משה רוזנטליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה רוזנטליס
משה רוזנטליס בסטודיו ביפו, 2003
משה רוזנטליס בסטודיו ביפו, 2003
לידה 18 בנובמבר 1922
מריאמפול, ליטא
פטירה 26 באוגוסט 2008 (בגיל 85)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, רישום, פיסול
זרם באמנות ריאליזם סוציאליסטי; מודרניזם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משה רוזנטליס (18 בנובמבר 1922 - 26 באוגוסט 2008) היה צייר ומורה לציור יהודי-ליטאי-ישראלי. התפרסם לראשונה בזכות עבודת הדיפלומה שלו ב-1950, עם תום לימודיו באקדמיה לאמנות בווילנה. נודע בעיקר בזכות הצבעוניות של יצירותיו, הרבגוניות של טכניקות היצירה שלו והחיפוש המתמיד לחדש את סגנון ציורו. בשנים 1978–1980 צייר את סדרת הציורים הנודעת "קורות עם ישראל", הסדרה הגדולה ביותר בהיקפה שצוירה אי פעם על קורות העם היהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדיפלומה: שחרור אסירים פוליטיים מבית הכלא בקאונס (אנ') ‏(1950 אוסף המוזיאון הלאומי הליטאי)

נולד במריאמפול, ליטא. בן למשפחת סוחרים אמידה והבכור מתוך שלושה אחים. כבר בגיל שלוש נמשך לציור. בוגר הגימנסיה העברית במריאמפול, ובזכות זאת השפה העברית הייתה שגורה בפיו.
ב־1941 פלשה גרמניה הנאצית לשטחים המוחזקים על ידי הסובייטים. רוזנטליס ברח לתוך רוסיה יחד עם ההמונים הבורחים. המלחמה המיטה אסונות על בני משפחתו והוא עצמו נפצע בקרבות במסגרת הצבא האדום. היה צייר גדודי וגם צייר של הדיוויזיה שאליה השתייכה יחידתו, הדיוויזיה הליטאית של הצבא האדום.
את השכלתו האמנותית רכש רוזנטליס באקדמיה לאמנות פלסטית בווילנה. בתקופת לימודיו שם (1950-1945) שלט הסגנון של ה"ריאליזם הסוציאליסטי". ההוראה הייתה אקדמית אדוקה - מבוססת על רישום מדויק ויבש לפי הטבע. אולם נתמזל מזלו ללמוד אצל אמנים נודעים בליטא כגודאיטס, מצקיאביצ'יס וירקונס, שנתחנכו על המסורת של הציור הצרפתי בראשית המאה העשרים. ציירים אלו העניקו לו לדבריו תשתית טובה להתפתחותו בעתיד. הוא סיים את האקדמיה בהצטיינות, זכה בפרס רכישה של עבודת הדיפלומה שלו, "שחרור אסירים פוליטיים מבית הכלא בקאונס", והתקבל לאגודת הציירים והפסלים של ליטא. בשנים שלמד, התפרנס מציור פלקטים ומאיור חוברות וספרים.

למרות ההצלחה הרבה שלה זכה בברית המועצות (הזמנות ממלכתיות רבות, פרסים, השתתפות בתערוכות במוסקבה), החליט לנצל את זכות אשתו לעבור לפולין. בשנת 1957 יצא עם משפחתו לוורשה. בורשה נתקל רוזנטליס לראשונה בציור המופשט. באותה תקופה הייתה פולין פתוחה יותר מארצות סוציאליסטיות אחרות לתרבות המערב, והיה בה, לפי עדותו של רוזנטליס, "ציור מופשט לגמרי וחזק מאוד". היכרות ראשונה זו עם הציור המופשט גרמה לו זעזוע עמוק והכינה אותו למפגש עם האמנות המודרנית בישראל, מפגש אשר בהשפעתו התחיל לשנות בהדרגה את דרך עבודתו.[1]

דיוקן המשורר ד"ר דוד ספרד (ראש הקהילה היהודית בוורשה), 1958

העלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן שרה, אשת האמן, 1974, פריז

עם הגיעו לישראל בשנת 1958 נקלע ישר לסגנון המודרניזם הישראלי בציור, שעיקרו היה אז המופשט הלירי מאסכולת "אופקים חדשים", שהייתה אז בשיא פריחתה. כדי להתפרנס פנה להוראה. בה בעת הוא נתקבל כחבר באגודת הציירים. בתחילה התקשה לזנק מהריאליזם הסוציאליסיטי שרק זה עתה השאיר מאחוריו אל ההפשטה שהייתה פותחת לפניו דלתות של מועדון אקסקלוסיבי. בנסיעותיו בארץ מצא רוזנטליס את הדרך ללמוד את השוני בין נופי העבר הכהים, על אקלימם האפור ורכיביהם הצפוניים, לבין הנוף החדש שטוף האור הגדול, המסנוור. הוא השכיל להבין שאינו צריך לעשות קיצורי דרך כדי להגיע מהר יותר אל היעד המקווה: להשתלב כאחד מן החבורה ולהתאזרח מהר ככל האפשר בקרית האמנות הישראלית. הוא המשיך בתחילה באותו תוואי שהתארך לו מווילנה לתל אביב והלך בו צעד אחר צעד.

מבין מכריו הציירים באותה תקופה, יוצרים בעלי שם בעולם האמנות הישראלית, כגון חיים גליקסברג, מרדכי לבנון, צבי שור, ליאו קאהן, שמואל עובדיהו, אריה אלואיל, אלכסנדר בוגן, שמשון הולצמן, שמואל טפלר, ג'ון בייל, רוברט בזה והפסל משה ציפר. רוזנטליס השתתף עם חלקם בתערוכות קבוצתיות ממוקדות ובתערוכות השנתיות בבית דיזנגוף, מוזיאון תל אביב ובאגודת הציירים והפסלים בתל אביב.

תוך שהוא מתערה בסביבתו החדשה המשיך לצייר דיוקנאות, שאחדים מהם עודם מצויים בגנזיו. רוזנטליס התחיל להבין את המופלא באווירה של ישראל, הוא ספג את החירות שנפלה בחלקו כאן ואת הביטוי לכך התחיל להעביר אל בדיו. הוא צייר באותה תקופה את הדיוקנאות של גליקסברג, אלואיל, לבנון, הולצמן וציפר, וכן של המשוררים ברוידס, עזרא זוסמן ואברהם שלונסקי.[2]

1970-1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השישים המוקדמות עמדו בסימן של שינוי מובהק שחל בתפיסתו האסטית. בזניחת הריאליזם האובייקטיבי ובחתירה אל ביטוי היחסים המתהווים בין כתמי הצבע ואל העמקת הביטוי האישי. גילוים של המקצבים המוזיקליים המעודנים מציין את המעבר משנות השישים לשנות השבעים, בעוד שלקראת סוף העשור כאילו גילה את השפעתו של האור ואת שקיפותו של הצבע. נקודת המוצא נשארת, כתמיד, בהתבוננות המדוקדקת במציאות - בנוף, בדמות, בכלי הנגינה - אולם העיצוב הציורי כמו מעבירו אל עולמו של המופשט הלירי.
תהליך התערותו של רוזנטליס כאזרח וכאמן בעולם חופשי הגיע לפי הסימנים לסיומו לקראת אמצע שנות השישים. רוזנטליס התרכז בפועליו של הצבע ובחן את הזיקה בין הגוונים השונים והיחס ביניהם, שילובים ומעברים וחימום הקר וצינון החם בצבעים, ויצירת סטרוקטורה באמצעות הצבע בלבד, בלי קווי מתאר מבדילים ומתחמים. זו הייתה ממש מהפכה בציורו של רוזנטליס, שבסופו של דבר זינק ישר לתוך המופשט, לציור שבו ניתנה הבכורה ל״צבע הטהור״.[3]

1980-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים עשה רוזנטליס תפנית להחזרת היסוד הרישומי לציוריו, והעשיר את הצורות החסכניות בקונסטרוקציות גאומטריות ובבנייה של נדבך על נדבך לצד צורות עגולות. בשנת 1973 שהה בקרב הקהילה הבינלאומית של אמני פריז ששגשגה שם והתרשם עמוקות מעבודותיהם של פיקאסו, בראק, קנדינסקי, דופי, מאטיס ודלוניי. בפריז אף הציג תערוכה אשר זכתה לשבחים רבים.

"קורות עם ישראל", 1980-1978[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאת מצרים (1980-1978, ציור ראשון מהסדרה: קורות עם ישראל)

לאחר תקופה ארוכה של ההתנתקות מהסגנון הריאליסטי בציור נענה רוזנטליס ברצון לבצע "בבית אסיה" סדרת תמונות גדולת ממדים (ארבעה פאנלים מלבניים, שניים מהם ברוחב של שישה מטרים ושניים ברוחב שלושה מטרים, וכולם בגובה 1.70 מטרים), המוקדשות לקורות עם ישראל. הקומפוזיציה המונומנטלית חולקה למערכות של צבעים קרים וחמים, שאל תוכן שולבו הפרקים שנראו לו כציוריים ואילוסטרטיווים, דבר שנעשה ללא התחשבות מודעת בכללי הפרספקטיבה. בכך ביקש לשוות ליצירה כולה משמעות סמלית. עם תום סדרת הציורים המונומנטליים, שהוקדשה לקורות עם ישראל בבית אסיה, עלתה בדעתו קבוצת ציורים חדשה, שתיעשה בעקבות הסדרה הגדולה אך ברוח יצירתו העכשווית. עבודה שתבטא את רוחה של הסדרה המונומנטלית מן הבחינה הציורית הטהורה, אך בו בזמן תהיה משוחררת מהשלכותיה הספרותיות. מטרתו הייתה להגיע אל יצירה שלמה המשוחררת מן הנושא הספרותי, זאת מבלי לוותר על רמזי סמליות מעודנים.
אף שלא היה בודד בעיסוקו בסוגה של ציור היסטורי, רוזנטליס יצר דבר מה חריג בנוף התרבות החזותית בישראל. הסדרה מוצגת בבית התפוצות עד היום.[4][5]

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטודיו מול ים באדום, 1983

בשנת 1983 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון הרצליה תערוכה שהיוותה ציון דרך בדרכו:

משה רוזנטליס זונח בחיפושיו את הצורה המוגדרת אך אינו מש לרגע מהתחבטויות בבניית עולם צבעוני שבו שולטת הרמוניה צבעונית ובה המבניות הארכיטקטונית של ה"מצב" נעזרת בבניה עדינה ומתוחכמת של צבע ומרקם, שקיפות ואטימות, חמריות וחוסר חמריות

(יואב דגון, אוצר ומנהל מוזיאון הרצליה).

אפשר שהמעבר מן הגוונים האפורים והקרירים של ציוריו הליריים האינטימיים אל צבעוניות נועזת ואל תפיסה דינאמית ורבת תנופה, כמו מרמז על עתידו של משה רוזנטליס כעל צייר שאינו קופא על שמריו וכמי שאינו ניתן לסיכום

(אליקים ירון, 1983).[6]

רוזנטליס צייר בשמן ובאקוורל ובאקריליק ועושה רישומי שחור-לבן רוטטים ומהירים, כאשר בתל אביב נוצרו ונפלו "אסכולות" בזו אחר זו בעקבות מה שנעשה בעולם, תחילה באירופה ובעיקר בצרפת ומאוחר יותר בארצות הברית, רוזנטליס היה ונשאר אמן בעל כוליות ציורית, צבעונית ונפשית משל עצמו. אמן בעל חירות יצירתית שבחר בה מרצון. עם זאת, ה"נושא" בציוריו של רוזנטליס, לכאורה תמיד קיים. רוזנטליס הוא צייר של חוץ- וחוץ זה מעובד בתוך הסטודיו למערכת של קומפוזיציות שעיקרן כתם וצבע. בבדים ובציורים החדשים שלו מן השנים 1983–1985 מתרחש שינוי. שינוי זה אינו "מכלה" את מה שעשה קודם לכן, להפך: הוא מדגישו. בציורו החדש הוא מפשיט לאט לאט את הנושא מ"פרטיו" ומשאיר את ה"דברים" המעניינים. הצבעים נעשים ניגודיים עוד יותר, משיכות המכחול חזקות יותר ובסדרות אחדות קיים צבע או סולם צבעים דומיננטי יותר מאחרים.

(משה בן שאול, 1985)[7]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר מירון וגדר, 1991

בעבודותיו המאוחרות של רוזנטליס עבר הדגש מן המציאות, או הנושא המצויר, אל מעשה האמנות, התוצאה. הנושא לא נעלם מן היצירה, ולכל סדרה, גדולה כקטנה, יש נושא ווריאציות המתפתחות ממנו, אבל הוא מטופל בדרך שונה. בסדרת העבודות "הר מירון וגדר" (1999-1991) או ציורי הסטודיו (1992), למשל, הנושא אינו מתגלה מיד. הוא פורק והתפזר על פני הבד עד שקשה להבחין בו. אבל מרגע שנתגלה, הוא ברור מאוד וחובר אל הצורות והצבעים שמהם נגזר. התוכן והצורה חוברים עתה ביצירתו של רוזנטליס לשלמות שאינה ניתנת להפרדה. גם כשנדמה שהציור מופשט לחלוטין, בהתבוננות חוזרת ומתוך השוואה ליצירות קודמות או מאוחרות לו, יצוץ התוכן שלא ניתן לנתקו מהצורה. לעיתים נדמה כי ביצירתו רבת השנים מתמקד רוזנטליס בחיפוש אחר ההפרדה הנכונה בין צורה לתוכן. יצירתו היא מאבק מתמיד וניסיונות אינספור לשחרר את התוכן ולתת לו "ללכת לדרכו". אבל זה כמו מסרב לצאת מהתמונה ושב ומופיע בציוריו. הציור של רוזנטליס נעשה מתוך התלבטות מתמדת וחיפוש אינסופי אחר פתרונות נכונים. זהו ציור הנובע מאינטואיציה, חשיבה, תכנון רגיש: ציור שיש בכוחו לעורר במתבונן התרגשות וחוויה אמיתיים.[8]

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה רוזנטליס: התערוכה במוזיאון הפתוח בתפן, 2004

השינוי הבולט בשנות ה-2000 היה במעברים הקיצוניים בין הציור הפיגורטיבי למופשט, באנרגיה המתפרצת בהנחות הצבע שלו ובצבעוניות עזה מתמיד. הדחף העצום של רוזנטליס לחדש ולהשתנות הגיע לשיאו בשנות השמונים של חייו.
בשנים 2004–2005 הוצגה תערוכה מקיפה של עבודותיו: "חדוות הצבע" במוזיאון הפתוח בתפן ובעומר. התערוכה התחלקה לשתי תערוכות: ציורים של שמן על בד משנת 1990 עד 2003 ותערוכה רטרוספקטיבית 1947–2002: סיפור חיים על פי ה"אטיודים" (עבודות שמן קטנות מאוד על קרטון, 25X17.5 ס"מ). האטיודים היו חלק בלתי נפרד מיצירותיו של רוזנטליס. הם היו התיעוד היצירתי של חייו, ומעבר לכול, הם היו הבסיס לחיפושים המתמידים שלו לשינוי והתחדשות. בשנים 6–2005, הפיק ערוץ 8 סרט דוקומנטרי על רוזנטליס: "דיוקן עצמי" (במאי: אלי כהן).

רוזנטליס נפטר באוגוסט 2008 ולא זכה להיות בתערוכה מקיפה של עבודותיו בווילנה (לראשונה מאז עזב את ליטא) בתחילת שנת 2009: "חופש הצבע" (The Freedom of Color), בבית העירייה העתיק בווילנה, ואחר כך במוזיאון הלאומי לאמנות מ.ק. קיורליאוניס, בקאונס. התערוכה כללה עבודות משנות החמישים בליטא, שנאספו ממוזיאונים ומוסדות בליטא, ועבודות משנות ה-90 וה-2000.
בסוף שנת 2009 נערכה ה"מחווה לרוזנטליס - שלוש תערוכות וספר". הסטודיו שבו צייר הפך ל"בית רוזנטליס" והוצגה בו התערוכה: "במבט שני, ציורים 2008-1959". במחסן מספר 2 בנמל יפו הוצגה התערוכה "מתוך הגלים - ציורים גדולים" ובבית האמנים בתל אביב הוצגה התערוכה "1000 פנים לרוזנטליס".[9][10]

הסטודיו ביפו ובצפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנטליס רכש את הסטודיו מול נמל יפו ב-1965, וצייר שם עד שנפטר ב-2008. הוא ממוקם בבית מהתקופה העות'מאנית ברחוב נמל יפו. במשך כל שנות עבודתו בסטודיו תרו עיניו אחר קו החוף ופיסת הים הנשקפת מבעד לדלת הכניסה. בשנת 2002 הוצגה תערוכה בשם סטודיו מול ים במוזיאון הימי-הלאומי (מוזיאוני חיפה). הנמל והאור הנשקפים מהסטודיו שביפו היו הנושא המרכזי בתערוכה.
רוזנטליס צייר בצפת כל קיץ משנת 1960. בשנת 1982 רכש בית בקריית האמנים בצפת העתיקה ושהה שם מדי שנה מיוני עד אוקטובר.
בשובו לסטודיו שלו ביפו, שחזר בדמיונו את אותם נופים, התבונן בציורים שנעשו בצפת, ואתם יצא אל הבדים הגדולים. הצבעוניות אליה הגיע בצפת, בהשראת העיר ונופיה, מיושמת ביפו, מהזיכרון ומהניסיון המצטבר.[11][12]

בשנת 2015 נרכש הבית של רוזנטליס בקריית האמנים בצפת על ידי קבוצת אוליב, שהפכה אותו למלון בוטיק: מלון רוזנטליס. את קירות הסוויטות והחללים מעטרים ציוריו. המדרגות שבצדו של המלון (המחברות בין סמטת ט"ו לרחוב יאנוש קורצ'אק) נקראות "סמטת רוזנטליס".

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973 - "שמנים ואקוורלים", מועדון הסופרים, פריז
  • 1974 - הסיטה לאמנות בינלאומית, פריז
  • 1975 - מוזיאון יד לבנים, פתח תקווה
  • 1976- גלריה דיוקן, תל אביב
  • 1977 - הסטודיו, יפו
  • 1978 - הסטודיו, יפו
  • 1979 - גלריה תירוש, יפו
  • 1980 - גלריה ואן לו, בריסל
  • 1981 - גלריה ברואקהובן לאמנות, אמסטרדם;
  • 1981 - הסטודיו, יפו
  • 1982 - גלריה דניה, חיפה
  • 1982 - "רישומים ותחריטים", גלריה א.ר., תל אביב
  • 1983 - "ציורי אקריליק על קרטון", גלריה מאיר ארט, רעננה
  • 1983 - "תערוכה רטרוספקטיבית (1983-1950)", מוזיאון הרצליה
  • 1983 - "ציורים חדשים מצפת - קיץ 83'", גלריה א.ר., תל אביב
  • 1984 - הסטודיו, יפו
  • 1984 - גלריה אלון, סנטה מוניקה, קליפורניה
  • 1985 - גלריה עירונית, טמפלהוף, מערב ברלין
  • 1987 - גלריה אלון, ברוקליין, מסצ'וסטס
  • 1988 - גלריה אלון, ברוקליין, מסצ'וסטס
  • 1990 - "פורמטים קטנים", גלריה תירוש, יפו
  • 1990 - "פורמטים גדולים ופסלים", גלריה פארק, תל אביב
  • 1991 - גלריה ריאנזו, ניו יורק
  • 1991 - גלריה ריגס, לה הויה, קליפורניה
  • 1991 - גלריה אלון, ברוקליין, מסצ'וסטס
  • 1992 - גלריה Z, סוהו, ניו יורק
  • 1992 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 1993 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 1993 - מוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם
  • 1994 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 1994 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 1995 - מרכז אמנות אסיה, טאיפיי, טייוואן
  • 1996 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 1996 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 1997 - גלריה לויס ריצ'רדס, גרינוויץ, קונטיקט
  • 1997 - גלריה בושלן מוהט, ונקובר
  • 1998 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 1998 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 1999 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 1999 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 2001 - גלריה ג'ין ריצ'רדס, אנגלווד, ניו ג'רזי
  • 2001 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 2002 - "סטודיו מול ים", המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאוני חיפה
  • 2003 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 2004 - גלריה זיגמן ווס, שיקגו
  • 2005-2004 - "חדוות הצבע", המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר
  • 2006 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 2006 - גלריה זיגמן ווס, שיקגו
  • 2008 - גלריה מילר, סינסינטי, אוהיו
  • 2008 - גלריה זיגמן ווס, שיקגו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1948 - פרס ראשון ברישום, האקדמיה לאמנות פלסטית, וילנה, ליטא
  • 1949 - פרס ראשון ברישום, האקדמיה לאמנות פלסטית, וילנה, ליטא
  • 1950 - פרס רכישה של עבודת הדיפלומה על ידי ממשלת ליטא
  • 1951 - פרס לעיצוב כרזה, משרד התרבות, ליטא
  • 1954 - פרס ממשלתי על הישגים בתחום האמנות הפלסטית, ליטא
  • 1966 - פרס רכישה של הסתדרות העובדים
  • 1998 - פרס שלום עליכם על הישגים בתחום האמנות הפלסטית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים וקטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה רוזנטליס, מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 1975 (קטלוג)
  • "אמן שלא קופא על שמריו" - משה רוזנטליס – רטרוספקטיבה 1983-1950, ד"ר אליקים ירון, הקדמה: יואב דגון, מוזיאון הרצליה, 1983 (קטלוג).
  • "משה רוזנטליס, אמן ויצירתו", דוד גלעדי, הקדמה: קלרה מאלרו, הוצאת כתר, ירושלים, 1984.
  • משה רוזנטליס – מסע אל סודות הצבע, גלריה א.ר., תל אביב, 1985. הקדמה: ד"ר אליקים ירון.
  • משה רוזנטליס, תערוכה מקיפה, גלריה עירונית, טמפלהוף, ברלין, גרמניה, 1985 (קטלוג). הקדמה: משה בן שאול.
  • "רוזנטליס לקראת שנות ה-90", משה רוזנטליס – ציורים 1983–1990, אדם ברוך, הוצאת מסדה, גבעתיים, 1990.
  • משה רוזנטליס – עבודות שמן קטנות ופסלים: "מוזיקה, צבע וקו: רוזנטליס בוחן מחדש", רוקסנה מאראקוצ’י, גלריה מדיצ’י, כרמל, קליפורניה, ארצות הברית, 1992 (קטלוג).
  • "משה רוזנטליס - הרמוניה", הקדמה: ג’יי.ג’יי. שין (J.J. SHIN), מרכז אמנות אסיה, טאיפה, טייוואן, 1995 (קטלוג).
  • משה רוזנטליס – סטודיו מול ים, המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאוני חיפה, חיפה, 2002. (קטלוג). הקדמה: דניאלה טלמור
  • משה רוזנטליס - חדוות הצבע: "האמן, האובייקט, המכחול והצבע", רותי אופק; "אמן של התחדשות אינסופית", אברהם רונן; "ניחוח של כאן", סורין הלר, המוזיאון הפתוח, גני התערוכה תפן ועומר 2004. (קטלוג).
  • משה רוזנטליס - צבע החופש: "וילנה – הנמל העתיק ביפו והרי הגליל - וילנה", ג’יידרה ז’אנקויקיוטה; "חבר מצעירותי", אוגוסטינאס סאביצקאס, המוזיאון הלאומי לאמנות בקאונס ובית העירייה העתיק בווילנה, ליטא, 2009 (קטלוג).
  • "מחווה לרוזנטליס – 3 תערוכות וספר": "מתוך הגלים", אורי דסאו (אוצר התערוכה ועורך הספר); "על החושני באמנות", גדעון עפרת; "1000 פנים רוזנטליס", דניאלה טלמור; "שמורת צבע", חנה קופלר; "רוזנטליס במבט שני, עבודות 2008-1959", אבנר רוזנטליס, הוצאת חלפי, חולון, ובית רוזנטליס, 2009.
  • "המראה הגדול הזה", משה רוזנטליס: קורות עם ישראל. פתח דבר: סמדר קרן, אוצרת בית התפוצות; "על ארבעה בדים: קורות עם ישראל של משה רוזנטליס", אליק מישורי, בית התפוצות, תל אביב, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משה רוזנטליס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "רוזנטליס – האמן ויצירתו", דוד גלעדי, עמודים: XVII – VI בצד העברי, הוצאת כתר, ירושלים, 1984
  2. ^ "רוזנטליס – האמן ויצירתו", דוד גלעדי, עמודים: XVII – VI בצד העברי, הוצאת כתר, ירושלים, 1984
  3. ^ "רוזנטליס – האמן ויצירתו", דוד גלעדי, עמודים: XVII – VI בצד העברי, הוצאת כתר, ירושלים, 1984
  4. ^ על ארבעה בדים: קורות עם ישראל של משה רוזנטליס, אליק מישורי, בית התפוצות, 2013
  5. ^ בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי, המראה הגדול הזה. משה רוזנטליס: קורות עם ישראל, ‏נלקח ב-19 ביולי 2017
  6. ^ קטלוג: משה רוזנטליס – רטרוספקטיבה, ציורים 1947–1983, עמודים 3–5, מוזיאון הרצליה, 1983
  7. ^ קטלוג, רוזנטליס - תערוכה מקיפה, הקדמה, משה בן שאול, עמודים 2–3, הגלריה העירונית טמפלהוף, ברלין, גרמניה, 1985
  8. ^ קטלוג, משה רוזנטליס, "חדוות הצבע". האמן, האובייקט, המכחול והצבע, רותי אופק, עמודים 25–27, המוזיאון הפתוח, גני התעשייה תפן ועומר, 2005-2004
  9. ^ שרית פוקסבשם האב: איך זה שלא שמעתם על הצייר משה רוזנטליס?, nrg, ‏28 בנובמבר 2009
  10. ^ דניאל עוזמשה בתיבה משולשת, nrg, ‏29 בנובמבר 2009
  11. ^ "רוזנטליס הצייר, אבי", אבנר רוזנטליס, עמודים 11–21. הוצאת מסדה, גבעתיים, 1990
  12. ^ "משה רוזנטליס – ציורים 1983–1990", משה רוזנטליס, הוצאת מסדה, גבעתיים, 1990