פאוסניאס (גאוגרף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרו על יוון, הדפסה מ-1485

פאוסניאס (יוונית: Παυσανίας; המאה ה-2 לספירה) היה גאוגרף יווני וכתב ספר בעקבות נסיעותיו בשם תיאורה של יוון. זהו חיבור מפורט, בשפה היוונית, המתאר חלקים נרחבים של יוון העתיקה, ובעיקר עריה והמונומנטים העיקריים שבהם. יש לתיאור חשיבות מרובה משום שהמחבר ראה ותיאר רבים מן המבנים, הפסלים והציורים, כאשר אלה עדיין עמדו על תילם והיו שלמים, והוא מסייע למחקר כיום לשחזר אותם, על פי רמזים בספרו. רוב החוקרים סבורים שהיה איש חבל לידיה שבאסיה הקטנה, והוא אינו פאוסניאס איש דמשק.

תקופתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהעובדה שפאוסניאס הזכיר בתיאורו אחדים מן הקיסרים הרומיים של השושלת האנטונינית כגון אדריאנוס ואנטונינוס פיוס, עולה שפעל במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה.

תיאורה של יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה עליה מסומנים האזורים שסוקרו בספרים לפי מספר הספר

החיבור, בעשרה ספרים, מכיל תיאור עקבי של יוון, בוודאי על פי מסעו של המחבר. הוא עובר בין חבליה של יוון ואתריה העיקריים בסדר הבא:

למרות שהמחבר טען כי הספר כולל את כל הדברים היווניים, אין הדבר כך. מרבית איי יוון וערי החוף היוני אינם נכללים, כמו גם האזורים הצפוניים של יוון.

עיקר התעניינותו של המחבר הופנתה למבני דת, ובהם הוא מדגיש את פרטי האומנות המשולבים בהם (פסלים וציורים). מכאן חשיבותו של הספר לחקר האומנות של התקופות הארכאית והקלאסית של יוון, שכן הוא מביא פרטים רבים שכבר נעלמו ואינם, והוא עוד היה עד להם במו עיניו. הוא גם מביא ביחס לכל מבנה את ההקשר ההיסטורי ואת ההקשר הדתי (פרטים רבים על האלים הקשורים למבנה ולפולחן שהתקיים בהם).

לעומת אלה כמעט שאינו מביא תיאור גאוגרפי-נופי, של האזורים שבין הערים היווניות.

אזכורים על ארץ-ישראל ויהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוסניאס לא סייר רק ביוון, אלא גם בארצות המזרח. בסיוריו הגיע גם לארץ ישראל, אך רק אזכורים ספורים מצויים אצלו על הארץ. פאוסניאס לא משתמש בשמות "יהודה" או "יהודים", אלא באופן עקבי משתמש במושגים "ארץ העברים" ו"עברים", כאשר "ארץ העברים" כולל אצלו את יפו, ים טבריה, הירדן וזהה לארץ יהודה שלאחר הכיבושים של החשמונאים:[1]

  • בספר I‏ (5, 5) הוא מזכיר את "העברים" שמרדו בקיסר אדריאנוס, שהכניעם. העובדה שפאוסניאס מצא לנכון להזכיר את המרידה היהודית כאירוע היחיד שהפר את השלום תחת שלטון הקיסר הזה, מצביעה על מידת הרושם שנשאר ממרד בר כוכבא בשנים שאחריו. הספר הראשון של פאוסניאס נכתב לא הרבה לאחר דיכוי המרד ומותו של אדריאנוס.[2]
  • בספר IV‏ (35: 9) הוא מזכיר מעיין ב"ארץ העברים", קרוב לים, ליד העיר יפו, שמימיו אדומים כדם. הוא מספר שילידי המקום מיחסים זאת לפרסאוס, ששטף במעיין את דמה של מפלצת-הים שהרג, שאנדרומדה ניתנה לה כקורבן.
  • בספר V‏ (5, 2) מזכיר את הפשתה הצהובה של העברים.
  • בספר V‏ (7: 5-4) הוא מספר כעד ראיה, ש"בארץ העברים...נהר הירדן זורם דרך אגם ששמו טבריה (ים כנרת), ואז בהיכנסו לאגם נוסף ששמו הים המת (ים המלח), הוא נעלם בתוכו". הוא מציין שבים המלח "יצורים חיים צפים מבלי לשחות", ואילו "יצורים מתים שוקעים לקרקעית". הוא מסביר שמסיבה זו "האגם שומם מדגים", מכיוון ש"הסכנה שלהם מביטה בהם בפנים והם בורחים בחזרה למים שהם סביבתם הטבעית".
  • בספר V‏ (12: 4) יש רמיזה אפשרית למקדש בירושלים.[1] הוא מספר כי במקדש זאוס באולימפיה מצוי וילון צמר המעוטר באריגה אשורית ובארגמן פיניקי, שהוקדש למקום בידי אנטיוכוס. זהו וילון שאינו נמשך מעלה אלא כזה המורד כלפי מטה. אם אנטיוכוס הנזכר הוא אנטיוכוס הרביעי אפיפנס (שבו מרדו החשמונאים), אזי ייתכן כי מדובר בפרוכת שהייתה קבועה במקדש בירושלים שאותו חלל ובזז אנטיוכוס, והביא לאולימפיה.
  • בספר VI‏ (24: 8) הוא מציין "שיש קבר של סילנוס בארץ העברים". ייתכן והצהרה זו משקפת את הדעה הנפוצה לגבי הקשר בין הפולחן היהודי לפולחן דיוניסוס, מאחר שהסילנים היו בני לוויתו של דיוניסוס.[3]
  • בספר VIII‏ (16: 5-4) הוא מצהיר שהוא "מכיר קברים נפלאים רבים" ומציין שניים מהם, אחד מהם נמצא בהליקרנסוס והשני "בארץ העברים": "לעברים יש קבר, זה של הלני, אשה מקומית, בעיר ירושלים, שהקיסר הרומאי הרס עד היסוד. יש מתקן בקבר, שבאמצעותו הדלת, שכמו כל הקבר עשויה מאבן, לא נפתחת עד שהשנה מחזירה את אותו היום ואותה השעה. ואז המנגנון, ללא עזרה, פותח את הדלת, שלאחר פרק זמן קצר, סוגרת את עצמה. זה קורה באותו הזמן, אבל אם תנסה בכל זמן אחר לפתוח את הדלת, לא תוכל לעשות זאת; כח לא יפתח אותה, אלא רק ישבור אותה". המאוזוליאום בהליקרנסוס נחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. העובדה שפאוסניאס מציב את קבר הלני בירושלים באותה דרגה, מצביעה על הרושם העצום שעשה עליו.[4]
  • בספר IX‏ (19: 8) הוא מזכיר את "התמרים של פלשתינה" כ"אכילים לגמרי". זוהי הפעם הראשונה שפאוסניאס משתמש בשם "פלשתינה" במקום "ארץ העברים".
  • בספר X‏ (12: 9) הוא מזכיר אישה "שגדלה בקרב העברים מעל פלשתינה", שהייתה אורקל ושמה "סבּה" (Sabbe), אולם מיד אחר כך הוא מציין שאומרים שאביה היה ברוסוס ושיש הקוראים לה "סיבילה בבלית" ואחרים "מצרית". פאוסניאס ממקם את העברים "מעל פלשתינה", ובכך משתמש במשמעות העתיקה והמוגבלת של "פלשתינה". השם "סבה" נגזר מהשם המלא יותר שנושאת הסיבילה היהודית במקורות אחרים: "סמבתה" (Sambethe). קשה להבין כיצד הפך ההיסטוריון ברוסוס לדמות מיתולוגית ואביה של הסיבילה.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pausanias, Description of Greece, Books I-II. Translated by W.H.S. Jones. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1918. ISBN 978-0-674-99104-0
  • Pausanias, Description of Greece, Books III-V. Translated by W.H.S. Jones and H.A. Ormerod. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1926. ISBN 0-674-99207-5
  • Pausanias, Description of Greece, Books VI-VIII. Translated by W.H.S. Jones. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1933. ISBN 978-0-674-99300-6.
  • Pausanias, Description of Greece, Books VIII-X. Translated by W.H.S. Jones. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1935. ISBN 978-0-674-99328-0
  • Pausanias, Description of Greece. Illustrations and index, edited by R.E. Wycherley. Cambridge, MA, Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1935. ISBN 0-674-99329-2
  • M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism. Jerusalem, Israel Academy of Sciences, 1980, Vol II: CVIII. Pausanias, pp. 191-200.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאוסניאס בוויקישיתוף
  • Pausanias. Description of Greece. Translated by W.H.S. Jones and H.A. Omerod. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1918-1935. Digitized copy in: Theoi.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II: CVIII. Pausanias, p. 191
  2. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II: CVIII. Pausanias, p. 192
  3. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II: CVIII. Pausanias, p. 196
  4. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II: CVIII. Pausanias, p. 197
  5. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol II: CVIII. Pausanias, pp. 199-200