איריס אליה כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איריס אליה כהן
איריס אליה כהן, 2012
איריס אליה כהן, 2012
לידה 1969 (בת 55 בערך)
יובל, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.iriseliyacohen.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איריס אליה כהן (נולדה ב-1969) היא סופרת, משוררת ומסאית ישראלית, כלת פרס מורשת ע"ש הנשיא יצחק נבון לשנת 2018, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. ב-2021 זכתה באות הוקרה מטעם ליבי במזרח על "תרומתה הכבירה ופורצת הדרך בתחום השירה והסיפורת". ב-2023 זכתה בפרס דבורה עומר עבור ספרה טל מחכה לרכבת.

אליה כהן פרסמה עד כה תריסר ספרי פרוזה, שירה, ילדים ופעוטות בהם רבי המכר "מכתוב", "גלבי", "פלא פואמות ושירים", "שחרחורת" סדרת "סבתא טורבו" ועוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 יצא ספר הביכורים שלה, "מכתוב" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. הספר זכה בפרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית 2011[1] ובפרס רמת גן לספרות לספר הביכורים הטוב ביותר לאותה שנה.[2]

בשנת 2013 יצא ספרה השני "דוּשִׁינְקַא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד 2013), שזיכה את הכותבת במועמדות לפרס ספיר לשנת 2013.

בד בבד עם צאת הספר ראה אור "פרויקט דושינקא" קטעי פרוזה מתוך הספר מולחנים ומושרים על ידי רועי סלמן.

בשנת 2014 יצא לאור ספר שירים ראשון פרי עטה, "שחרחורת", בהוצאה עצמית ובאמצעות מימון המונים. הספר נערך על ידי ענת לוין. שירים רבים מתוך הספר הולחנו על ידי אמיר עמרמי, דינה ולירון לינדמן, יובל עובד ואחרים.

בסוף שנת 2015 זכתה אליה כהן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

ספר הפרוזה השלישי "גַלְבִּי" העוסק בפרשת ילדי תימן (הוצאת ידיעות אחרונות) הפך מיד עם צאתו לרב מכר, היה מועמד לפרס ספיר 2016 ונבחר לאחד מעשרת הספרים הטובים של 2016 בעיתון הארץ.[3]

ספרה החמישי, "פלא - פואמות ושירים", יצא לאור במאי 2017 בהוצאת ידיעות ספרים וזכה לביקורות נלהבות. שיר מתוך הספר "ובכל ירח" זכה במקום השלישי בתחרות "שירה על הדרך 2015" שמארגנת עיריית תל אביב.

ספרה השישי "גבר אישה ציפור" (ידיעות ספרים 2018), הוא ספר פרוזה משולב בקטעי שירה קצרים.

בשנים האחרונות עלו על הבמות מופעים ספרותיים מוזיקליים בעקבות ספריה של אליה כהן ובהשתתפותה: "שחרחורת ליבי" עם רקפת אמסלם, "בראשית הייתה אהבה" עם גבריאל הדר, ולאחרונה "פְּלאות" מופע משיריה המולחנים עם אמיר עמרמי ומורן קאשרו עקרבי.

בראשית 2016 נכנסו שניים משיריה של אליה כהן, "רשימה שחורה" ו"תשרי", לתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך לחטיבות הביניים.

באפריל 2019 ראה ספרה השביעי, הראשון לילדים: "סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים" (הוצאת טל־מאי וידיעות ספרים, איורים: רמי טל, עורך: יותם שווימר). בסוף 2019 ראה אור הספר השני בסדרת סבתא טורבו: "סבתא טורבו והשף המתנשף" (הוצאת טל מאי וידיעות ספרים, איורים: רמי טל, עורך: יותם שווימר) ו"טל מחכה לרכבת" (ידיעות ספרים, איורים: תמי בצלאלי, עריכה: רינת פרימו). בראשית 2021 ראה אור ספר פעוטות: "צעד קט" (הוצאת פעם, איורים: לילך הברמן, עריכה: ורד אמר). ב-2023 נבחר הספר השני בסדרת סבתא טורבו בספרי הילדים והנוער האהובים ביותר על ידי קוראות וקוראי אתר "עברית" לאורך השנים.

בדצמבר 2021 הוציאה לאור שני ספרי שירה: "מכתבים מהאגף הסגור" (הוצאת פעם, עריכה: ורד אמר) ו"רצח בהסכמה" (הוצאת פעם, עריכה: ענת לוין).

ב-2022 העלה תיאטרון "הבימה" עיבוד לספרה "גלבי" (מחזאית: חגית רכבי. בימוי: רזי אמיתי).

ב-2023 זכתה בפרס ע"ש דבורה עומר עבור ספרה "טל מחכה לרכבת".

כמו כן עיבדה היוצרת, המחזאית והבמאית חנה ואזנה גרינולד את הפואמות "יולדות" מתוך ספרה "פלא - פואמות ושירים" ואת "רצח בהסכמה" להצגות שעלו בתיאטרון העברי-ערבי ביפו וברחבי הארץ.

אליה כהן, בת להורים יוצאי חבל קוצ'ין שבדרום הודו אשר עלו לישראל בשנת 1953. נולדה בכפר יובל וגדלה ביסוד המעלה. למדה בבית הספר המקיף ע"ש 'דנציגר' בקריית שמונה. שירתה כמורה חיילת ב'כפר הילדים' בכרמיאל. את לימודיה לתואר ראשון בריפוי בעיסוק עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים. אליה כהן עוסקת בכתיבה, פיסול, קדרות ותיאטרון חזותי. הייתה נשואה למשה כהן-אליה והשניים התגרשו. מתגוררת בקריית טבעון עם ארבעת ילדיה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד - טל-מאי, 2019[8]
  • סבתא טורבו והשף המתנשף (2) ידיעות אחרונות - ספרי חמד - טל-מאי, 2019
  • טל מחכה לרכבת, איור: תמי בצלאלי, ידיעות ספרים 2019
  • צעד קט, שירי פעוטות. איור: לילך הברמן. עריכה: ורד אמר. הוצאה פעם 2021

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחרחורת, פעם 2014
  • פלא-פואמות ושירים, ידיעות ספרים, 2017[9]
  • מכתבים מהאגף הסגור, פעם 2021
  • רצח בהסכמה, פעם 2021

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס ע"ש דבורה עומר לשנת 2022 עבור ספרה טל מחכה לרכבת
  • פרס שרת התרבות לספר ביכורים, לשנת 2011 עבור הספר "מכתוב"[10]
  • פרס רמת גן לספר ביכורים 2012, עבור הספר "מכתוב"
  • מועמדות לפרס ספיר 2013 (רשימה ארוכה) דושינקא, נשמה
  • מועמדות לפרס ספיר 2016 (רשימה ארוכה) גלבי
  • פרס "שירה על הדרך" 2015 "ובכל ירח"
  • פרס היצירה לסופרים עבריים, לשנת 2016
  • פרס נבון לשנת 2018 עבור הספר "גלבי"[11]
  • מלגת בוסתן של הספרייה הלאומית
  • אות הוקרה מטעם פסטיבל ליבי במזרח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריה

ראיונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פורסמו הזוכים בפרס שרת התרבות לספרות, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
  2. ^ פרק מתוך "מכתוב": זוכה פרס רמת-גן, באתר ynet, 19 במרץ 2012
  3. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, הספרים הטובים של 2016, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2016
  4. ^ ביקורות:
    יותם שווימר, להתעלס עם השפה, באתר ynet, 2 בפברואר 2011
    יעל גבאי, "מכתוב" מאת איריס אליה-כהן: שוקעת במערב, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
    שולה קשת, מצאתי נחמה, באתר הארץ, 15 ביוני 2011
    יונית נעמן, מכתוב בעור, באתר "העוקץ", 1 בפברואר 2011
    רן יגיל,"פייפר קאט, קרא את מכתוב", 24 באפריל 2011
    מיכאלה למדן, "מזרח לאהבה / על "מכתוב", אתר יקום תרבות
  5. ^ ביקורות:
    מירב אלוש לברון, "הלוואי שרק ימצאו בתוכנו הרבה דושינקות", באתר "העוקץ", 1 באפריל 2013
    לאה פילובסקי - המסע אל ההשלמה / על "דושינקא, נשמה", אתר יקום תרבות
    גיא פרל, ‏מסע הגיבורה אל הפצע המרפא, באתר פסיכולוגיה עברית, 19 במאי 2013
    אתר למנויים בלבד קרן דותן, בין כאב המזרחיות לכאבם של העולים מרוסיה, באתר הארץ, 13 במאי 2013
  6. ^ ביקורות:
    מיה טבת דיין, ״גלבי״: ספר על חמלה ואנושיות, באתר "העוקץ", 18 באפריל 2016
    ילי שנר, ספר הזיכרון והשכחה: הרומן הבדיוני שהשיב את פרשת ילדי תימן החטופים לתודעה, באתר בית אבי חי, 26 ביוני 2016
    אתר למנויים בלבד אלעד זרט, הלב שלה, באתר "ידיעות אחרונות", 10 בפברואר 2016
    אתר למנויים בלבד עלית קרפ, "גַלְבִּי": כתב אשמה גדוש דעות קדומות נגד האשכנזים, באתר הארץ, 26 באפריל 2016
    אתר למנויים בלבד הארץ, פרשת ילדי תימן: תגובות לביקורת על הספר "גַלבִּי", באתר הארץ, 15 במאי 2016
  7. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד יוענה גונן, "גבר אשה ציפור": תיאורי אהבה וסקס מרגשים, שנדיר למצוא בספרות העברית, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018
  8. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, "סבתא טורבו" ו"טל מחכה לרכבת" ממחזרים נוסחאות שחוקות, באתר הארץ, 6 בפברואר 2020
  9. ^ ביקורות:
    אתר למנויים בלבד אילן ברקוביץ', שיעורים בהשתייכוּת, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2017
    אלי הירש, איריס אליה כהן, פלא,, בלוג קורא שירה (26 במאי 2017 במדור הספרות של ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות)
    איילת קליין כהן, הרגש מדבר: ביקורת "פלא" לאיריס אליה כהן, באתר nrg‏, 14 ביוני 2017
    גיא פרל, תנועת הנפילה מגן-עדן, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 18.09.2017
    אתר למנויים בלבד יותם ראובני, "פלא": שירים שפועלים כמו אימוג'ים ויוצרים תחושת הזדהות מדויקת, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2017
  10. ^ מיה סלע, דורי מנור זכה בפרס שרת התרבות לעריכה ספרותית, באתר הארץ, 1 במרץ 2011
  11. ^ אתר למנויים בלבד אינס אליאס, היוצרות שמציבות את המיניות הנשית במרכז, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2018