עירוב תבשילין

חלה ופשטידה לעירוב תבשילין בערב יום טוב, לצד נוסח הברכה בסידור. המאכלים יונחו בצד מערב יום טוב עד לשבת.

עירוב תבשילין הוא תקנה הלכתית המאפשרת להכין ביום טוב את צורכי השבת שחלה אחריו. העירוב נעשה על ידי הנחת תבשיל בערב יום טוב עבור השבת. כל זמן שה"עירוב" קיים, מותר להכין ביום טוב את צורכי השבת, באופן המותר עבור צורכי יום טוב. במידה ולא נעשה עירוב תבשילין, יש איסור להכין מיום טוב לשבת משום איסור הכנה מקודש לחול.

מקור האיסור וההיתר

ביום טוב הותר לבצע מלאכת אוכל נפש שנאמר: ”כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם - אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם”. כאשר חל יום טוב ביום שישי, מדין התורה נפסק שמותר לבשל מיום טוב לצורך שבת כל עוד בישול המאכל יסתיים לפני השקיעה. אולם חכמים אסרו לבשל ביום טוב בשביל השבת שאחריו, ללא עירוב תבשילין משום כבוד שבת וכבוד יום טוב.

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר - הוֹתִיר לַשַּׁבָּת. וְעוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו - שֶׁהֵן שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד - לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָּל שֶׁהוּא - סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת:

— משנה, מסכת ביצה, פרק ב', משנה א'.

טעמי האיסור מדרבנן

חכמים אסרו מדרבנן לבשל ביום טוב בשביל השבת שאחריו, ללא עירוב תבשילין. לאיסור זה יש שני טעמים בתלמוד:

• לדעת רבא, מטרת התקנה הייתה שיזכרו להניח מנה יפה לשבת, ולא יאכלו את כל האוכל בחג. לטעם זה, היה אפשר להניח את העירוב גם ביום טוב עצמו, אך גזרו שמא יפשע וישכח.
• לדעת רב אשי, התקנה הייתה משום שאנשים ילמדו מכך שחכמים אסרו לבשל ביום טוב עבור שבת, קל וחומר שאסור לבשל ביום טוב עבור ימות החול (שהאיסור בזה מן התורה), וההיתר יהיה אך ורק על ידי העירוב. והועיל בזה העירוב שהרי אם התחיל לבשל לשבת כבר מערב יום טוב (שזה התבשיל של העירוב), הרי שכל בישול שיבוא אחר כך ביום טוב בשביל השבת יהיה רק המשך ההכנות לשבת ולא תחילתן. לטעם זה מובן מדוע מעיקר הדין יש לעשות את עירוב התבשילין בערב החג, וכן העיקר להלכה.

טעמי ההיתר מדאורייתא

ערך מורחב – הואיל

בבסיסו של ההיתר מדין תורה מובאות שתי דרכים בתלמוד:

• לדעת רבה יסוד ההיתר הוא הואיל שייתכן כי בסופו של יום ניווכח כי מלאכת הכנת האוכל נעשתה לצורך יום טוב עצמו, כגון לצורך אורחים שיבואו וכדומה, לכן מותר הדבר אף כאשר היא נעשית לצורך השבת.
• לדעת רב חסדא מדין תורה "צורכי שבת נעשים ביום טוב". המאירי מסביר "אין ספק שאף לשבת הסמוכה לו מותר אחר שאינו בר הכנה שלא אמרה תורה אכול ביו"ט והתענה בשבת".

מי מניח עירוב תבשילין

מי שמתכוון להכין מאכלים מיום טוב לשבת, ודאי שחייב להניח עירוב תבשילין כדי לעשות זאת. ואמרו חכמים שגם מי שלא מתכנן לבשל מיום טוב לשבת צריך להניח "עירוב תבשילין" ולברך על ההנחה בגלל שתפקיד העירוב לתת לאדם את האפשרות לבשל מיום טוב לשבת גם אם בפועל לא יבשל, ולרוב הפוסקים, העירוב הוא המתיר לאדם להדליק ביום טוב את נרות השבת. בנוסף, בזכות הנחת העירוב זוכר אדם את השבת ודואג להכין לקראתה מאכלים טובים כדי לענג אותה בשלוש סעודות.

עירוב של בעל או בעלת הבית מוציא ידי חובת כל בני הבית והאורחים שישנים בביתם. ומי שמתארח בבית מלון כשר או במוסד אחר, העירוב של המלון מועיל לו וכולם יכולים להדליק ביום טוב נרות לכבוד שבת. למרות שמצווה על כל אחד להניח עירוב, מצווה על גדול העיר שהוא רב המקום להניח עירוב בשביל כל אדם שלא יודע או ששכח להניח. את העירוב גדול העיר צריך להקנות לאדם בוגר שמחוץ למשפחתו עבור כל העיר, בשביל שיוכל לערב בשביל כל העיר. אחרי הקניין לוקח הרב את העירוב ואומר נוסח דומה לנוסח העירוב מלבד הרחבת ההגדרה ל"לנו ולכל בני העיר". אדם ששכח להניח עירוב יכול לסמוך על העירוב של גדול המקום. אם לא הניח גדול המקום יכול לתת לחבר את המאכלים שלו במתנה והוא יוכל לבשל בשבילו. גזרו חכמים וקנסו אדם ששכח פעמיים להניח שייחשב פושע ולא יועיל לו העירוב של גדול העיר.

עשיית עירוב תבשילין

מניחים את העירוב בערב יום טוב, ואמרו חכמים שעדיף שהעירוב יהיה תבשיל שבושל בערב יום טוב לכבוד שבת. בדיעבד גם אם הניח עירוב זמן רב לפני החג, בגלל שהכוונה הייתה שהתבשיל יהיה עירוב לחג והעיקר הכוונה. וכתב השולחן ערוך שאפילו מי שהניח עירוב והתכוון שיהיה לכמה חגים ביחד, כל זמן שהעירוב קיים, הוא מועיל בדיעבד.

התבשיל צריך להיות מאכל שאוכלים עם פת ולא מאכל שנאכל לבד. התבשיל לא חייב להיות מבושל אלא כל סוג של הכנה מותרת. על פי רוב הפוסקים צריך אדם ליטול תבשיל אחד ופת אחד ולברך: ”בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב”. לכתחילה צריך אדם להזכיר בזמן הנחת העירוב את המלאכות שהוא מתכוון לעשות. לכן מוסיפים לאחר הברכה: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". ויש נוהגים לומר דווקא בעברית: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות את כל צרכנו מיום טוב לשבת". אך גם אם לא הזכיר, כל מלאכה שמותר לעשותה ביום טוב עצמו מותרת גם לצורך השבת.

פירוש השם

הרמב"ם כותב שעירוב תבשילין נקרא כך בגלל הדמיון שלו למושג ההלכתי עירוב חצרות - כפי שעירוב חצרות נועד להוות היכר - שלא יבואו בני אדם לטעות ולחשוב שמותר להוציא בשבת מרשות לרשות, כך גם עירוב תבשילין מיועד להיכר וזיכרון - כדי שלא יחשבו שמותר לאפות בחג דברים שאינם נאכלים בו.

בצורה פשוטה יותר ניתן לבאר שבעירוב תבשילין בעצם 'מערבים' (כלומר מצרפים) את המאכלים שבושלו טרם החג למאכלים שבושלו בחג עצמו, ועל כן מותר, לדברי חז"ל, לבשל מיום החג ליום השבת שחל לאחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עירוב תבשילין בוויקישיתוף

• הערך "עירוב תבשילין", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הרב אליעזר מלמד, הלכות עירוב תבשילין וטעם התקנה באתר פניני הלכה
• מרדכי בר"ש ברויאר, עירוב תבשילין, באתר "דעת"
• הרב מאור קיים, הרחבות לפניני הלכה, עירוב תבשילין
• עירוב תבשילין - נוסח להדפסה באתר בבא קמא
• מידע על עירוב תבשילין בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא עירוב תבשילין, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.