סיבילה

"סיבילה מהעיר קום", ציור מפירנצה מאת אנדראה דל קסטאגנו (1419 - 1457)

הסיבילה באמנות, ציור של פייטרו פרוג'ינו

הסיבּילה (ביוונית עתיקה: Σίβυλλα, בלטינית: Sĭbylla או Sibulla) הייתה נביאה בימי קדם שמקבילה באמנות ובמסורת הנוצרית של ימי הביניים לנביאי ישראל. כבר בתקופה הרומית נהגו להבחין בעשר סיבילות המנבאות במקומות שונים בעולם, וחלוקה זו מופיעה במקומות כמו רצפת הקתדרלה הגותית בסיינה. בנוסף לסיבילות, היו מרכזי נבואה נוספים של נשים מתנבאות בעולם הקלאסי כמו הפיתיה בדלפי. המסורת של הסיבילה הגיעה כנראה מהמזרח והיא בעלת מאפיינים ייחודיים. בתקופות מאוחרות התערבב זיהוי מסורת נבואות הסיבילות עם הפיתיה בדלפי ומרכזי נבואה של אפולו.

הסיבילות מופיעות לראשונה בתקופת יוון הקלאסית, חשיבותן עולה בתקופה ההלניסטית, ונקשרת עם גורלה של רומא. היו אלו הכותבים הרומאים ובמיוחד מרקוס טרנטיוס וארו וורגיליוס שהנחילו לעולם את מסורת הסיבילה הקומאנית, שהביאה לרומא העתיקה את ספרי הסיבילות. כתיבת ספרות סיבילות פרחה בקרב קהילות יהודיות ובמיוחד זו של אלכסנדריה, והיא מוזכרת על ידי אישים נוצריים בכירים כמו קלמנס מאלכסנדריה (150 - 215 לספירה). במאה ה-6 לספירה נאספו כל נבואות הסיביליות בכמה כרכים מונומנטליים (Sibylline Oracles).

לפי המסורת הנוצרית הסיביליות ניבאו את בואו של ישוע, בדיוק כמו הנביאים הגדולים ביהודה, ולכן הן מופיעות באמנות ימי הביניים והרנסאנס.

הסיבילה

מקור השם ואופייה של הסיבילה

המילה היוונית העתיקה "סיבילה" משמעה נביאה, וזה אחד מההסברים למקור השם. חוקרים מודרניים קושרים את השם לאלה קיבלה, שהייתה האלה אם של הפריגים באזורי אסיה הקטנה. אך לפי וארו זה שם עתיק הנובע משיבוש לשוני של המילים: התייעצות באלוהים. הסיבילה היא בת הנימפה ומכאן מתנת הנבואה שלה וחיים ארוכים. לפי המסורת היא חיה זמן רב, עד אלף שנה, וצופה בנבואותיה מתגשמות. נבואותיה הם שרשרת של אסונות, ברוח הנבואה היהודית, ורוח של בוז לבני האדם שמקורותיה הם ספרות יוון העתיקה.

לפי הגאוגרף היווני פאוסניאס הסיבילה קידשה עצמה במילים הבאות: ”ואני נולדתי בין אנושי לאלוהי, מנימפה נצחית ואב שניזון מלחם, מצד אמי בת אידה, אך ארצו של אבי היא מרפסוס האדום, מקודש לאמי, והנהר שלו הוא האיידוניס”.

ההבדל בין הסיבילה לפיתיה

בעולם העתיק היו שני סוגים של נבואות, האחת בתשובה לשאלה אישית, והשנייה התייחסות כללית לעתיד העולם, שנאמרה במעורפל, ולעיתים תכופות עברה שינויים שלאחר מעשה. המודל המוקדם של נביאה מופיעה בספרות יוון העתיקה, לדוגמה קסנדרה. אולם הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של הפיתיה בדלפי, שנתנה תשובות לשאלות אישיות ולעיתים גם ממלכתיות, בצורה מרומזת ומשתמעת לשתי פנים. בזמן הנבואה היא נהפכה לאל עצמו נכנסת לטראנס ונהייתה מדיום. המלמולים שלה נרשמו על ידי כהן אפולו שנכח במקום.

בניגוד לפיתיה בדלפי, הסיבילה היא יותר קלֵרווֹיָנטית (Clairvoyante רואת-בהיר) מאשר מדיום, היא לא מאבדת את אישיותה בתהליך הנבואה, אלא רואה את העתיד.

בעוד שהפיתיה נתנה תשובות לשאלות, במיוחד איך לנהוג ולבחור, הרי שהסיבילה נתנה נבואות לגבי העתיד הכללי, ברוח הנביאים היהודים, חלקם אפוקליפטיות. נבואות שהסתמכו על סיפור העבר שמתחיל הרחק בהיסטוריה. הצורה של נבואות הסיבילה הייתה הקסמטר, כמו זו של הפיתיה בדלפי. אך המהות והתוכן היו שונים.

מסורת הסיבילה

במאה ה-7 לפני הספירה מרכזי אפולו לנבואה כבר היו מבוססים באסיה הקטנה וביוון, אלא שבד בבד החלה מסורת נבואה מסוג אחר, של הסיבילה, ייתכן והיו קשרים בינה לבין המרכזים של הנבואה האפולונית. ההופעה של הסיבילה על בימת ההיסטורית קשורה כנראה לנפילה של ממלכת לידיה (לוּד) לידי הפרסים. מלכה קרויסוס התייעץ בנביאות במקדש אמפיאראוס באורופוס ולפי הרודוטוס הסיבילה נכחה בעת עלייתו למוקד. קרויסוס והמלכים הלידים לפניו היו התומכים העיקריים של מקדש אפולו בדלפי ושל מקדשי אפולו באסיה הקטנה, אלא שהנבואה של הסיבילה על נפילתו היא סטייה מהתמיכה המסורתית בו ובצאצאיו, וייתכן וזה הביא את הצורך למרכז נבואי אחר באסיה הקטנה.

החוקר ה. וו. פארק (H. W. Parke) טוען לשני מקומות אפשריים לצמיחת מסורת הסיבילה. האחד באזור מרפסוס (Marpessus), ליד טרויה, החל מהמאה ה-6-7 לפנה"ס. דווקא הריחוק של הכפר וחוסר החשיבות שלו מחזקים את הסברה הזו. במרפסוס שהיא מקום בשם גרגיס על הר אידה שהייתה בשליטה פרסית, התחילו לטבוע מטבעות עם סיבילה בצד אחד וספינקס בצד השני במאה ה-4 לפני הספירה ושוב במאה ה-3, בטענה לבכורה ולהיותם ארץ המוצא של הסיבילה, הם גם טענו לקברה במקדש אפולו במקום.

המקום האפשרי השני הוא האי סאמוס, המקודש לאלה הרה, שם לפי טענתו קם מרכז מתחרה נבואי לזה של דלפי. לאחר מכן הסיבילה עברה ליבשה לאזור אֵרֻתרָאי והמרכז בסמוס נעזב ונשכח עד למאה ה-3 לפני הספירה. אריתראי היא עיר יוונית לחוף הים האגאי שהייתה חלק מ-12 הערים העיקריות של איוניה, הסיבילה נקראה הֶרוֹפילֶה (אוהבת הרה) והגיעה כנראה מסאמוס.

האריתראים טענו שהסיבילה נולדה ליד מעיין בארצם, לנימפה נאיס ולרועה בשם תאודורוס, וכבר מלידתה החלה לנבא נבואות. האמונה בה מתחזקת במאה ה-2 לפני הספירה, אז גם מוטבעים מטבעות לכבודה ומוקרבים קורבנות. זה המקום היחיד שבו הוקרבו קורבנות לסיבילה.

בתקופה הקלאסית

מספר כותבים מזכירים את שמה של הסיבילה: הפילוסוף הרקליטוס מאפסוס מזכיר את הסיבילה באחד הכתבים שלו. אריסטופאנס מזכיר את הסיבילה בקומדיות שלו בהקשר של המלחמות הפלפונסיות. אוריפידס מזכיר את הסיבילה במחזה הסאטירה בוסיריס, בו היא בת של פוסידון והשדה למיה דמות גרוטסקית שמוצאה מלוב. גם אפלטון מזכיר את הסיבילה, אלא שבכל המקרים הללו מדובר על אישה אחת.

הראשון שמזכיר מספר סיבילות ולא מזהה את השם עם אישה אחת, הוא הרקלידס מפונטוס, שחי במאה ה-4 לפני הספירה והיה חבר באקדמיה של אפלטון. הוא כתב חיבור על הפיתגוראים, ומרכזי נבואה בעולם העתיק שנקראים "concerning oracle centers". הספר מתייחס למקדש דיוניסוס בתראקיה, מקדש זאוס בדודונאה, מרכזי אפולו אל הנבואה ומקומות נוספים ברחבי העולם הקלאסי הקשורים לחיזוי ונבואה. הוא זה שנתן לעולם את תיאור מרכזי הנבואה והשיטות שלהם. הרקלידס מזהה שלוש סיבילות:

• האחת בכפר מרפסוס ליד טרויה. שנקראת הסיבילה ההלספונטית, על שם מיצרי ההלספונט (דרדנלים) הקרובים. הרקלידס אומר שהיא מזמן סולון האתונאי וניבאה לכורש הפרסי.
• השנייה היא הסיבילה של אריתראי, שנקראה גם הרופייל, הקשורה לאפולו מצד אחד ולכשדים – בבלים מהצד השני.
• השלישית היא הסיבילה של פריגיה, בתוך היבשה של אסיה הקטנה.

בתקופה ההלניסטית

בתקופה ההלניסטית מתחילות מסורות הקושרות את הסיבילות למרכזי נבואה שונים כגון דלפי, לוב, ואחרים. השם מופיע יותר ויותר, במיוחד בהקשרים של כיבושי אלכסנדר מוקדון והנבואות על כך. על במת ההיסטוריה מופיעות סיבילות נוספת כגון המצרית, היהודית והבבלית, הנבואות מדברות על תופעות טבעיות, אירועים כלליים, ולא על קרבות ספציפיים. בתקופה זו במקביל לה מתחיל להיות נפוץ גם סיפור הסיבילה הקומאנית והספרים הקדושים – ספרי הסיבילות ברומא.

הסיבילה ברומא

הרומאים האמינו בחיזוי העתיד, קריאת קרביים של קורבנות, מעוף של ציפורים, ועל הרקע הזה מצאו מסורות הסיבילות קרקע נוחה להכות שורש, במיוחד מכיוון שהמסורת התחילה באזור טרויה שנחשבה לארץ המוצא של הרומאים וגם של הסיבילה.

וארו בספרו ליוליוס קיסר, טוען כי כל הנשים המתנבאות נקראות סיביליות ויש עשר מהן. הוא מסדר אותן לפי סדר ומציין את המקורות של מי שכתב עליהן:

1. הסיבילה של הפרסים, עליה כתב ניקנור, ההיסטוריון של אלכסנדר מוקדון.
2. הסיבילה של הלובים, אותה מזכיר אוריפידס המחזאי בהקדמה למחזה "למיה".
3. הסיבילה של דלפי, אותה מזכיר כריסיפוס בספרו על הנבואה .
4. הסיבילה הקימריאנית באיטליה, שפיסו מזכיר באנאלים. דמות אגדית שמנבאת לאיניאס על העתיד המזהיר שצפוי לצאצאיו לאחר שהוא מגיע לאיטליה.
5. הסיבליה האריתראית באיוניה, אותה מזכיר אפולודורס מאריתראי, ניבאה ליוונים בדרכם לטרויה שהיא תיפול והומרוס יכתוב דברי הבל.
6. הסיבילה הסאמית, גילו אותה בכתבים העתיקים הקשורים לאי סאמוס.
7. הסיבילה הקומאנית מאיטליה שהביאה תשעה ספרים למלך הרומאי טרקוויניוס, שלושה ששרדו מהם נשמרו במקדשי גבעות הקפיטול והפלטין והיו הספרים הקדושים של רומא, ווארו מתאר את הסיפור בפרוטרוט ומזהה אותה עם "הרופילה".
8. הסיבילה ההלספונטית, עליה כותב הרקלידוס מפונטוס, מזמן סולון.
9. הסיבילה הפריגית – ניבאה באנקרה.
10. הסיבילה של הטיבר הקשורה לנהר האניו ולטיבר, הועברה לגבעת הקפיטולין, נקראת גם אלבונאה.

מבין עשר הסיבילות החשובה ביותר לרומאים הייתה הסיבילה מקומאי, שנקשרה לעיתים לסיבילה הקימארית. לפי האגדה הרומאית היה לה תפקיד חשוב בהיסטוריה. היא הדריכה את איניאס – נסיך טרויה בדרכו לאיטליה ולמעמקי השאול, וניבאה לו את העתיד לבוא. ורגיליוס מתאר באריכות ובצורה דרמטית את המפגש בין איניאס לסיבילה הקומאית, היא רואה את הטיבר מלא בדם, אף על פי שהיא כוהנת לאפולו היא לא מתקשרת את אפולו, אלא מדברת בשם עצמה ומשרתת את דיאנה בתפקידה המשולש שכולל שלטון בשאול, ולכן יכולה להדריך את איניאס במסעו לפגוש את אביו בשאול, דרך אגם אוורנוס.

באגדה הרומית מסופר על אישה זקנה שמכרה ספרים קדושים למלך הרומאי טרקווינוס. בתחילה הציעה לו תשעה ספרים במחיר מופרז והוא סירב, בתגובה היא שרפה שלושה והציעה לו שישה ספרים באותו מחיר והוא סירב, בתגובה היא שרפה עוד שלושה, לאחר מכן הוא קנה את שלושת הספרים הנותרים במחיר המקורי. הספרים נשמרו במקדש יופיטר ברומא ונחשבו לכתובים הקדושים ביותר בממלכה ובהם נבואות על עתיד העולם. התייעצו בהם בכל פעם שהיה צריך והם נקראו – ספרי הסיבילות.

וארו הוא זה שמקשר את הסיבילה מקומאי עם הסיפור על האישה הזקנה שמכרה ספרים למלך רומא. הוא קורא לה שלושה שמות: "אמלתאה, דמופילה, הרופילה".

בשנת 83 לפנה"ס במהלך מלחמת האזרחים של סולה נשרפו ספרי הסיבילות המקוריים, הרומאים אספו גרסאות שונות של נבואות הסיבילה מכל רחבי האימפריה במטרה לשחזר את המקור. במהלך השנים נוספו עוד ועוד נבואות כביכול של הסיבילה, במיוחד בהקשר יהודי נוצרי, כצורה ספרותית שנועדה להעביר מסרים ולכוון את דרכו של העולם.

נבואותיה נאמרו בעיקר בזמני משבר והופצו דרך השכבות הנמוכות של החברה, ולאו דווקא באליטות. באימפריה הרומית היו אנשים שנקראו "כרסמולוגוס" שהיו חרזנים נודדים וברשותם נבואות שונות שיוחסו לסיבילה, אותם הם העבירו להמונים לפי הצורך.

הסיבילות השונות

הסיבילה הפרסית

הסיבילה הלובית, ציור של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

הסיבילה מדלפי, מיכאנג'לו, הקפלה הסיסטינית

הסיבילה הפרסית

הסיבילה הפרסית מזוהה גם עם הסיבילה היהודית או המצרית, וכל מה שקשור למזרח. במקום היא הייתה קשורה כנראה למרכזי נבואה של אפולו באסיה הקטנה, אך עם השנים הרחיקו את מקום מושבה לפרס, בבל, מצרים, יהודה, היא נחשבה לבת של נוח וזוהתה עם מקורות יהודיים הלניסטיים.

לפי האגדה היא ניבאה לאלכסנדר מוקדון על עלייתו וגדולתו.

הסיבילה הלובית

הסיבילה הלובית קשורה למקדש זאוס אמון בסיווה, אליה הלך אלכסנדר מוקדון. נחשבת במקורות שונים כעתיקה ביותר. לפי המסורת של סרפיון, כפי שמצטט אותה קלמנט מאלכסנדריה, היא ממשיכה לנבא גם לאחר מותה, נהפכת לחלק מהאדמה, את הדשא שצומח מעל קברה אוכלות חיות ולפי הקרביים שלהם מנבאים את העתיד. פניה מופיעות על הירח, במילים אחרות היא מזוהה עם אמא אדמה.

הסיבילה הקומאנית

לפי האינאיס של ורגיליוס הסיבילה הקומאנית מסרה את עצמה לאפולו תמורת חיים ארוכים, אלף שנה, אבל שכחה לבקש נעורי נצח, ולכן היא הלכה והצטמקה עם השנים עד שנשאר רק הקול. כשהייתה בת שבע מאות שנה פגשה את אניאס שהגיע מטרויה לרומא וניבאה לו על העתיד. ורגיליוס מזהה את הסיבילה הקומאנית עם הסיבילה הקימארית הסמוכה, ששוכנת מתחת לאדמה.

קומאי היא המושבה היוונית הראשונה באדמת איטליה ומקום מקדש אפולו כבר מהתקופה הארכאית. יש שם שרידים ארכאולוגים עתיקים והיא מופיעה בכתבים יווניים והלניים ובמיוחד בכתבים הרומאים לטיניים. לידה נמצא אגם אוורנוס ששם היה שער לעולם המתים ומתחם תת-קרקעי בו שכנה נביאה נוספת. תעלה תת-קרקעית מחברת את האקרופוליס של קומאי למתחם התת-קרקעי של הקימרים.

ליקוס מרגיום - היסטוריון יווני מהמאה ה3 לפני הספירה בעיר רגיום שביוון הגדולה. ומקורות לטיניים וקמפניים אחרים מהמאה ה-3 לפני הספירה מספרים על הסיבילה בקומאי, עוד לפני שהרומאים הגיעו למקום.

המושבה קומאי נכבשה על ידי הקמפנים במאה ה-4 לפני הספירה ונהרסה, פולחן הסיבילה נפסק, הם טבחו בתושבים והרגו את הזקנה, השאירו במקום מקדש אפולו שבו נשמרו עצמותיה הקטנות בכד שאותו הראו לאורחים החשובים. אוגוסטוס ניסה להחיות את מרכז הנבואה אך זה לא צלח, לא הרבה נשאר ממרכז נבואה זה וגם לא נבואות.

הסיבילה הקימרית

הסיבילה הקימרית מזוהה הרבה פעמים עם הסיבילה הקומאית, אלא שהקימרית גרה מתחת לאדמה במתחם מקודש ליד אגם אוורנוס, והיא קרויה על שם מקום סמוך בשם קימריום, ואילו הקומאית כמה קילומטר משם במקדש אפולו באקרופוליס של המושבה היוונית קומאי.

נאיוויוס (משורר מהמאה ה-3 לפני הספירה) מספר על סיבילה קימרית אותה פוגש אניאס בחוף איטליה. הוא הראשון והיחיד המזכיר סיבילה כזאת ומבדיל אותה מהקומאית, מסיבות לא ברורות.

הסיבילה הקימרית מזוהה על ידי כותבים הלנים ורומאים עם האורקל של המתים איתו מתייעץ אודיסאוס במסעותיו. היא שכנה ליד אגם אוורנוס במחילות תת-קרקעיות ולא ראתה את השמש. יותר מאוחר הושמדה והאורקל הועבר למקום אחר.

הסיבילה של אריתראי

אריתראי היא אחת מ-12 ערים הברית האיונית וממוקמת מול האי כיוס. אפולודורוס מאריתראי מספר על הסיבילה כמנבאת את מלחמת טרויה. הנבואות שלה נכתבו על עלים, והאותיות הראשונות של כל העלים יצרו מילים בעצמם. בנוסף לכך היא התפרסמה בהקשר של אלכסנדר מוקדון, כמי שניבאה להוריו על גדולתו. במאה ה-3 וה-2 לפני הספירה היא נהפכת לסיבילה החשובה ביותר ונקראת גם הרופילה (אוהבת הרה).

הסיבילה מדלפי

הסיבילה בדלפי מופיעה בכתובים רק במאה ה-4 לפני ספירה, ולכן אין לבלבל בינה לבין הפיתיה שהייתה נביאת אפולו ומופיעה החל מהמאה ה-8 או ה-7 לפני הספירה. הרקלידיס מפונטוס מצטט את השורות הראשונות בפנייתה לקהל. היא מנבאת מעל סלע במקום שבו היה מקדש לגאיה אלת האדמה. הוא מתאר אותה כאישה פריגית הנקראת ארטמיס.

במילים אחרות בנוסף לנבואות אפולו דרך הפיתיה החלה בדלפי לפי הרקלידיס מסורת נבואה נוספת של סיבילה הקשורה לאחותו של אפולו – ארטמיס.

הסיבילה הסאמית

הסיבילה הסאמית, היא הסיבילה של האי סאמוס בים האגאי, המקור ההלניסטי לקיומה של הסיבילה הוא האחראי על הספרייה באלכסנדריה במאה ה-3 לפני הספירה – ארטוסתנס מקירנה טען להופעתה במאה ה-6 לפני הספירה.

H. W. Parke טוען שהיה כנראה מרכז נבואה של הסיבילה באי סמוס במקביל להתפתחות המרכז של אפולו בדלפי, שהיה קשור לאלה הרה, פטרונית האי. היא נדדה בכל רחבי הים האגאי והפיצה את האמונה בסיבילה במקומות שונים.

הסיבילה ההלספונטנית

הסיבילה ההלספונטנית, מזוהה עם זו של הכפר מרפסוס ליד טרויה, לפי ההקדשה של הסיבילה כפי שמופיע בפסניוס, היא העתיקה ביותר, מזמן סולון וכורש. יושבת על "נהר האדוניס". נחשבת גם לסיבילה של טרויה. יש המזהים אותה עם מרכז הנבואה של אפולו בדרדניה הסמוכה, או עם מקדש אפולו בגרגיס, שם נמצא קברה, אך הנבואה שלה היא ממקור עצמאי. כך או כך תוואי השטח הבולט באזור הוא הר אידה, שהיה מקודש לאלה אם הפריגית – סיבל. וגם לאלה המגנה על טרויה, ייתכן וזה המקור למסורת הנבואה של הסיבילה.

הסיבילה הפריגית

לא הרבה ידוע על הסיבליה הפריגית, לעיתים מזוהה עם הסיבליה הפרסית, ממזרח.

הסיבילה של הטיבר

הסיבילה של הטיבר, נקראת גם הסיבילה של הרומאים, או הסיבילה של האטרוסקים, במקורות מאוחרים יותר זיהו אותה עם הסיבילה של הרי האפנינים, היושבת במרומי פארק הרי סיביליני (קרויים על שמה). אנשי רומא היו צריכים סיבילה משלהם אותה הם קישרו לנהר הטיבר. מקום מושבה היה בעיר טיבור (טיבולי של ימינו). נחשבה במקורות מאוחרים של ימי קדם כיועצת לסנאט הרומי ובמיוחד לאוגוסטוס, שנפגש אתה כדי לקבל את עצתה האם להסכים להיות נערץ כאל וגם ערך רפורמה כללית בספרים ובמסורת.

הסיבילות במקורות העתיקים

בתקופה הרומית

וארו מספר על המקומות והמקורות השונים שמהם הביאו נבואות הסיבילות לאחר השריפה של הספרים בשנת 83 לפני הספירה. הוא מייחס את קניית הספרים למלך טארקוויניוס פריסקוס, בעוד שכל המקורות האחרים מייחסים זאת למלך שאחריו, שבנה את מקדש יופיטר בו הם אוחסנו עד שנת 83 לפני הספירה – טרקוויניוס סופרבוס.

כתביו של וארו מגיעים אלינו דרך לקטאנטיוס ולא ישירות (הוא היה נוצרי ויועץ לקונסטנטינוס, כתב את הספר divine institutes על האמונות הפגאניות).

מקור חשוב למסורת הסיבילה הוא פאוסינאס, חוקר יווני שחי במאה ה-2, בימיהם של הקיסרים הנאורים – אדריאנוס, אנטונינוס פיוס, מרקוס אורליוס, הוא הסתובב ברחבי האימפריה וכתב על מה שראה, לפאוסינאס יש עניין אישי בנבואה ובסיבילות, הוא התייעץ עם זו של הטיבר, הלך לכל המקומות שבהם הופיעו, ומגלה ידע רב בנושא.

באמצע תיאור מקדשי דלפי הוא מביא הסבר על הסיבילות המתחיל בתיאור הנביאה של דלפי לה הוא קורא הרופילה וגם סיבילה וטוען שהיא זקנה מאוד, בת בלי גיל, וילדה לנימפה למיה ופוסידון. היא קשורה לסיבל של לוב. השפה שלו שירית, מתארת בפרוטרוט ועם זאת מבוססת על מחקר. הגרסאות של הסיבילה סותרות, ופאוסינאס מסביר את הסתירות בנבואות תחת השראה, מחבר בין הסיפורים השונים של הסיבילות היווניות, זאת מאריתאי הגיעה לדלפי ומשם לאי סמוס.

סיבילות יהודיות

מקורן של נבואות הסיבילות היהודיות בקהילה היהודית של מצרים, מראשית שלטון בית-תלמי שם. תוכנן יהודי, אך נתעטף באצטלה נבואית נשית וסגנון נבואות הסיבילה. במאה הראשונה והשנייה לפני הספירה התפתחה אלכסנדריה כמרכז השכלה יהודי הלניסטי עצמאי, ששאב השראתו מזרמים פילוסופים של העולם העתיק. חלק מספרות מרכז תרבות זה מופיע בצורת ספרי נבואות סיבילות.

פאוסניאס מתייחס לסיבילה מישראל ושמה sabbe – שבת, שהיא ממקור בבלי או מצרי. הנבואות שהוא מייחס לסיבילה זו קשורות לספר השלישי של אוסף הנבואות הסיביליות מהמאה ה-6, שהוא כנראה ממקורות יהודיים, ואולי ממצרים. לפי נבואות אלו, הסיבילה "סבה" הייתה עם נח בתיבה. בנוסף לכך, השם הרופייל משונה ל"דמופייל" שמזוהה עם סיבילה זו.

קלאודיוס איליאנוס מונה 4 סיבילות ומציין שיש המונים 6 נוספות, ובהן גם הסיבילה "היהודית".

לכטנטיוס מתייחס לסיבילה בשם "סמבטה" (sambethe) וטוען שהיא פרסית או עברית והייתה אשתו של נח והבת של ברוסוס, האיש שכתב את ההיסטוריה הכשדית.

הסיבילות בנצרות

עם הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית אימצו אבות הכנסייה את נבואות הסיבילה כמבשרות על בואו של ישו ומאמתות את הבשורה. הם מצאו בהם קשר בין העולם העתיק לעולם החדש, וכן אלמנטים של מוסריות יהודית נוצרית, במיוחד בספרות הסיביליות המאוחרת ממקורות יהודיים הלנסטים.

אחד הספרים הפופולריים בהקשר זה הוא האקלוגה הרביעית, שיר של ורגיליוס שבו מסופר על ילד שיהיה מושיע העולם, שאותו הנוצרים מפרשים כישו. לפי לקטנטיוס , הושפע השיר מנבואות הסיבילה הקומאית, המוזכרת בשיר.

קלמנס מאלכסנדריה מתייחס לסיבילה נוספת בשם קולופוניאן (Kolophonian) הקשורה לאפולו של קלרוס (Klaros). היו אלו ההיסטוריונים הנוצריים ואבות הכנסייה ששימרו את נבואות הסיבילות, עד שבסופו של דבר הועלו כולם על כתב באוסף מונומנטלי שנכתב במאה ה-6.

אוסף הנבואות מהמאה ה-6

במאה ה-6 מלומד ביזנטי אלמוני חיבר את אוסף נבואות הסיבילה שמשמש מאז בכנסייה כקנון הרשמי של נבואות אלו. באוסף כ-12 ספרים, שנאספו ממקורות שונים, אלא שלא כולם נשמרו, חלק מהספרים חסרים ברצף וחלק לא שלמים, חלק עתיקים יותר וחלק נכתבו כמעבר מלאכותי מספר זה לאחר. המחבר מציין שהוא אסף את הנבואות ושיש להם ערך רוחני כי הם עוסקים באלוהים ובעלי נטייה מונותאיסטית, בניגוד לפוליתאיזם שרווח בתקופה. נראה שרוב הנבואות הגיעו מחוגים יהודים הלניסטיים באלכסנדריה ואסיה הקטנה, ולכן הפן המוסרי דתי שלהם.

המחקר מראה שכמעט כל הציטוטים של הסיבילות בכתבי אבות הכנסייה מלפני המאה ה-6 מופיעים באוסף האורקולה, ומכאן שהעורך עשה עבודה טובה באיסוף החומר הקיים בזמנו. בנוסף לכך השוואת הציטוטים למקורות העתיקים מראה שהם מדויקים. אלא שהעורך היה סלקטיבי בבחירת הנבואות. הרבה ציטוטים שאותם כתבו סופרים קלאסיים כגון פאוסניוס, דיו כריזוסטמוס, פלוטרכוס, לא מופיעים באורקולה.

הסיבילות באמנות ימי הביניים

הסיבליה הקומאנית ברצפת הקתדרלה בסיינה

באמנות הגותית וברנסאנס מקובל היה לצייר ולפסל את הסיבילה במקביל לנביאים היהודים. הסיבילה היא ארכיטיפ של אישה נביאה המבשרת על בואו של ישו וגאולה לעולם. לעיתים נוספות סיבילות חדשות כגון זו של האפנינים.

הייצוג הידוע ביותר של הסיבילות נמצא בקפלה הסיסטינית שם מופיעות חמש סיבילות: הסיבילה מדלפי, הסיבילה מאריתאי, הסיבילה הלובית, הסיבילה הפרסית, ובמיוחד הסיבילה הקומאנית. שצוירו על ידי מיכלאנג'לו.

הייצוג המפורט ביותר של הסיבילות נמצא על רצפת הקתדרלה הגותית בסיינה. שם מופיעות עשר הסיבילות של העולם העתיק ביחד עם נבואות שלהן המתייחסות לישו.

ראו גם

• ספרי הסיבילות
• פיתיה
• נבואה

לקריאה נוספת

• יוסף האובן (נבו), האניידה מאת ורגיליוס. הוצאת ירון גולן, תל אביב 1995
• יהודה ליבס. תרגום מיוונית: נבואת הסיבילה. מתוך ספר החזיונות השלישי שורות 25–27

• Rev. h. n. bate, m.a. the sibyliine oracles books 3-5. Society for promoting Christian knowledge. London. 1918
• j. l. lightfoot. The sibylline oracles. Oxford university press. 2007
• lactantius. The divine institues books 1-7. Editor joseph deferrari. catholic university of America press 1964
• h. b. Gottschalk. Heraclides of pontus. Claredon press oxford. 1980
• H. w. parke Sibyls and sibylline prophecy in classical antiquity. routledge London and new York. 1988
• lando siliquin. sibylla italic. Fas editore. 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיבילה בוויקישיתוף

• הסיבליה של האפנינים, באתר איטליה המקודשת
• סיבילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סיבילות, דף שער בספרייה הלאומית