ענת לוין (משוררת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענת לוין
Anat Levin (Poet).JPG
לידה 22 ביוני 1973 (בת 49)
ראשון לציון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג עדי עסיס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מכללת האנטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
anatut.wordpress.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ענת לוין (נולדה ב-22 ביוני 1973) היא משוררת וסופרת, זוכת פרסי שר המדע, התרבות והספורט למשוררים בראשית דרכם ולספר ביכורים ופרס אקו"ם לעידוד פרסום יצירה ספרותית ע"ש שלמה טנאי[1]. שיריה התפרסמו באנתולוגיות וכתבי עת בארץ וברחבי העולם ותורגמו לאנגלית, גרמנית, ספרדית, רומנית וערבית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענת לוין נולדה וגדלה בראשון לציון. שירתה בצבא כמורה חיילת[2]. לוין למדה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים והשלימה לימודיה במכללת האנטר בניו יורק[3]. קובץ השירים הראשון שכתבה לוין, "אנה מסתובבת לאט", זיכה אותה בשנת 2002 בפרס שר התרבות למשוררים בראשית דרכם[4] ובשנת 2006 במקום הראשון בתחרות "שירה על הדרך" של עיריית תל אביב-יפו. הספר יצא לאור בשנת 2007 וזכה בפרס שר המדע, התרבות והספורט לספר ביכורים לשנת תשס"ח[5].

ספר שיריה השני, "מפה לפה", אשר יצא לאור בשנת 2013, זיכה אותה בפרס אקו"ם לשנת 2011 ובמלגת קרן רבינוביץ לשנת 2010[6]. הספר הוא מחזור של שירי אהבה של בת לאמה שמעניק קול לאם שתוקה [דרושה הבהרה], שגדלה בצילם של הורים נוקשים ומצייר בעדינות את הקשר המורכב בין אם ובתה[1].

בעשור השני של המאה ה-21 לוין מלמדת כתיבת שירה בבית הספר לכתיבה יוצרת של "הליקון" ובמסגרות רבות אחרות. נוסף על כך, היא עורכת ספרי שירה ופרוזה ומלווה כותבים בתהליכי כתיבה.

בשנת 2015 יצא ספר פרוזה ראשון פרי עטה, "האריכברית", בהוצאת אפיק[7]. הרומן זכה טרם פרסומו בפרס אקו"ם על שם אהרון אשמן ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2014[8]., בפרס לסופרים בראשית דרכם, 2014 וכן במלגת תרגום לאנגלית של קרן עם הספר.

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס שר התרבות למשוררים בראשית דרכם, 2002
  • פרס ראשון בתחרות "שירה על הדרך" מטעם עיריית תל אביב, 2006
  • פרס ספרי ביכורים, משרד החינוך והתרבות, 2008
  • סיפור מומלץ תחרות הסיפור הקצר של "הארץ", 2011
  • פרס אקו"ם על שם שלמה טנאי לעידוד פרסום היצירה ("מפה לפה"), 2012
  • מלגת "חדר משלך" - סטודיו לכתיבה - מטעם עיריית ת"א, 2013
  • מלגת כתיבה ב- Vermont Studio Center, ארצות הברית, 2013
  • פרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם, 2014
  • פרס אקו"ם על שם אהרון אשמן ליצירה המוגשת בעילום שם ("הארכיברית"), 2014
  • מלגת פרדס של הספרייה הלאומית בירושלים, 2018
  • פרס היצירה לסופרים עבריים[9],2019

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחרחורת, איריס אליה כהן, הוצאה עצמית, 2014
  • שירים לאסירי בתי הסוהר, אלמוג בהר, הוצאת אינדיבוק, 2016
  • הזכות לשלמות הגוף, טלי לטוביצקי, הוצאת פרדס, 2019
  • מה אני עושה, סיגל בן יאיר, הוצאת פרדס, 2020
  • על החיק ועל החלב, שרית עיני ריץ', הוצאת משיב הרוח, 2021
  • מרחוק אני שומעת ילדה, נירה קמחי עוזרד, הוצאת צבעונים, 2021 (מלגת עמק יזרעאל לספרי ביכורים, 2021)
  • ממטר, נועם נגרי, הוצאת עיתון 77, 2021
  • חיוך מספר 8, בלה אלכסנדרוב, הוצאת פרדס, 2022 (פרס ברנשטיין לספרי ביכורים, 2022)
  • עושה מקום, עדיאל שושני, הוצאה עצמית, 2022

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוין מתגוררת בתל אביב, נשואה למשורר עדי עסיס[1] ואם לבת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 אלי אליהו, המשוררת ענת לוין מסירה את הניילונים מהספות, הארץ, 7 במאי 2013
  2. ^ מפה לפה, אינדיבוק - חנות ספרים עצמאית ברשת
  3. ^ דניאל עוז, "אשה קטנה וילדה גדולה": גיא פרל על "מפה לפה" של ענת לוין, יקום תרבות - הזירה המקוונת לתרבות עברית, 4 במאי 2013
  4. ^ אנה מסתובבת לאט, אחוזת בית
  5. ^ מרב יודילוביץ', הוכרזו הזוכים בפרסי שר התרבות לספרות, ynet, ‏15 בספטמבר 2008
  6. ^ מפה לפה, יכולה לפעמים - אתרה של ענת לוין
  7. ^ הארכיברית, אפיק - ספרות ישראלית (ארכיון)
  8. ^ הכרזת שמות הזוכים בפרסי אקו"ם לשנת 2014, אתר אקו"ם (ארכיון)
  9. ^ יובל פלוטקין, הוכרזו הזוכים בפרסי רה"מ לספרות עברית, ynet, ‏9 בדצמבר 2018