ערך (כלכלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערך כלכלי הוא מדידה של הטבה הניתנת, אם כטובין ואם כשירות, לסוכן/שחקן כלכלי. המדידה מתבצעת בדרך כלל ביחידות של מטבע, ומכאן שהפרשנות של ערך כלכלי היא "מהו הסכום המקסימלי של כסף ששחקן מסוים מוכן ומסוגל לשלם עבור הטבה"?

בין האסכולות השונות של התאוריה הכלכלית קיימות תאוריות שונות לגבי מהו ערך.

המושג ערך כלכלי אינו זהה למושג מחיר שוק, וגם אינו זהה למושג שווי שוק. אם צרכן מוכן לרכוש טובין (או שירות), זה מרמז כי הצרכן מעריך את ערך הטובין (או השירות) בערך גבוה יותר מאשר מאשר מחיר השוק שלו. ההפרש בין הערך עבור הצרכן לבין מחיר השוק נקרא "עודף הצרכן".[1] קל לראות מצבים שבהם ערך הצרכן גבוה בהרבה ממחיר השוק לדוגמה: מי שתייה

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכת הערך הכלכלי של טובין או שירות הוא נושא שאיתגר כלכלנים מאז ומתמיד. ראשית, כלכלנים ניסו להעריך את ערך ההטבה בפני עצמה לפרט יחיד; ולאחר מכן להרחיב את ההגדרה לטובין אשר ניתנים להחלפה. מניתוח זה הגיעו המושגים ערך לצורך שימוש וערך לצורך החלפה.

ערך נקשר למחיר באמצעות מנגנון החליפין. כאשר כלכלן מתבונן בסחר, מתגלים שני תפקידים חשובים לקביעת הערך: תפקידו של הקונה ותפקידו של המוכר. בדיוק כפי שהקונה מגלה כמה הוא מוכן לשלם עבור כמות מסוימת של טובין או שירות, כך גם המוכר מגלה כמה הוא רוצה לקבל כדי להעביר לקונה את הטובין או השירות (ניתן לראות זאת גם כ"כמה עולה למוכר לוותר על הטובין או להעניק את השירות?"). 

מידע נוסף על שווי השוק נגזר מהתדירות שבה מתרחשות עסקאות, התדירות מלמדת אותנו עד כמה רכישת הטובין היא בעלת ערך לאורך זמן.

במילים אחרות, מה שקובע את הערך הוא: כמה פריט או מצב מסוים שווים יחסית לפריט או מצב אחרים. ערך כלכלי מבוטא כ"כמה" מפריט (או ממצב) רצוי מסוים יינתנו בתמורה לפריט (או מצב) רצוי אחר. קיימים הבדלים בשיטות להערכת הערך הכלכלי בין האסכולות השונות של התאוריה הכלכלית; השיטות השונות הן תוצר של תיאורית הערך של כל אסכולה. תאוריות הערך מהוות חלק מהותי מההבדלים והמחלוקות בין האסכולות השונות של התאוריה הכלכלית.

הסברים למושג ערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכלכלה הנאו-קלאסית, הערך של מוצר (חפץ או שירות) נתפס לעיתים קרובות כמחיר שבו הוא יתומחר בשוק פתוח ותחרותי. מחיר זה נקבע בעיקר על ידי ההיצע והביקוש למוצר בשוק תחרותי משוכלל. תאוריות נאו-קלאסיות רבות גורסות כי ערך הסחורה והמחיר שלה הם היינו הך, בין אם השוק הוא תחרותי או לא. ולפיכך, מתייחסים לכל המוצרים כאל סחורות ואם לא קיים שוק שיקבע את המחיר, אזי לא קיים למוצר ערך כלכלי. 

בכלכלה הקלאסית, הערך של פריט (או מצב) שווה לכמות אי הנוחות/עבודה הנחסכת בזכות צריכת הפריט או השימוש בפריט (תאוריית הערך של העבודה). אף על פי שמחיר פריט תלוי בקיומו של שוק; הערך הכלכלי של פריט (מבחינה תאורטית) איננו תלוי בקיומו של שוק; וכן מחיר וערך אינם נתפשים כזהים. עם זאת, מספר כלכלנים קלאסיים ניסו לקשר את המחיר לערך העבודה שהושקעה. קרל מרקס, למשל, ראה את המחיר בתור "צורת ההתגלות" של הערך, מה שמרמז על כך, שאף על פי שערך הוא נפרד ממחיר, הוא חסר משמעות ללא פעולת החליפין, דהיינו, ללא שוק.

בהמשך לתפיסה זו,סטיב קין העלה את הטיעון כי "ערך" מתייחס ל"שוויה ה'מוטבע' של סחורה, הקובעת את היחס הרגיל ("שיווי המשקל") שבו שתי סחורות יוחלפו זו בזו." [2]  לדעתם של קין והאסכולה של דוד ריקארדו, זה מתאים לתפיסה הקלאסית שגורסת כי מחירים נקבעים לפי העלות בטווח הארוך; תופעה שאדם סמית קרא לה "מחירים טבעיים" וקרל מרקס קרא לה בשם "מחירי הייצור". זה שילוב של עלות הייצור (לפי תיאורית הערך) ומחיר. ריקארדו (אך לא קין) השתמש ב"תאוריית הערך של העבודה", לפיה "השווי המוטבע" של סחורה מייצג את כמות העבודה הדרושה כדי לייצר אותה.

לדברי הנרי ג'ורג': "הערך של משהו, בכל זמן ומקום נתונים, שווה לכמות הגדולה ביותר של מאמץ שמישהו יעשה תמורתו; אבל מכיוון שבני האדם שואפים תמיד למלא את רצונותיהם במאמץ מינימלי; אז הערך של 'משהו' יהיה שווה לכמות הקטנה ביותר של מאמץ הנדרש כדי להשיג משהו דומה." [3]

בזרם קלאסי אחר, מרקס הבחין בין המושגים: "ערך לצורך שימוש" (הערך שסחורה מספקת לקונה המבצע בה שימוש); "עלות העבודה" המכונה על ידו - "ערך" (שהוא זמן העבודה ההכרחי להפקת המוצר/השירות); ו"מחיר" (שהוא כמה זמן-עבודה ניתן להפיק על ידי מכירת הסחורה, מה שכונה על ידי סמית' - ערך "ציווי העבודה"). לפי הפרשנות המקובלת של "תאוריית הערך של העבודה", מרקס (כמו ריקרדו),  פיתח את "תאוריית המחיר של העבודה", שבה המטרה של ניתוח הערך הייתה לאפשר חישוב מחירים יחסיים. אחרים רואים את המושג "ערך" כחלק מפרשנותו הסוציו-פוליטית ומביקורתו על הקפיטליזם וחברות אחרות, ומכחישים כי הוא נועד לשמש כקטגוריה של כלכלה. לפי פרשנות נוספת, המטרה של מרקס הייתה תאוריה שלמה בנושא "הדינמיקה של יצירת המחירים", אך הוא לא השלים אותה.

ב- 1860 פרסם ג'ון ראסקין ספר ובו ביקורת מנקודת מבט מוסרית על המושג הכלכלי ערך. הוא קרא לספרו Unto This Last, והנקודה המרכזית שלו היתה: "זה בלתי אפשרי להסיק, על כל מסה נתונה של עושר שנרכש, רק על ידי עצם קיומו, אם זה טוב או רע לאומה בה הוא קיים; וערכו האמיתי תלוי בסימן המוסרי הקשור אליו, כשם שכמות מתמטית תלויה בסימן האלגברי המצורף אליה. כל צבירה של עושר מסחרי עשויה להצביע, מחד, על תעשיות אמינות, שימוש מתקדם באנרגיות, ותהליכי יצור פרודוקטיביים; או, מנגד, הוא עשוי להצביע על נהנתנות, חומרניות, עריצות חסרת רחמים ותחמנות הרסנית". גנדי קיבל השראה רבה מספרו של ראסקין ופרסם פרפרזה על כך בשנת 1908.

כלכלנים כגון לודוויג פון מיזס טענו כי "ערך", כשהכוונה היא למחיר, הוא תמיד תוצאה של שיקול דעת סובייקטיבי. לא ניתן לקבוע למשהו (פריט או שירות) מחיר בלי לקחת בחשבון את השיקולים האלה, כפי שהם מתבטאים בשווקים. לכן, זה שגוי לומר כי הערך הכלכלי של פריט (או שירות) שווה לעלות הייצור שלו או לעלות החלופה שלו.

סילביו גסל התכחש לתאוריות הערך בכלכלה. הוא חשב שתאוריות הערך הן חסרות תועלת ומונעות מהכלכלה להפוך למדע; וכי מדיניות מטבע המתבססת על תאוריות ערך נידונה להיכשל.[4]

ערך במובן הבסיסי ביותר יכול להיקרא "ערך אמיתי" או "ערך ממשי". זהו מדד של ערך המבוסס אך ורק על התמורה הנגזרת מהצריכה של המוצר או השירות. ערך הנגזר מהתמורה מאפשר למוצרים או לשירותים להימדד על סמך התוצאה הצפויה מצריכתם, במקום להתבסס על תאוריות ביקוש והציע הנתונות למניפולציה. לדוגמה: ה"ערך האמיתי" של ספר אשר נמכר לסטודנט ב-50 ש"ח, וכתוצאה מקריאתו לא צפוי שהוא יתרום להגדלת משכורתו העתידית  - הוא אפס; לעומת זאת, ה"ערך האמיתי" של אותו ספר, אשר  נמכר בחנות יד שנייה במחיר של 0.5 ש"ח, וכתוצאה מקריאתו מספק לקורא תובנה הצפויה לאפשר לו להרוויח 100,000 ש"ח נוספים - הוא 100,000 ש"ח. ערך זה מחושב על ידי מדדים של החזר ההשקעה במקום על מדידת עלויות הייצור או משוואות ביקוש והיצע. לפי שיטה זו לכל מוצר (או שירות) יש ערך שונה כאשר תלוי בתרומה הנגזרת ממנו לצרכן ספציפי.

מושגים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאורית הערך קשורה קשר הדוק ליעילות ההקצאה, לפיה הפירמות מייצרות את הסחורות והשירותים המוערכים ביותר על ידי החברה. למשל, שווי השוק של חלק (חילוף) השייך למכונה, יהיה תלוי במגוון של נתונים אובייקטיביים בנוגע ליעילות שלו לעומת היעילות של סוגים אחרים של חלקים; או לעומת סוגים אחרים של מכונות היכולות לייצר את המוצרים המבוקשים על ידי הצרכנים. במקרה כזה, שווי השוק מכיל בתוכו רכיבים אובייקטיביים וגם רכיבים סובייקטיביים.

באתיקה (או פילוסופיה), ערך כלכלי הוא סוג אחד מתוך כמה סוגים שבהם מתבטא המושג הכללי "ערך" (כהגדרתו בתיאורית הערך או במדע הערך).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Consumer Surplus". עמ' 7-1, 7-2. 
  2. ^ Steve Keen Debunking Economics, New York, Zed Books (2001) p. 271, ISBN 1-86403-070-4, ערך, באתר OCLC (באנגלית)
  3. ^ "''The Science of Political Economy'', Chapter 8". Politicaleconomy.org. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2012. 
  4. ^ https://biblio.wiki/wiki/The_Natural_Economic_Order/Part_III/Chapter_3