חיל השריון
ערך זה עוסק בחיל השריון הישראלי. אם התכוונתם לחילות שריון בעולם, ראו    |
|
| סמל הכומתה, תג ודגל חיל השריון. | |
| "האדם שבטנק ינצח" | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |  ישראל |
| שיוך |  צה"ל |
| סוג | חיל שריון |
| אירועים ותאריכים | |
| הקמה | 1948 |
| מלחמות | כל מלחמות ישראל |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 4 חטיבות סדירות: חטיבה 7 חטיבה 188 חטיבה 401 חטיבה 460 חטיבות שריון במילואים |
| ציוד עיקרי | טנקים, בעיקר טנקי מרכבה |
| פיקוד | |
| יחידת אם |  זרוע היבשה |
| דרגת המפקד |  תת אלוף |
| מפקדים | ראו בהמשך הערך |
חיל השריון הישראלי (בראשי תיבות: חש"ן) הוא החיל המתמרן העיקרי בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל ומבסס את עיקר כוחו על טנקי מערכה.
צבעה של כומתת החיל הוא שחור ואילו צבעי הדגל של חיל השריון הם ירוק ושחור. בסמל החייל, הקבוע על הכומתות, מופיע טנק קרומוול - מראשוני הטנקים שהרכיבו את החיל. סיסמתו של החיל היא '"האדם שבטנק ינצח"[1].
תוכן עניינים
תפקיד חיל השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל השריון הוא החיל המכריע בזרוע היבשה אשר מבסס את המחץ שלו על שילוב של ניידות, עמידות ווכוח אש. החיל מפעיל בעיקר טנקי מערכה אך גם יחידות פלס"ר, פלמ"ס וחרמ"ש ניידות.
במלחמות תפקיד חיל השריון הוא כפול. מצד אחד להוביל את הכוחות המסתערים בקו הראשון ולטהר את השטח מכוחות אויב, ומהצד השני לבלום את כוחות השריון של האויב ולהשמיד את הטנקים שלו.
בימי שלום, מספק חיל השריון גיבוי לחיל הרגלים בעת ביצוע משימות ביטחון שוטף, כאשר הטנקים משמשים בגדר "מוצב נייד" המהווה מכפיל כוח לכוחות הבט"ש[2].
מסלול לוחם השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילי השריון עוברים הכשרה לרובאי 03, שבמסגרתה הם עוברים טירונות של כ-8 שבועות הכוללת בעיקר אימונים בנשק קל, שדאות, הגשת עזרה ראשונה וכושר גופני[3]. לאחר שלב הטירונות משובצים החיילים לאחד משלושת מקצועות הצוות (תותחן, טען-קשר, נהג) ועוברים לשלב המקצועות, אשר נמשך כ-6 שבועות ובו נלמדים שלושת המקצועות הנ"ל באופן תאורטי ובשילוב תרגולים מעשיים, כל חייל בתחומו[4]. לאחר שלב המקצועות מוענקת לחיילים כומתת החיל והם עוברים לשלב האימון המתקדם, שנקרא צמ"פ (קיצור של צוות, מחלקה, פלוגה). במהלך הצמ"פ, שנמשך כ-10 שבועות, מתאמנים החיילים להלחם ולתפקד כיחידת צוות אחת בטנק וכחלק ממסגרת מחלקתית ופלוגתית. בתום הצמ"פ מוכשר לוחם השריון לרובאי 05 ומוענקת לו סיכת לוחם השריון, אשר נקראת צפרגול[5]. לאחר שלב הצמ"פ חלק מהחיילים מקבלים ההזדמנות לצאת לקורס מפקדי טנקים (קמ"ט) ואילו שאר החיילים מתפזרים בין הפלוגות המבצעיות[5].
קורס מפקדי הטנקים נמשך כ-3 חודשים וחצי, אשר במהלכו לומדים החניכים את שני המקצועות הטנק הנוספים שלא למדו במהלך שלב המקצועות ואת עקרונות הפיקוד, השליטה, הניווט והערכת המצב. בסיומו מקבלים החיילים דרגות סמל וסיכת מפקד הטנק[6]. החיילים המצטיינים מקבלים את ההזדמנות לצאת לקורס קציני שריון (קק"ש) ואילו יתר המפקדים משתבצים בין פלוגות השריון[6].
קורס קציני השריון נמשך כ-7 חודשים (3 חודשים של קורס קציני יבשה ועוד 4 חודשים של השלמה חילית), אשר במהלכו לומדים החניכים לפקד על מחלקת טנקים בשיתוף פעולה הדוק עם יחידות שדה אחרות של צה"ל (חי"ר, תותחנים, הנדסה) ובסיומו מוענקות לחיילים דרגות סג"ם. בתום הקק"ש משתבצים הקצינים בפלוגות השריון כמפקדי מחלקות[7][8].
מסלול הלוחם, פרט ל-3 חודשי קורס קציני יבשה, נערך בבית הספר לשריון (ביסל"ש) אשר שייך לחטיבה 460.
כומתת החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור צבע כומתה החיל הוא שחור. מסורת זו נלקחה מהצבא הבריטי אשר בו נבחר הצבע מסיבה טכנית: החיילים הבריטים היו מתלכלכים כאשר עסקו בטיפול בטנקים, וכדי שכתמי השמן והגריז לא יראו על הכומתות, נקבע כי חיילי השריון יקבלו כומתה שחורה. החלטה זו עברה בירושה לצה"ל[9]. על הכומתה עונדים סמל של חיל השריון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל השריון הישראלי החל את דרכו במלחמת העצמאות תחילה כשירות המשוריינים של הפלמ"ח שהוקם ב-24 בפברואר 1948. בראש השירות הוצב יצחק שדה. ב-24 במאי מונה יצחק שדה לעמוד בראש חטיבה 8, היא חטיבת שריון הראשונה של צה"ל. כוחותיה גויסו ממקורות שונים: אנשי הצבא הבריטי, מתנדבי חוץ לארץ, עולים חדשים, אנשי "ההגנה" והפלמ"ח ולוחמים מיחידות אחרות. החיל כלל 2 טנקים מסוג קרומוול שנגנבו מהצבא הבריטי וכ-10 טנקי הוצ'קיס מיושנים. בהתקפת השריון הראשונה כבש גדוד 82 את שדה התעופה לוד[2].
חטיבה 7 (בפיקודו של שלמה שמיר) הוקמה לא כחטיבת טנקים, אלא כחטיבה משורינת, ובתום מלחמת השחרור נשארה חטיבת השריון הסדירה היחידה אשר כללה את הגדוד המקורי של החיל, גדוד 79 וגדוד 9 מחטיבת הנגב כגדודי חרמ"ש וכן גדוד הטנקים 82 מחטיבה 8[2]. החטיבה, בית הספר לשריון ויחידות המילואים של השריון הוכפפו אז תחת פיקודו של קצין חיל ראשי בדרגת אל"ם. לאחר זמן מה פוזרו הגדודים והופעלו כצג"מים (צוות גדודי משורין). לקראת שנת 1954 הוחלט לחזור למבנה חטיבתי ואז הוקמו גם חטיבות המילואים המשורינות: חטיבה 27 וחטיבה 37, ומפקדת החיל הפכה למפקדת גייסות השריון תחת פיקודו של האלוף חיים לסקוב. מפקדה זו התקיימה עד להקמת המפח"ש, ואז גם הוחזר תפקידו של קצין שריון ראשי (קשנ"ר).
חשיבותו של החיל להכרעת המערכה מצאה את ביטויה לאורך השנים, כאשר החיל היווה גורם מכריע בהשגת ניצחון מול צבאות ערב, שנהנו מיתרון מספרי ולעתים גם מיתרון בכמות ובאיכות כלי הנשק) בשורה של מלחמות: במבצע קדש הובקעו מערכי חי"ר בשטח פתוח, במלחמת ששת הימים הובקעו מערכי חי"ר ושריון מחופרים ובמלחמת יום הכיפורים התרחשו קרבות שריון-בשריון שנחשבים הגדולים שהתרחשו מאז מלחמת העולם השנייה[2]. מצביאי שריון ישראלים זכו להערכה רבה על תמרונים מזהירים בחצי האי סיני וברמת הגולן. האלופים ישראל טל ומשה פלד ("מוסא") אף זכו להנצחה בקיר "מצביאי השריון הטובים בהיסטוריה" במוזיאון השריון בפורט נוקס.
יחד עם ההישגים של השריון, כחלק מהישגיו של צה"ל כולו, יש המותחים[דרושה הבהרה] ביקורת על תורת הלחימה שלו. הללו טוענים כי תורת הלחימה של חיל השריון נכשלה למעשה שוב ושוב. כדוגמאות לטענתם הללו מביאים את מבצע קדש בו ספגה חטיבה 7 עשרות הרוגים בהבקעת מערכי חי"ר פשוטים, או הבקעת רפיח במלחמת ששת הימים, שעלתה בהרוגים רבים והצליחה רק הודות לפקודת הנסיגה הכללית שהוציא הצבא המצרי ב-6 ביוני 1967. לעומת זאת, יש טוענים[דרושה הבהרה] כי השריון הישראלי לא זו בלבד שלא נכשל, אלא הצליח להביס כוחות שריון עדיפים עליו במובנים רבים.
כישלונו הגדול של השריון במלחמת יום הכיפורים היה בהתמודדות מול טילי הנ"ט (בעיקר הסאגר). למרות שהיה ידוע על קיומם של אלו מאז שנת 1968, לא פיתח חיל השריון מענה הולם לאיום שהציבו. הטילים, שסופקו למדינות ערב בידי ברית המועצות, הסבו לשריון הישראלי אבדות כבדות ביותר, בעיקר בחזית הדרום.
במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן הצליחו שתי חטיבות שריון: חטיבה 7 וחטיבה 188 לבלום שתי דיוויזיות משורינות ושלוש דיוויזיות חי"ר של הצבא הסורי, ובכך הגיעו להישג יוצא דופן, בין השאר בזכות מעשי גבורה של כוחות קטנים (דוגמת "כוח צביקה") שהצליחו להדוף מאות טנקים סורים. מפקדים בחיל כגון אביגדור קהלני זכו לעיטורים וצל"שים על הקרבות שניהלו כנגד הסורים.
כלקח מקרבות השריון במלחמת יום הכיפורים ננקטו מספר צעדים: בראש ובראשונה, פותח טנק המרכבה הראשון, שבניגוד לטנקים אחרים בעולם, תכנונו נתן דגש על שרידות צוות הטנק. פיתוח נוסף היה המיגון הריאקטיבי שהקטין את האיום הנשקף לטנקים מטילי נ"ט בעלי מטען חלול. יתר על כן, אמצעי ראיית לילה הוכנסו לשימוש צוותי טנקים, במטרה להקל על הלחימה גם בלילה ונרכשו מסוקי קרב, דוגמת מסוקי הקוברה והדיפנדר ששולבו בהמשך בלחימת השריון[2].
טנק המרכבה לקח חלק פעיל במלחמת לבנון הראשונה וכל האמצעים שהוזכרו לעיל, הקלו על הלחימה והטו את הכף לטובת צה"ל. כדוגמה לתרומה הרבה של הטכנולוגיה לשרידות צוותי הטנקים במלחמה זו[2], ניתן להזכיר מקרה שבו צוות של טנק מרכבה שרד פגיעה של לפחות ארבעה טילי נ"ט.
כוחות שריון השתתפו גם במלחמת לבנון השנייה. טרם המלחמה הצטייד חזבאללה בטילי נ"ט מתקדמים כגון מטיס-M וקורנט שהסבו פגיעות לטנקי המרכבה של צה"ל. מהלקחים שהופקו לאחר המלחמה עולה כי אי-השימוש במדוכות עשן[10] ואופן ההפעלה של כוחות השריון, שלא על פי תורת הלחימה של החיל[11], היו מהגורמים לפגיעות בטנקים. עוד נטען כי בשל מגבלות תקציב הופחתו האימונים ובכך נפגעה כשירות הלוחמים לפני המלחמה[10]. עם זאת, מתוך 51 הפגיעות של טילי נ"ט בטנקים, רק 24 חדרו אל תא הלחימה - האחוז הנמוך ביותר בכל מלחמות ישראל[11].
חיל השריון השתתף גם במבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן בהם ספג רק מעט אבדות לעומת מחבלים רבים שנהרגו על ידי הטנקים. במבצע צוק איתן השתתפו לראשונה טנקי מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח". המערכת רשמה הצלחה רבה כאשר יירטה את כל האיומים - רקטות נ"ט (כולל רקטות RPG-7 תקניות) וטילי נ"ט (כולל טיל הקורנט הרוסי המתקדם) - שנורו לעבר הטנקים. מערכת השליטה והבקרה הדיגיטלית צי"ד ופגזי הכלנית והחצב אפשרו השמדה יעילה של מטרות אויב והריגת מאות מחבלים על ידי הטנקים. בזכות טכנולוגיות אלה הפך השריון לאחד הכוחות המובילים בתמרון הקרקעי, כאשר הוא מופעל בצוותי קרב חטיבתיים בשילוב כוחות הנדסה קרבית ולוחמי חי"ר[12].
חטיבות חיל השריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיבות שפורקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך שנות החיל חטיבות שריון רבות פורקו, כאשר לעתים הן משולבות בחטיבות קיימות.
| חטיבות היסטוריות חיל השריון אשר פורקו | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תג | שם | מספור | הערות | ||
 |
חטיבת יפתח |
|
החטיבה 576 | ||
 |
עוצבת אגרוף ורומח |
|
חטיבה 264, חטיבה 60, חטיבה 204 | ||
 |
עוצבת הבזקה |
|
חטיבה 767 | ||
 |
עוצבת כוכב האור |
|
|||
 |
עוצבת יש"י |
|
|||
|
|
עוצבת הסוס הדוהר |
|
חטיבה 520, חטיבה 645, חטיבה 277 | ||
|
|
|||||
 |
עוצבת ירושלים |
|
חטיבה 691 | ||
 |
עוצבת קרני האש |
|
מוזגה עם החטיבה 14 ב-2014 | ||
 |
|
||||
 |
עוצבת אורנים |
|
קיבלה את השם ואת המספר של חטיבה 14 ב-1990 | ||
 |
עוצבת קלע |
|
|||
 |
עוצבת הצבאים |
|
|||
 |
חטיבת הצליחה |
|
|||
 |
עוצבת בני חיל |
|
חטיבה 844 | ||
 |
עוצבת כפיר |
|
|||
 |
עוצבת עציון גבר |
|
|||
 |
עוצבת נתיבי האש |
|
חטיבה 177, חטיבה 519 | ||
 |
עוצבת חץ |
|
|||
 |
עוצבת בני רשף |
|
|||
 |
חטיבת עשת |
|
חטיבה 130 | ||
 |
עוצבת לביא |
|
|||
 |
עוצבת אדירים |
|
|||
 |
עוצבת כוכבי האש |
|
מוזגה עם החטיבה 14 ב-2004 | ||
 |
עוצבת השחר |
|
|||
תגי אוגדות שפורקו:
|
אמצעי לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טנקים של צה"ל
ערך מורחב – בתחילת דרכו, צה"ל לא רכש טנקים באופן מסודר אלא קיבץ טנקים מיושנים בדרכים לא-דרכים, עקב מגבלות מדיניות וחוסר ניסיון של צבא שרק נולד. כתוצאה מכך נוצר מצב בעייתי של ריבוי דגמי טנקים. המגוון הרחב הקשה על תחזוקת וחימוש הטנקים וגרם לבעיות בשיתוף כל הכלים במערכות הקרב.
עד סמוך למבצע קדש סוג הטנק היחיד של חיל השריון היה השרמן (מאוחר יותר שודרג לסופר שרמן) שצוותו כלל 5 לוחמים (מפקד, תותחן, טען-קשר, נהג ומיקלען). סמוך למבצע קדש הגיעו טנקי AMX-13 הצרפתיים שהיו טנקים קלים, ובין השאר, סייעו לצנחנים בקרב המיתלה. שני דגמים אלו יצאו משירות לאחר מלחמת ששת הימים. לפני מלחמת ששת הימים נקלטו טנקי M48 פטון האמריקאיים והצנטוריון הבריטי.
לאחר מלחמת ששת הימים קלט צה"ל את טנקי המגח, שכבר אז נחשבו למיושנים מול צבאות ערב, שהחלו מצטיידים באותו זמן בטנקי T-62.
חלק מטנקי השלל ממלחמת ששת הימים היו טנקים סובייטיים מדגמי T-54 ו-T-55 שהוכנסו לשימוש מבצעי בצה"ל ונקראו "טירנים".
נסיון לרכוש מבריטניה את טנק הצ'יפטיין לא יצא לפועל בגלל לחץ ערבי וכתוצאה מכך הוחלט על פיתוח טנק תוצרת ישראל. ב-1970 החל משרד הביטחון לפתח את טנק המרכבה והדגם הראשון שלו, מרכבה סימן 1, נכנס לשירות ב-1980. הטנק ערך טבילת אש במלחמת לבנון שבמהלכה התגלו כשלים הנדסיים במערכת בקרת האש שלו[דרוש מקור], אך למרות זאת נחשב להצלחה. בעקבות זאת הוחלט על המשכת פיתוח סדרת המרכבה שהפכה לטנק המערכה העיקרי של צה"ל בשנות ה-2000. במהלך האינתיפאדה השנייה פעלו טנקי מגח 6 ו-7 לצד טנקי מרכבה סימן 2 ומרכבה סימן 3 ב"ז שהוסבו ללוחמה בשטח בנוי. בשנים 2003 - 2004 הוצאו טנקי המגח משירות סדיר והוחלפו בטנקי מרכבה סימן 4 שהוכיחו את יעילותם בלחימה ברצועת עזה. ב-2009 החל חיל השריון בקליטת טנקי מרכבה סימן 4מ עם מערכת הגנה אקטיבית "מעיל רוח" ובסוף 2012 הוסבו כל טנקי חטיבה 401 לטנקי מרכבה סימן 4מ. ב-2014 החלו בהסבת חטיבה 7 מטנקי מרכבה סימן 2 לטנקי מרכבה סימן 4מ גם כן.
כיום מפעיל חיל השריון טנקי מערכה מהמתקדמים בעולם: טנקי מרכבה סימן 2, סימן 3 ב"ז (שדרוג של מרכבה סימן 3), וסימן 4מ.
|
מפקדי החיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם | תקופת כהונה | הערות |
|---|---|---|
| אלוף יצחק שדה | פברואר 1948 - מאי 1948 | ראש שירות המשוריינים |
| סגן-אלוף שאול יפה | 13 בפברואר 1950[14] - יולי 1950 | |
| אלוף-משנה משה מונדק בר-תקווה | 10 באוגוסט 1951 - 22 בדצמבר 1953 | |
| אלוף-משנה יצחק פונדק | 22 בדצמבר 1953[15], - 24 ביולי 1956 | מפקד גייסות השריון הראשון |
| אלוף חיים לסקוב | 24 יולי 1956 - 9 בנובמבר 1956 | מפקד גייסות השריון. לימים הרמטכ"ל ה-5 |
| אלוף מאיר זורע | 9 בנובמבר 1956 - 23 בדצמבר 1956 | מפקד גייסות השריון |
| אלוף-משנה אורי בן ארי | 23 בדצמבר 1956 - 21 ביולי 1957[16] | מפקד גייסות השריון |
| אלוף חיים בר-לב | 21 ביולי 1957 - 25 ביוני 1961[16] | מפקד גייסות השריון. לימים הרמטכ"ל ה-8 |
| אלוף דוד אלעזר | 25 יוני 1961 - 2 בנובמבר 1964 | מפקד גייסות השריון. לימים הרמטכ"ל ה-9 |
| אלוף ישראל טל | 2 בנובמבר 1964 - מרץ 1969 | מפקד גייסות השריון, אבי פרויקט טנק המרכבה |
| אלוף-משנה מנחם (מנדי) מרון | יוני 1967 | קצין שריון ראשי במינוי חירום במהלך מלחמת ששת הימים. לימים נספח צה"ל בארצות הברית. |
| אלוף אברהם אדן | מרץ 1969 - ינואר 1974 | מפקד גייסות השריון |
| תת-אלוף מרדכי צפורי | אוקטובר - נובמבר 1973 | קצין שריון ראשי במינוי חירום במהלך מלחמת יום הכיפורים |
| אלוף משה פלד | ינואר 1974 - ינואר 1979 | מפקד גייסות השריון. מנכ"ל רפא"ל ויו"ר יד לשריון |
| אלוף אמנון רשף | ינואר 1979 - פברואר 1982 | מפקד גייסות השריון |
| אלוף משה בר כוכבא | פברואר 1982 - אוגוסט 1983 | מפקד גייסות השריון. בעל עיטור העוז |
| תת-אלוף עמי מורג | אוקטובר 1981 - יוני 1982 | קצין שריון ראשי, בעל עיטור המופת |
| תת-אלוף עמוס כץ | אוגוסט 1983 - יולי 1986 | קצין שריון ראשי, בעל עיטור המופת |
| תת-אלוף יוסי בן-חנן | יולי 1986 - יוני 1990 | קצין שריון ראשי, לימים אלוף, בעל עיטור העוז |
| תת-אלוף יצחק רבין | יוני 1990 - יוני 1993 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף אמי פלנט | יולי 1993 - יולי 1995 | קצין שריון ראשי, בעל עיטור העוז |
| תת-אלוף דוביק טל | יולי 1995 - ספטמבר 1997 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף מאיר גחטן | ספטמבר 1997 - מאי 2000 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף אודי שני | מאי 2000 - יולי 2001 | קצין שריון ראשי, לימים ראש אגף התקשוב |
| תת-אלוף אביגדור קליין | אוגוסט 2001 - ינואר 2004 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף סמי תורג'מן | ינואר 2004 - ספטמבר 2005 | קצין שריון ראשי, לימים מפקד זרוע היבשה |
| תת-אלוף חלוצי רודוי | ספטמבר 2005 - יולי 2008 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף אגאי יחזקאל | יולי 2008 - אפריל 2010 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף יגאל סלוביק | אפריל 2010 - יולי 2012 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף עפר צפריר | יולי 2012 - יולי 2013 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף שמואל אולנסקי | יולי 2013 - יוני 2016 | קצין שריון ראשי |
| תת-אלוף גיא חסון | 29 יוני 2016- | קצין שריון ראשי |
בשנים 1954–1983 היוותה מפקדת גייסות השריון גם מפקדת פיקוד ייעודית האחראית על העוצבות המשוריינות בצה"ל, על יחידות חיל השריון ועל יחידות של חילות אחרים המהווים חלק אורגני בעוצבות השריון. מפקד גייסות השריון באותה תקופה שימש הן כמפקד הפיקוד הייעודי והן קצין שריון ראשי האחראי לתורת הלחימה, אמצעי הלחימה, ארגון והדרכת כוח האדם בחיל. עם הקמת המפח"ש בשנת 1983 הופרדו התפקידים.
במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה, נערכו מינויי חירום של קציני שריון ראשיים, בשעה שמפקדי גייסות השריון התרכזו בתפקידם העיקרי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיל השריון |
- העמוד הרשמי של חיל השריון באתר מפקדת זרוע היבשה - אתר זרוע היבשה
- האתר הרשמי של חיל השריון ו"יד לשריון"
נחמיה גרשוני, יום כשירות שריון 27.10.2008 - תמונות של הטנקים בפעולה, בעת ירי ובביצוע פעילויות שונות מתחרות "יום כשירות שריון"- תמונות מתרח"ט 188, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
- תמונות של תרגיל המשלב שריון, הנדסה, חי"ר ומסוק יסעור, פורום "צבא וביטחון" באתר פרש
- חיל השריון הישראלי באתר יחידה- אתר יחידות צה"ל
- דף פלס"רי השריון באתר יחידה- אתר יחידות צה"ל
- נדב מן, בנים בצריח: כך קם גדוד השריון הראשון בצה"ל, באתר ynet, 8 ביוני 2012
- ע' ירדני, הרהורים בעקבות תרגיל עוצבת שריון, מערכות 101, יוני 1956
- י' טל, השריון - הכוח העיקרי, מערכות פברואר 1994
- עמוס הראל, שינוי מבני בחיל השריון: חיילי רגלים ישולבו בפלוגות, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2013
- מקור השם טנק והחיפוש אחר שם עברי, בבלוג של ארכיון צה"ל
- שי לוי, עם הפגז בקנה בלב שטח אויב: עזה בעיני הטנקיסט, באתר mako, 31 ביולי 2014
- קיבלו שריון, אתר זרוע היבשה, 15 במרץ 2015
טקס סיום טירונות שריונאים 1969, יומני גבע, נובמבר 1969 (התחלה 1:47)- תמונות של חוד החנית של חיל השריון, פליקר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סיסמה זו מבוססת על דברי האלוף ישראל טל שנשאל איזה מן הטנקים הקיימים הוא הטנק הטוב ביותר, והשיב: "הטנק שבו הצוות הטוב ביותר".
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 תולדות השריון באתר יד לשריון.
- ^ שלב הטירונות באתר יד לשריון.
- ^ שלב המקצועות באתר יד לשריון.
- ^ 5.0 5.1 שלב הצמ"פ באתר יד לשריון.
- ^ 6.0 6.1 שלב הקמ"ט באתר יד לשריון.
- ^ שלב הקק"צ באתר יד לשריון.
- ^ שלב ההשלמה החילית באתר יד לשריון.
- ^ תופסים צבע / מאת משה דוד. מוסף "המגזין", של מעריב, 11 ביולי 2011 עמ' 4-5.
- ^ 10.0 10.1 עמיר רפפורט, צה"ל ולקחי מלחמת לבנון השנייה, עמודים 10-11.
- ^ 11.0 11.1 אלוף (מיל.) יצחק בן-ישראל, מלחמת הטילים הראשונה ישראל – חזבאללה (קיץ 2006), עמודים 35–38.
- ^ בן כספית, הכוכבים של "צוק איתן": כך פיצחו הטנקים את תשתית הטרור של חמאס, מעריב סופהשבוע, 25 באוגוסט 2014.
- ^ http://www.jpost.com/Israel-News/Politics-And-Diplomacy/The-first-Hebrew-tank-battalion-switches-to-Merkava-MK-4-tanks-462194
- ^ עמיעד ברזנר, סוסים אבירים: התפתחות ותמורות בשריון הישראלי מתום מלחמת העצמאות ועד מלחמת סיני, הוצאת מערכות, 1999, עמ' 32
- ^ צה"ל בחילו - חיל השריון, הוצאת רביבים, 1981 עמ' 40
- ^ 16.0 16.1 צה"ל בחילו, עמ' 64
 |
||
|---|---|---|
| זרועות, פיקודים ואגפים | ||
| אגפים | אגף המבצעים • אגף המודיעין • אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה • אגף התכנון • אגף כוח האדם • אגף התקשוב | |
| זרועות | זרוע היבשה • זרוע האוויר והחלל • זרוע הים • זרוע הסייבר (בהקמה) | |
| פיקודים | פיקוד הצפון • פיקוד המרכז • פיקוד הדרום • פיקוד העורף | |
| גופים נוספים | יחידת בתי הדין הצבאיים • הפרקליטות הצבאית • המכללות הצבאיות • דובר צה"ל • הרבנות הצבאית • מפקדת העומק | |
| חילות צה"ל | ||
| חילות השדה | חיל הרגלים • חיל השריון • חיל התותחנים • חיל ההנדסה הקרבית • חיל האיסוף הקרבי | |
| חילות נוספים | חיל הרפואה • חיל הלוגיסטיקה • חיל הטכנולוגיה והאחזקה • חיל המודיעין • חיל הקשר והתקשוב • חיל המשטרה הצבאית • חיל השלישות • חיל החינוך והנוער • החיל הכללי | |
| חילות היסטוריים | חיל המדע • חיל נשים | |
|
[הסתרה]
|
||
|---|---|---|
| מטה זרוע היבשה | חטיבת התכנון • חטיבת היבשה • חטיבת כוח אדם (חטכ"א) • החטיבה הטכנולוגית ליבשה (חט"ל) | |
| חילות השדה | חיל הרגלים (חי"ר) • חיל השריון (חש"ן) • חיל ההנדסה הקרבית (חה"ן) • חיל התותחנים (חת"ם) • חיל האיסוף הקרבי (חא"ק) | |
| מרכז אימונים | המרכז הלאומי לאימונים ביבשה (מל"י) • בית הספר לקליעה, צליפה ולוחמה בטרור (מתקן אדם) • בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים (ביסלמ"ח) | |
| בתי ספר לפיקוד | בית הספר לקצינים ע"ש רא"ל חיים לסקוב (בה"ד 1) • קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים (קמ"פ-קמ"ג) • המכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק) | |
