסיר את מאגר האורניום המועשר בדרגה בינונית שלה, לצמצם את מאגר האורניום מועשר בדרגה נמוכה שלה בכ-98 אחוזים, ולהפחית בשני שלישים את כמות הצנטריפוגות שברשותה למשך לפחות 15 שנים. למשך העשור וחצי ממועד תחילת ההסכם, היא תעשיר אורניום רק עד לרמה של 3.67%, וכן לא תבנה מתקני העשרה או כורי מים כבדים למשך תקופה זאת. פעילות העשרת האורניום תוגבל למתקן בודד בו תהיינה בשימוש צנטריפוגות מן הדור הישן בלבד. מתקנים אחרים יומרו על מנת למנוע סיכוני פרוליפרציה. על מנת לפקח שאיראן נענית להסכם ולוודא זאת, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) תחזיק בגישה קבועה לכל מתקני הגרעין האיראניים. בתמורה להיענות מאומתת של להתחייבויותיה, תחת ההסכם תקבל איראן הקלה בסנקציות מצד ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון של האומות המאוחדות.[27]

ב-8 במאי 2018, למרות הכרזתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישה מההסכם,[28] הצהיר רוחאני כי איראן לא תפרוש מההסכם גם היא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ וריאנטים מקובלים להגיית שמו בפרסית: hæˌsæn-e ruːhɒːˈniː או hæˌsæn-e roʊhɒːˈniː. ההגייה המומלצת, כפי שהוא הוגה את שמו: hæˌsæn-e roʊhɒːˈniː.
  2. ^ שרה ליבוביץ-דר, הסיפור המלא על נשיא איראן החדש רוחאני, באתר nrg‏, 21 ביוני 2013
  3. ^ POWER PLAY במגזין Newsweek
  4. ^ "Improvement of people's livelihood". Rouhani[Persian Language]. אורכב מ-המקור ב-13 July 2013. בדיקה אחרונה ב-30 ביוני 2013. 
  5. ^ "The main topics of Rouhani economic programs". Raja News. בדיקה אחרונה ב-30 ביוני 2013. 
  6. ^ שירות כלכליסט, הסנקציות פועלות: הריאל האיראני צנח ביום אחד ב-12.5% ל-112 אלף ריאל לדולר, באתר כלכליסט, 30 ביולי 2018
  7. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-13 January 2015. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2014. 
  8. ^ "Iran president blames Israel for 'instability,' calls for peace". NBC News. 19 בספטמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2013. 
  9. ^ "مشروح/ در مراسم تودیع و معارفۀ وزرای کشور روحانی: معجزه‌گر نیستم/ به استفاده از یک جناح در کابینه اعتقاد ندارم". Fars News. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2013. 
  10. ^ Rana Rahimpour (18 בספטמבר 2013). "Iran: Nasrin Sotoudeh 'among freed political prisoners'". BBC. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2013. 
  11. ^ "Iran's president attacks Cameron's 'unacceptable' remarks as woman faces execution". The Telegraph. 30 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-10 ביוני 2015. 
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Marcus George (28 בספטמבר 2013). "Iranians cheer, protest over Rouhani's historic phone call with Obama". Dubai. Reuters. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2013. 
  13. ^ Obama speaks with Iranian President Rouhani NBC News 27 September 2013
  14. ^ Obama talks to Rouhani: First direct conversation between American and Iranian presidents in 30 years National Post 27 September 2013
  15. ^ יותם רוזנוולד, טראמפ: "אם איראן ירצו להיפגש איתי, אפגש אתם בלי תנאים מקדימים", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 ביולי 2018
  16. ^ "Leaders of UK and Iran meet for first time since 1979 Islamic revolution". The Guardian. 24 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2015. 
  17. ^ "Britain Iran resume Diplomatic Ties as Iranian Embassy restored in London". news.biharprabha.com. Indo-Asian News Service. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2014. 
  18. ^ "British embassy in Tehran reopens four years after closure". BBC News. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2015. 
  19. ^ "Iran's new president: Will he make a difference?". The Economist. 22 ביוני 2013. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2013. 
  20. ^ "Iran's Rohani hopes all will seize chance of friendly ties". Reuters. 17 ביוני 2013. 
  21. ^ "President Rouhani: Iran to Stand beside Iraq in War on Terrorism". Fars News Agency. 18 בדצמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-29 באפריל 2015. 
  22. ^ Gomes Guimarães, Bruno; Scalabrin Müller, Marcelo (9 בדצמבר 2014). "Iran Joins ISIS Fight". The Diplomat. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2015. 
  23. ^ "Former Iran Nuclear Negotiator: Bush Negotiation Bid Was Rebuffed". PBS. 12 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2013. 
  24. ^ "Iran's Rouhani criticises Saudis over Yemen strikes". Al Jazeera. 19 April 2015.
  25. ^ Iranian president Hassan Rouhani recognises 'reprehensible' Holocaust Saeed Kamali Dehghan, The Guardian, 25 September 2013
  26. ^ אמיר בוחבוט, אלי אשכנזי, יואב איתיאל וטל שלו‏, כוח איראני שיגר 20 רקטות לגולן; צה"ל תקף עשרות מטרות בסוריה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 במאי 2018
  27. ^ ynet, עיקרי הסכם הגרעין עם איראן: הסנקציות, הפיקוח והיישום, באתר ynet, 15 ביולי 2015
  28. ^ ynet, טראמפ הכריע: ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין עם איראן, באתר ynet, 8 במאי 2018



הקודם:
מחמוד אחמדינז'אד
נשיא איראן
2013 ואילך
הבא:
עדיין מכהן