על החוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
על החוף
On the Beach
כרזת הסרט על החוף
בימוי סטנלי קריימר
הפקה סטנלי קריימר
תסריט ספר:
נוויל שוט
תסריט:
ג'ון פקסטון
עריכה פרדריק קנודסטון
שחקנים ראשיים גרגורי פק
אווה גרדנר
פרד אסטר
אנתוני פרקינס
דונה אנדרסון
מוזיקה ארנסט גולד
צילום ג'וזפה רוטונו
מפיץ מטרו גולדווין מאייר
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 17 בדצמבר 1959
משך הקרנה 134 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט מדע בדיוני, סרט אסונות, סרט דרמה, סרט פוסט-אפוקליפטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דיסטופי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2,900,000‏$
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

על החוף (אנגלית: On the Beach) הוא סרט פוסט אפוקליפטי בשחור-לבן שהופק ב-1959. התסריט מבוסס על ספר באותו שם מאת הסופר הבריטי נוויל שוט שפורסם ב-1957.

הסרט מתאר את כדור הארץ שאוכלוסייתו מושמדת בעקבות מלחמה גרעינית שמקורה בטעות אנוש בשנת 1964. לעומת הספר אין בסרט "אשמים" באסון הגרעיני. בניגוד לספר בו מתוארות ערים חרבות, נראות בספר הערים שלמות אך הן שוממות מאנשים. נוויל שוט לא היה מרוצה מהעיבוד לספרו ולא שיתף פעולה עם ההפקה.

ב-2000 הופקה באוסטרליה סדרת טלוויזיה "על החוף" המבוססת על אותו הספר.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 בעקבות מלחמת עולם שלישית גרעינית מושמדת אוכלוסיית חצי הכדור הצפוני על ידי נשורת גרעינית. זרמי הרוח מניעים את ענן הנשורת לכיוון חצי הכדור הדרומי בו נמצאת אוסטרליה.

צוללת אמריקאית בפיקודו של דווייט טאוארס (גרגורי פק) מגיעה לנמל מלבורן באוסטרליה. הוא יודע כי אשתו ושני ילדיו נספו וכי ענן הנשורת מתקרב לאוסטרליה.

הוא נפגש עם סגן פיטר הולמס מחיל הים האוסטרלי (אנתוני פרקינס) הנשוי למרי (דונה אנדרסון) ואב לתינוקת ג'ניפר. הם מכירים לו את קרובתם מוירה דווידסון (אווה גרדנר), אשה משוחררת ומכורה לאלכוהול ועד מהרה מתפתחת אהבה בין שניהם. הוא נפגש גם עם ג'וליאן אוסבורן (פרד אסטר), מדען אוסטרלי המודאג מעליית רמת הרדיואקטיביות באוסטרליה.

טאוארס מקבל פקודה להגיע עם הצוללת לנמל סן דייגו ולברר את מקורם של שידורי מורס חסרי פשר הנקלטים משם. הוא מגיע לשם ושולח מהצוללת את קצין הקשר המוגן בביגוד מונע קרינה. רחובות העיר שוממים ועד מהרה מגלה הקצין כי מקור השידור הוא בקבוק קוקה-קולה הנשען על מכשיר מורס ומחובר לתקרה בחוט המושך את הבקבוק עם זרמי הרוח מהאוקיינוס וכך מופעל מכשיר המורס.

טאוארס ממשיך לסן פרנסיסקו, עובר תחת גשר הזהב השומם ומשקיף דרך פריסקופ על רחובות העיר השוממים.

המצב במלבורן מתדרדר, רמת הרדיואקטיביות עולה והשלטונות מחליטים לחלק גלולות רעל לתושבים היודעים שגורלם נחרץ, כדי שלא יסבלו ממחלת הקרינה הגורמת לסבל רב ולגסיסה איטית. כשנשאל ג'וליאן אוסבורן איך פרצה המלחמה הוא אומר: "המלחמה פרצה כשהאנשים קבלו את הרעיון האידיוטי שהם יכולים להשיג שלום על ידי הצטיידות בנשק אטומי. במקום מסוים התבונן טיפש במסך הרדאר וחשב שראה משהו. הוא ידע שאם יהסס מספר שניות מדינתו תימחק ואז לחץ על הכפתור וכל העולם השתגע". אוסבורן משתתף במרוץ מכוניות וזוכה במקום ראשון לאחר ששאר המשתתפים נהרגים בתאונות שונות תוך נהיגה פראית מאחר שאין להם מה להפסיד. לאחר ה"זכייה" הוא חוזר למוסך בביתו סוגר את הדלתות, מפעיל את מכונית המירוץ שלו ומתאבד משאיפת פחמן חד-חמצני.

פיטר הולמס משכנע את אשתו לבלוע את גלולות הרעל ולתת אותן גם לבתם ג'ניפר.

אחד מאנשי צוותו של טאוארס מפתח סימני מחלת קרינה. בסצנת הסיום הוא נפגש בנמל עם מוירה והיא מבקשת ממנו להישאר כדי שימותו ביחד אולם אנשי צוות הצוללת מחליטים לחזור לארצות הברית ולמות שם. בסוף הסרט נראים רחובות מלבורן הנטושים ובהם הכתובת: יש לנו עדיין זמן...אח".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא על החוף בוויקישיתוף