גיורא גזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

גיורא (ג'ורי) גזית (16 בספטמבר 1933 - 3 באוגוסט 2015) היה בנקאי ואיש עסקים ישראלי, לשעבר יושב ראש ומנכ"ל בנק הפועלים והבעלים של חברת האחזקות טוליב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיורא גזית (נולד כגיורא גרוס) הגיע לישראל בגיל 15, לאחר מלחמת העצמאות. למד כלכלה, פסיכולוגיה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. החל לעבוד באגף המכס במשרד האוצר והיה מנהל המדור למחקר כלכלי במכס. בראשית 1965 הוא התמנה לסגן הממונה על הכנסות המדינה[1], תפקיד בו טיפל בהבטים הכלכליים של השליטה הישראלית בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים[2]. כן עמד בראש צוות לבדיקת מס רכוש על מגרשים[3]. בשנת 1966 הוא קיבל תואר שני בכלכלה[4]. גזית פרש לתפקיד משנה למנכ"ל "אוטוקרס", אך לאחר שלא הסתדר עם שובינסקי[5] חזר לאוצר לתפקיד סגן החשב הכללי. בינואר 1977 מונה לתפקיד החשב הכללי[6], תפקיד בו כיהן עד 1979[7]. לאחר מכן פרש מהשירות הציבורי ולאחר תקופת צינון הצטרף לבנק הפועלים, ובכך פתח במסורת ארוכת שנים של מעבר החשבים הכלליים למשרות ניהול בכירות בבנקאות המסחרית[8]. ב-1 באפריל 1980 מונה גזית למנכ"ל משותף בבנק[9], וב-1 בנובמבר מונה ליו"ר ההנהלה, בזמן שיעקב לוינסון היה יו"ר מועצת המנהלים של הבנק.

חלקו בפרשת ויסות מניות הבנקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משבר מניות הבנקים (ישראל 1983)

ב-6 באוקטובר 1983, בעת משבר מניות הבנקים השתתף גזית בפגישה חשאית ומכרעת בביתו של שר האוצר, יורם ארידור. גזית הציע שהמדינה תעניק לבנקים הלוואת ענק, כדי שיוכלו להוסיף לווסת את מניותיהם, אך דעתו לא נתקבלה ובמקום זאת הוחלט על "הסדר המניות", לפי הצעת ח"כ אברהם שפירא, למתן ערבויות המדינה לציבור מחזיקי מניות הבנקים. על גזית, בצוותא עם צדיק בינו, מנכ"ל הבנק הבינלאומי, הוטל להציג את ההחלטה בפני ראשי הבנקים המסחריים[10].

באפריל 1986 פרסמה ועדת בייסקי דין וחשבון ובו המלצה, בין היתר, לסיים את תפקידיו של גזית בהנהלת הבנק. עם זאת, גזית היה היחיד מבין ראשי הבנקים שלא הוגבלה בהמלצות הוועדה כשירותו לכהן בעתיד בתפקידים בכירים במגזר הבנקאות בישראל[11]. בניגוד למנהלי הבנקים האחרים שטענו שמסקנות הוועדה אינן מחייבות אותם[12], גזית מיהר להודיע על התפטרותו[13], וב-1 ביוני 1986 החליף אותו בתפקידו עמירם סיון. עם זאת, גזית טען כנגד המלצות ועדת בייסקי שהן התעלמו מהתועלת שבויסות המניות, שהכניסה לדבריו השקעות מאוד גדולות למשק הישראלי[14]. לטענתו, הוא העריך ממש עד למפולת, שהבנק יוכל, בגיבוי הממשלה, להמשיך בוייסות המניות[15].

בסוף 1986 התמנה גזית ליו"ר מועצת המנהלים של בנק הבנייה[16].

היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, החליט שלא להגיש כתבי אישום פליליים בפרשה, אך בעקבות הוראת בג"ץ, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים ב-31 בדצמבר 1990 כתב אישום נגד מספר ראשי בנקים ורואי חשבון, ובהם גזית, במה שכונה "משפט הבנקאים"[17]. במהלך המשפט[18], שנוהל על ידי השופטת מרים נאור, בוטלו חלק מהאישומים נגד גזית מחמת התיישנות, אך הוא הורשע באישומים אחדים ונגזרו עליו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות[19]. השופטת נאור קבעה בפסק הדין כי "במקרה של גזית, מדובר במי שגילה בסמוך לכניסתו לתפקידו, שמעשי קודמיו כבר הביאו את הבנק למילכוד". אחד הדברים שאמר במסגרת עדותו במשפט, צוטט על ידי השופטת נאור בפסק הדין והיה לציטטה נודעת: "בתקופת עבודתי באוצר סברתי כי הבנקים הם מעין סניף של המדינה. בבואי לבנק הפועלים נדהמתי לגלות, כי התפיסה בבנקים היא אחרת, וכי המדינה היא סניף שלהם"[20].

לאחר פרישתו מבנק הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גזית התמנה ליושב ראש חברת הביטוח צור-שמיר, אך פרש לאחר תקופה קצרה והקים חברה לשיווק קרנות נאמנות. בשנות האלפיים, החזיק גזית בעצמו 50 אחוז ממניות חברת האחזקות טוליב, לה היו השקעות נדל"ן ברומניה בשווי 15.4 מיליון דולר, ואת יתר מניות החברה החזיק דרך חברת פרגמול, גם היא חברה שמצויה הייתה באחזקותיו[21].

בחודש ינואר 2009 ביקש גזית מבית המשפט המחוזי בתל אביב להכריז עליו כפושט רגל, לאחר שלדבריו נקלע לחובות בסך 18 מיליון ש"ח כתוצאה מהשקעה כושלת. גזית ציין שהשקיע למעלה מ-3.5 מיליון ש"ח בהחזר חובותיו.[22] בנובמבר 2009 קיבל בית המשפט את הבקשה והכריז עליו כפושט רגל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מר גיורא גזית, מעריב, 31 במרץ 1965
  2. ^ אריאל ויינשטיין, ספיר מרוצה מקצב הנורמליזציה, מעריב, 5 ביולי 1967
  3. ^ מונה צוות לבדיקת ענייני מס רכוש על מגרשים, דבר, 9 בפברואר 1968
  4. ^ רשימת מקבלי התארים, דבר, 23 ביוני 1966
  5. ^ דוד ליפקין, כור:נחמת שיטות הניהול של שובינסקי, דבר, 7 ביולי 1970
  6. ^ סיוון: תיבדק האפשרות להקטין מעורבות הממשלה בשוק ההון, דבר, 10 בינואר 1977
  7. ^ פורשים שני בכירים באוצר, מעריב, 2 ביולי 1979
  8. ^ רם דגן, חשב כללי - המקפצה הטובה ביותר לחיים הטובים, באתר הארץ
  9. ^ עדה כהן, על אנשים וכספים, מעריב, 14 במרץ 1980
  10. ^ סטלה קורין ליבר, ‏"הרפתקה פיננסית עד איבוד שליטה", באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  11. ^ אבירם זינו, שופט העליון בדימוס משה בייסקי הלך לעולמו, באתר ynet, 7 במרץ 2007
  12. ^ אמנון אברמוביץ', דו"ח, מעריב, 9 במאי 1986
  13. ^ אמנון אטד, המהלך לפיטורי קליין: מהלך סרק, באתר ynet, 20 בפברואר 2003
  14. ^ דוד ליפקין ועודד שורר, גזית: בלי הוייסות היה מינוס ברזרוות ב-5 מליארד דולר, מעריב, 16 במאי 1986
  15. ^ איה אורנשטיין, רק יום לפני המפולת חדרה בנו תודעת חרום, מעריב, 18 ביולי 1985
  16. ^ הודעות הבורסה, מעריב, 17 בדצמבר 1986
  17. ^ נתן ליפסון, היום שבו סגרו את הבורסה, באתר הארץ, 7 במאי 2008
  18. ^ ת"פ 524/90 מדינת ישראל נגד בנק לאומי ואחרים, ניתן ב-10.4.1994
  19. ^ איתמר לוין, ‏"המשפט הוא תעודת עניות ופופוליזם", באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  20. ^ אמיר זיו, ‏הסניף עדיין פתוח, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2003
  21. ^ אלעזר לוין, ‏50% ממניות טוליב של גיורא גזית משועבדות לבנק הפועלים, באתר גלובס, 4 ביולי 2004
  22. ^ הילה רז, גיורא גזית לבית המשפט: אני פושט רגל, באתר TheMarker‏, 8 בינואר 2009