יעקב נאמן

יעקב נאמן
לידה	16 בספטמבר 1939; ג' בתשרי ה'ת"ש; תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
פטירה	1 בינואר 2017 (בגיל 77); ג' בטבת תשע"ז; ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; בית הספר למשפטים אוניברסיטת ניו יורק ;
מפלגה	הליכוד
	בממשלה ה-27
	18 ביוני 1996 – 10 באוגוסט 1996; (7 שבועות ו־5 ימים)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ דוד ליבאי צחי הנגבי ←
	בממשלה ה-32
	31 במרץ 2009 – 18 במרץ 2013; (4 שנים)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ דניאל פרידמן ציפי לבני ←
	בממשלה ה-27
	9 ביולי 1997 – 18 בדצמבר 1998; (שנה ו־23 שבועות)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ בנימין נתניהו מאיר שטרית ←
	1979–1981; (כשנתיים)
תחת שר האוצר	יגאל הורביץ
	→ עמירם סיון עזרא סדן ←
	יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן; שותף במשרד עו"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות';
	יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן; שותף במשרד עו"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות';

יעקב ישראל נאמן (16 בספטמבר 1939 – 1 בינואר 2017) היה עורך דין, שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'" ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כשר המשפטים וכשר האוצר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-16 בספטמבר 1939 (ג' בתשרי ה'ת"ש) בתל אביב למנחם ומלכה נוימן, בן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, מנחם, היה בן דוד מדרגה רביעית של בנימין זאב הרצל. בתיכון למד שנה בישיבת היישוב החדש, לאחריה שנה בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי, ושנתיים במדרשית נעם. עם סיום לימודים אלה, באוגוסט 1958, התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ולאחר פציעה הועבר לגדנ"ע. את שירותו הסדיר סיים בדרגת סגן, ובמילואים עלה לדרגת סרן.

לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תחילה בשלוחה התל אביבית ובהמשך בירושלים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות (1964). במהלך לימודיו היה, בין השאר, מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון (נאמן כיהן כחבר בוועדה בשנים 1972-1974).

לקראת התואר השני פנה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים תואר שני בשנת 1965. הוא חזר לישראל כדי להשלים התמחות כעורך דין, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת ניו יורק, ממנה קיבל בשנת 1968 תואר דוקטור למשפטים בהצטיינות.

הוראה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב נאמן שימש במשך שנים רבות בתפקידי הוראה שונים:

עוזר הוראה בקורס לדיני חוזים, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, שלוחת תל אביב (1965–1967)
מרצה לדיני מיסים, אוניברסיטת תל אביב (1968–1970)^[1]
מרצה לדיני מיסים, האוניברסיטה העברית (1970–1971)^[2]
מרצה וממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן (1971–1976)^[3]
פרופסור אורח, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (1976)
פרופסור חבר אורח, אוניברסיטת תל אביב (1977–1979)
פרופסור חבר אורח, האוניברסיטה העברית (1991)

עריכת דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן התמחה בשנת 1964 אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובין השנים 1965–1968 התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות'.

בתחילת שנות ה-70 החל לפעול כעורך דין עצמאי, וביולי 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. שימש כשותף בכיר במשרד בין השנים 1972–1979, 1981-1996, 1996-1997 (ההפסקות נבעו ממעברו לפעילות ציבורית, כמנכ"ל משרד האוצר וכשר). בין השאר, ייצג נאמן את אבא אבן בהסדרת ענייני חשבונותיו בחוץ לארץ^[4].

במקביל לעיסוקו כעורך דין כיהן כדירקטור בבנק טפחות למשכנתאות (1974-1977).

בשנות ה-80 היה מעורב, לצד עורך הדין רם כספי, בניסוח ההסדר עם אנשי השב״כ שנחשדו בעבירות שביצעו במהלך פרשת קו 300.

בשנת 1997, כאשר מונה לשר האוצר, מכר נאמן את חלקו במשרד לשותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. עם התפטרותו מתפקיד שר האוצר, בדצמבר 1998, שב לשותפות במשרד.

מנכ"ל משרד האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנובמבר 1979 עד פברואר 1981, בתקופת כהונתו של יגאל הורביץ כשר האוצר, כיהן נאמן כמנכ"ל משרד האוצר. למען טוהר המידות נקבע שנאמן לא יעסוק בנושא הקשור ללקוח של משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'.

במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר פעל נאמן כדירקטור בשתי חברות ממשלתיות: חברת אל על והתעשייה האווירית, וכן היה יושב ראש של שתי ועדות מנכ"לים:

ועדת המנכ"לים לענייני אזור יהודה, שומרון וחבל עזה.
ועדת המנכ"לים לעניינים כלכליים בינלאומיים.

כן היה חבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

ועדת בייסקי, שחקרה את משבר מניות הבנקים של 1983, מתחה ביקורת על הורביץ וכתבה כי הוא "לא הבין, לטענתו, את חומרת המצב... הוא גם נושא באחריות לארגון לקוי של משרדו, כשנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפולו ואינם מובאים בפניו", ונקבע כי אחריותו של נאמן למשבר קשורה למחדליו של הורוביץ^[5].

שר בממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה ניהל מטעם הליכוד את המשא ומתן להקמת ממשלת ישראל העשרים ושבע. ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו.

חקירה, התפטרות וזיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום קודם למינויו פגש את מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה ומינוי של ממשלת יצחק רבין והודיע לו שבכוונתו להחליפו^[6]. שעות ספורות קודם למינוי הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. למחרת היום הודיע היועץ מיכאל בן יאיר על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירת יואב יצחק) שבה איחר את מועד תחילת קשריו עם אריה דרעי ומועד מינויו לראש ועדה ממשלתית בידי דרעי, ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה בעניין אריה דרעי^[7]^[8]^[9]. פורסם שעיקר טענת העתירה הייתה האשמת נאמן בייעוץ אסור להדחת עד בחקירת משטרה בעניין דרעי ארבע שנים קודם לכן. לעומת זאת מחוסר האפשרות להוכיח זאת, הוא הואשם במקום זאת בעדות שקר לגבי תאריך שמסר לבית המשפט בעניין זה, ואשר גם אותו תיקן מאוחר יותר, עוד בטרם פתיחת המשפט^[6]^[10].

נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב^[11]. בית המשפט קבע כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט^[12]^[6]^[10].

לנאמן הייתה ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן. נאמן הצביע על שורה של הגשות כתבי אישום לא מוצדקות שנעשו לטענתו. למשל כלפי רפאל איתן במטרה למנוע ממנו להיות שר המשטרה, נגד אביגדור קהלני בניסיון למנוע ממנו לכהן כשר המשטרה, וחקירות מתמשכות של רובי ריבלין במטרה למנוע ממנו להיות שר המשפטים. בנוסף הוא אף טען כי המשטרה עושה פומבי לחקירות אישי ציבור, כדי לכסות על אוזלת ידה בתחומי הפשיעה הרגילים, והעיתונות שמשתפת אתה פעולה, משחירה את פניה של ישראל בעולם ומבריחה ממנה משקיעים זרים^[6]^[13]^[10]^[14]^[15].

שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 ביולי 1997 מונה נאמן לשר האוצר, משרד בו כבר שימש מנכ"ל בשנים 1979–1981.

עם מינויו הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המשא ומתן עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכישלון במשא ומתן עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הבעייתי שהוכן לשנת 1998. נאמן הואשם על ידי עמיתיו השרים באי-אמינות, ובחוסר רגישות לצורכי השכבות החלשות. ב-18 בדצמבר 1998 התפטר נאמן, עקב חוסר גיבוי מצד ראש הממשלה נתניהו, ושב למשרד עורכי הדין.

שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן חזר לפעילות פוליטית לאחר הבחירות לכנסת ה-18, כאשר כיהן כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד.

בממשלה ה-32 חזר לכהן כשר המשפטים וזאת לאחר שישראל ביתנו נסוגה מדרישתה הראשונית להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד זה, והסכימה כפשרה כי נאמן יכהן בתפקיד זה. במשרתו זו קידם נאמן תוכנית לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שלטענתו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד אינטרסים בבואו לייעץ לה מחד ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה מאידך, וכי אין ליועץ מספיק זמן כדי לטפל בפשיעה בארץ בתפקידו כראש מערכת התביעה^[16]. על תוכניתו זו נמתחה ביקורת ציבורית, בין השאר מצד גורמים בפרקליטות ובהם פרקליט המדינה משה לדור^[17].

בתחילת דצמבר 2009 המליץ על מינויו של יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה את המינוי.

בכנס רבנים ודיינים בנושא דיני ממונות, שנערך בירושלים, אמר נאמן כי הוא תומך בהפיכת ההלכה למשפט מחייב בישראל, ובעקבות כך נמתחה עליו ביקורת בקרב גורמים במערכת הפוליטית, שהאשימו אותו ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה^[18]. בתגובה לכך טען נאמן כי כלל לא התכוון לקרוא להחלפת חוקי המדינה בחוקי ההלכה, וכי הוא דיבר על הגברת חשיבותו של המשפט העברי בישראל^[19].

נאמן גם קידם תוכנית לבוררות חובה בתביעות אזרחיות, שהייתה אמורה להסמיך נשיא או סגן נשיא בבית משפט השלום להעביר לבוררות מחוץ לבית המשפט כל תביעה אזרחית המתנהלת בבית המשפט שסכומה עד 2.5 מיליון שקל, בלי לקבל את הסכמת הצדדים. תוכנית זו עוררה התנגדות בקרב עורכי דין, משפטנים ושופטים, ביניהם דליה דורנר, פרופ' יצחק זמיר, ודורית ביניש.^[20]

באפריל 2012 העלה הצעת חוק המאפשרת לחברי הכנסת לבטל פסילת חוקים על ידי בג"ץ^[21].

ב-18 במרץ 2013, עם השבעת הממשלה ה-33, פרש מהפוליטיקה, וראש מפלגת התנועה ציפי לבני החליפה אותו בתפקיד^[22].

תפקידים ציבוריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב נאמן כיהן במגוון תפקידים ציבוריים:

חבר ועדת אשר לרפורמה במערכת המיסוי בישראל (1971-1973)^[23]
חבר מועצת לשכת עורכי הדין ויו"ר ועדת החקיקה של הלשכה (1972-1975)
חבר הוועדה המדעית הקבועה של האיגוד הפיסקלי הבינלאומי (1973-1978)
חבר הוועדה לבדיקת ענייני השכר בשירות הציבורי (1976)
חבר הוועדה הציבורית בנושא ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים (1977)
חבר המוסד לבוררות מוסכמת (1977-1979)
יושב ראש הוועדה לבדיקת התאמת חוקי המיסים לחוקי הפיקוח על המטבע (1977-1978)
חבר הוועדה הממלכתית לבדיקת מבנה השלטון המקומי בישראל (1977-1979)
חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1977-1978, 1991-1996)
חבר הוועדה הציבורית לבחינת מערכת הדלק בישראל (1978-1979)
חבר הוועדה הציבורית לחברות ממשלתיות (1978-1981)
חבר מועצת המנהלים של הבנק העולמי (1979-1981)
חבר הוועדה הציבורית לבדיקת מעמד המורה (1979)
חבר הוועדה לבדיקת מהומות הר הבית (1991)
יושב ראש הוועדה הציבורית ליישום דו"ח מבקר המדינה על מתן תמיכות למוסדות על ידי רשויות מקומיות (1991-1992)
חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים (1992)
יושב ראש הוועדה לעידוד תעשיית הקולנוע בישראל (1994)
יושב ראש ועדת החקירה לעניין עיריית בני ברק (1995)
יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטר ב-1 בינואר 2017, לאחר שנאבק במחלה קשה^[24]. למחרת נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בהלווייתו השתתפו מאות, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, שספד לנאמן, יושב ראש הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין ושרי ממשלה.

נאמן היה תושב ירושלים, נשוי ואב לשישה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל תירא עבדי יעקב (אוטוביוגרפיה), הוצאת משכל, 2017.
דיני מיסים, מהדורה רביעית, הוצאת שוקן, תשכ"ט (כמסייע לכותב העיקרי, השופט ד"ר אלפרד ויתקון).
סדרי שלטון ומשפט בישראל, מהדורה שלישית, הוצאת נציבות שירות המדינה, תש"ל (הפרק דיני מיסים).

כתב בנוסף למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בישראל ומחוצה לה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יעקב נאמן בוויקישיתוף

יעקב נאמן, באתר הכנסת
יעקב נאמן, באתר כנסת פתוחה
סטלה קורין-ליבר וזאב קליין, ‏נאמן לעצמו, באתר גלובס, 27 בפברואר 2003
שוקי שטאובר, עו"ד ועוד, 2005, הפרק "עו"ד ד"ר יעקב נאמן (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine)".
הדר חורש, יעקב נאמן: "יש במדינה תחושה של קריסת מערכות; בתי המשפט בקריסה מוחלטת", באתר TheMarker‏, 18 במאי 2007
הילה רז, הטיפים של יעקב נאמן: כך תצליחו במקצוע, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2008
סטלה קורין-ליבר, ‏יעקב נאמן: "מערכת המשפט בקריסה מוחלטת; הון-שלטון זה המצאה; צריך לחסל את שלטון הפקידים והמשפטנים", באתר גלובס, 12 באפריל 2008
יובל יועז ואלה לוי-וינריב, ‏פרידמניזם בלי פרידמן: מהי האג'נדה של פרופ' יעקב נאמן, שצפוי להתמנות לשר המשפטים הבא, באתר גלובס, 16 במרץ 2009
הילה רז, כך מתנהל המשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ללא יעקב נאמן, באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2009
שוקי שדה, נאמנים לנאמן, באתר TheMarker‏, 2 באפריל 2009
ריאיון עם שר המשפטים יעקב נאמן, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, יולי 2009
תומר אביטל, יעקב נאמן: "שכר הבכירים אינו בעייתי. האופציות כן", באתר כלכליסט, 27 בפברואר 2011
חגי עמית, לא נאמן: הכנסת יוצאת למלחמה במערכת - ושר המשפטים שותק, באתר TheMarker‏, 25 בנובמבר 2011
גידי וייץ, תומר זרחין, שליחו הנאמן של נתניהו, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2012
חן שליטא, ‏איש הסוד של נתניהו וליברמן: יעקב נאמן מסכם קדנציה, באתר גלובס, 9 במרץ 2013
יעקב נאמן - נאום מלא - להיות מנטש 20 במאי 2014
יעקב נאמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
^ מינויים חדשים בבירה, מעריב, 27 ביולי 1970
^ בר אילן לקראת תש"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1969
^ אבן ימסור לאוצר הפרטים המבוקשים, דבר, 2 במאי 1977
^ ועדת בייסקי ערפה ראשיהם, מעריב, 21 באפריל 1986
^ ¹ ² ³ ⁴ ארז תדמור, שלטון החוק: היסטוריית החיסולים הפוליטיים של פרקליטות המדינה, באתר מידה, 4 בינואר 2017
^ כתב אישום נגד השר לשעבר, יעקב נאמן, על שיבוש הליכים ועדות ושבועה שקריים יצחק דנון, 18 בדצמבר 1996 (גלובס
^ השיחות ששכח יעקב נאמן, הראל צבי, 13 באפריל 1997 (הארץ)
^ זכות הערעור, חנה קים, 20 במאי 1997 (הארץ)
^ ¹ ² ³ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי אוולין גורדון, תכלת קיץ התשנ"ח 1998, אתר תכלת)
^ כותרות העבר: בית המשפט זיכה את השר המיועד נאמן מכל אשמה (אתר מאקו)
^ ת"פ (ת"א) 7771/96 מדינת ישראל נ' יעקב נאמן, ניתן ב-15 במאי 1997
^ נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2012
^ דורית גבאי, יעקב נאמן חוזר: לאבאתי לנקום, באתר nrg‏, 27 במרץ 2009
^ ברוך שפטרנו 19 באפריל 2013, האתר של אריה אבנרי
^ סיקור התוכנית לפיצול תפקיד היועץ, באתר הארץ
^ אמיר אורן, מכתב פרקליט המדינה לדור לשר המשפטים נאמן, באתר הארץ, 04/11/2009
^ סערה במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של שר המשפטים, יעקב נאמן, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2009
^ מרב דוד, נאמן: אין בדברי קריאה להחליף את חוקי המדינה, באתר nrg‏, 8/12/2009
^ "לבני קוברת את הרפורמה של נאמן". TheMarker. נבדק ב-2023-02-12. 23.07.2013
^ תומר זרחין, הצעת נאמן להסדרת יחסי הכנסת והעליון - 65 ח"כים יוכלו להחיות חוק שנפסל בבג"ץ, הארץ, 8 באפריל 2012
^ יובל יועז, ‏שרת המשפטים הנכנסת לבני: אני עדיין מקווה שתהיה חוקה לישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2013
^ ועדת אשר מחדשת מחר את עבודתה, דבר, 16 בפברואר 1972
^ ענת רואה ונעמי צורף, השר לשעבר יעקב נאמן הלך לעולמו, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2017

[1] העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969

[2] מינויים חדשים בבירה, מעריב, 27 ביולי 1970

[3] בר אילן לקראת תש"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1969

[4] אבן ימסור לאוצר הפרטים המבוקשים, דבר, 2 במאי 1977

[5] ועדת בייסקי ערפה ראשיהם, מעריב, 21 באפריל 1986

[מידה-6] ¹ ² ³ ⁴ ארז תדמור, שלטון החוק: היסטוריית החיסולים הפוליטיים של פרקליטות המדינה, באתר מידה, 4 בינואר 2017

[7] כתב אישום נגד השר לשעבר, יעקב נאמן, על שיבוש הליכים ועדות ושבועה שקריים יצחק דנון, 18 בדצמבר 1996 (גלובס

[8] השיחות ששכח יעקב נאמן, הראל צבי, 13 באפריל 1997 (הארץ)

[9] זכות הערעור, חנה קים, 20 במאי 1997 (הארץ)

[תכלת-10] ¹ ² ³ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי אוולין גורדון, תכלת קיץ התשנ"ח 1998, אתר תכלת)

[11] כותרות העבר: בית המשפט זיכה את השר המיועד נאמן מכל אשמה (אתר מאקו)

[12] ת"פ (ת"א) 7771/96 מדינת ישראל נ' יעקב נאמן, ניתן ב-15 במאי 1997

[שובר_שתיקה-13] נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2012

[14] דורית גבאי, יעקב נאמן חוזר: לאבאתי לנקום, באתר nrg‏, 27 במרץ 2009

[15] ברוך שפטרנו 19 באפריל 2013, האתר של אריה אבנרי

[16] סיקור התוכנית לפיצול תפקיד היועץ, באתר הארץ

[17] אמיר אורן, מכתב פרקליט המדינה לדור לשר המשפטים נאמן, באתר הארץ, 04/11/2009

[18] סערה במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של שר המשפטים, יעקב נאמן, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2009

[19] מרב דוד, נאמן: אין בדברי קריאה להחליף את חוקי המדינה, באתר nrg‏, 8/12/2009

[20] "לבני קוברת את הרפורמה של נאמן". TheMarker. נבדק ב-2023-02-12. 23.07.2013

[21] תומר זרחין, הצעת נאמן להסדרת יחסי הכנסת והעליון - 65 ח"כים יוכלו להחיות חוק שנפסל בבג"ץ, הארץ, 8 באפריל 2012

[22] יובל יועז, ‏שרת המשפטים הנכנסת לבני: אני עדיין מקווה שתהיה חוקה לישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2013

[23] ועדת אשר מחדשת מחר את עבודתה, דבר, 16 בפברואר 1972

[24] ענת רואה ונעמי צורף, השר לשעבר יעקב נאמן הלך לעולמו, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]