פאול לנדוואי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאול לנדוואי
Paul Lendvai
לידה 24 באוגוסט 1929 (בן 94)
בודפשט, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ORF עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Goldener Rathausmann (2024)
  • פרס אקסל-קורטי (1999)
  • Ehrenpreis des österreichischen Buchhandels für Toleranz in Denken und Handeln (2008)
  • פרס קונקורדיה (2022)
  • USTR Prize for Freedom, Democracy and Human Rights (2010)
  • State Prize for Cultural Journalism (2006)
  • אות הזהב לשירות העיר וינה
  • אות כבוד מוזהב על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • אות כבוד להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • Austrian Decoration for Science and Art First Class
  • תואר מקצועי פרופסור
  • צלב המפקדים של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית
  • עיטור הזהב הגדול של שטיריה
  • מפקד עם כוכב של מסדר ההצטיינות של הונגריה
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאול לנדוואי (במקור פאל לנדוואי, (בגרמנית: Paul Lendvai; בהונגרית: Lendvai Pál; בודפשט, 24 באוגוסט 1929) הוא עיתונאי ומגיש טלוויזיה עטור פרסים, יהודי-הונגרי-אוסטרי שחיי באוסטריה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאול לנדוואי נולד במשפחה יהודית בבודפשט[1][2] כבנם של אנדור לנדוואי (18901961), עורך דין, ושל אדית פולאצ'ק.[3] הוא ומשפחתו שרדו את תקופת השואה הודות לתעודות החסות שהצליחו להשיג משגרירות שווייץ (קרוב לוודאי באמצעות קרל לוץ ו/או המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה).[4] לאחר מלחמת העולם השנייה למד משפטים באוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) והחל לעבוד בארגון הנוער של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית.[2] מאוחר יותר כתב כמתמחה במשפטים בעיתון הסוציאל-דמוקרטי - נפסבה.[2] כסוציאל-דמוקרט לשעבר בתקופת המשטר הסטליניסטי הוא נחשב לבלתי אמין מבחינה פוליטית, ב-1953 נאסר לשמונה חודשים ונאסר עליו לעסוק במקצועו למשך שלוש שנים.[2]

לאחר המרד ההונגרי (מכונה בהונגריה מהפכת 1956) הוא ברח לאוסטריה מפני המשטר הקומוניסטי.[5][2] הקריירה העיתונאית שלו התפתחה במלואה בווינה: הוא הפך לאחד האנליסטים החשובים ביותר של מזרח אירופה.[2] קיבל אזרחות אוסטרית ב-1959.[2]

בין 1957 לבין 1982 עבד בעיתון Die Presse שנוסד ב-1946, אחד מכלי התקשורת המובילים באוסטריה. מ-1960 עד 1982 פורסמו מאמריו גם ב"פייננשל טיימס".[6]

משנת 1973 היה העורך הראשי של העיתון הרבעוני Europäische Rundschau. בין 1982 לבין 1987 היה העורך הראשי של מערכת מזרח אירופה של ORF. (ארגון השידור הציבורי של אוסטריה). מ-1987 עד 1998, היה המנהל של Radio Österreich International.[6]

בתחילת המאה ה-21, הנחה את תוכנית הטלוויזיה של ORF בשם Europastudio, כמומחה לדרום מזרח ולמזרח אירופה שוחח בתוכנית עם עיתונאים ואנליסטים פוליטיים. משנת 2003 היה אנליסט פוליטי ביומון האוסטרי Der Standard.[6]

בשנת 2012, ייסד את פרס פאול לנדוואי לעיתונאים הונגריים שהיו ראויים לו בשל מאמרים יוצאי דופן על נושאים פוליטיים, ציבוריים וחברתיים שפורסמו בשפה ההונגרית, בעיתונות המודפסת ההונגרית ובאמצעי תקשורת מקוונת.

הוא אחד מהביוגרפים של ויקטור אורבן, שזכה בפרס הספר האירופי בשנת 2018 עם ספרו בשם "אורבן, האיש החזק החדש של אירופה".[7] הוא אפיין את אורבן כאדם פופוליסט ואוטוקרטי שכוחו מובטח על ידי שליטה נרחבת במערכת המשפט ובאמצעי תקשורת ההונגרית.[8] בשנת 2020, דיבר כאנליסט פוליטי בסרט התיעודי "שלום דיקטטור" - אורבן, האיחוד האירופי ושלטון החוק - ("Hello, Dictator" - Orbán, the EU and the rule of law) שפורסם ב-YouTube בבימויו של מיכאל ווך (Michael Wech) הגרמני.[9]

ב-26 באפריל 2022 הוא קיבל את פרס קונקורדיה בפרלמנט האוסטרי כ"אגדה חיה" על מפעל חייו.[10][5] הקונקורדיה הוא פרס עיתונות אוסטרי המוענק מדי שנה מאז 1998 לעיתונאים מצטיינים הפועלים בתחומי זכויות האדם, דמוקרטיה ובמיוחד חופש המידע וחופש העיתונות.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tito, a magyar nép ellensége (1951)
  • Franciaország keresztúton (1955)
  • Eagles in cobwebs: nationalism and communism in the Balkans (1969)
  • Anti-Semitism without Jews: Communist Eastern Europe (1971)
  • Anti-Semitism in Eastern Europe (1972)
  • Kreisky – Portrait eines Staatsmannes (1974)
  • Die Grenzen des Wandels: Spielarten des Kommunismus im Donauraum (1977)
  • Bureaucracy of Truth: How Communist Governments Manage the News (1981)
  • Das Einsame Albanien: Reportage aus dem Land der Skipetaren (1985)
  • Das eigenwillige Ungarn: Innenansichten eines Grenzgangers (1986)
  • Hungary: The Art of Survival (1990)
  • Honnan – Hová? – Gondolatok a közép- és kelet-európai változásokról (1995)
  • Auf schwarzen Listen. Erlebnisse eines Mitteleuropäers (1996)
  • Blacklisted: A Journalist's Life in Central Europe (1998)
  • Hungarians: A Thousand Years of Victory in Defeat (2003)
  • A világ egy kritikus európai szemével (2005)
  • Az osztrák titok – 50 év a hatalom kulisszái mögött (2007)
  • Best of Paul Lendvai (2008)
  • One Day That Shook the Communist World: The 1956 Hungarian Uprising and Its Legacy (2008)
  • Inside Austria: New Challenges, Old Demons (2010)
  • Mein verspieltes Land – Ungarn im Umbruch (2010)
  • Az eltékozolt ország (2011)
  • Három élet – Beszélgetés Mihancsik Zsófiával (2012)
  • Hungary: Between Democracy and Authoritarianism (2012)
  • Leben eines Grenzgängers (2013)
  • Orbáns Ungarn (2016)
  • Orbán: Europe's New Strongman (2017)

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974: Dr.-Karl-Renner-journalism award
  • 1974: Golden Decoration of Honour for Services to the Republic of Austria
  • 1980: Appointed Professor
  • 1984: Karl Renner Prize of Vienna
  • 1986: Grand Decoration of Honour for Services to the Republic of Austria
  • 1989: Gold Medal for services to the city of Vienna
  • 1990: Great Gold Medal of Styria
  • 1990: Grand Cross of Merit of the Federal Republic of Germany
  • 1994: Austrian Cross of Honour for Science and Art, 1st class
  • 1994: Bruno Kreisky Prize for Political Books for Between hope and disillusionment – reflections on the changes in Eastern Europe
  • 1997: Silver Commander's Cross of Honour for Services to the province of Lower Austria
  • 1998: Axel Corti Prize
  • 1999: Commander's Cross of the Order of Merit of the Republic of Poland
  • 2000: Grand Prize of Burgenland Journalist Award
  • 2001: Television Award of the Austrian Adult Education for his biography of Bruno Kreisky (with Helene Maimann)
  • 2001: Award of the Budapest Corvinus Europe Institute
  • 2001: Grand Gold Decoration for Services to the Republic of Austria
  • 2002: Dr. Alois Mock Europe Prize
  • 2003: Commander's Cross with Star of the Order of Merit of the Republic of Hungary
  • 2003: Fellowship of the Centre for Applied Policy Research (Ludwig Maximilian University of Munich)
  • 2005: Austrian State Prize for Cultural Journalism
  • 2008: Honorary Award of the Austrian book trade for tolerance in thought and action

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאול לנדוואי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://de-de.facebook.com/pages/Paul-Lendvai-Lendvai-Pál/126853874040756?sk=info(הקישור אינו פעיל)
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "oe1.ORF.at / Paul Lendvai". web.archive.org. 2009-07-17. אורכב מ-המקור ב-2009-07-17. נבדק ב-2022-04-28.
  3. ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest IX. kerületi polgári házassági akv. 677/1928. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-08-14.
  4. ^ "Ich war 15, als ich die Verfolgung durch die Nazis erlebt habe. Wir haben zwischen November 1944 und Jänner 1945 zu fünfzigst in einer Zweieinhalbzimmerwohnung mit einem Schweizer Schutzpass überlebt." news.at Hozzáférés: 2020. augusztus 14.
  5. ^ 1 2 "Legende journalistischer Leidenschaft: Concordia-Preis an Paul Lendvai". DER STANDARD (בAustrian German). נבדק ב-2022-04-27.
  6. ^ 1 2 3 Paul Lendvai életrajza - Austria-Forum
  7. ^ admin. "14/11/18 | Les lauréats du 12ème Prix du Livre Européen" (בצרפתית). נבדק ב-2022-04-28.
  8. ^ "Index_engl". www.lendvai.at. נבדק ב-2022-04-28.
  9. ^ ""Hallo, Diktator" - Orbán, die EU und die Rechtsstaatlichkeit" (בהונגרית). {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  10. ^ "Lendvai Pál, az élő legenda, Concordia-díjat kapott". NetrixLabs.com (בהונגרית). נבדק ב-2022-04-27.