עמירם סיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמירם סיון
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עמירם סיון (1938 בתל אביב - 25 בספטמבר 2003), היה מנכ"ל משרד האוצר (1976-1980) ועמד בראש בנק הפועלים (1986–2002).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 סיים לימודי כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, ובמקביל עבד במשרד האוצר, במינהל הכנסות המדינה. לאחר סיום לימודיו עבד ככלכלן בלשכת היועץ הכלכלי לשר האוצר, וב-1969 מונה לסגן הממונה על התקציבים לענייני חברה ורווחה. בשנת 1974 מונה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, וב-1976 מונה למנכ"ל משרד האוצר, על ידי שר האוצר, יהושע רבינוביץ. ב-1980 פרש משירות המדינה ומונה ליו"ר חברת תיעוש (תיעוש אזורי פיתוח בע"מ, קונצרן שהוקם בשנת 1958 כשותפות של הממשלה וההסתדרות הכללית במטרה לפעול לתיעוש אזורי הפיתוח. בשנת 1967 עברה מלוא הבעלות לידי חברת העובדים), שהחזיקה מפעלי תעשייה באזורי פיתוח. בין השנים 1973‏-1978, ובשנית בין 1983‏-1989, היה חבר מועצת עיריית ירושלים.

ב-1 ביוני 1986 מונה ליו"ר הנהלת בנק הפועלים, בעקבות התפטרותו של מנהל הבנק הקודם, גיורא גזית, על פי מסקנות ועדת בייסקי בפרשת ויסות מניות הבנקים. סיון שיקם את הבנק והביא אותו ממצב של משבר לרווחיות גבוהה. בתקופתו עברו ביצועי בנק הפועלים את אלה של בנק לאומי. בשנת 2000 הגיע הבנק לרווח של מיליארד ושש מאות מיליון שקלים, רווח שיא לחברות ישראליות עד לאותו מועד. הוא גם תוגמל בהתאם והשתכר כ-10 מיליון שקלים באותה שנה.

ב-1997 עברה השליטה בבנק הפועלים לידי קבוצת אריסון-דנקנר. בעלי השליטה החדשים השאירו את סיון בתפקיד המנכ"ל, והוא עמד בראש הבנק עד פרישתו ב-1 באפריל 2002. למעשה, הודח סיון מתפקידו עקב מחלוקת שהייתה לו עם הבעלים של הבנק. החליף אותו בתפקיד אלי יונס. בתקופת עבודתו בבנק הפועלים הוביל את הבנק לראש דירוג הבנקים בישראל, ונחשב בשנות ה-90 של המאה ה-20 לבנקאי הבכיר בישראל. לאחר פרישתו ניסה סיון להקים קרן השקעות בישראל, אך לא הצליח בגיוס ההון הדרוש.

לאחר מותו הוקם לזכרו "המרכז למפעלות חברתיים על שם עמירם סיון" הפועל באוניברסיטת תל אביב ואשר מטרתו להגדיל את נגישותן של קבוצות חברתיות שונות להשכלה גבוהה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]