עמיקם בר גרמא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמיקם בר גרמא
עמיקם בר גרמא.jpg
לידה 6 בדצמבר 1947 (בן 70)
מושב גאולים
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, קרמיקה
זרם באמנות אמנות שדות צבע, ריאליזם
הושפע על ידי רוזנטאליס, בוגן
יצירות ידועות אמנות שדות צבע, אלבום - אוצר מלחמה - לטרון
ייצוג אסתטי ואופטימי אקריליק על בד 2007
הצעקה - דימוי בוטני למאפיינים חברתיים רישום פסטל-גיר 2001
פן אחד לשלוש מידות טכניקת גריזיי 1987
פייטה או הקורבן - בעקבות מלחמה פסטל ופחם 1986

עמיקם בר גרמא (נולד ב-6 בדצמבר 1947), צייר ופסל ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמיקם בר גרמא (גרמא) נולד לנעמי ושלום גרמא, חברי גרעין "טלמון" שעבר ב-1945 מירושלים למושב גאולים. ב-28 במאי 1948 פלש כוח של הצבא העיראקי, בסיוע פלסטינים מהאזור, וכבש כמחצית מהמושב. הפלסטינים שרפו את ביתם, בזזו את המשק החקלאי והחי, ועקרו את המטעים. הוריו עברו לחלקת אדמה שרכשו בהרצליה בשנים שקדמו לכך. סיפורי הנסיגה סופרו פעמים רבות בביתם והשפיעו על גרמא.

עמיקם גדל והתחנך בהרצליה. אימו שלחה אותו כבר בגיל עשר ללמוד אצל מיטב המורים של המושבה הרצליה. למד מוזיקה, כלי נשיפה וציור (ציור אצל לאון פוטוריאן).[1]

בשנת 1965 התגייס לחיל השריון ובשנת 1967 לחם בחזית הקדמית במלחמת ששת הימים. ב-1973 במלחמת יום הכיפורים נלחם כאיש צוות טנק, ושהה בחזית הקדמית שבעה חודשים.[2] במהלך תקופה זו, בין הדיונות, צייר ורשם גלויות דואר מהווי הלוחמים ומיען אותן לחברתו, לימים אשתו. רישומים אלה היוו בסיס לסדרת תערוכות בשם "מגן את לי וסטודיו".[3]

בשנת 1982, במלחמת שלום הגליל לקח חלק בלחימה קשה במיוחד שהשאירה עליו חותמה לכל החיים.[4]

האמן "תבנית נוף מולדתו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של האמן עמיקם בר גרמא מתפרסת על נקודות ההתרחשויות ההיסטוריות של מדינת ישראל[5][2] כבר בתערוכתו הראשונה בשנת 1968 השתמש בערכים האמנותיים של אסכולת "אמנות שדות צבע" לביטוי ודימוי אמיתי של אלה שהקריבו את עצמם להגנה על מולדתם.[4]

ביצירה מאוחרת יותר עוסק במוטיבים המסמלים ישראליות: הצבר ועץ הזית. גם כאן שילב את הקשר שלו לישראל, לאדמה. יצירותיו האחרונות מבטאות אופטימיות ישראלית טיפוסית ועוסקות בצבעוניות מרהיבה בנושאים בוטניים. ערכים אסתטיים אלה מאפיינים את יצירותיו. עמיקם לא זנח את עיסוקו ב"אמנות שדות צבע" כביטוי אמנותי לתפישותיו החברתיות.

לימודי אמנות והסמכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמיקם למד בתיכון עירוני מקצועי י"ד - ויצ"ו צרפת שבתל אביב, 1961 שהוקמה במתכונת הבאוהוז הישראלי על ידי קבוצת אמנים, מהמובילים בישראל באותה עת, אלכסנדר בוגן, משה רוזנטליס, משה שטרנשוס, משה ציפר, יצחק יורש, יואב בראל ופאולה אהרונסון.

בשנת 1964 קיבל עמיקם את מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל קרן "שרת" לאמנים צעירים. בהמשך, בשנת 1972, השתלם בטכנולוגיה קראמית ברמת טכנאי קרמיקה אצל מהנדס הקרמיקה אינג' אברהם קירשנר והטכנולוג יהודה קורן.[1] בשנת 1988 למד הוראה במכללת בית ברל, וב-2001 למד תולדות האמנות ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

פעילות אמנותית כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 הקים וניהל את הסטודיו לקרמיקה "נצר כדרים" בהרצליה שהפעילו כעשר שנים והתמחה בעיצוב קראמי ופיסול קראמי.

הקים במסגרת הקתדרה של המחלקה לתרבות בעיריית הרצליה סדנאות להוראת האמנות הפלסטית.

בשנת 2003, כיהן כיו"ר אמני כפר סבא והסביבה במשך שנתיים.[6] ערך עם מאות מחבריו האמנים תערוכות וכנסים לציון מאה שנים לכפר סבא.[7] באותה שנה (2003), בסיוע עיריית כפר סבא, ערך עמיקם אלבום רישומים מפואר, שאייר ורשם בזמן שהותו בחזית "מלחמת יום הכיפורים" - האלבום נתרם ל"יד לשריון לטרון", ולספריה הציבורית בכפר סבא.

עמיקם חבר אגודת הציירים והפסלים, סניף חיפה והצפון.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התערוכה המקצועית הראשונה (1968) בגלריה כץ ברחוב דיזנגוף בתל אביב, יחד עם מוריו האמנים. "בעקבות מלחמה"
  • שגרירות צרפת בישראל (1972) - פיסול קראמי
  • גלריה "ברגר" - ברלין (1985) - "התרשמות"
  • גלריה בניו יורק (1986) - "התרשמות"
  • גלריה - השרון - הרצליה (1988) - בחסות עיריית הרצליה
  • מוזיאון יד לבנים - רעננה (1994)
  • היכל התרבות - יד לבנים כפר סבא (2001) - "מגן את לי וסטודיו"
  • יד לבנים חיפה (2002) - "מגן את לי וסטודיו"
  • יד לבנים רמת השרון (2003) - "מגן את לי וסטודיו"
  • אולם התערוכות (2017) - היכל התרבות העירוני פתח תקווה

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבואה – בנק דיסקונט כפר סבא (1986)
  • ערד - בית האמנים (1988)
  • מוזיאון "חצרות האיכרים" כפר תבור (1994)
  • בת ים – המחלקה לחינוך (1996)
  • היכל התרבות - כפר סבא (1998)
  • תערוכה שנתית - אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון. (2006)
  • מחווה לשאגאל - אגודת הציירים והפסלים חיפה והצפון. (2016)
  • המוזיאון הבינלאומי MIIT - טורינו, איטליה (2018)

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמיקם בר גרמא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ורדה ינון, צייר נשמה, צומת השרון, גיליון 174, י"ז באב תשמ"ו, 22 באוגוסט, 1986, עמ' 41
  2. ^ 2.0 2.1 סא"ל חגי גולן, 30 שנה למלחמת יום הכיפורים, בטאון מערכות, 391, משרד הבטחון, 2003, עמ' 48
  3. ^ לילי עבודי, רוח חיים, תערוכה: המוזות אינן שותקות, נטו
  4. ^ 4.0 4.1 יורם מארק-רייך ורבקה גלבשטיין, תערוכת ציורים של עמי-קם גרמא בבית יד לבנים, ידיעות חיפה, יום שישי, 3 במאי, 2002, עמ' 62
  5. ^ סא"ל חגי גולן, אפי מלצר, 30 שנה למלחמת יום הכיפורים, בטאון מערכות, 391, משרד הבטחון, 2003, עמ' 54
  6. ^ כתב "קול הכפר", אמני השרון מצדיעים לכפר סבא, קול הכפר, עמ' 42
  7. ^ צלילה שפר, "האמן עושה את המקום, ולא המקום את האמן", קול הכפר, גליון 654, כ"ה באייר תשס"ג, 30/5, 2003, עמ' 42