אלמוג בהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אלמוג בהר
Almog Behar.JPG
עיסוק משורר, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס היצירה לסופרים עבריים
פרס ברנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר אלמוג בֶּהַר (נולד ב-10 בנובמבר 1978) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע (2010-2009).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהר נולד בנתניה למשפחה ממוצא בגדאדי-עיראקי, איסטנבולי-ספניולי וייקי.

בשנת 2005 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" עם סיפורו "אַנַא מִן אַלְ-יַהוּד".[1] בעקבות הזכייה החל לפרסם שירים וסיפורים קצרים במספר כתבי עת, בהם "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח" ו"קשת החדשה", בתחילה בשמות העט אלמוג ב. וב. אלמוג. עוד פרסם במוספי הספרות של העיתונים ידיעות אחרונות, מקור ראשון, מעריב והארץ, שם גם פרסם ביקורות ספרות.

ספר שיריו הראשון של בהר "צמאון בארות" ראה אור בפברואר 2008 (הקובץ זכה בציון לשבח בפסטיבל במטולה 2008 ובפרס רמת-גן לשירת ביכורים לשנת 2011). לאחריו הוציא קובץ סיפורים קצרים בשם "אנא מן אל-יהוד" בדצמבר 2008 (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2010) וספר שירה שני "חוט מושך מן הלשון" בנובמבר 2009 (הספר זכה בפרס ברנשטיין לשירה לשנת 2010). בנוסף פורסמה מסה פרי עטו בשם "חלומות באספניה" בשנת 2007. בשנת 2010 פרסם רומן ראשון בשם "צ'חלה וחזקל" (הספר היה בין 12 המועמדים לפרס ספיר 2011). תרגום לערבית של רומן זה ראה אור בתחילת 2016 במצרים, בהוצאת "אל-כותוב ח'אן" ובתרגום נאאל אלטוח'י. ספר שיריו השלישי, "שירים לאסירי בתי-הסוהר", ראה אור ב-2016 בהוצאת אינדיבוק (הספר זכה בציון לשבח בפרס קוגל חולון, וזיכה את מחברו בפרס דוליצקי לשירה עברית באוניברסיטה העברית). בסוף 2016 החל לפרסם מבחרי שירה ופרוזה להורדה חופשית באתרו: "משוררים מתים כותבים טוב ממני" (מבחר שירים, דצמבר 2016); "ספר בגדאד" (מבחר שירים וסיפורים, ינואר 2017), "לדרוש את התורה" (מבחר שירים, יוני 2017).

בהר הוא בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית באוניברסיטה העברית. התזה שכתב הייתה על זהות ומגדר בשירתה של אמירה הס. את עבודת הדוקטורט כתב חוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, על כותבי פיוט במאה ה-20 בקהילות היהודיות בעולם הערבי, המוסלמי והעות'מאני, והשפעות של מסורות הפיוט, המקאמה ושירת החול בספרות המזרחית החדשה. הוא מתגורר בירושלים. לימד בבית ספר התיכון "קדמה" בירושלים, הנחה סדנאות פיוט במסגרת קהילות שרות, וכן לימד במכללת עלמא, מכללת ספיר, מכללת דוד ילין, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת קורנל והאוניברסיטה העברית.

בהר היה מן הפעילים המרכזיים בריצת תנועת "הפנתרים השחורים החדשים" לבחירות לעיריית ירושלים בשנת 2008, וככל הנראה אחד ממנסחי מניפסט התנועה.[2] כמו כן היה בין מנסחי מכתב "רוח ג'דידה", היה פעיל בתנועת "המעברה" הירושלמית, שנאבקה למען דיור ציבורי וכנגד פינויים מבתים מאז 2011, וכן היה פעיל ב"מזרחית משותפת".

בהר הוא מן היוצרים הבולטים בשירה העברית הצעירה,[3] ובגל החדש של השירה המזרחית הצעירה, השירה האמונית הצעירה, השיבה אל השירה הצורנית, השירה החברתית והפוליטית והתחדשות השירה הירושלמית.

לדברי חבר השופטים בפרס ראש הממשלה על-שם לוי אשכול לסופרים עבריים לשנת תש"ע: "אלמוג בהר הוא משורר וסופר צעיר, מעניין ונועז, שקולו המקורי והמבטיח התבלט בספרות העברית למן ראשית פרסומו. ביצירתו שובר בהר מוסכמות לשוניות, מנער מהן קיבעונות חברתיים ופוליטיים, מחדד את מגוון הזהויות הישראליות, על לשונותיהן המחוקות, ומשיב להן את ערכן וכבודן. בתפיסתו את השלם הישראלי כמושתת על ריבוי, יוצר בהר סדר אמנותי ותרבותי חדש".[4]

החל משנת 2014 ד"ר בהר הוא עמית מחקר באקדמיה ע"ש פולונסקי במכון ון ליר בירושלים. ד"ר בהר זכה במלגה לפוסט-דוקטורט כדי לקדם את מחקרו בנושא "בין עברית לערבית בספרות היהודים בעולם הערבי של המאה ה-20".

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור "אנא מן אל-יהוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור קצר העוסק בצעיר ישראלי יהודי ממוצא עיראקי המתחיל לדבר במבטא הערבי של סבו, ובמגפה המתחוללת עקב כך, במסגרתה יהודים בארץ חוזרים לדבר במבטאים ישנים.

הסיפור תורגם לערבית ופורסם באחד מכתבי-העת התרבותיים הוותיקים ביותר במצרים "אל-הילאל" ככתבה ראשית, מה שעורר הדים רבים במדינה.[5] הסיפור עובד לסרט קצר בשם "אנא מן אל-יהוד" על ידי הבמאים אהרון שם-טוב וניב חכלילי בשנת 2017.

בנוסף, זכה הסיפור במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" לשנת 2005. חלקים מתוך דברי השופטים בתחרות: "היפוך הזהות משמש בסיפור "אנא מן אל-יהוד" נקודת פתיחה מסקרנת לעיסוק מקורי בסוגיית הזהות התרבותית של "המזרחים" בישראל, ובעצם בזהות התרבותית של הישראלים בכלל. עושר הכתיבה ואיכותה, נימה קלילה של הומור ותפניות בלתי צפויות מבהירים שזה אכן סיפור, ולא מאמר מחאה בתחפושת. ככל שמתקדמת הקריאה מתברר, כי אף שזה סיפור "מקומי" מאוד, יש בו מסר כלל-אנושי שיכול להתאים לחברת מהגרים באשר היא".[6]

המסה "חלומות באספניה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסה אשר ראתה אור בקובץ "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית". לדברי אלי הירש: "זוהי רשימה אוטוביוגרפית חריפה ומורכבת שמשולב בה טיעון פוליטי ותרבותי רחב יריעה. ראשית המעשה במות סבו של בהר, דובר ספניולית ממוצא סטמבולי, שמשפחתו היגרה בראשית המאה העשרים לגרמניה. בגרמניה הצטרף הסב לתנועת "החלוץ", הכיר שם את רעיתו, ונמלט עימה בסוף שנות השלושים לדנמרק. לאחר מלחמת השחרור עלו שניהם ארצה, וחינכו את צאצאיהם להיות ישראלים גאים. מות הסב הכה בנכדו, ובהר מוכה הצער קישר את האובדן לשפותיו הרבות של הסב שלא היו לשפותיו שלו, בעיקר לספניולית. לאחר מכן, בתהליך מורכב, הוא הבין שלא כל מה שנדמה לו שאבד אכן אבד, שהספניולית עדיין חיה, ולאובדן נוסף מימד של התגלות. אלא שלהתגלות נוסף גם מימד חריף של התפכחות – התפכחות מהזרם המרכזי של התרבות הישראלית, שבשמו של צופן ציוני ואשכנזי וחילוני עודד את בהר להתנכר לעבר התרבותי של משפחתו, שמלבד ספניולית ודנית וגרמנית אפשר למצוא בו גם יהודית בגדדית, כלומר ערבית. וכך התחיל תהליך החזרה בתשובה של בהר... בהר החליט לחזור למקורותיו המוכחשים, כלומר למזרחיותו ולדתיותו, אלא שלמקורות המוכחשים האלה הוא חוזר בלי להתנתק ממקורותיו האחרים, בין השאר מהצדדים המערביים והחילוניים של ישראליותו".

קובץ השירים "צמאון בארות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ של כתשעים שירים אשר נכתבו בשנים 20002006 וכולל בעיקר שירים משפחתיים, שירים הקשורים בירושלים ושירים הקשורים בזהות המזרחית-יהודית.

לדברי השופטים בפסטיבל מטולה 2008: "אלמוג בהר מקבל ציון לשבח עבור ספר ביכוריו, צמאון בארות. בהר הוא משורר בראשית דרכו וכבר הוא מקיים שיח פנימי עמוק ושיח חיצוני רחב עם השירה על גווניה ודורותיה. רוחב היריעה אינו פוגם בסגנונו, שהינו הדוק ומלוטש: המבע סוחף, ישיר ולא מתחכם. היקף הנושאים של הספר ומידת ההעמקה בהם מלמדים שלפנינו ניצב מחפש דרך אמיתי הנודד בעולמות שונים אחר תשובות מורכבות לשאלות מגוונות בנושאי רוח, זהות, משפחה, יצירה, ארספואטיקה, זמן, היסטוריה ועוד. הספר מקיים דיאלוג אינטנסיבי, אך זורם עם טקסטים וצורות ממקורות מגוונים –יהודיים, בודהיסטיים, שירה עכשווית – עברית ולועזית, טקסטים פופולריים (כגון, בוב דילן) ועוד. הפוטנציאל הגלום בשפע של בהר מבשר על עתיד שירי פורה ואיכותי".

קובץ הסיפורים "אנא מן אל-יהוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ של כארבעים סיפורים קצרים הכתובים במגוון סגנונות ועוסקים בנושאים שונים. בקובץ נמצא הסיפור הקצר "אנא מן אל-יהוד", המופיע בערבית, ומחזור סיפורים המורכב משורות משירים של אמירה הס.

קובץ השירים "חוט מושך מן הלשון"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר שיריו השני של בהר, הכולל למעלה משמונים שירים אשר נכתבו בשנים 1996 - 2008. גם בו כתב בהר מספר שירים משפחתיים העוסקים בזהות, לצד שירי אהבה ושירים העוסקים בתאולוגיה ובמיסטיקה. "שני שירי פריחה" מתוך הספר הולחנו בידי ההרכב הירושלמי "אקוט" במסגרת האי.פי "שירי קטמונים" (2015).

ספר זה זיכה את בהר בפרס ברנשטיין לספרי שירה עבריים מקוריים. מתוך נימוקי מתן הפרס: "בהר כותב במאה העשרים-ואחת פיוט פוסט-מודרני שעיקרו שירה תאולוגית על סיפה של הדת, שיונקת מן החסידות ושחוזרת ושואלת איך תבוא הגאולה. אבך שירתו שואלת גם יותר מכך – היא שואלת האם השירה יכולה להביא את הגאולה. ניתן לראותו כפייטן שכותב עבור טקסים ופולחנים של הקהילה שבתוכה הוא חי".[7]

הרומן "צ'חלה וחזקל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכלל ברשימה הארוכה של המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסופות ומבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים אקדמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "'ומבקשת אני את סליחת הקורא אם לבשו פני קלסתרים אחרות': זהות, מגדר, לשון וזיכרון בשירתה של אמירה הס", עבודת מ.א., הוגשה לחוג לספרות עברית, האוניברסיטה העברית, 2009.
  • "מן הפיוט המאוחר אל הספרות המזרחית במאה ה-20: לקראת גנאלוגיה של הספרות המזרחית בישראל", עבודת דוקטורט, הוגשה לחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב, 2015.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (עורך שותף) של כתב-העת "לרוחב", יחד עם תאמר מסאלחה, מתי שמואלוף ונעמה גרשי, גיליון 1, כתב עת של גרילה תרבות, קיץ 2012 (מקוון).
  • (עורך) "ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים", מרואן מח'ול, הוצאת קשב לשירה, 2012.
  • (עורך) "שחור על גבי שחור", עדי קיסר, שירים, הוצאת גרילה תרבות, 2014.
  • (עורך שותף) "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות", אמירה הס, שירים, הוצאת עם עובד, 2014.
  • (עורך שותף) "שתיים / اثنان - 2 / ٢ - אנתולוגיה ליצירה עברית וערבית צעירה ועכשווית / انطولوجيا ثنائية اللغة لأدب عربي وعبري شاب ومعاصر", יחד עם תאמר מסאלחה ותמר וייס-גבאי, הוצאת כתר, 2014.
  • (עורך) "מוזיקה גבוהה", עדי קיסר, שירים, הוצאת ערס פואטיקה, 2016.
  • (עורך) "אין בבעלותי דבר מלבד החלומות - אנתולוגיה של שירה אזידית בעקבות האסון, 2016-2014", תרגם: עידן בריר, הוצאת עולם חדש, סדרת מכתוב, 2017.
  • (עורך) "דברי הימים", עדי קיסר, שירים, הוצאת ערס פואטיקה, 2018.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלמוג בהר בוויקישיתוף
אלמוג בהר ומרואן מח'ול באירוע שירה של "גרילה תרבות" באבו דיס, דצמבר 2009

מכּתביו:

על "צמאון בארות"

על הספר "אנא מן אל-יהוד"

על "חוט מושך מן הלשון"

על "צ'חלה וחזקל"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]